מורשת יהדות מרוקו

אוסף מאמרים זה מובא בארבעה חלקים. החלק הראשון עוסק ביהודי ספרד מראשית ישיבתם בארץ זו. החלק השני עניינו המעבר מאורח חיים יהודי גלוי לאורח חיים יהודי בסתר באצטלה דתית נוצרית. החלק השלישי עוסק בעיקר באנוסי ספרד ופורטוגל ובזיקתם אל אחיהם היהודים והאנוסים בחצי האי האיברי ומחוצה לו. שלושה חלקים אלו מקיפים 1500 שנות היסטוריה יהודית בספרד עצמה עד לגירוש ולאחר מכן בפזוריהם, אנוסים על מלחמת קיומם. בחלק הרביעי מאמרים הנוגעים להיבטים שונים בתולדות עם ישראל.

מחבר הספר, הפרופסור חיים ביינארט, הוא גדול חוקרי תולדות היהודים בספרד בדורנו. חיים ביינארט מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת מדריד וחתן פרס ישראל בתולדות עם ישראל.

פרקי ספרד חלק א' – חיים ביינארט

אימתי הגיעו היהודים לספרד?

כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.

(יבמות סג, א)

א. הבעיה ההיסטוריוגרפית

רגילים לשאול בתולדות עם ישראל מתי באו יהודים לישב בארץ פלונית ובמקום פלוני. לארצות רבות ולמקומות הרבה נקשרו מסורות אגדה שונות, שעל כולן אפשר לומר שבזמן מסוים בתולדותיו של אותו יישוב נתנו תושביו את דעתם לשאילת מוצאם וראשיתם, והעלתה מסורת אגדה מסוימת. משהעלתה המסורת על הכתב היא הפכה לבעיה היסטוריוגרפית בתולדות ישראל בכלל וברשומות המקום בפרט.

בשאלת בואם של היהודים לספרד עסקה לא רק ההיסטוריוגרפיה היהודית. גם ההיסטוריוגרפיה הקסטיליאנית נתנה דעתה לדון בדבר בשעה שמדינות אחרות, שגם בהן ישבו יהודים מזמנים קדומים, לא נתפנו לכך.

 בעיותיה הפנימיות של ספרד, שנבעו בראש ובראשונה מיחס השלטון אל היישוב היהודי, הן שנתנו את הדחיפה להתעניין בראשית תולדותיהם של היהודים בספרד, ולא במעט באה ההיסטוריוגרפיה הספרדית הכללית ללמוד מרעותה היהודית. תולדות עם ישראל שימשו השראה רבת ערך לכך.

למרות השאיפה הקיימת לדעת על ימים עברו, אין ספק מההתעניינות היהודית בראשית התיישבותם בספרד נבעה מצורך מיוחד. במידה רבה קשורה הידיעה על כל ישיבה בגלות בעצם תחושת הגלות, שבמהותה אינה אלא ישיבה של שעה.

הצורך לענות על השאלה: מתי באו אבותיכם לשבת בארצנו ואילו הן זכויותיכם, הן הדוחפות לקראת התעניינות ספיציפית בעבר וכרגיל נקשרה התשובה בנתונים אפולוגטיים מובהקים כפי שעוד נראה לקמן. וככל שנעמיק ונעיין בתכיפות העלאתה של השאלה נראה שמרבים לשאול אותה לקראת מפנה בתולדות ישראל.

בכל חומרתה החלו מעלים אותה החל במחצית המאה הט״ו, ולקראת הימים הסמוכים לגירוש בשנת 1492 דרשה השאלה מענה מידי, כדי שתימצא בתשובה הודעה מכרעת על זכותו של היישוב היהודי לישב בספרד. בתשובה זו כאילו חיפשו תרופה לסכנה שריחפה על ראשיהם של היהודים שם, ואם יוכח שהיהודים יושבים בספרד מקדמת דנא יינטל העוקץ מאיומי הגירוש ומהתעמולה האנטי־יהודית.

יש להדגיש שתנאים אלה לא נתייחדו בהם יהודי ספרד בלבד. גם היישוב המאורי, משעמד וחש באותה סכנה של גירוש בסופה של המאה הט״ז, אף הוא נזקק לדרכים שונות ולאמצעים שונים כדי להוכיח את קדמות ישיבתו בחצי־האי האיברי. דרכו ושיטותיו היו שונות בדרך תיאוריהם מאלו שנקטו בהם יהודים, אבל המידה האפולוגטית היא נר לרגליהם של השניים: האמצעים שוגים אמנם, אלא שהצרכים הם אותם צרכים.

נבחן עתה את הכתובים עצמם, ותחילה נעיין בכרוניקות הכלליות. לא נמצא דיון בשאלת בואם של היהודים לספרד בכרוניקה הכללית הראשונה שנתחברה בימיו של אלפונסו העשירי החכם. ואף לא נמצא דיון בשאלה זו בהמשכה של הכרוניקה שנכתבה בשנת 1344.

 בנוסח הפורטוגלי של הכרוניקה משנה זו נמצא על כך רמז כלשהו. הכרוניקה הראשונה שיצאה לדון על היהודים במלוא התנופה היא הנקראת בשם:

  Refundición de la Refundición de la crónica de 1344 שלדעת מננדס פידאל כתב אותה אנוס מטולידו בשנות הארבעים של המאה הט״ו, בעצם ימי תהפוכות בעיר זו, פרעות וגזרות נגד יהודים ואנוסים.

במידה מסוימת קשורה קביעת תאריך בואם של היהודים לספרד בניסיונם של חוגים מסוימים להינתק מן האשמה שהואשמו בה יהודים במעשה הצלבתו של ישו. מתוך כך באו לומר שהם צאצאיהם של יהודים שנשתקעו בספרד קודם חורבן הבית השני.

מכאן כבר לא רחוקה הדרך להקדים, להוסיף ולהרחיק את זמן בואם של היהודים אף עד לימיו של שלמה המלך. ברם, יש להבדיל אם באו לשבת שם מרצונם או שהובאו לשם מאונס. והגם שכותבי רשומות ניסו לציין ביאה מרצון, הנה למעשה אין הבדל עקרוני אם הובאו בימי חורבן בית שני בידי אספסיאנוס וטיטוס או בימי חורבן בית ראשון בידי נבוכדנאצר. חשובה כאן הגישה לגבי תאריך מסוים וקבוע, אשר לפניו צריכה להתחיל ההתיישבות היהודית.

היה זה אפוא אמצעי לדחות האשמה שבמאה הט״ו, ובמיוחד בימים סמוכים לגירוש, הרבו להאשים בה אנוסים ויהודים כאחד. יהודי טולידו לא היה להם כל חלק בצליבתו של ישו. בתיאור זה מודגשת טולידו כמרכז יהדות ספרד בימים קדומים כבימים מאוחרים, שבה נתרחש אותו ויכוח נוקב בשאלה החברתית והציבורית של היהודים.

יהודי טולידו כתבו לירושלים נגד מעשה ההצלבה, והם הם שהיו פטורים מלשלם את מס 30 הדינרים כמס שנתי. אלה שבאו אליה עשו את העיר למיושבת ואצילה ובהעדרם תהיה לא נושבת. ואם ממשיכים אנו בהלך מחשבותיו, הרי ברור שאסור לגרש את היהודים לא רק מטולידו ומסביבתה, אלא גם מכל ספרד, שכל המלכות תיחרב אם לא ישבו בה יהודים:

E que ouiesen asy mismo de venir del oriente, conuiene saber de aquellas mismas prouinijias e generaciones de Sem nacidas en Asia e aquellos sabios judíos a edificar, poblar e ennoblecer aquella cibdat por causa de qual e avn oy dia es tanto bien poblada. E asy mismo seria despoblada sy por la causa de aquellos que de aquel linaje defendieron non fuese, a cuya razón e yndustria de todos los aplican e biuen

פרקי ספרד כרך א'– חיים ביינארט

כדי למנוע מעשה שייעשה ביהודים הגיע אפוא המחבר גם לתיאור קדמות ישיבתם בספרד. ונראים הדברים שלאחר ימיו של מחבר כרוניקה זו, החלו בעלי רשומות וכרוניקאים כלליים מעלים תיאורים על קדמות ההתיישבות היהודית בעוד מקומות במלכות קסטיליה.

בתחילה ייתכן ונתכוונו לדחות את הטענות על קדמות היישוב היהודי בספרד. במשך הזמן נטשטשה הסיבה, וככל שנרחיק מזמן הטענות הראשונות, נראה שהכרוניקאים המאוחרים יותר הביאו דברים דומים לדבריהם של הכותבים והמתארים התיישבות יהודית קדומה. כדרכם נתבססו כרוניקאים מאוחרים על דבריהם של אלה שקדמו להם, או שמצדם המציאו פירושים ותאוריות חדשות לראשיתו של יישוב מסוים במקום זה או אחר. כך כותב למשל לואיס דיל מארמול קארוואחאל על מרד המאורים בגרנדה, וקושר את ראשיתו של היישוב היהודי ׳בגרנדה בקביעת שם עברי למקום גארנט(Garnat) , שפירושו ״גר, עולה רגל״. הם באו לשם עם חורבן בית שני, אלא שלדעתו יש להקדים תאריך זה, ולקשור אותו בהתיישבותם של הפיניקים בספרד׳. ברוח זו אף כתב האב הישועי חואן די מריאנה בספרו על תולדות ספרד, אלא שיצא והרחיב את רשימת המקומות שבהם נתיישבו יהודים. הוא הסמיך שמות מקומות בספרד לשמות מקומות במקרא, כמעשה שעשו ר׳ יצחק אברבנאל ואחרים שנים רבות לפניו, ונראה בעליל מדבריו של מריאנה שנזקק לספרים יהודיים בשעה שתיאר את ההתיישבות היהודית בספרד:

…Esta venida de Nabucodonosor en España es muy celebre en los libros de los Hebreos; y por causa que en su compañía traxo muchos Judios, algunos tomaron ocasion para pensar, y aun dezir, que muchos nombres Hebreos en el Andalucía, y asimismo en el Regno de Toledo, que fue la antigua Carpentaria, quedaron en diversos pueblos, que se fundaron en aquella sazón por aquella misma gente. Entre estos cuento a Toledo, Escalona, Noves, Maqueda, Yepes, sin otros pueblos de menor cuenta, que dizen tomaron estos apellidos de los de Ascalon, Nobe, Magedon, Jope, ciudades de Palestina. El de Toledo quieren que venga de Tolodoth, dicción que en Hebreo significa linages, y familias, quales fueron las que dizen se juntaron en gran numero, para abrir las ganias, y fundar aquella ciudad. Imaginación aguda sin duda; pero que en este lugar, ni la pretendemos aprobar, ni reprobar de todo punto. Basta advertir que el fundamento es de poco momento, por no estrivar en testimonio y autoridad de algún escritor antiguo.¹²

מקום אחר הוא מוסיף ומביא תיאור על ההתיישבות היהודית בימי אספסיאנוס וטיטוס, שייתכן ויש לראות בה יסוד של ממש:

Grande fue el numero de los judíos cautivos, parte de ellos embiados a España; hizieron su asiento en la ciudad de Merida, asi 10 testifican sus libros.

ועוד נראה להלן עד כמה מסתברת הנחתו על ההתיישבות הקדומה בעיר זו.

העלינו לעיל כמה תיאורים מן ההיסטוריוגרפיה הכללית הספרדית הדנים בקדמותו של היישוב היהודי בספרד. אפשר לומר שהדברים הללו בצורותיהם המסורתיות היו מקובלים על דעתם של יהודים בזמנים שונים בספרד. ממסורות אלה ינק ר׳ יצחק אברבנאל ומשם שאב גם ר׳ שלמה אבן וירגא בספרו ׳שבט יהודה׳. כבר הצביע יצחק בער על כך שאגדת בואם של היהודים לספרד נקשרה ונסמכה למסורת שלטונם של אירקליאוס, פירוס והישפאן בספרד. בצורה זו עברה להיסטוריוגרפיה היהודית בנוסח מנטובה של ספר יוסיפון, וממקור זה מסתבר שינק ר׳ יצחק אברבנאל, וממנו כנראה שקיבל ר׳ שלמה אבן וירגא. תיאור הדברים, הבא אצל ר׳ שלמה אבן וירגא לאחר גירוש ספרד, מלמדנו עד כמה עוד היתה השאלה בדבר בואם של היהודים לספרד אקטואלית. יצא כאילו להתריע על העוול שנעשה ליהודים שקדמה ישיבתם לאותם אישים השליטים בה ואשר נקטו באמצעים נגדם לגירושים מארצם ומאדמתם. אין ספק, שטענות אלה כפי שאמר אותם, יהודים נזקקו להם לצרכים שונים.

ר׳ יצחק אברבנאל הביא בפירושיו לס׳ מלכים (בסוף), בעובדיה פסוק כ ובזכריה יב, ז, כמה דברים חשובים לבעיית בואם של היהודים לספרד. וחשובים במיוחד דבריו בסוף ספר מלכים שנכתבו בשנת 1493:

פירוש הוא שהביא לספרד, מבני יהודה בנימין ושמעון ולויים וכהנים שהיו בירושלים, עם רב שבאו עמו ברצונם. ויביאם בדרך הים באניות למלכות ספרד, ויושיבם בשני מחוזות, האחד הוא המחוז הנקרא היום אנדאלוזיאה, כעיר אחת שהיה בימים ההם עיר ואם בישראל שרתי במדינות ויקראו אותה היהודים לוזינה וגם היום נקראת כן… ואולי שעל זה קראוה היהודים לוזינה להיותה בלוז אשר בארץ ישראל מוכנת לנבואה; והמחוז השני היה בארץ טוליטולה. וידמה שהיהודים קראו שם העיר טוליטולה על שם הטלטול שעשו בבואם בירושלים שמה, כי שמה היה מקדם אצל הנוצרים פיריזואילה, לא טוליטולה שקראוה כן היהודים הבאים אליה. וכן אחשוב שקראו עיר אחרת סמוכה לטוליטולה מאקידא, על שם העיר מאקידא שהיה בארץ ישראל. ולעיר אחרת סמוכה לטוליטולה קראו אשקלונא, על שם אשקלון שהיה קרובה לארץ ישראל. ואולי היו הערים ההם בדמותם דומים אל הערים אשר היו בארץ ישראל וקרובים אליה ולכן קראום בשמם. ואין ספק שגם כן קראו בימים ההם לשאר העדים הסמוכות לטוליטולה כערי ישראל, ובאורך הזמן נאבדו ונתחלפו השמות, ושלשה המה, אשר נשארו בשמותם עד היום הזה הם הוראה ועדות על השאר.

פרקי ספרד כרך א'– חיים ביינארט-אימתי הגיעו היהודים לספרד?

עמוד 17