מורשת יהדות מרוקו

הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.

כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.

הוא חי כשני דורות לפניהם בפאס. כנראה שהיו להם גם כתבי יד שלא הגיעו אלינו, כי רואים שדבריהם הושפעו ממקורות קדומים, אף על פי שאינם מזכירים בפירוש את כל המקורות לדבריהם. לדוגמה, מובא ב " היכל הקודש " ספר " עקידת יצחק " לרבי יצחק עראמה שנלב"ע בנאפולי בשנת רנ"ד – 1494.

מתי התחילה חבורה קדשוה זו לפעול ? ניתן לשער שקיבלו את תורת הסוד מרבי יוסף שלום אשכנזי, שחי בתרודאנט בשנת רכ"ד – 1464, ורבי יצחק סגי נהור, וגם ממגורשי ספרד. מחבורה זו יצאו שלושה תלמידים שחיבוריהם הגיעו אלינו :

 רבי יצחק בן אברהם הכהן, מחבר ספר " גינת ביתן " לקסיקון לערכי הקבלה, הרב יעקב איפרגאן מחבר פירוש לתורה על פי הקבלה בשם " מנחה חדשה ", וגם ספר "פרח שושן " פירוש בנגחה ובנסתר על פרקי אבות והתלמוד השלישי רבי יעקב חנין דודו של רבי יעקב איפרגאן, שגלה לאלג'יריה בזמן המאורעות הקשים שנזכיר בהמשך.

שלשתם מזכירים את הרמב"ם אלבאז כרבם, בדחילו ורחימו, ומכנים אותו בתואר הרב האלוקי. מאוד חשוב לנו להדגיש באלו תנאים חובר ספר " היכל הקודש " כדי להעריך את גדולתו. הרמב"ם אלבאז כתב את ספרו בתקופת צרות איומות, שנות בצורת, מגיפות, שגרמו להתפוררות הקהילה היהודית באזור והעברתה לאזור אחר עד יעבור זעם.

כל הצרות האלו גרמו לעיכובים רבים בהשלמת כתיבת הספר. אבותינו קיבלו את הדין בלי להתרעם חס ושלום על מזלם כי, כמו שכתוב בספרים הקדושים, יש קשר הדוק בין הגלות והגאולה. המהר"ל מפראג מבאר שהגאולה יכולה לבוא רק מתוך הגלות, ומושג זה אנו מוצאים אצל הרבה מקובלים.

הרמב"ם אלבאז מקבל את הייסורים באהבה כי בוודאי הגלות והצרות, שנגרמו לאנשי עדתו, יכולות להיות רק לטובה ומשם יצא אור גדול,ביאת המשיח וגם קיבוץ גלויות בארץ ישראל. הדבר האחרון התגשם עבור מספר אנשים מאזור דרעא שהתיישבו בצפת, וזכו להתחבר לתורת האר"י ז"ל.

כתיבתו של חיבור זה " היכל הקודש " נמשכה כעשרים וארבע שנים, משנת של"ה ועד לשנת שנ"ט. אין זה חיבור שנכתב בהשראה אחת ובהינף יד אחד, אלא הוא ספר שדרש עבודה רבה, מקורות ואסמכתאות רבים לכל המוזכר בו.

כוונות התפילה המקשרות עולמות דרך הספירות איננו דבר המרשה טעות חס ושלום, כי כל כוונה פסולה יכולה להחריב עולמות ועל כן כתיבתו דרשה שנים רבות של ליבון סוגיות חמורות בזוהר הקדוש.

כל החיבור " היכל הקודש " דן בכוונות התפילה שהיא באה, כידוע, במקום הקורבנות, כמו שכתוב : " ונשלמה פרים שפתינו ", שתפילותינו יחליפו את הפרים שהיינו מקריבים בבית המקדש. התפילה, כמו שמבין אותה הרמב"ם אלבאז, מבטאת שני דברים : א : הציפייה לישועה וסוף כל הצרות : ב : הדרישה לגילוי במצלם אלוקים שבעם ישראל והתעוררות דלעילא. 

כל זה נראה כסתירה למצב העגום שבו חי המחבר. לכל כוונה בתפילה חלות שתי בקשות אלו, אף על פי שאצל כמה מקובלים אחרים, כמו אצל רבי אברהם אבועלפייא, הייתה דרישה דחופה מריבון העולמים להושיע את עמו ולגלות את כבודו.

הרמב"ם אלבאז מגלה שחיבורו נכתב מתוך ניסיונות קשים, במיוחד דאגת הקיום היום יומי שלו ושל קהילתו. למרות שדאגה זו תפסה כנראה את כל מחשבתו, דן חיבורו בסדר התפילה, כוונותיה והלכותיה.  רואים פה דבר והיפוכו : מצד אחד הוא נרדף ולכן אין לו ישוב הדעת, מצד שני הוא דן בכוונות התפילה שדורשות דעה צלולה כפי שאמרו רבותינו במסכת ברכות אדם שהוא בדרך אומר תפילה קצרה.

הרמב"ם אלבאז ותלמידיו נרדפו על ידי בצורת, מגיפות ושודדים ומה היה נושא לימודם : כוונות התפילה. תלמידו רבי יעקב איפרגאן התחיל את חיבורו " פרח שושן " בשנת ש"ע – 1610, בבורחו מכפר עקא לכפרים הסמוכים.

דבר פלא הוא לראות רבותינו בורחים מכל צרות העולם הזה על ידי המחשבה ומגיעים לעולמות העליונים ששם הכל טוב, לספירות רוחניות ולכוונות הראויות בתפילת כל יום, בזמן שהאדמה בוערת תחת רגליהם. יכולתם לסרב להיסחף למציאות הגשמית, נבעה מקדושתם וידיעתם הברורה ביסודות הקבלה וכוחות הנפש הגדולים.

התנהגות זו הינה מקור לימוד לדורנו מבחינה זאת שאנו צריכים לקבל את צרות הגלות אך באותו זמן להתעלם מהן ולהתעסק כמה שאפשר ברוחניות.  כי הגלות שאנו חיים בה, מחשיבה את האופקים של הגאולה, " היכל הקודש " מלמד אותנו שלא רק שאנחנו צריכים להתעמק בתורה בלילה ( הגלות ), אלא גם לחיות את הגלות כמו שהוא כותב :

כל זמן הגלות , חובה עלינו להתאבל ולהתאונן כל הלילה על חורבן בית המקדש. הזכרנו לעיל את שלוות הנפש שבה חוברו " היכל הקודש " ו " מנחה חדשה ", נביא להלן את הצורה שבה הם מתארים את צרותיהם כמו בדרך אגב :

והתחלתי לחברו בשנת השל"ה ליצירה במתא תארודאנת יע"ה וחיברתי בו באותו זמן עד תפילת ערב שבת אחר כך דחקני הזמן וטרחותיו חיסרון כיס ויוקר השער עד השנה הזאת שנת זה קרבן ליצירה שחרה אף ה' בעולם משי"ח ובאה המגפה בתארודאנת יום ראשון של פסח וברחו כל הקהל להרים ולגבעות ולכפרים וגם שם לא מצאנו מנוח משנאצ אויבינו אכלונו ויכלונו הליסטים והמהומות.

ואני וקצת מהקהל יצ"ו ברחנו לכפר אק"א ושם ינוחו יגיעי כוח והיינו שם בחוסר כל מצד יוקר השער גם חיסרון כיס קשה מן הכל ושבח לאל יתברך נסנו לעזרה נסנו לנפשנו בחרנו חיי צער מן המות והייתה המגיפה  עד ראש חודש תמוז.

ותעצר המגיפה ושבו מן הקהל הדרים בהרים כי אמרו פקד ה' את הארץ והיו שם בתארודאנת ואנחנו הדרים באקא ואחרים שפחדו שמא תחזור המגיפה לא שבנו ויהי בשנה השנית והיא שנת זה קרבן בסוף ניסן חזרה המגיפה קשב מהראשונה וכל מי שהיה נכנס לכיר מהבורחים היה מת וגם הבורחים רדפה אחריהם והאחרונה קשה מהראשונה.

כי הראשונה ברחו כל יושבי הארץ והאחרונה באה על בעיר בטח ובראש חודש אב י"ל שב ה' מחרון אפו ובהיותנו גולים באק"א יע"ה עמדו שם בעזרת ה' בגיבורים גיבורי כוח עושע דברו חבירים מקשיבים לקול ה' וביקשו ממני לגמור הספר הנכבד הזה ועזרוני בכוסם ובכיסם עד שגמרתי הספר הזה.

ואמרתי עת לעשות לה' כי מתוך צרה יצא הספר הזה לרווחה וגמרתי אותו בעזר המאזרני חיל ובעזרת המחזיקים ידי יגמלם האל יתברך שכר טוב בעמלם שכר רוחני והם  יעצוני לקרוא שמו היכל הקודש כי היכל הקודש הוא המכוון והוא תכלית הכוונה והוא סוד עץ חיים שכר המחזיק בדק התורה וכי היו בקוראי שמו יהיה שכרם עץ חיים היא למחזיקים בה.

המחבר משלב את חוויותיו האישיות עם מעשיות התנ"ך המורות שצרותיו הן דווקא עוצמת הטוב. הכל הופך להיות פרשנות המנותקת מן המציאות. הדרך הזו לקשור מעשה רוחני ממדרגה ראשונה כמו חיבור ספר על כוונות התפילה עם הצרות של יום-יום בדרך של שלוות הנפש, מזכיר לנו איך אבותינו הפכו את גזירות היוונים בחנוכה לחג ולמסורת מיוחדת במינה.

קהלת צפרו רבי דוד עובדיה זצוק"ל

רבי דוד עובדיה

ג. על הכוסכוס שהיו עושים אותו מסלת וקמח (ואין מגבילין אותו כדרך הפת) כזרע גד דק ככפור ומתבשל על ידי אדים היו מברכין עליו במ״מ ומע״ג ועיין בס׳ פקודת אלעזר סי׳ קמ״ח שהביא משם המשד״ר כמנהגנו ועיין שם בספר המשד״ר מהר״ש אלפסי או״ח סי׳ קס״ח.

ד.   האוכל פת הבאה בכסנין עם טא״י נוהגין לברך תחילה שהכל על הטא׳י שעל הרוב אין דרך ללפת בו את הפת ולא הו״ל כעיקר וטפל שמברך על העיקר ופוטר הטפל (ישמח לבב או״ח סי׳ ה׳ אות ז׳).

ה. מנהגינו בנוסח ברכת על המחיה לחתום על המחיה ועל הכלכלה כגרסת רבינו הטור והלבוש סי׳ ר״ח וזה נגד נוסחת הרבה פוסקים והרי״ף והרמב״ם ומר״ז ז״ל (שם אות ט״ז, ודף מ״א ע״ג) ועיין בס׳ פקודת אלעזר סי׳ ר״ח שהאריך בזה.

ו. בברכת המזון הזן ברחמיו את הכל וזה היפך ממה שכתב התוי״ט בברכות פ״ז מ״ג.

ז. בשתית קפה חם לא היו מברכין ברכה אחרונה, כי א״א שלא ישהא בשתיה מתחילה וע״ס יותר מכדי שתית רביעית ועיין בספר פקודת אלעזר סי׳ ד״י מה שהאריך בזה, ועיין בשו״ת בית יהודה חא״ח סי׳ ז׳ שפסק שלא לברך, ועיין לחרב כפ״ה סי׳ ר״ד אות מ׳ שהביא מהברכ״י שגם אלו שמניחין עד שיצטנן בטלה דעתם וא״צ לברך יעו״ש בספר כפ״ה שם מה שהאריך בזה. וע״ע באה״ט סי׳ ר״ד סקי״ב וש׳׳ת שם סק״ה משם בתי כהונה שהאנשים שמנחים להצטנן לא עשו ולא כלום לפי שאין דרך לשתותם צוננים יעו״ש. וע״ע בשו״ת שבסוף ספר מים חיים להפר״ח סי׳ א׳ שפסק שאין לברך ברכה אחרונה על הקאווי.

ח. לפעמים היו אחדים שענו אמן בסיום ברכת בורא נפשות רבות של עצמן ועיין ב״י או״ח סי׳ רט״ו ואנצקלופדיה תלמודית ערך אמן.

ט. הודאה לחולה ונתרפא

 נשמח כל חי ע״ס ישתבח

ארוממך ה׳ כי דלתני ע״ס

 הלל הגדול מתחילה וע״ס

י. בברכת הגומל נהגו להקדים הפסוקים הללויה אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה הודו לה׳ כי טוב כל״ח יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, ועיי׳ בספר חיים סי׳ כ״ו, אות י״ד.

יא. מי שקנה ס״ת חדש היה מברך שהחיינו בשעת עלייתו הראשונה לס״ת והמדקדקין היו לובשים באותה שעה בגד חדש., ועיין להרב בית יהודה חיו״ד סי׳ כ״ג וה״ד הרב די השיב סי׳ מ״ג ועיין בספר פקודת אלעזר סי׳ רכ״ג.

יב. ברכת החמה. באוסף תעודות כ״י שתחת ידי מצאתי כתוב נוסח ברכת החמה לפני מאה שנה בערך.

הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח שנה לכ״ח שנה והתקופה בתחילת ליל ד׳ כשרואה אותה יום ד׳ בבקר יברך ברוך וכו׳ עושה מעשה בראשית שאז היא עומדת בנקודה שהיתר. בתהילת התלותה ברקיע במעשה בראשית ומהרי״ל צווה להכריז מבערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה לברך וכו', וכ״כ הרמ״ע בסדר אלפסי זוטא לברך עם הנץ החמה, והרב משאת בנימין כתב שנהגו לברך ברכה זו יחד רוב הקהל או כולם בצאתם מבה״כ אחר תפלת השחר, וכ״כ דבר משה ז״ל והרב יעב׳׳ץ ז״ל בסוף פרושו לסדר עולם כתב יפה לנהוג הקהל כן משום ברוב עם הדרת מלך וכמו שנהגו בברכת הלבנה ע״כ.

ובמחנה קדש ליוורנו יע״א כן עשו מעשה בשנת התקמ״ד ביום כ״ט ניסן קמו רוב הקהל קודם הנץ החמה והתפללו תפילת השחר ואח״ך יצאו השדה וברכו ברכה זו בסדר נאד. ונכון.

והרי לפניך פסוקים

כי שמש ומגן ה׳ אלהים חן וכבוד יתן ה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

 יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

 הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק.

הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו.

ואח״ך אומרים

הללויה הללו את ה׳ מן השמים וגו׳ עד חק נתן ולא יעבור.

ואוז״ך יברכו

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם עושר מעשה בראשית מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל וגו׳ שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגוי.

ואח״ך אומרים

תנו רבנן הרואה המה בתקופתה אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ״ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי דאורתא דתלת נהגי ארבע.

תפילת ערבית

א.לפני ערבית היו נוהגים לומר מזמור לדוד ה׳ אורי וישעי וכוי ובר״ח ברכי נפשי וכו׳ הריא״ז הובאו דבריו בספר שלה״ג פ״ק דברכות שנהגו כן משום הא דתניא בפ״ק דברכות וז״ל אדם בא מן השדה בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש אם רגיל לקראת קורא לשנות שונה ואחר כך קורא קריאת שמע.

ב.   לפני מעריב מתחילין במזמור לדוד ה׳ אורי וישעי ואח״ך אומרים קוה וכו׳ אין כאלוהינו וכו׳ ותנא דבי אליהו, מנהג זה הזכירו בספר הליכות שבא סי׳ יו״ד ושם הביא טעמו של דבר, ע״פ מ״ש גאון עוזינו החיד״א ז״ל בס׳ מורה באצבע שאדם יכול לצאת ידי חובת מצוה והגית בו יומם ולילה במה שיקבע עת ללמוד בבקר אחר שחרית ובערב אחר תפילת ערבית ולכן באו הראשונים לתקן השיעור הזה על אמירת הפסוקים קוה וכו׳ ותנא דבי אליהו ולהיות שסיום המזמור לדוד ה׳ אורי וישעי קוה אל ה׳ לזה אומרים קוה ואין כאלהינו ע״ש.

ג. במעריב אחרי ברכת השכבנו נהגנו לומר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה׳ הוא האלהים וגו׳ ואח״ך אומרים מזמור לדוד הבו שיש בו י״ח אזכרות והוא כנגד הברכה מפסוקים מלוקטים שמתחילין ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן שנתקנה בימי הגאונים, לדעת רש״י ז״ל תקנוה אנשי בבל מפני שיש בה י״ח אזכרות סידור רש״י סי׳ תכ׳׳ח. ולדעת הר״ן ברכות ג׳ ב׳ כשהיתה תפילת ערבית רשות אמרו פסוקים אלו י״ח אזכרות כנגד י״ח ברכות ויראו עינינו ויצאו ונשאר מנהג זה גם אחרי שקבעו לערבית חובה, ועיין באורך בספר אוצר דינים ומנהגים עמוד 52.

ד. ואחרי מזמור לדוד הבו וגו׳ אומרים ברכת יראו עינינו, והיא תקנת קדמונים והביאוה התוס׳ ברכות דף ד׳ ע״ב. וכתב הב״י באו״ח סי׳ רל״ו דהכל מעין גאולה, וכתב שם דנתקנה אחר כך כשהיו מתפללין בשדות, ועיי׳ בספר לפי ספרי במע׳ תיו אות קל׳׳ה שכתב ולא ראיתי אומרים אותה כי אם במערב הפנימי. ואומרים בברכתה המלך בכבודו אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו ומילת תמיד נמשכת לעיל ותי׳ ימלוך התחלת ענין אחר כמ״ש א״ר סי׳ רס״ו ועיין להפרישה או״ח שם, והמג״א שם כתב שהיא נמשכת למטה ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. שוב בא לידי הספר יחוה דעת הנד״מ לידידי הרב מהרי״צ חזן שהאריך בזה בסי׳ כ׳.

207 – מי זה ימלל – נג

פיוט לחנוכה – סימן אנכי דוד בן אהרן חסין חזק ואמיץ

מי זה ימלל נסי אל יתבונן

 בימי מתתיהו בן יוחנן

אנכי אשמח אשיש בה'

הגדיל חעשות עם בני חשמונאי

רם הוא על כל רמים נגלה בסיני

רכבו רבותים אלפי שאנן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

דור ודור רבים קמים עלינו

לכלות זכר שאריתנו

לולא ה' צבאות מלכנו

מרום לארץ השפיל קרנן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

ויהי בימי יון בני עולה

הערימו סוד עצה ותחבולה

גזרו על שבת ראש חדש ומילה

יחד שלשתם יעברו מינן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

דרכו את קשתם אויבים עזי פנים

אלישה תרשיש כתים ודודנים

על גוי קדוש ממלכת כהנים

באו טמאו מקדש המכונן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

בן יוחנן כהן אל עליון הוא

שמו נאה לו מתתיהו

אחיו הכהנים יסובבוהו

נגד אויביהם הוריקו זינן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

אהרן יגל בניו ירנו

ואל ה' קראו ונענו

בכ"ה בכסלו שכנו וחנו

בבית אלהים כזית רענן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

בימים ההם בזה הזמן

זרע חשמונאי טהרו עצמן

מצאו מעט שמן חתום מסמן

לילות שמונה הספיק שמנן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

נודעה יד ה' את עבדיו

וזעם את אויביו ואת מורדיו

לכן להזכיר את רב חסדיו

נרות להדליק תקנו רבנן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

חובה עלינו כל שנה ושנה

לכבד באורים שוכן מעונה

אנו מדליקין עד ימים שמונה

אכן לאורם לא משמשינן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

סלו סלו לרוכב בערבות

האל הגומל לחיבים טובות

אלף אלפים ורבי רבבות

תמיד בצלו נחסה נתלונן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

ימי חנכה בהם הוראה

דלא למספד ולהתענאה

לבד ההלל גמור ובהודאה

לפני האלהים אשר חנן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

נדבות פי רצה שוכן מעוני

באורך האר אפלת אישוני

תמיד כל היום אליך ה'

אקרא ואל אלהי אתחנן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

חזק ואמיץ יוסיף שנית ידו

לקנות את שאר עמו יחידו

צמח יצמיח לדוד עבדו

מכל עקתין בישין ישבזבינן

מי זה ימלל נסי אל

 בימי מתתיהו בן יוחנן

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

איבט קלאמארו פיימן

איבט קלאמארו פיימן ( שכינויה בצופים משנת 1935 היה – פוק ) ילידת צרפת – 1925. איבט היא בתו של נשיא הפדרציה במרוקו, פול קלאמארו. היא מגוללת את קורות " שרל מטר " מנקודת מבט יהודית : היא רואה את התנועה באור הייחודי שלה – ההטרוגניות ההרמונית שבה. הנהלה ונשיאות הנוטות לציונית הדתית אבל פתוחות לגוני הקשת האידיאולוגיים והחברתיים של הקהילה במרוקו. 

היא מדגישה כי הקהילה בקזבלנקה הייתה גדולה, אולם הפעילות המנהיגותית שלה הייתה מצומצמת יחסית והייתה מעורבת בהפעלת כל מוסדותיה, כך שניכרו יחסי גומלין פנימיים בין המוסדות השונים. לעתים קרובות נראה פעיל במוסד כשהוא פעיל גם במוסד אחר. המכנה המשותף היה פעלתנות ועשייה.

משפחת של פוק בעלת תודעה ארץ ישראלית מובהקת : אביה נולד בירושלים, בן למשפחה ירושלמית מפוארת – משפחת קלאמארו ומשפחת אלישר ( סבא רבא שלה היה הראשון לציון, הרב יעקב שאול אלישר, ה " ישא ברכה ). סבה, ממשפחת קלאמארו, היה שד"ר ארץ ישראל במרוקו. אביה התיישב במרסיי ולבסוף הגיע למרוקו

פוק השתלבה בתנועת שרל נטר בשנת 1940,והיא בת 15. למרות גילה הצעיר ייסדה את תנועת הצופים לבנות –

בקזבלנקה.   Les Eclaireuses Israelites de France.

תנועת שרל נטר, כדרכה, העניקה לה מקום לפעילות זו, בסניף הגדול שלה. מעבר לפעילות הצופית, השתלבה עד מאוד בתנועה – היא נתמנתה למזכירה כללית של התנועה בתקופה שאלפונסו צבע היה נשיא התנועה, דניאל לוי – סגנו, איוש כהן שימש בתפקיד גזבר התנועה וג'ו לסרי היה חבר הנהלה.

היא הייתה מופקדת על דוח פעילות התנועה, שהיה מתפרסם בעיתון התנועה " נוער "ועל כל ההיבטים המינהליים שלה בזיקה לרשויות שלטון הפרוטקטוראט. היא דאגה לכל התיאומים המתבקשים, ברמת ההנהלה, בין אלפונסו צבע לבין שבעת חברי הוועד הפועל.

על אלפונסו צבע היא אומרת כי " טוהר המידות שלו, נדיבות לבו – הם נדירים.

חוקי וישי, החל משנת 1940, אסרו על התקהלות נוער צופי יהודי. לפיכך היו כל הפעילויות הצופיות בחסות " שרל נטר " מחתרתיות, והוכרו על ידי תנועת הצופים בצרפת.

אזרחותה הצרפתית הועילה לא מעט לתנועה, משום שחברי ההנהלה של התנועה היו צריכים להיות בעלי אזרחות צרפתית כדי לעבור את המכשולים המנהליים. כאזרחית צרפתית היא זומנה פעמיים על ידי המשטרה בחשד שהיא פעילת עלייה.

פוק מדגישה מאוד את החשיבות שייחסו ב שרל נטר לספורט, באשר ספורט מעניק ביטחון עצמי ומידות טובות  של יושר. היא מציינת לטובה את סם אביטבול ) אביטל ), אחיו ויקטור ומאיר בן יאיר, בן במללאח ( שמאוחר יותר התמנה לסגן ראש עירית באר שבע ), אשר נרתמו לפעילות הספורטיבית הענפה של שרל נטר.

היא מהללת את חשיבותה של המסגרת הרשמית של משרד

Service de la jeunesse et des Sports

            שהעניק לתנועה מרחב תמרון ולגיטימציה ממשלתית.

קבוצת הרבנים בראשות הרב רוש, שהוזכרו לעיל, הייתה בעיניה קבוצה דינמית רבת השראה לקאדרים של שרל נטר ולחניכיה.

הישיבות של הפדרציה הציונית בכלל ושל שרל נטר בפרט היו מתקיימות או בבית אבות או בבית הפעיל הציוני רפאל בן אסראף.  אלפונסו צבע נכח בהן בקביעות. היא נזכרת בישיבות שעסקו בהכנת רשימותיהם של המועמדים לעלייה ב'.

יש לה זיכרון משמעותי מאוד הקשור לניצחון בעלות הברית בשנת 1945 המונצחת בתמונה : " אני רואה את הגברת בן עטר מהג'וינט עם אבי, מרימים כוסית. הם היו מוקפים בעשרות צעירי שרל נטר, וחגגו את הניצחון של בעלות הברית, מלאי תקווה ".

בשנת 1946 השתתפה באסיפה הכללית של הצופים בפאריס, הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה. לאותה מועצה הביאה עמה תשעה מרכזי פעילות של שרל נטר, שלא היו צופים, אולם נטלו חלק באותה משנה חינוכית רב גוונית זו, שיישמו בתנועת שרל נטר במרוקו.

היא מדגישה כי " להיות בשרל נטר זה להשתייך לגרעין ממשי במובן של התנועה החלוצית. תחושת היחד והקשר הייתה מאוד חזקה ".

להבנתה, חותמה החינוכי של שרל נטר היה כפול : ראשית, התנועה העצימה את הזהות היהודית ; שנית, התנועה הבהירה כי יהודי מרוקו אינם אזרחים סוג ב' – תחושה שביקשו המתיישבים הצרפתים להעניק ליהודים. לדבריה, " מפעל כמו שרל נטר גאווה יהודית אזרחית ".

התנועה אפשרה לבני המללאח לצאת ממנו, הו מבחינה פיסית והם מבחינה רוחנית, ולחולל נורמליזציה של חייהם, לאחר שלבוגרים הוענקו התמודדות עם חייהם היהודיים בעתות מודרנה. התנועה העניקה זקיפות גן לבוגריה.

ריבוי הזהויות שיווה לתנועה פלורליזם תרבותי והטרוגניות מיטיבה ומעשירה : ארץ ישראל, ציונית, יהדות, אקטיביזם המאפיין בני נוער, התנדבות, עזרה הדדית בשעות מצוקה, צוותא ומניעת אנטגוניזם, נכונות בכל עת.

לשאלתי היא משיבה בחיוך : " אכן, הייתי האישה היחידה בצוות ההנהלה של שרל נטר.

איבט קלאמארו פיימן הייתה פעילה בתנועה עד שנת 1947, עת נישאה ועזבה לטולוז בצרפת, שם פעל בעלה כמפקד אזורי של תנועת " הצופים ". מאוחר יותר הגיעו לפאריס, ולבסוף שבו לדרום צרפת. כל ימי חייהם תרמו מכישוריהם לפעילות חברתית קהילתית.

לאחרונה עסקו באיתור " חסידי אומות העולם " בשיתוף פעולה עם " יד ושם " בירושלים, וארגנו את טקסי הענקת המדליות " חסידי אומות העולם " מטעם מדינת ישראל.