ארכיון יומי: 23 בינואר 2013


שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון-מודיעים לצדיקים יום מיתתם

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

מודיעים לצדיקים יום מיתתם

בלילה לפני שהסתלק הרב משה אהרון פינטו, בעת האישפוז בבית החולים קפלן ברחובות, הוא הופיע בחלום אצל בנו, הרב חיים. בחלום ביקש האב מבנו, כי למחרת בערב יהיו נוכחים בני המשפחה ליד מיטתו, ״כי מחר נשמתי עולה לישיבה של מעלה. מי יכסה את עיני, אם לא תהיה שם, ומי ידאג לכך שגופתי לא תועבר לחדר הקירור״, אמר הרב.

למחרת בבוקר מיהר הרב חיים פינטו לבית דפוס באשדוד, כדי להכין מודעה לקראת ההילולה המתקרבת בסופו של אותו חודש, ביום פטירת הר״ח זצ״ל. בעל הדפום כבר הכין נוסח ראשוני של המודעה, וביקש מהרב לבדוק את הנוסח ולראות אם לא חלו שגיאות כלשהן.

במודעה נכתב בין היתר, כי ההילולה תיערך במעמדו של הצדיק הקדוש רבי משה אהרון פינטו. הרב חיים פינטו הביט בשורה זו, וביקש מבעל הדפוס כי יוסיף בראשי תיבות את המילים ״אם ירצה השם״ ליד שמו של אביו. בעל בית הדפוס מחה על כך, ואמר כי הדבר לא מקובל, שכן את ראשי התיבות ״אי״ה״ מציינים רק פעם אחת, בראש המודעה.

הרב חיים פינטו עמד על דעתו, אולם בסופו של דבר ביקש מבעל בית הדפוס שיעכב את ההדפסה ולא יתחיל בה, עד שיקבל ממנו אישור סופי לכך.

בשעות הערב, ה׳ אלול תשמ״ה, התייצב הרב חיים פינטו ובני משפחה אחרים ליד אביו הגוסס. בשעה 8.30 בלילה יצאה נשמתו של הרב, בקדושה ובטהרה, ועלתה בסערה השמיימה. הרב חיים עצם את עיניו של הנפטר, והחל בסידורים המינהלתיים לשחררו מבית החולים ולהעבירו לאשדוד. שם, בבית הכנסת על שם הר״ח פינטו זצ׳יל, ישבו אנשים במשך כל הלילה, ואמרו פרקי תהילים ליד הגופה.

לולא החלום – לא היה הרב חיים פינטו ניצב ליד אביו בשעת פטירתו: באותו ערב הוא הוזמן להשתתף בשמחת שבע ברכות של קרוב משפחה בירושלים.

עם היוודע דבר פטירת הצדיק הגיע לבית הרב חיים פינטו תושב אשדוד, אמיל דבדה. בידו הפקיד הרב משה אהרון מכתב, ארבע שנים לפני פטירתו, ואמר לו כי יפתח אותו רק לאחר הסתלקותו. לאחר שנפתח המכתב, בליל פטירתו, נמצא כתוב שם על ידי הרב כי, ״נראה לי עת פקידה ביום ה׳ אלול תשמ״ה״, היום שבו אכן נפטר מהעולם.

אוצר חיים

הרב חיים פינטו שליט״א עומד בראש מוסדות ״אוצרות חיים – ישמח משה״ באשדוד. המוסדות כוללים בתי כנסת על שם הצדיקים חיים פינטו זצ״ל ומשה אהרון פינטו זצ״ל, ישיבה ״דברי אדמון ספרא״ ובית־ספר חרדי לבנות ״נאות אסתר״. בית הספר נוסד בעקבות בעיות שהתעוררו בחינוך החרדי באשדוד, ומתחנכות בו כ-200 תלמידות. עם השלמת הבניין החדש יוכל המוסד לקלוט עוד 300 תלמידות. במקביל משמש הרב פינטו שליט״א כרבה הראשי של קרית מלאכי. בתפקידו זה פעל רבות להפיץ תורה ודעת בעיר, ולפתור בדרכי נועם בעיות שהתעוררו עם המיגזרים שאינם מקפידים על קלה כבחמורה. את עצמות ארבעת הצדיקים מבני משפחתו, שהעלה ממרוקו בטרם נחרש בית העלמין והפך לשדה, הטמין בקרית מלאכי. כמו אבותיו הרבנים זצ״ל למשפחת פינטו, משמש הרב חיים פינטו שליט״א כתובת להמונים, מהארץ ומהעולם, הפונים ומבקשים עצה. תפילה או ברכה. בהילולות שאותן הוא מארגן בימי פטירת הרבנים זצ״ל למשפחת פינטו, באשדוד ובמרוקו, משתתפים אלפים ורבבות.

ארוכא ומרפא

״שום סיכוי. הילד הזה יישאר צמח כל ימי חייו״- אמרו הרופאים, חד וחלק, להוריו של ילד בך עשר. זה נפגע בתאונה קשה, והרופאים לא נתנו לו שום סיכוי לחזור ולתפקד כרגיל. ההורים ההמומים, שלא משו ממיטתו, נתקפו ייאוש. לבני המשפחה ולחברים, שבאו לעודד את רוחם, סיפרו על תחזית הרופאים הקשה, וגם אלה נפלו ברוחם. דודו של הילד לא אמר נואש. הוא התייצב אצל הרב חיים פינטו שליט״א, כדי לבקש עצה וברכה. בזמן ההילולה, כאשר הונף ספר התורה הקדוש,בירך הרב פינטו את הילד והתפלל להחלמתו. ימים אחדים לאחר מכך ראו הרופאים כי התחזית הקשה שלהם לא התאמתה. אולי משום שבמונחים רפואיים לא קיים המושג ״נס״. אבל, נס אכן התרחש, הילד התעורר, החל לתפקד, וכעבור שלוש שניס חגג את בר־המצווה שלו ברוב שמחה.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

10 – כיצד פתח ג'וחה חנות

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

הגיע ג'וחה לגיל החופה ורצה לשאת אישה. יום אחד אמר לאמו ואביו —רוצה אני לשאת אישה.

אמרו לו – פתח חנות, תוכיח שאתה מסוגל להרוויח כסף, ואז נחפש לך כלה.

חיפש ג'וחה חנות ריקה בשוק הבשר, ובקושי מצא מחסן ריק ומלוכלך. כתב עליו באותיות גדולות ; " בשר למכירה "

עברו חלפו ימים, ואין לו בשר למכירה, כי אין לו כסף מספיק. פעם מכר לו ערבי אחד פרה זקנה, שעמדה בקושי על רגליה. הוא קנה אותה, והשוחט שחטה והעגלון הביא את הבשר למחסן.

מחכה ג'וחה לקונים, אך קונים אין. כל השבוע רואה ג'וחה את שכניו, בעלי חנויות הבשר, מוכרים בשר טוב ויפה. ורק הוא אינו מוכר שום דבר. בא יום חמישי, בא יום שישי – כולם מכרו כמעט את הכול. רק הוא – אין איש נכנס לחנותו פנימה כדי לקנות בשר.

בא יום שישי אחר הצהריים, עוד מעט יצטרכו לקבל את פני שבת קודש. כל הסוחרים סגרו כבר את חנויותיהם, רק ג'וחה עומד ומצפה. פתאום נראתה עדת כלבים לפני חנותו. פונה אליהם ג'וחה ושואל – מה רצונכם ?

התשובה היא כללית, פה אחד – הב ! הב ! – הבין ג'וחה שהכלבים רוצים בשר.

התשלמו לי ?

הב ! הב !

חשב ג'וחה שהכלבים עונים לו : כן, כן, חתך חתיכות בשר ונתן לכלבים

רוצים עוד ? הב ! הב !

האכיל ג'וחה את הכלבים בשר, עד שגמרו את הכל, ומבשר הפרה לא נשאר דבר.

בבית חיכו לו הוריו. הם שאלו אותו – במכרת את הכל ?

כן ! ענה ג'וחה בשמחה

ואיפוא הכסף ?

יחזירו לי בפעם אחרת – והוא סיפר להורים את המעשה בכלבים והוסיף….יש ביניהם אחד עם עין אחת. הוא ישלם בוודאי את הכסף בשם כולם, כי היה בין ראשי המדברים.

בשבוע השני שוב חיכה ג'וחה לקונים, שיבואו לקנות אצלו בשר, אך שוב לא בא איש. פתאום הגיעו הכלבים ובראשם הכלב בן העין האחת. ניצבו הכלבים ליד חנותו של ג'וחה וייללו וייבבו ….הב ! הב !

איפה הכסף ? שאל ג'וחה

כתשובה ענו הכלבים במקהלה…..הב ! הב ! בה!

אבל אני רוצה את הכסף !…..התרגז וצעק ג'וחה עליהם. כאשר ראו הכלבים כי האיש צועק עליהם, התחילו לברוח מן המקום. יצא ג'וחה לרדוף אחריהם. הכלבים בורחים והוא רודף אחריהם. במיוחד רדף ג'וחה אחרי הכלב סתום העין.

פתאום נכנס כלב זה לחצר אחת ונעלם בה. נכנס ג'וחה אחריו לתוך החצר. ובבית שבחצר יושב ערבי גבוה וחזק, וגם הוא סתום עין. מה אתה רוצה ? הוא שואל את ג'וחה.

שלם לי בעד הבשר

איזה בשר ?

שלקחת אצלי, אתה וכל הכלבים

אני לקחתי ? אני עם הכלבים ? התחיל הערבי המרוגז מרביץ מכות נאמנות לג'וחה המתחצף, בקושי יצא ג'וחה מתחת ידיו.

הגיע ג'וחה הביתה ושם מחכים לו שיביא כסף לצורכי החתונה. שאלו אותו ההורים…איפה הכסף ?

לא נתנו לי

איפה הבשר ?

אכלו אותו

ואיפה היית ?

קיבלתי מכות כי נתתי את הבשר בלי כסף….ענה ג'וחה ונפל מתעלף ארצה

Le mariage trad. chez les juifs marocains

 

A Azemmour, on expose dimanche le trousseau, et le lendemain, les islan le transportent chez le marie. Lundi a lieu la chebu'a, et mardi matin, l'abattage rituel. On met un tapis sur le dos de la bete, qui est richement paree de bijoux. Une grama est offerte aux musiciens presents et non a l'abatteur. Le soir se deroule la cerdmonie du henne. La mere du marie ou sa future belle-mere lui applique un teba de henne dans sa main. A la fiancee, on peint les pieds et les mains. Les fiances mangent seulement en compagnie des islan et des jeunes filles. A la fin de la soiree, les islan ramenent sur leurs epaules le marie.

A Mazagan, la chebu'a a lieu lundi, ainsi que l'abattage. On met un foulard sur le dos de la bete et on la presente a la jeune fille. Ensuite, l'abatteur egorge la vache. Une partie de cette viande est gardee pour un repas special destine aux pauvres. Mardi soir, a l'occasion de la grande ceremonie du henne, une des tamzwarat met une piece d'or dans le creux de la main de la mariee et la-dessus du henne.

A Mogador, lundi apres-midi, les families et les invites se reunissent dans la cour de la maison du fiance. Un des islan fait asseoir le jeune homme sur ses epaules et le fait danser, pendant que ses amis tirent continuellement des coups de fusil. Mardi soir, c'est une vieille qui mettra le henne aux maries. Les parents se partagent les offrandes regues.

Villes de I'interieur

A Fez, dimanche a lieu la ceremonie de l'azmomeg. Des femmes de la famille du fiance remettent a la jeune fille un plateau contenant des bonbons, du henne, un oeuf, du miel et des bijoux. On ecrase l'oeuf sur la tete de la mariee, en lui disant "heureuse destinee". Les musiciens animent la fete, que termine une distribution de gateaux. L'abattage de la bete est fait dimanche ou lundi. On couvre la vache d'un voile et on lui fait pendre aux cornes des boucles d'oreilles et autres bijoux. Les musiciens jouent en route, pendant qu'on achemine la bete vers la maison de la mariee.

Lundi soir, la ceremonie du henne  sera particulierement brillante. Le fiance n'est pas present. Apres avoir enduit de hennd les mains et les pieds de la mariee, on en propose aux membres des deux families. Ce sont generalement les femmes de la famille du fiance qui mettent le henne a la jeune fille.

Mardi est intitule "nhar qiman sssora" ou jour de l'evaluation de la dot. En effet, ce jour-la, deux notaires viennent et evaluent, en presence des invites, la valeur de chaque objet composant la dot. La somme obtenue, majoree de trente pour cent et ensuite quadruple, sera inscrite dans la Ketouba.Dans la journ6e, le trousseau sera transporte a la maison du marie.

A Meknes, dimanche est le "nhar qiman assora", fait en presence de juges. Le fiance fait envoyer a la mariee du henne, des fruits sees et du sucre. La jeune fille invite ses amies et fait distribuer du henne a la famille du jeune homme, aux voisins et aux amis.

A Settat, se deroule lundi le premier abattage de la bete, achetee par le pere de la mariee. On ceint la vache d'un hzam appartenant a la jeune fille, on la voile et on lui fait ainsi le tour de la ville, pendant que les hommes et les femmes chantent et poussent des "youyous". Apres que l'abatteur egorge la bete, on lui retire les membres interieurs, et la fiancee est tenue de placer son pied sur le corps de la victime eventree. Les islan ne la liberent que quand son pere leur verse une indemnite en especes.

 Pendant ce temps, les femmes dansent et poussent des zgarit, et les jeunes gens font du baroud (tir au fusil). Le fiance n'est pas present a cette ceremonie. L'abatteur regoit comme salaire une partie de la bete. On grille de la viande sur place, qu'on sert aux assistants avec de la mahia. Toute la journee se passe ainsi en rejouissance. Ce meme rituel d'abattage aura lieu mercredi, avec une bete que le pere du jeune homme aura achetee.

A Boujad, dimanche matin, on sert aux invites, qui ont passe toute la nuit a festoyer, une soupe appelee hrira, de laquelle on envoie une part au fiance.

On sert ensuite du the et des kaka' ou gateaux secs en forme de couronne. Les gens du mellah sont invites ce jour-la a dejeuner.

Une des femmes de la famille de la fiancee, portant un seau plein de henne, fait le tour de la famille et des amis, auxquels elle en offre. Durant la journee, toutes les amies de la jeune fille viennent lui rendre visite et demandent a ce qu'on leur mette du henne sur la tete. C'est une preuve d'attachement a la fiancee

Lundi, avant le sacrifice de la vache, on la couvre d'un drap blanc et d'un hzam. Les femmes chantent et dansent et les jeunes gens se servent de leurs fusils. Le soir, le fiance, juche sur les epaules d,un de ses amis, est acueilli par les parents de la jeune fille. Les jeunes gens et les jeunes filles prennent un repas en commun. On installe ensuite les maries sur une table et une tamzwara leur met du henne. Elle ferme la main du jeune homme, qu'elle entoure d'un morceau de tissu. Ainsi il n'aura pas l'occasion de battre sa femme. Les assistants offrent de l'argent, et, a la fin de la ceremonie, les islan ramenent le marie en chantant "Adon olam".

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר