משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן- עמרם בן ישי

הרב יעקב איפרגאן -להלן: הרי"א- נולד בשנת שמ"א – 1581 -. שנת מותו ומקום קבורתו אינם ידועים. הוא היה מקובל ויוצר, ודמותו שיקפה את הקבלה הקדומה בדרום מרוקו, טרם הופעתה של קבלת צפת בראשות הרמ"ק והאר"י. עובדה זו מבליטה את הייחודיות ביצירתו הקבלית של רי"א ובעיקר בפירושו הקבלי על מסכת אבות שמבסס את העבודה המוסרית קבלית על עבודת הייחוד, כפי שיורחב בהמשך.

רי"א חי ופעל בעמק הסוס, בתארודנט שבדרום מרוקו, כ – 70 ק"מ ממזרח לעיר אגדיר ו כ- 170 ק"מ מעמק הדרעא. בתחילת המאה ה- 16 פעלה בדרעא חבורת מקובלים בראשות רבי דויד הלוי, מחבר ספר מלכות עוסק בתורת הצירופים. לשיטה זו יש ביטוי נרחב גם ביצירתו של רי"א, שקרוב לוודאי הושפע בנושא זה מקבלת הדרעא.

רי"א נמנה עם חבורת מקובלים שפעלה בתארודנט בראשותו של רמב"ם אלבאז -משה בר מימון אלבאז -,מחבר היכל הקודש. בחבורה זו היו חברים רבי יהודה ב"ר יעקב חנין, מחבר הספרים עץ חיים, עץ הדעת וספר האור, ורבי יצחק בן אברהם הכהן, מחבר גנת ביתן. חבורה זו השפיעה על כתיבתו הקבלית של רי"א, והוא מרבה לצטט את חבריה בספריו. בכתביו הוא כינה את עצמו "יעקב צורף" – "אל פרגאן" -צורף- בערבית, ונראה שעיסוקו בחוכמת הצירוף השפיע על בחירתו בכינוי זה.

בחלק השלישי של הפרק השני אני דן בצורה מעמיקה בחבורת המקובלים שפעלה בתארודנט בראשות מהר"ם אלבאז סביב המאה השש-עשרה, ויצרה תוכן קבלי במגוון נושאים. החבורה התבססה על קבלה קדומה ופנימית שלא הושפעה ממקומות אחרים, אך הושפעה בצורה חלקית מהקבלה של המגורשים שהגיעו למרוקו, ועל כך הצביעו רחל אליאור ומשה חלמיש. מאידך, אני מציין את השפעתו העצומה של ר' מאיר אבן גבאי על רי"א, וכן את האזכורים הרבים של הספר אבני זיכרון של ר' אברהם אדרוטיאל בספריו של רי"א, המעוררים תהיות לגבי ההשפעה בפועל של המגורשים על הקבלה בדרום מרוקו. כמו כן אני מתייחס לשאלת ההשפעה של חבורת המקובלים מהדרעא, בראשותו של ר' דויד הלוי, שפעלה בתחילת המאה השש-עשרה, על המקובלים בחבורת תארודנט. בהקשר לכך, אני דן ב"תורת הצירופים" כמאפיין חשוב בכתבי חבורת תארודנט, שנכתבה בהשפעה ישירה של מקובלי הדרעא עליהם. אזכורו של ר' דויד הלוי מהדרעא על ידי רי"א בהקשר לפירושו לתורת הצירופים, מצביע על כך שאכן הייתה השפעה של מקובלי הדרעא על חבורת תארודנט. עם זאת ראוי להדגיש, כי רק רי"א מזכיר את ר' דויד הלוי ולא יתר בני החבורה בתארודנט .

בסקירה על חבורת תארודנט , אני מצביע על העקרונות הקבליים שעולים מכתביהם ובודק מה מאפיין ומייחד את הגותם הקבלית. האם מקורות כתיבתם הקבלית היו הקבלה הקדומה , קבלת ספרד וקבלת צפת ?

העיקרון הקבלי שעולה מכתיבתם הוא כי לכל פעולה של האדם בעשייה היומיומית ובעבודת המידות יש השפעה על העולם העליון, וכי יש הקבלה בין העולם שלמטה לעולם העליון. אני מנסה אפוא לברר מה היה היעד הקבלי -מוסרי המרכזי בכתיבתם כערך מוסרי שעליו נשענים ערכי מוסר אחרים; על פי המחקר שלי : עבודת הייחוד, ועל ידה תיקון העולמות העליונים, היא הערך המרכזי בכתבי החבורה, ואליו מובילה עבודת האדם. אני גם מצביע על מוטיבים מוסריים מרכזיים נוספים בהגותם, וכיצד הם משתקפים ומשתלבים בשאלות באשר לתכליתו של האדם בעולם, לעבודת המידות הנכונה ותכליתה, לתכליתם וטעמם של המצוות, לקשר בין תרי"ג מצוות בעולם שלמטה לתרי"ג איברים פיזיים ולתרי"ג איברים רוחניים בעולם העליון. אני מצביע על תורת הסוד וחשיבותה ועל הקשר של תורת הסוד לתפילה בכוונה כדרך לתיקון ועבודת הייחוד; על תיקון השכינה והקשר בין מיעוט הלבנה וחידושה, וכיצד זה מתקשר לשאלת צדיק ורע לו; על ירידת הנשמות לעולם בזמן טוב או רע לשכינה, דבר שיקבע אם האדם יהיה עני או עשיר, צדיק או רשע; כיצד הגזרה האלוהית הזו מתקשרת לבחירה החופשית ולשאלות של דטרמיניזם דתי וסיבתי, וכיצד יכולה להתקיים בחירה חופשית כשיש גזרה אלוהית וסיבתית .

בחלק הראשון של הפרק השלישי אני דן בתורת האלוהות וההאצלה. נדונה השאלה כיצד האדם יכול ללמוד תורה שהיא רוחנית כשהוא שרוי בתוך גוף וחומר. אני מביא את התייחסותו של רי"א לקושי ולמורכבות של האדם, שמחד הוא מורכב מגוף ונפש, חומר ורוח, ומאידך עליו לפעול בעולם כשהוא מתגבר על הגוף, החומר והיצרים המניעים אותו. רי"א, בציטוט מספרות הזוהר, כותב על הקושי של הנשמה להיות בעולם חומרי כי הנשמה שרויה בגלות תמידית, וכיצד זה בא לידי ביטוי בעבודתו הרוחנית . פרשנותו של רי"א לעניין זה של גוף ונפש, חומר ורוח, כי עבודתו של האדם בחומר היא עבודה רוחנית בגשמיות; עבודתו של האדם היא התמרת החומר לרוח על ידי קידוש החומר.

כמו כן אני מביא מתורת ההאצלה של רי"א את התהליך שבו האצילות הרוחנית העליונה יורדת דרך מסכים בעשרה שלבים שהם עשר הספירות, ומפחיתה את עוצמת האור האלוהי עד לעולם הזה שהוא עולם החומר. בתהליך ההאצלה רי"א מתייחס לארבעה עולמות אבי"ע – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה – המשתלשלים מעולם האצילות ועד לעולם העשייה. עשר הספירות שדרכן מתקיים תהליך ההאצלה והן המתווכות בין האינסוף לעולם הזה; הן נבראו או נאצלו כדי לאפשר הנהגה והשגחה על פי הנהגות של דין, חסד ורחמים, וכדי לתת מקום לעבודה רוחנית של האדם על פי שכר ועונש.

אני דן בפרק זה בשאלת עצמות וכלים שהיא נגזרת מתפיסת ההאצלה, ומעלה את השאלות: האם הספירות הן ישויות אוטונומיות ועצמאיות? האם הן נאצלות או נבראות, או שהן עצמוּת האל ? מה המשמעויות הנגזרות מכך שהן עצמוּת האל באשר לשאלות אמונה בסיסיות כמו השגחה, שכר ועונש ובחירה? כמו כן אני דן בקשר בין האינסוף והספירות, ומה תפקידם של הספירות כמתווכים בין האינסוף לעולמם של בני האדם.

בדיון בדבר הקשר בין האינסוף והספירות אני מתייחס לאורות הקמץ, מושג שמופיע בקבלת גירונה, המתאר את קיומם של שלושה אורות בין האינסוף לעשר הספירות הנקראים אור קדמון, אור צח ואור מצוחצח, ובודק כיצד המושג אורות הקמץ בא לידי ביטוי בכתבי רי"א ור' מאיר אבן גבאי, שהוא מקור השפעה חשוב על רי"א. אני משווה בין השקפותיהם של אבן גבאי ורי"א בשאלות של עצמות וכלים, אורות הקמץ ומקומה של ספירת הכתר בעשר הספירות.

בדיון זה אני מעלה את שאלת השינויים וההיפוכים בספירות שמופיעה בהגותו של אבן גבאי, שנועדו לאפשר השגחה על פי חסד, דין ורחמים, ואת יכולת הבחירה והשינוי לבני האדם. אני דן בשאלה המתבקשת, כי אם השינויים בספירות הם רק השתקפות בעיני הנמצאים, ואין שינויים בפועל בספירות, הרי הבחירה החופשית והתשובה אינן קיימות והן רק אשליה. מפירוש זה של השינוי בספירות כהשתקפות בלבד, נגזרות שאלות של מהי האמת? האם האמת היא אחת והיא מוחלטת, או שזו אמת יחסית? ואם אין אמת מוחלטת, כמו בגישה הפוסט- מודרנית, האם האמת היא רק סוג של נרטיב שהאדם מספר לעצמו כדי לאפשר לו ראייה של עולם שהוא יכול לחיות בו? וכיצד נתייחס אם כך לאפשרות קיומה של בחירה חופשית – האם כסוג של נרטיב בלבד, סיפור שהאדם מספר לעצמו? האם כשהאדם מספר לעצמו שיש לו בחירה חופשית למרות שאין לו בפועל יכולת בחירה, האמונה שיש לו בחירה עונה על הצורך שלו בבחירה חופשית.

משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן- עמרם בן ישי

עמוד ד'