מורשת יהדות מרוקו

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

איש טבריה ת"ו

הרב יעקב משה טולידאנו

וכששמעו זה החכמים נתקבצו כמה פעמים ובפרט כמו ז' שבועות קודם הפסח ושלחו אחר הנגיד רבי שאול ודיברו עמו קשות מפני מה אינו עוזרם מאחר שהם הרוב, ובאלו הז' שבועות שהיו חושבים עלי רעות והיו נועצים להרע לי בכל כחם ויכלתם, והשי"ת מסבב הסבות ועצר את השמים מלהוריד טל ומטר עש שהיה העולם בצער גדול מפני היוקר, וקצת מהיהודים המגורשים שלחו מכאן חטים לארץ הנוצרים וחשבו עצות ותחבולות על עם ה' להשמיד להרוג ולאבד את שונאינו עם המלך שהוא מגן עלינו.

והיינו בצער גדול, ולאחר כן כמו ששה ימים מחודש ניסן בא' בשבת התחיל ה' לפתוח חנו שערי אורה ומיום ה' שהביאו לי הקונטרס שלהם והלאה פתח ה' את אוצרו הטוב והייתה הארץ כגן רטוב והתיל לעבדיו מקטוב, ובתחלת הז' שבועות מבקר בא אלי הנגיד ואמר לי עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויאכלו מזבחיהם אשר הם זובחים, ובשומעי זה הדבר כשל כח הסבל ואני זקנתי ושבתי ובני בעונותי אינם אתי, כתבתי לו זאת הפתקא שיתננה לחכמים.

וזהו תוקף הפתקא, החתום למטה אני מבקש מהחכמים השלמים הרב יהודה בן זכרי, הרב יהושע קורקוס ומתלמידי כל ישיבה וישיבה שיעיינו בזה הדין בכל אלו הפוסקים…לקיום כל הנזכר אני נשבע בשם ה' שלא לערער עוד ולשמור פי ולשוני מדבר עליכם סרה בעניין זה כפי יכלתי, חיים גאגין. ויום ה' בערב שבת הגדול בא אלי הנגיד רבי שאול והביא לי הקינדריס הזה שלהם בידו וזהו תופסי.

ראשית דברנו ותחלת מעשנו….( פה האריכו רבני המגורשים להכריח דבריהם על פי הראשונים והמנהג והביאו גם כן הסכמת חכמי איפלפונא להתיר ואחרי כן הם כותבים ) ובעניין ההסכמה אשר עשו אנשי הארץ ( התושבים ) על הנפיחה שעשאוה כטריפה.

כפי נוסח הסכמתם והם שואלים אם יש לזה התרה, אחרי העיון והשקידה ראה ראינו כי יש לה התרה…והסכמה כזו היה ראוי שיהיו בה רוב חכמי העיר או למיעוט כל דייני העיר…ואם באולי יאמרו שהייתה עם גדולי העיר שלפי דעתם הוא החכם רבי חיים גאגין, לאו כל כמיניה שאם הרבים חולקים עליו הלכה כרבים….

הכלל העולה שיש התרה להסכמה זו מכמה טעמים…ד' שהמנהג של חומרא כבר עזבוהו זה להם שלשים שנה בלי הכרח אלא ברצונם ועתה אין אנו מכריחים להם אלא מודיעים להם….ולכן ראינו לקיים מנהגנו ולחתום שת שמותינו בכאן, הרב יהודה בן שם טוב בן זכרי, הרב יוסף עוזיאל, הרב נסים סונאבל, הרב שמעון אבוהב, הרב יוסף טיבי, הרב יוסף מינדא, הרב יוסף נהון, הרב אברהם אדרוטיל, הרב יוסף קורקוס.

ובראותי הקינדריס שלהם ראיתי בו….ולזה נערתי חצני ואקנא קנאת ה' לברך וללבן האמת  ואשיב על ראיותיהם כי אינם ראיות…תשובתו של רבי חיים גאגין זאת ארוכה, ובה מתוכח עם רבני המגורשים בכל ראיותיהם שהביאו בקינדריס, ומדבר אתם קשות.

ואמנם מתשובת רבי חליים גאגין זו נציג פה רק דברים אחדים המעניינים להשתלשלות היתר מנה הנפיחה בספרד וקורותיו :

ואכתןב בראשונה מה שהסכימו בפלפלונה וכו…לזה אני אומר אני חיים גאגין תולעת ולא איש, מי הם חכמי פלפלונא שהביאו ומי אביהם ומי החכם שלהם שהרי העידו על עצמם מה חכמתם ומה מעשיהם שבתחלת תקנה שלהם העידו שמקורם לזה היו עושים על פי המחמירים לאסור כל הברכות ואחר כך בעונות סובב ה' לנסותם על ידי הנוצרים שגזרו עליהם שכל טריפה לא ימכרו אלא ישליכו לכלבים והם לא עמדו בנסיונם וחשו על ממונם ולא על כבוד קונם.

ואחר כך סיבב ה' להם עד שאבדו ונתקיים בהם אשר לחרב, לחרב ואשר לדבר, לדבר וכו…..וכמו כן לנו ולאבותינו בקשטיליא המגורשים אירע בזה קודם הגירוש, ואומר מה שאירע לנו שמחרב שנת קנ"א וגזירות ושמדות של שנת קע"כ – 1416, בכל קשטיליא וארגון וכמה מלכיות  אחר שמתו קצתם בחרב, כמה וכמה קהלות נשתמדו עד שלא נשאר כל אחד ב' ג' גרגירים בראש אמיר.

בשעה טובה ומוצלחת….הגענו אל סוף החוברת הממצה הזו….הקורא אשר רוצה להעשיר את ידיעותיו על מרוקו בצורה קלה, ימצא בה עניין, כמו כן גם התלמידים המבכרים לכתוב עבודת שורשים על ארץ הולדת אביהם או סביהם….גם יוכלו להעזר בה…….

סאוטה, סבתא (Sebta, Ceuta)

סאוטה, ובפי הערבים סבתא, היא עיר בצפון מערב מרוקו, על חוף הים התיכון. בזכות קירבתה לגיברלטר (הנקודה הדרומית ביותר בחצי האי האיברי) נעשתה עוד בתקופה הרומית לנמל חשוב. המושבה היהודית שבה היתה ערש מולדתו של ר׳ יוסף אבן עקנין, תלמידו של הרמב״ם. התערותם של יהודי סאוטה בתרבות הערבית לא מנעה את המווחדון מלרדוף אותם. עיר זו זכתה לפריחה גדולה במאה ה-16, והיתה ראש גשר להתפשטותם של הספרדים במרוקו. מקומם של היהודים במסחר בעיר היה כמו בערי אירופה – גנואה ומרסיי, והוא החל עוד בראשית ימי הביניים המאוחרים. יהודי סאוטה הצטיינו במיוחד במלאכת צביעת בדים. יהודים שעזבו את שתי הקהילות הגדולות של סאפי ואזמור, שבדרום מערב מרוקו, עם יציאת הפורטוגלים מן הערים הללו, התיישבו בשנת 1542 בסאוטה, ואליהם נוספו גם אנוסים, פליטים מספרד ומן האיים הבליאריים שבאוקיאנוס האטלנטי.

החשש מהשפעתם של יהודים על נוצרים הביא את הספרדים לקבוע בשנים 1609-1607 תקנות מפורטות שאסרו לבוא במגע דתי כלשהו עם היהודים הבאים לסחור בעיר. משום כך לא היתה רציפות של יישוב יהודי בעיר זו, עד כינונה הרשמי של קהילה בשנת 1869. בשנת 1969 ישבו בה 600 יהודים ולהם ארגון מפותח, כולל מוסדות דתיים רבים. גם כיום יש בעיר כמה עשרות משפחות יהודיות ששורשיהן מגיעים עד התקופה האנדלוסית הקדומה. סאוטה היא היום אחת משתי המובלעות (האחרת היא מליליה) שנותרו לספרד בצפון אפריקה, וחרף תביעותיו של מלך מרוקו לפנותם, עומדים שליטי ספרד על דעתם, שזהו חלק בלתי נפרד מארצם ומעברם.

העיר היא מטרה לסיור שעיקרו האדריכלות הספרדית. העיר, על רחובותיה, כנסיותיה, הנמל שבה ואתרי השוק החופשי שבה, היא עדות למיטב הבנייה הספרדית במאות ה-20-19.

עמק התודגא – TODGUA

עמק זה הוא מן החשובים ביותר במרוקו הדרומית-מזרחית. הוא מחבר בין הדאדס ובין מרכזה של מרוקו (״המערב הפנימי״), שבה שכנו הערים המלכותיות — מכנאס ופאס, ומדרום – עם מחוז מראכש, מן המאוכלסים ביותר בכל המדינה. לגבינו יש לעמק חשיבות נוספת, כיוון שהוא חיבר בין האזורים הללו ובין ״נוף תאפילאלת״ — אזור יהודי מאז תקופת הגאונים.

מגורשי ספרד הגיעו בעיקר לאזורי החוף של הים התיכון בצפון והאוקיאנוס האטלנטי במערב. ואולם הם נרדפו גם שם על ידי האינקוויזיציה, ולכן היו מי שנמלטו משם לעמקי הפנים בדרום מרוקו. לפי מסורת שנשתמרה אצל הפליטים, הם קנו חמישה כפרים (״קצור״) בעמק הדאדס. חוקרים אחדים סבורים שהיו מהם שנדדו לעמק התודגא והצטרפו ליהודים ה״ישנים״ שבכפריו.

ליד הכפר הקדום של עמק התודגא הקימו הצרפתים אתר – נסוק, שעד מהרה הפך לעיר, תינגיר. בשנת 1948 מנתה הקהילה בעיר זו 643 נפש, אך בגלל תהליך העיור הפנימי במרוקו ובעקבות הקמת מדינת ישראל, פחתה האוכלוסייה היהודית בעמק זה.

יהודי האזור היו בעיקר בעלי מלאכה, ומהם באה הנהגת הקהילה. משפחה בולטת ביניהם היתה מבני אלחדאד, שנקראה כך משום שבניה עסקו במלאכת הברזל (חדאדה).

הקניון של עמק התודגא הוא מן היפים ביותר, והוא נעשה לאתר מועדף לטיולי ג׳יפים. קניון זה מחבר את דרום מערב מרוקו עם עמקי הדאדס ותאפילאלת. מלאחים יהודיים קטנים היו גם באספלו, בתאורירת ובאיית ורג׳דל.

סוף החוברת