ארכיון יומי: 10 באוגוסט 2026


רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה-מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

קדוש וברוך

לא תגורו מפני איש

היו נושאים שבהם נחלקו הדעות בקרב אחדים מרבני מרוקו כיצד לנהוג. מהם אמרו שמוטב להעלים עין מתופעות מסוימות, כדי למנוע את התרחקותו של הדור הצעיר הנוהה אחר תרבות המערב. רבינו התנגד למגמות אלה. כסבור היה, שרק יהדות אמיצה העומדת בתוקף על משמר ההלכה ללא פשרות, תוכל להחזיק מעמד ולהיות מקור משיכה לדור הצעיר.

גישה עקרונית זו, הובילה אותו לנהל מאבקים בתחומים שונים בהם ניכר כרסום בשמירת ההלכה. כך, למשל, הייתה תופעה של צילום שמחות בשבת על ידי צלמים נוכרים, וזאת בהסתמך על היתרים דחוקים כגון רמז וכיוצא בזה. היו מקרב הרבנים שנטו להעלים עין מהתופעה, מתוך מחשבה כי ממילא אין סיכוי למאבק ומוטב להקל כדי לא להרחיק את הרחוקים, אולם רבינו נלחם בתופעה בעקביות ובנחישות וללא פשרות.

כך גם היה במקרים של ריקודים מעורבים בחתונות. היו שבחרו להעלים עין במחשבה שממילא מדובר במאבק אבוד מראש, ומוטב להתרכז בדברים אחרים. אולם רבינו נלחם כאש להבה כנגד התופעה, והבהיר כי לא יאות לערוך חופה וקידושין למי שבחתונתו יתקיימו ריקודים מעורבים. הואיל ורב העיר היה בעל מעמד שלטוני, משמעות הדבר הייתה שאותו זוג לא יוכל לרשום את הנישואין מבחינה חוקית.

רבינו לא הסתפק במחאה מעל בימת בית הכנסת.

כאשר נודע לו באחד הימים על חתונה שעמדה להתקיים בתערובת, הטריח את עצמו להגיע באופן אישי למקום עד לתיקון המכשלה. נחוש היה רבינו למנוע את התפשטותה של פרצה זו. לא אחת קיים במאבקים אלה את מצוות ״לא תגורו מפני איש״, שכן היו בקרב תקיפי הקהילה כאלה שההשכלה כבר החלה לפעפע בקרבם, והם החשיבו את עמדת הרב לחומרא יתירה. אך רבינו לא זז כמלוא נימה מהנהגותיו, גם אם לא נשאו חן בעיני כולם.

המאבק נגד גיורי כזב

בעקבות השלטון הצרפתי, התפתחו בשולי הקהילה קשרים בלתי ראויים בין בני נוער יהודים ושאינם יהודים שהובילו בכמה מקרים עד כדי נישואי תערובת, רח״ל. רבינו נלחם בתופעה זו בכל כוחו עד למיגורה. כאשר נדרש הדבר, אף מימן כרטיס נסיעה והסדיר אשרת כניסה לארץ ישראל על מנת להרחיק מהאזור צעירים שנקלעו לקשרים בלתי הולמים.

רבינו גם נדרש לסוגיית הגיור, כאשר פנו לבית הדין צעירים שביקשו לגייר בנות ניכר על מנת שיוכלו להינשא להן. גיורים אלו היו רק מן השפה ולחוץ, שכן לא עמדה מאחוריהם כל כוונה רצינית לשמור תורה ומצוות. רבינו הודאג מהתפשטות התופעה והציע דרכים למגרה. עמדתו הייתה, שאין להקל בנושא הגיור על מנת למנוע את התנתקות הצעירים מהקהילה. באגרת נרגשת ששיגר לבית הדין הגבוה בעיר רבאט כתב:

"הדבר ברור כשמש בצהרים שאין באים להתגייר לאהבת דתינו הקדושה, אלא לעשות נחת רוח לבן זוגם, ביען שהוא מתבייש מקרוביו ואבותיו לישא בת הערלים… ואין עושין רק שינוי השם. והראיה: שנשארים ככוחם אז כוחם עתה, ובמעשיהם של חול כך מעשיהן של שבת, ומעולם לא קיימו מצות טבילת מצוה לנידותם, ואוכלין נבילות וטרפות אם יזדמנו להן. א״כ כיצד נקבל אותן?…

ואין לומר דמוטב דליעבדו איסורא זוטא ולא ליעבדו איסורא רבה״. חרא, שאין עושין זה כי אם לכסות קלונן ובושתם ועומדין בסורן הרע, וזו אינה גירות כלל ועיקר, רק שינוי השם ערלית בשם יהודית. ועוד נמצא לפי״ז אנו מחזיקין ביד עוברי עבירה, שמפני שסומכים על שינוי השם לחפות עליהם – עושין מה שלבן חפץ, והולכין אחר בנות הערלים בלי בושה ובלי כלימה… אבל כשיראו שנעלנו הדלת בפניהם ואין מקבלים אותן לשם יהודית, אפשר לא יעשו עוד כדבר".

משנודע לרבינו כי אירופאים משוטטים ברחובות האזור היהודי בשעות הלילה, יצאה בשנת תרח״צ(1938) הוראה מבית דינו האוסרת על בנות ישראל לצאת מבתיהן כלל לאחר השעה שמונה בערב. הוא גם דאג להקים משמר מבני הקהילה שפעל לסגירת בתי מרזח שנפתחו בפאתי השכונה היהודית, והיוו מכשול לצעירים.

פעילות זו לא מצאה חן בעיני אחד העשירים שנמשך אחר תרבות צרפת. הלה הפעיל קשרים בקרב חוגי השלטון נגד ״הרב הקנאי והקיצוני״ עד שהצליח לבטל את תקנות הצניעות.

אותו אדם לא יצא נקי ממעשיו. קפידתו של רבינו ופעלו אשר הוביל להחטאת הרבים פגעו בו, ובאותה שנה נפגע קשות אחד מקרובי משפחתו. שנים רבות לאחר מכן, ורבינו כבר מתגורר בארץ הקודש התקבלה בביתו איגרת מהעיר מקנס, ובה הודיעוהו כי אותו אדם מוטל על ערש דווי וימיו ספורים. בשמו של החולה נשלחה בקשה לרבינו כי יסלח וימחל לו על כל הצער ועגמת הנפש שגרם לו.

״ברור שאני סולח לו על הפגיעה בכבודי׳/ אמר רבינו למקורביו. ״אבל איך יצליח אותו אומלל לבקש סליחה מכל אלה שניזוקו ברוחניות מחמת מעשיו?״

♦ ♦ ♦

בכל מאבקיו אלה פעל רבינו לסתימת פרצות. אולם היסב ידע כי המענה האמיתי לסכנות הרוחניות שארבו ליהודי מקנס וליהדות מרוקו בכלל, הוא בשדה החינוך. רק בתחום הזה – בהקמת מוסדות תורה וישיבות שיחסנו את תלמידיהם מפני פגעי הזמן – יוכרע גורל המערכה.

על כן שינס רבינו את מותניו, ומיום כניסתו לרבנות מקנס, הקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לחשוב ולהתייעץ מה היא הדרך החינוכית הנאותה לזמנים אלה, ובכדי להקים מוסדות בהם יזכה הדור הצעיר לחינוך על טהרת הקודש וללא פשרות בהלכה ובהשקפה.

את מאבקיו אלה לא בכוחות עצמו ניהל רבינו, אלא בשיתוף בני ״החבורה הקדושה״, גדולי ונכבדי מקנס, שרבים מהם למדו עימו בצוותא על ספסל הלימודים בבתי המדרש ובכוללים בעיר. נציין כאן את הבולטים והמיוחדים שבהם, ובראשם את הדיינים שכיהנו לצידו של רבינו.

רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערהמאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

עמוד 132

La vie et l'impact de Rabbi Refael Baroukh Toledano-Meknes- Rabbi Yaacov Toledano«L’héritage de l’âge d’or du judaïsme espagnol.

Mere d'une lignee royale
La Rabbanith: Rahel bat Rabbi Chalom Amar

En 5670 (1910), à l’âge de vingt ans, Rabbi Baroukh épouse sa cousine, Ra’hel Amar.

Le père de la future rabbanith, Rabbi Chalom Amar, était un homme peu ordinaire, qui impressionnait son entourage par ses qualités humaines et son ouverture d’esprit, et ce depuis son plus jeune âge. Il excellait dans tous les domaines de la Tora et possédait même des connaissances en astronomie. Nommé dayan à 18 ans, il avait été promu à la tête du beth din à vingt-sept ans, suivant en cela les traces de son père Rabbi Chemouel Amar, président du tribunal rabbinique avant lui. Celui- ci avait épousé la fille de Rabbi Yechoua Soudry, la rabbanith Sim’ha, et fondé un foyer de Tora et de crainte de D..

Malgré son jeune âge, Rabbi Chalom ne craignait personne. Une année, ayant entendu dire, pendant la fête de Pessa’h, qu’on vendait à Meknès des friandises suspectes de contenir du ‘hamets, il avait rassemblé les fidèles et souligné avec fougue à quel point l’interdiction de ‘hamets à Pessa’h était grave. Rabbi Baroukh, tout jeune à l’époque, s’en souvenait parfaitement et il racontera plus tard que ce discours l’avait impressionné au point qu’il en avait versé des larmes.

Les érudits appréciaient grandement Rabbi Chalom et voyaient en lui un futur pilier de la communauté. Malheureusement, Rabbi Chalom ne vécut pas longtemps. Il quitta ce monde à trente-sept ans, à la fleur de l’âge, en pleine activité, encore avant le mariage de sa fille avec Rabbi Baroukh.

Sa disparition avait été subite et saisissante.

En Eloul 5670 (1920), Rabbi Chalom avait exprimé le désir de monter en Erets Israël au cours de l’année. Il était même question d’organiser le voyage aussitôt après les fêtes de Tichrei, mais la Providence en avait décidé autrement.

La veille de Souccoth, Rabbi ‘Hayim Messas s’était retrouvé avec deux ethroguim d'une grande perfection et vint en offrir un à son grand ami Rabbi Chalom. Celui-ci en choisit un pour lui-même, mais au moment de le remettre dans la serviette, le cédrat lui échappa des mains. Voyant qu’en tombant, l’ethrog était devenu impropre pour la mitsva, Rabbi Chalom, bouleversé, s’évanouit. Ce n’est qu’à grand-peine qu’on parvint à le ranimer. « La mitsva des quatre espèces, lui dit gentiment Rabbi ‘Hayim pour l’apaiser, ne figure qu’une seule fois dans la Tora alors que celle de se réjouir pendant la fête apparaît à trois reprises. Comment une seule mitsva pourrait-elle faire oublier les trois autres ? »

Mais Rabbi Chalom pressentait là un mauvais présage et il ne parvint pas à retrouver son calme.

La nuit même, il eut un accès de malaria dont il ne se remit pas. Il rendit son âme pure à D. huit jours plus tard, à Sim’hath Tora. Ce fut un coup très dur pour les Juifs de la ville qui pleurèrent amèrement cet homme remarquable, un « ethrog parfait » qui avait poussé parmi eux et leur avait été arraché de façon si subite.

Si sa mort laissait un vide parmi les hommes d’étude de Meknès, à plus forte raison affecta-t-elle les membres de la famille. C’est Rabbi Mordekhaï Amar, le frère de la future rabbanitb Ra’hel, qui conduisit la jeune mariée sous la ‘houpa et prit la relève spirituelle au sein de la famille. Plus tard, Rabbi Mordekhaï allait devenir l’un des décisionnaires de la ville.

C’est dans une telle maison, où s’imbriquaient l’étude de la Tora et la pratique du bien, que s’était épanouie la rabbanith Ra’hel. Lexemple qu’elle avait absorbé dans sa maison paternelle lui avait tracé la voie qu’elle suivra toute sa vie aux côtés de Rabbi Baroukh.

Son intelligence vive, son extraordinaire sagesse pratique et sa noblesse naturelle feront de sa personnalité la « mère d’une lignée royale » au plein sens du terme.

De l’intérieur de son foyer, elle avait l’œil ouvert sur tout et dirigeait sa maisonnée avec beaucoup d’intelligence à travers vents et marées. Il est impossible de parler des prodigieuses qualités de Rabbi Baroukh sans évoquer l’épouse qui a œuvré toute sa vie à ses côtés en véritable ézer kenégdo. La rabbanith Ra'hel a réussi à vivre en parfaite symbiose avec son mari et à se mettre au diapason de cette personnalité d’envergure. Limage classique de la vigne dont les tiges s’enroulent inextricablement les unes autour des autres – inevei haguéfen beAnevei haguéfen – est on ne peut plus appropriée pour la décrire…

Tous les petits-enfants Tolédano évoquent avec la même émotion la relation entre leurs grands-parents, Rabbi Baroukh et son épouse. « On aurait cru voir un jeune couple, disent-ils chacun à sa manière. En les observant cinq minutes, on comprenait ce que veulent dire nos Sages lorsqu'ils recommandent au mari ‘ de témoigner davantage de respect à son épouse qu’à sa propre personne’. Notre aïeul n’était pas seulement conscient de la valeur de la rabbanith : il traduisait son appréciation dans chacun de ses gestes et comportements, à la maison comme à l’extérieur.

La vie et l'impact de Rabbi Refael Baroukh ToledanoMeknes- Rabbi Yaacov Toledano«L’héritage de l’âge d’or du judaïsme espagnol.

Page 61

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 239 מנויים נוספים
אוגוסט 2026
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר