ארכיון יומי: 27 בינואר 2013


התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל

עדויות של בני התקופה

״… יום ש״ק (שבת קודש) שנת שע״א (1611), כלו בדמעות עינינו, אוי לי על שברי כי מולאי זיידאן אשר חשבנו בצלו נחיה יצא קצף מלפניו, ביום ח׳ לתשרי בא השר הצורר באריחן ואמר שיתנו היהודים עשרת אלפים אוקיות במאמר המלך על שהצילם מן הגויים אשר באו לשלול האלמלח של היהודים ואמר שאם לא יתנום קודם הלילה שיתנו למחר כפליים, והתחילו לגבות ולא הספיק היום, למחר אמר שיתנו לו עשרים אלף אוקיות. ותהי צעקה גדולה ותהום כל העיר בליל כפור ויום כפור. ונתחלל בעוונותינו הרבים יום כפור הקדוש ובל היום גובים מם וכל הלילה והחכמים בוכים ומילילים, זעקה בבוקר ותרועה בצהרים ונשבת מהם קול ששון וקול שמחה, ונתוספו על זה חלאים רעים ונאמנים. אוי נא לנו כי חטאנו. ״אחד עשר יום לתשרי עשו מלחמה שני המלכים מולאי זיידאן ומולאי עבדאללה  אבןמולאי אשיך קרוב לעיר ונשבה מולאי זיידאן ונהרגו רובם ונהרג הצר הצורר באריחאן הנז' יש״ו(ימה שמו וזכרו) ונכנס מולאי עבדאללה לעיר והלך הנגיד הר' יעקב רותי עם הקהל לקראת המלך עבדללה ולא קבל פניהם.

שבתאי צבי

אמר להם, אתם שמחתם במולאי זיידאן והוא הרע לכם. ולמחר שלח אלינו משלחת מלאכי רעים שיתנו לו היהודים עשרים אלף אוקיות כמו שנתנו למולאי זיידאן. אוי לעיניים שכך רואות! וכמה מן היהודים ומן החכמים נתייסרו ביסורין קשים. ואני שאול קטן מכולם. וכולנו היינו בצרה גדולה לקבץ הממון, ונתחלל בעוה״ר (בעוונותינו חרבים) גם חג הסוכות. על זאת אספדה ואילילה כי שמה ושערורה היתה בארץ. אין בי כח לספר אחת מאלף, כי כמה מן היהודים נתפסו והפסידו כל נכסיהם וכמה שיירות נחמסו. אוי מבל עבר ומכל פינה!… וגם יד ה׳ היתה בנו ויכנו בדבר. ויפול ממנו יותר מארבע מאות נפשות קטנים אשר אין בהם שום חטא… הי״ת יוציאנו לאורה אכי״ר.״

ובמקום אחר ממשיך לספר ר׳ שאול סירירו על מעלליו של מולאי אל־שייך: הגידו זאת ביהודה, כי ערב שבועות שלח מולאי אסיך לאלקאייד גרני לגבות כ״ה חמשה ועשרים) אלף אוקיות מהנגיד במ״ה (כבוד מעלת האדון) יעקב רותי, והוא אץ לאל ידו, והיה שטר כתוב וחתום על הקהל יצ״ו(ישמרהו צורו ויחיהו) שכל נזק דאתי ליה מחמת העידות שיחזור על כל הקהל; ונתנו הקהל החמשה ועשרים אלף אוקיות הנז' בעד הנגיד … והוסיפו עוד עלינו חמשת אלפים סך הכל, מתשרי עד מיון שמונים אלף ושבעת אלפים מלבד חוק המוטל עלינו, ובחמשה באב עוד ארבעת אלפים והיו מלחמות רבות שלא נוכל להעלותם על ספר.״

גם על קהילות טטואן ותדלה לא פסחה כום התרעלה וידם הארוכה של השליטים ושל הפורעים השיגה אותם. וכך מספר ר׳ שאול סירירו:

ומולאי אשיך הנז׳ עבר לתיטואן… וביום כ״ח טבת מהשנה הנז׳ ענש אותנו מולאי עבדאללה עשרת אלפים אוקיות מלבד חוק המוטל עלינו ובח' אדר העמיס עלינו עוד שמונת אלפים אוקיות.

״אוי לשמועה נשמעה ביום ג׳ לאדר הנז׳ על עיר תאדלה שנכנסו בה גויים ערביים והחריבו הבתים ושרפו חמישים ספרי תורה ואלפים ״חמשה חומשי תורה״ והרבה ספרים וגזרנו תענית כמו יום ט״ב (תשעה באב) הי״ת ינקום נקמתנו כי״ר (בן יהיה רצון). יום שני לאייר משנה זו נתנו עוד הקהל יצ״ו ארבעת אלפים אוקיות, ובט״ו לאייר הנז' ג״כ (גם כן) נתנו עוד שלושה אלפים אוקיות ביד אלקאייד מחמד גרני ״אלקייד מוחמד אסנוסי.״

ור׳ שאול סירירו מסיים אחת הכרוניקות שלו בצורה דרמטית וציורית באחת, בזו הלשון:

אם יהיו כל הרקיעים גוילים וכל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים לא יספיקו לכתוב צרותינו.״

אגמים, הבונה לקני אגם, כלומר קני סוף.

ידם של הפורעים ושל העריצים השיגה גם את תושבי לקצר ותפיללאת, וכן כותב בעל הכרוניקה:

״אמר שאול: אם אמרתי אספרה קצת מהתלאות תכלה המגילה והדברים לא יכלו לכן אקצר ועולה כי קצת יחידים הפסידו ממונם מהמלשינות וקצת ברחו ועזלו בדרך. ושמועות רעות הבהילונו שבאו בחודש זה עיר לקצאר כי קצתם מתו ביוקר השער וקצת ירדו מנכסיהם … וידל ישראל עד מאד.

״עוד זה מדבר וזה בא ויאמר על חורבן והשממות אשר היה בעיר תאפילאלת מקאיים אחד שקם ושמו סי׳ בוזכרי והיו היהודים במצור. ויהיה ראש חמור נמכר בשני אוקיות והיהודים מתו ברעב, והנשארים מתו בחרב בהיותם בורחים מכמה נשים נשבו ונמכרו בין הישמעאלים וכל בתיהם נהרסו ובתי כנסיות נחרבו וס״ת (ספרי תורה) נרמסו. ונגיד שלהם תלו אותו על עץ חי עד שמת והוא צלוב במסמרים. לזאת אספדה ואילילה. השי״ת יאמר די לצרותינו.״

עד כאן דברי העדויות והמקורות. 

זה האיש חנניה לוסקי זצ"ל

קברו של חנניה לוסקי ז"ל

באדיבותה של ענת לוי-כהן

המקובלים במרוקו

 

מספד מר על האדמו"ר רבי דו אביחצירא זצוק"ל תנצב"ה ותמ"ך זיע"א מתוך הספר " אני לדודי שך כמוהר"ר יחיאא אדהאן זצוק"ל וזיע"א.

אל ישראל ואל רבנן. מה יענה חסר עינן

דוד אלקאיים. מאות 18 – 19. אצאווירא. הסכמה ממנו נמצאת בספר " מאור ושמש, ולפי דבריו שם, הוא מתייחס מצד אמו על רבי יהודה עטר, בעל " מנחת יהודה " שירו על רשב"י מורה על נטייתו הקבלית.

דוד זאגורי. המאה ה-19. בהקדמה נכתבה בערך תרי"ז. לספרו " לדוד להזכיר " ( לונדון )תרנ"א, הוא כותב כח גדל בין ברכי רבני וגדולי המערב בעיר מוגאדור אצאווירא….סבא דמשפטים כבוד הרב חיים פינטו וכבו הרב המקובל האלוקי דו חזן וכבוד הרב מורי הרב אברהם קורייאט זכרם לחיי העולם הבא.

ואחר כך קבעתי ישיבה במראכש ובעיר רבאט בגמרא ופוסקים וכו….בספר מובלעים דברי קבלה. אף יש בו פיוט לל" לעומר, י' דוידזון משער, שהוא מאסף ילקוט הבקשות והפיוטים שנדפס בוויען תחת השם " רני ושמחי

אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

נולד במרוקו בעיר מוגאדור לאביו רבי מסעוד זאגורי בשנת תקס"ג – 1803. רבותיו במוגאדור היו הרב המלוב"ן ( המלמוד בנסים )קבנו חיים פינטו זיע"א, המפורסם בשבחיו העצומים, רבי דוד חזן ז"ל ורבי אברהם קורייאט השני בעל ספר שאלות ותשובות " ברית אבות ".

רבי דוד זאגורי בגיל 17, נרדך היה על השלטונות במרוקו, נעצר וגם נגזר עליו לשבת בבית הסוהר, ומשןם נמלט. לימים היה במראקש, ייסד שם ישיבה, ועמד בראשה, ולאחר מכן נמצא והיה בעיר רבאט ולימד תורה שבכתב ושבעל פה.

מתי הגיע למחוזות פורטוגל ? הרב כתב על כך בהקדמה לספרו " לדוד להזכיר " : " והזמן טלטלני טלטולי דגברא באחת מאיי הים בערי פורטוגל סאו מיגל יע"ה באיי האזורים, במרכז האוקיאנוס ביו אירופה ליבשת אמריקה !

הרב קבע מושבו העיר פונטה דל געדה ושימש בני עדתו בתור שליח ציבור, שוחט ובודק, מסדר קידושין ומורה צדק. גם בעיר פונטה התמסר לתלמוד תורה וכך כתב בהקדמה לספרו הנזכר :

ותלית שם מצאתי קהילת קודש מערי המערב חכמין ונבונים ושלחו אחר התלמוד וספרי הפוסקים….וקבעתי ישיבה בלילה שלוש שעות ולמדנו כמה גמרות מראש ועד סוף ובשבת דרושים תלי"ת…., הרב המחבר חי ולן בצעירותו בארבע אומות של תורה והלכה, ובהשתדלו בנו מרדכי, הדפסי ספר בעל ערך רב ושמו " לדוד להזכיר "הספר נדפס בלונדון תרנ"א, והרב המחבר רמס על כך בהקדמה וזה לשונו :

" וכמה םעמים שלח אלי בני חמודי ה"ה מסעודלשלחם לו ( קונטרס החיבור ) להעלותם על מזבח הדפוס ולא איסתייעא מילתא עד היום שהלך אחיו ידידי מרדכי בני הי"ו ללונדריס ושלח אחריהם להדפיסם " על כן, הרי שהמקום הוא לונדון.

הספר " לדוד להזכיר , יש לו ערך רב כי הוא מספר סיפורה של קהילה קטנה כמעט לא ידועה, סאו מיגל באיי האזורים, מורכבת רוב ככולה מיהודים יוצאי מרוקו, אמנם הפרטים בספר הם מעטים, אבל די בכך כדי לתעד קהל יהודי חשוב זה. חשיבות הספר בכך, שהוא הספר העברי הראשון, המצטט חידוש תורה למלוב"ן הגדול, המקובל האלקי, רבנו חיים פינטו זיע"א, איש קהילת מוגאדור.

יש חידוש תורה מרבנו חיים פינטו זיע"א, אך מכיוון שחידושי תורה של האדמו"ר ז"ל הם דברים מעטים, וידוע שרובי חידושי תורתו אבדו בימי ההפצצות על העיר מוגאדור בשנת 1844, זכות גדולה היא לרבי דוד זאגורי ז"ל, אשר זכר חידוש תורה זה מפה קדוש האדמו"ר זיע"א, וזה לשונו :

" ושמעתי מפי הרב הגדול כבוד הרב חיים פינטו זלה"ה שהיה מפרש על פי מה שאמרו במכת מציעא פרק הפועלים היה קא סחי רבי יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אמר ליה חיליך לאורייתא, אש"ל שופריך לנשי ! אמר לו אי הדרת בך יהיבנא לך אחתי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאחויי מאניה ולא מצי הדר, ופרש"י ולא מצי לקפוץ כבראשונה דמקבל עליו עול תורה תשש כוחו והיינו קרבו רודפי זמה מתורתך רחקו – קרבו – כשהיו רודפי זמה ! מתורתך – כשקבלו על תורה – רחקו – ולא יכול לקפוץ כבראשונה עד כאן שמעתי "

בספר " לדוד להזכיר " מובאים חידושי תורה מהרב אברהם קורייאט זצ"ל, וכן מכתב מאת מנהיג העדה המערבית בירושלים ת"ו, הרב דוד בן שמעון זצ"ל, המכונה צו"ף דב"ש, כן יש חידוש תורה מאת רבי משה בן רבי יוסף הרוש, תושב קהילת אנגרה, באי טרסירא אשר באיים האזוריים.

וכן יש חידוש תורה מאת הרב אברהם הלוי, אחיו של הרב ישועה הלוי, רבה הגדול של ליסבון בעת החדשה, וכן יש פיוט מאת רבי יוסף סבאג, תושב פונטו דל געדה, ועוד.

יהודי פורטוגל נהגו לתת נדבה הגונה לאותו עולה שהיה מסכים לעלות לקללות של פרשת בחוקותי ופרשת כי תבוא. רבי דו זאגורי היה לוקח נדבה מקהל פונטה בעד זה שהיה מקבל עליה שאין עליה קופצים. הרב שמעון אביקציץ היה כנדה של אחות רבי דודו זאגורי. רבי שמעון אביקציץ, יליד מוגאדור, היה ראש ישיבת כתר תורה בקזבלנקה ומחבר ספרים " שש אנוכי " ואך טוב לישראל.

בשנת תרל"ז עבר הרב זאגורי לגור בעיר הבירה ליסבון, ושם שימש כמסדר קידושין ושליח ציבור, נפטר בליסבון בשנת 1898 ושם מנוחתו כבוד. 

מארץ מבוא השמש – הירשברג

2 -תוניסיה.

הכבוד שחולקים לזכר נשמות הנפטרים הוא אחד הקווים האופייניים בחיי הדת בארצות אלה. עריכת האשכבות ( אל מלא רחמים ) והלימוד הם פרנסתם העיקרית, לפעמים היחידה, של הרבה משרתים בקודש. אין פולחן זה מצטמצם בחוגים של המתבוללים, כנהוג באירופה ובאמריקה, והוא רווח כאן בכל השכבות.

ראיתי בתי כנסת בתוניסיה ובאלג'יריה, שבתקרותיהם קבועות עשרות רבות של נרות נשמה, עשויות חומרים שונים, זכוכית, נחושת, ארד, כסף ובמידות שונות. יש בתי כנסת שתקרותיהם רצופות מנורות, ואין מקום עוד לתלות נר, ובאחרים הוכנו כבר מראש בווים לזיכרון ונרות נשמה קבועים לידם.

הגעתי לחארה, ירד גשם. הסמטאות היו מלאות בני אדם, עד שקשה היה לעבור בהן. במיוחד התבלט הנוער : בנים ובנות בבגדי שבת שלהם, מגוהצים ומצוחצחים. הידור זה אינו עשוי להטעות את העין, בפניהם ניכר שבני עניים הם ושפרנסתם דלה. הברק של העושר הוא רק אחיזת עיניים.

עוניים המוסווה הזדקר ביום גשום זה על רקע הבתים הדלים, הנוטים ליפול, באין קרני שמש, שתשפוכנה את אורן, ובאים שמים כחולים שישפיעו מטהרם ויעטו על החורבות.

התבלט המספר הרב של החנוונים והרוכלים, שעסקיהם פתוחים בשבת. הוסבר לי, כי איטלקים ומוסלמים לא מעטים מתגוררים ומסתחרים בשכונה זו. פעמים אחדות ביקרתי בחארה, בימות החול לפנות ערב. הייתי סר לתוך החצרות, אותה שעה הנשים עסוקות היו בהכנת הארוחה העיקרית על ה " כאנון " , כיריים של חמר מיטלטלים, ילדים יחפים ומלוכלכים שוטטו בכל מקום. אין כל דאגה לסדר וניקיון, ודבר זה מורגש במיוחד בבתי היהודים.

אכן הדירות הן על פי רוב במצב מיאש. רובן בנות חדר אחד, אפל, ששטחו אינו עולה על 12 – 16מטרים מרובעים. ללא אור ואוויר. בלי ים ועל פי רוב גם בלי חשמל, ובחדר דורי כזה מתגוררות שש – שמונה, לפעמים גם עשר נפשות.חוסר כל ריהוט, חוץ ממיטה שבורה, ולפעמים גם ספה צולעת ושניים – שלושה מזרונים מונחים על הרצפה בפינה, מוסיפים על רושם זה של צפיפות איומה.

כיצד מסתדרים אנשים אלה למנוחת לילה ? ההורים, בנים ובנות מבוגרים, טף ויונקים, לפעמים גם סבא וגם סבתא…לאחר זמן הגיע לידי דו"ח מודפס על תנאי הדיור בחארה ואלמלא ראיתי מקצת מן המקצת  במו עיניי הייתי נוטה להאמין, שמחברו הוא בעל הזיה חולנית.

האב חוזר מהעבודה. הוא מתחיל את סעודתו ומסיים אותה בשתיית " בוכא " מין יי"ש תאנים חריף ומשכר, ואז קל מאוד שתפרוץ מריבה בבית . על הגברים שבשכבות העניות יצא קול, כי הם בעלים לא טובים, ואינם דואגים לילדיהם. הם נותנים עינם בכוס. הנשים טובות מזג, אלא שהבטלה מביאה אותן לידי שעמום. נשי ג'רבה, המוחזקות כקלות דעת במקום מוצאן, מצטיינות כאן דווקא בחריצותן ובמידותיהן.

נוכחתי בחצר אחת בשעה שנפלה קטטה בדירת שכן, שנתבסס. ראשיתה בצעקות וסופה במהלומות על ראש האשה והילדים הקטנים. אותה שעה חזרו הבן ושתי בנות מעבודתם בעיר. הבנות זבניות באחת החנויות המפוארות, הבן פקיד נמוך במרש ממשלתי. הם רגילים במחזות אלה, ונראה שאינם עושים עליהם רושם מודע.

אולם אני הרהרתי ברושם הנטבע מתחת לסף הכרתם. התהום הפעורה בין החיים במקום עבודתם ובין מקום שיכונם, המעבר על יד הרובע השמור, המתעורר לחיים בשעה זו, התמונה בבית ההורים. קשרי המשפחה והאהבה להורים חזקים מאוד בקרב היהודים בצפון אפריקה. אולם האם פלא הוא, שכל הגיגם של בני הדור הצעיר, לברוח מסביבה זו, ומנצלים כל שעה של כוש ?

בנות חינניות מתיידדות עם חיילים צרפתים, או בחורים איטלקים, ונישאות להם בנישואים אזרחיים, אף יש שהן מתחתנות עם בני עשירים מוסלמיים, כל אלה אינם שואלים לנדוניה ולייחוס. הבנים יוצאים לבקש את לחמם במרחקים, לפעמים מעבר לים. ובכל המקרים ניתק הקשר בין האבות ובין הילדים.

אבלה חארה מתקיימת בתמידות. אין כאן חדרים פנויים המצפים למשתכנים, אפילו החורבות תפוסות. במקומם של המאושרים, שהצליחו להימלט ממנה, באים דיירים חדשים. אם אין יהודים נדחקים אחרים, נוודים, מוסלמים או נוצרים איטלקים, גדי לזכות בקורת גג, ותהי הקורה שבורה והגג רעוע. כי לא יחדל אביון מקרב ארץ זו, וכמעט שאין לשער את הדרגה התחתונה של עלובי החיים בתוניס. 

הספרייה הפרטית של אלי פילו-הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר סיפורי אהבה מרוקאים גבריאל בן שמחון

 

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

סיפורי אהבה מרוקאיםהולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

גבריאל בן שמחון

הוצאת הקיבוץ המאוחד

הולכת עם כמון, חוזרת עם זעתר״, קובץ סיפוריו השני של גבריאל בן שמחון פותח חלון לעולם יהודי  קסום שהתפתח במגרב במשך אלפי שנים בתוך מרחב ברברי ומוסלמי ונעלם עם עלייתו לארץ. זהו עולם רדוף שדים, תשוקות ויצרים, מלא דמויות, טעמים, ריחות וצבעים שהולמים הוויה מיתולוגית. במרכזו עומדת האישה המזרחית כייצור חושני, חידתי, התגלמות של יופי, פשטות, תמימות !מצבור של תשוקות עצורות.

״הולכת עם כמון, חוזרת עם זעתר״ הוא קובץ סיפורים מרוקאים, ברובם על נשים אחרות, פשוטות, קטנות וחלשות, שבויות וכלואות בעולם גברים מזרחי, מלא מגיה ופנטזיה. לעתים קרובות מתרחשים הסיפורים כמסע פיזי ומנטאלי בין ארצות ותרבויות, ממרוקו לישראל או לאירופה, כשהם טובלים בחוויות יסוד ובוחנים את דימויי האישה במזרח ובמערב.

״הולכת עם כמון, חוזרת עם זעתר״ הוא ספר קולח, פשוט וחייכני, הממשיך את ״המהלכים על המים״, יצירתו הראשונה בפרוזה של גבריאל בן שמחון ושייך לאותו עולם הזוי ומיתי, אות! צייר במחזותיו ותסריטיו: " מלך מרוקאי "," המשיח ", " בוזמימה ", " הדרך לירושלים " ו  "1948 ". 
גבריאל בן שמחון מכהן כפרופסור מן המנין בחוג לקולנוע וטלויזיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא נולד בעיירה ספרו שבמרוקו ועלה ארצה ב-1947באוניית המעפילים  " יהודה הלו ".  ביצירתו מאיר בן שמחון עולמות ותכנים יהודיים אחרים שמשלימים את נוף היצירה הישראלית בצבעים שאין בה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר