צפרו – קהילה יהודית קטנה במרוקו, ויצירת חכמיה חובקת עולם.הרמ"א מצפרו-נסים אמנון אלקבץ.ברית 41 בעריכתו של מר אשר כנפו.
קהילת יהודי צפרו הייתה דתית-מסורתית מיסודה, ולא קרו בה אותם תהליכים דתיים־היסטוריים כפי שקרה אצל יהודי מרכז וצפון אירופה של המאה ה-18. לא קמו בה אותן"חצרות" וזרמים של "חסידים ומתנגדים", או תנועות "המוסר וההשכלה". שמעם גם לא הגיע לאוזניה, כי הקשר שלה עם יהדות העולם, היה רופף ביותר. תחילתו של הקשר נוצר רק אחר בוא "כי"ח" הצרפתי לצפרו, והוחל בלימודי החול והשפות, מכאן החל להתפתח הכרסום במעמדה של הדת כמרכיב מרכזי בקביעת מקומו של הפרט. לאור החשיפה להשכלה הכללית, החלו לשקוע הלק מהנרטיבים המסורתיים שאפיינו את הקהילה. המשך קיומה כקהילה דתית, לא נותר כמובן מאליו ועמד בסכנה, זה היה תהליך בלתי נמנע. אחדים מבוגרי כי״ח שעברו תהליך התמערבות, ביקשו לשנות במשהו את חיי הפרט, החברה והממסד, והיו למבקריה של ההנהגה הרבנית. המפגש שלהם עם התרבות הצרפתית המערבית, הצטלב עם התרבות היהודית, ולא היה ברור מה עדיף בעיניהם. לדרכם זו, הייתה השפעה בהאצת תהליך החילון שיצר פערים ומחלוקות שהגיעו עד משבר בקרב המשפחות. דבריהם מצאו את ביטויים בעיתונות היהודית המרוקנית כמו L'Union Marocaine או L'Avenir Illustré, מאמרים אלה לא הצטמצמו לענייני בית-הכנסת, אלא אף קראו תיגר על
אורח החיים היהודי-דתי הקלאסי. ניסיונם לחדד את הוויכוח בין הרפורמיזם המערבי לזה היהודי ציוני, כשל, והם נותרו המתמערבים המתלבטים שנטשו את המסורת מחד, ומאידך, לא בחרו בציונות. מצב מסובך זה של המודרנה והחילון ורדיפות המוסלמים בעקבות העליות לישראל, מצא את פתרונו בהגירתם של חלקם לצרפת או לקנדה, ולא לא״י. המודרנה שנטתה לפרק את הזהות היהודית-לאומית-דתית בניסיונות טמיעה, נדחתה ע״י הזהות הקולקטיבית. רובה של הקהילה שמר עדיין על מסורתו ודתו, הפנה גב למודרניות, והתגדר באורתודוקסיות. חכמי הקהילה שצפו במתחולל, קמו לשים גדר לפרצה הזו. תגובתם הייתה חיזוק החינוך הדתי ושיפור השירותים הניתנים לתלמידים. נפתחו מוסדות חדשים דוגמת "אוצר התורה" ו״אם הבנים", שבלמו במידת מה את התופעה. מוסדות אלה שקמו אחרי כי״ח, יצרו שיתוף פעולה עם הרבנות השמרנית, וההגמוניה של המסורת והזהות היהודית, המשיכו להוות מושא להתנהגות בקהילה.
קהילת העיר צפרו הייתה קהילה קטנה שהתפתחה בתוך קהילת מרוקו רבתי. חרף זאת, התייחדה קהילה זו בתרומתה הסגולית בתחום הפרשנות למקרא, בשירה, בפילוסופיה ובעוד דברים שבהגות היהודית. קהילה זו הייתה דוגמה לגיבושה העצמי, כמופת לאחדות פנימית באחווה ורעות, והן לכלל קהילות ישראל בפזורה העולמית בכלל, וליהודי מרוקו בפרט. על תרומתה זו לכלל קהילות ישראל.
להלן נעמוד בקצרה על דמות מופת, אחת מיני רבות שצמחו בצפרו, ולדאבון הלב אינה חיה כיום בתוכנו, ועם זאת הותירה לנו יצירה רבת אנפין שלא תסולא בפז. כוונתי לגאון ר' רפאל – משה אלבאז או בכינויו הרבני, הרמ״א מצפרו.
כדי לעמוד על מעט מגאונותו, הנה מחיבוריו הרבים שהותיר לנו בגנזיו, בחלקם עדיין שמורים בכתב ידו וטרם ראו אור מתחת למכבש הדפום. כל אחד מחיבוריו הוא מעשי-מרכבה של הוכמת האלוקות ונבירה בנפש האדם, ואלו הם:
1 . ציון במשפט – על הלכות חול המועד.
- זבחי צדק – על הלכות שחיטה וטריפות.
- חצר המשכן – קיצור ממשכנות הרועים.
- תורבץ החצר – למצוא כל דברי חפץ לפי הפסוקים על סד אי בי.
- ספר כריתות – על סדר גיטין וחליצה.
- פותח מים – פירוש על מים עמוקים.
- דרש משה – דרשות.
- כוח מעשיו – על חוכמת העיבור.
- פרשת הכסף – מוסר משלים על מליצת ההיגיון.
- חולת אהבה – מליצות לאיגרת שלומים.
- כיסא מלכים – סדר השתלשלות המלכים עד ימינו.
- שקל הקודש – חרוזים.
- באר שבע – על שבע חוכמות הספר הנוכחי הנמ״ח.
14 . שו״ת הלכה למשה – פסקי דינים.
- 15. ארבעה שומרים – על שמירת הברית.
- 16. שיר חדש וקול בוכים – פיוטים וקינות.
17 . מיני מתיקה – חידושים ופרפראות.
18עדן מקדם – על מאמרי חז״ל לפי סדר א' ב'.
19 . עטרת פז – על שמות הקודש.
במאמרנו זה ניסינו לעמוד על סוד קיומה ויכולת התפתחותה בתחום היצירה הרוחנית, קשורים
בזיקה לנקודות הבאות:
תפיסת הגלות בקרב הקהילה, נשענה על מקומו הטבעי של עם־ישראל, בהיותו יושב על אדמתו, שהיא נחלת אבותיו. הגלות, פירושה עקירה ממקומו הטבעי. התפיסה העצמית של "עם־סגולה" "ממלכת כהנים וגוי קדוש", מול הישמעאלי או הנוצרי התובעים את הבכורה, אינה מתיישבת עם דעתם של רבני הקהילה.
הכרת הקשר שבין עם־ישראל ואלוהיו, קובעת את עמדת ישראל בין העמים. הגלות נתפסת בקרב הקהילה, כמ|ב זמני חולף וארעי, עד הגאולה והשיבה לארץ האבות.
המנהיגות האמיתית של הקהילה, נבחנה בשעת צרה. בעתות משבר היא עודדה וחיזקה את הידיים הרפות והברכיים הכושלות. לעתים עמדה בפרץ, תוך סכנה עצמית-מוחשית.
תהליך חילון מואץ עבר על קהילות יהודי מרוקו, ולא פסח גם על קהילת צפרו. כניסת כי״ח לחיי הנוער, הגבירה את אלמנט הרציונאליות המבססת את מסקנותיה על "הרציו",
ודחקה בהדרגה את חיי האמונה היונקת מן ההתגלות. התבונה, הצרה את צעדי האמונה,
השכל, דחק את ההתגלות.
ביבליוגרפיה:
אבך־צור יעקב, משפט וצדקה ביעקב.
אזולאי חיים־יוסף, שם הגדולים.
אנקווה אברהם, כרם חמר.
ביטון אליהו, נתיבות המערב.
בירדוגו משה, כנף רננים.
בירדוגו רפאל, משפטים ישרים.
טולדנו יעקב-משה, אוצר גנזים.
טולדנו משה, נר מערבי.
כהן קלוד, האיסלאם.
מיוסט אבא, ירושלים הקטנה, סיפורים מחיי היהודים בעיירה צפרו.
ויזגאן משה, אור המערב.
צפרו – קהילה יהודית קטנה במרוקו, ויצירת חכמיה חובקת עולם.הרמ"א מצפרו-נסים אמנון אלקבץ.ברית 41 בעריכתו של מר אשר כנפו.
עמוד 21