ארכיון יומי: 22 בינואר 2013


Alliance Israelite Universelle..Joseph Chetrit..Les Juifs de Taroudant, leurs metiers et leurs saints

 Alliance Israelite Universelle

 L'education moderne n'a ete inauguree a Taroudant qu'en 1929,  avec l'ouverture de l'ecole primaire de l'A.I.U, qui a forme des centaines d'eleves jusqu'a sa fermeture en

1963 avec le depart des families en Israel. Mais ce n'est qu'apresla Seconde GuerreMondiale que des jeunes de la communaute ont pu aller a Casablanca poursuivre des etudes secondaires, a l'Ecole Normale Hebrai'que en particulier.

 Bien avant les departs en Israel, differentes families et de nombreux jeunes sont alles s'installer a Agadir, Marrakech et Casablanca ou meme a Sale et a Rabat a la recherche d'une meilleure situation economique. D'autres ont continue jusqu'a Paris, ou vit de nos jours une petite communaute d'originaires de Taroudant, mais le plus grand nombre de ces derniers vivent aujourd'hui aux quatre coins d'Israel et essaient de s'organiser pour preserver la memoire juive de Taroudant. 

. Les temoignages de Mathilde Benozillo 

Mme Mathilde Benozillo a passe pres de deux ans a Taroudant comme adjointe de son mari, Elie Benozillo, qui etait directeur de l'ecole de l'Alliance, laquelle avait ete ouverte un an avant leur arrivee. Venant d'une grande communaute, Fez, ou elle a passe 5 ans comme institutrice et ou elle s'est mariee, apres avoir fait des etudes secondaires et pedagogiques a Paris, elle s'est souvent sentie angoissee dans un lieu ou il n'y avait ni medecin ni pharmacie. Dans un rapport qu'elle a ecrit quelques annees apres son depart de Taroudant, elle a retrace son itineraire d'enseignante qui l'a menee d'El- Ksar et de Fez a la capitale du Sous puis de nouveau a Fez apres un passage de deux ans a Sale.

Elle y a particulierement commente son service a Taroudant : "Je n'oublierai jamais les premieres sorties faites dans les rues tortueuses du Mellah. Ces bons Juifs, accroupis a la porte de synagogues, discutant tout bas, se levaient respectueusement a notre passage.

Les femmes se mettaient a la porte, et quelques unes meme s'avancaient vers nous en se courbant humblement et demandaient a embrasser pieusement ma main ou mon epaule. Et je me plaisais dans ce milieu si different du mien, parmi ces gens si ignorants et si superstitieux, mais si bons et si honnetes pourtant.

 Le bonheur que j'en ressentais etait, helas, trouble chaque fois que mon enfant se trouvait fatigue par quelque petite maladie qui me rendait,malgre moi' triste et pessimisiste.

C'est d'ailleurs le trachome contracte par son enfant qui les a decides, elle et son mari, a demander leur mutation dans une ville cotiere. C'est ainsi qu'ils arriverent en octobre1932 a Sale.

הברברים המתייהדים-הירשברג

 

הברברים המתייהדים-הירשברג

וכן נמצאים יהודים בשבט דרייד, החיים כמו ערבים ודומים להם עד שאי אפשר להבדיל ביניהם. בדבר אולאד דאוד ואולאד עבדי סבור פרו, שמוצא5ם מתושבים יהודים ונוצרים שברחו אל ההרים בבוא הכובשים הערביים. הם עדיין שומרים על שורה של מנהגים מאותה תקופה, כגון חג סידנא עיסא שבו מתחילים הם להחליף את אבני התנורים.

ב – 24 בדצמבר הם חוגגים את חג הבּו איני, בראשית ינואר שוב מנקים הם את בתיהם. זה מזכיר מנהגים נוצריים. מנהגים יהודיים הם, אינם מדליקים אש בלילי שבתות, ואינם רועים את צאנם בשבתות. ב -27 בפברואר חג האביב ואז אינם אוכלים קוסקוס – מאכל שמכינים מחיטה " חמץ " עד חודש אפריל.

אוולאָד דאוד שמו שלא אחד השבטים, שבתוכו הבחינו במהנגים דומים למנהגים יהודיים, עלול להעלות את ההשערה, כי הכוונה לשבט בּנו הדַוַאוִדה, מבני הִלאל, שפשטו יחד עם הסולַים, באחזו יהודים אחרים בין הדואדה ונטמעו בתוכם. אולם החומר הקלוש אינו מרשה להסיק מסקנות ברורות.

א.      לָאוסט במאמרו הממצה על צורות המגורים אצל הנוודים למחצה של מרוקו המרכזית, סוקר גם שורה של " קצור " – טירות – בזיז הגבןה, בהרי האטלאס, בתאדלה ובמורדות הדרומיים של גוש ההרים המרכזי

לדבריו תושביהם  ממוצא יהודי, כלומר מתייהדים של ההר הברברי, וזכר לזה הוא מוצא במסורותיהם, בסיפורי עם ובשמות המקומות.

מסקנות סקר אנתרופולוגי בגרדאיא.

בדור האחרון נמצאו חוקרים שביקשו להסיק מסקנות בדבר מוצאם הגזעי של יהודי אפריקה הצפונית על סמך השמות והכינויים הנפוצים ביניהם, ולפי זה לקבוע גם את האחוז של כל קבוצה וקבוצה בתוכם. מגורשי ספרד ופורטוגל, כלומר יהודים בני אברהם אבינו, ברברים, כלומר מצאצאי המתייהדם הברברים וכו'….

אולם ברור, כי שיטה זו עשויה לשמש הוכחה לכאורה למוצאם הגיאוגרפי והחברתי, אבל לא לגזעם של נושאי השמות והכינויים הללו. אמנם נעשה עוד לפני גור הניסיון במדע האנתרופולוגיה ובשיטת הסקר המקובלת בו, כדי למצוא פתרון לשאלת היהודים הברברים אלא שהתוצאות לא הסתכמו במסקנה ברורוה וחד משמעית.

הן רק הוכיחו את ריבוי הטיפוסים השונים מבחינה אנתרופולוגית בין יהודי הארץ, בדומה למצב בכל התפוצות.

לפני שנים מספר ניגש ל. ק. בריגס, אנתרופולוג שהרבה לחקור את אוכלוסיית הצהרה, לעריכת סקר אנתרופולוגי דימוגרפי של היהודים היושבים באזור הגובל עם הצהרה, ובחר לו לשם כך את העדה היהודית בארדאיא שבמעמק מזאבּ, אז אחד האזורים הצבאיים באלג'יריה הדרומית.

הסקר נעשה בין השנים 1954 – סוף 1961, כלומר בזמן חיסולה הגובר והולך של העדה על ידי עלייה לישראל והגירה לצרפת. מתוך האוכלוסייה היהודי של העיר, שמספרה נקבע בראשית שנות החמישים של המאה ל – 1642 נפש, נותרו בראשית יוני 1962 כ – 500, ומאלה עזבו את העיר עד סופו של אותו חודש 450 איש נוספים. יש להניח, כי כיום אין יהודים בעמק המזאבּ.

עם כל ההסתייגות הנובעת משינויים דמוגראפיים אלה, שללא ספק השפיעו על הרכב האוכלוסייה היהודית, שממנה בחר בריגס את המדגמים בזביל הסקר, יש להודות, כי דווקא כאן קוומים היו תנאים אידיאליים לעריכת המחקר.

1 – המספר המצומצם של התושבים היהודיות בגרדאיא, העיר הראשית בעמק המזאב, שבה התרכזו לאחרונה כל היהודים שישבו בחבל זה.

2 – ניתוקם הגיאגרפי, המדיני והחברתי מן העדות היהודיות בצפון הארץ. מצב זה לא השתנה בזמן השלטון הצרפתי, שלא העניק לתושבי האזורים הצבאיים את האזרחות הצרפתית – פרשה שנעמוד עליה בפרק הבא – ואלה המשיכו באורח חייהם המבודד כמעט עד סיום המשטר הצרפתי.

3 – הם חיו בסביבה מוסלמית בעלת מבנה חברתי דתי אחיד ומיוחד – הם אנשי מזאב המפורסמים באלג'יריה, המשתייכים לכת האבצ'יה, שמאמיניה מצויים עדיין באזור הספָר של אלג'יריה הדרומית – ואר גלאן, ואֶד ריג, תוקורת, של תוניסיה , חבל ג'ריד, ושל טריפליטניה , ג'בל נפוסה.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

פרשנות התקנות זמן תוקפן והשתלשלותן

״ספר התקנות״ הפך להיות בספר יסוד בעבודת החכמים בבתי הדין ובפסיקתם. לכן הם הרבו לעסוק ולהתעמק בו. כל ספק שהתעורר בהבנת לשון התקנה הם אלה שפרשוהו. ועד התקופה האחרונה מוצאים שאלות בדבר הבנת התקנה ולשונה . ובן פתרו שאלות שהתעוררו בפועל יוצא מהתקנות. לדוגמה: התקנה המחייבת את האיש לגרש האשה שנשא שלא בהתאם לתקנה, ואם ירצה יקדשנה שנית בהתאם. נשאלו חכמי העיר – פאס מה יהיה הדין במקרה שהאיש כהן הרי אם יגרשנה נאסרת עליו כי כהן אסור לשאת גרושה . וכן לגבי התקנה המחייבת לכתוב הצוואה בנוכחות המצוה, נשאל מה יהיה אם הוא מצוה ביום השבת שאין אפשרות לכתוב הצוואה לפניו, האם הצוואה תקיפה . בתקנת ירושה המקנה זכות לבת הרווקה כמו לבן. האם גם בכופר נפש או רק ברכוש שהיה מצוי ברשות הנפטר לפגי מותו .

לעומת זאת התקנות החדשות של מועצת הרבנים,חייבו את בל הקהילות במארוקו.מאחר שכולם יוצגו בדיון ובהכרעה, הייצוג היה באמצעות רבני הערים, ומהאסיפה השלישית ואילך השתתפו גם נציגים מ״מועצת הקהילות במארוקו״. כשרצו לתקן תקנות הנוגדות את המנהג המקובל, לפני קבלת החלטה התבקשו הרבנים לשאת ולתת עם ועד הקהילה במקומם, ויעבירו את החלטתם בכתב לבית הדין הגדול,אם לקבל או לדחות את התקנות המוצעות. באסיפה שלאחריה הכריעו הענין לפי הרוב. במנין הקולות מנו כל קהלה לפי מספר תושביה, ונמצא שההכרעה נפלה בהחלטת רוב האוכלוסיה היהודית במארוקו . בתקופה זו היתה מארוקו מחולקת לשני אזורים, האחד נתון תחת השלטון הצרפתי והשני תחת השלטון הספרדי .למרות שהדיון התנהל בעיר רבאט באזור הצרפתי הרי גם היהודים שבאזור הספרדי קבלו עליהם את התקנות.

עיון בספרות השו״ת של חכמי התקופה שנדפסו,מלמד אותנו על ישומן של התקנות החדשות הלכה למעשה . כשנתעוררו ספיקות באשר לכוונת התקנה הועלה הדבר בשאילתא באסיפה שלאחריה. ואז כתבו סעיף משנה המסביר ומבהיר כוונת התקנה . היו גם שאלות הלכתיות שהתעוררו עקב התקנות החדשות. לדוגמה: בתקנה המחייבת את האיש לשלם פיצוי לאשה׳ נטען על ידה שנבעלה לו לאחר שהבטיח לה נשואין. הכחשתו מחייבת אותו שבועה, בתקנה נקבע שגם במקרה שהוא חשוד על שאר איסורים אינו חשוד על השבועה ומשביעין אותו. על סמך זה נשאל ר׳ יצחק חזן האם כך יהיה הדין גם לשאר דברים,שחשוד לשאר איסורים אינו חשוד על השבועה, או לא .

בדומה לנגיד שהשתתף בחלק מ״תקנות פאס״. הרי גם בתקנות החדשות השתתף מר מוריס אביטבול, מי שהיה מפקח על הקהילות היהודיות מטעם השלטנות. כנראה הוא היה גם מיוזמי כינוס הרבנים לתקן התקנות. יש לציין לזכותו שהוא לא התערב בדיוני הרבנים,ורק בעת שהתעוררה בעיה שעלולה היתה להתנגש עם חוקי השלטונות, עמד והבהיר את המצב . הוא עזר רבות לרבנים בתפקידם ובמעמדם. הרבנים עיטרוהו בשבחים רבים בפתיחת כל אסיפה ובתחילת כל הצעה. בפתיחת הכינוסים נכח ובירך גם נציג היועץ המשפטי לממשלה.

עיון בתקנות החדשות מלמדנו שהוגה הרעיון ומוציאו לפועל,היה הרב הראשי רבי שאול אבן דנאן. בכל הכינוסים הוא הנושא בעול הדיונים והבירורים המוקדמים, וכן העיד בדברי הנעילה לאסיפה החמישית רבי מיכאל יששכר אנקאווא: "… רבי שאול … אשר מלבד עול התדירי המוטל עליו מדי יום יום נוסף עוד עול זה של מועצה״ר (= מועצת הרבנים) שהוא הוא המתענין בה -מראשה לסופה. והוא המבינה והוקרה וטורח ביו״ד אצבעותיו ומצמצם עתותיו לה על כל דבר ודבר …" . רבי שאול היה הרב הראשי האחרון של יהדות מארוקו, הוא זכה להוקרה גם מצד השלטנות הצרפתיים והמארוקאניים, אשר עיטרוהו באותות כבוד.

רבי שאול לבד מגדולתו בתורה היה חריף ומתון.הנהיג את ענייני הרבנות במארוקו בחכמה נפלאה, שמר על כבודה בתקיפות ובאומץ. הוא עסק גם בפילוסופיה ובקבלה. ובסוף ימיו עזב את משרתו הרמה, והתיישב בירושלים על התורה ועל העבודה. נפטר בשיבה טובה בכ"ג ניסן התשל"ב – 1972. מחיבוריו נדפס " הגפ שאול " ו " שנה שאול, פאס התשי"ט, שו"ת וחידושי דינים.

כפיית התקנות

ההבחנה בין ״תקנה״ לבין ״אזהרה״ שהיא בעצם המלצה, אינה ענין שבתוכן אלא זה שבביצוע. בעוד ״אזהרה״ היא ציווי מוסרי על האדם, וכשאין הוא רוצה לקיימו, אין אפשרות לכוף עליו את ביצועו, הרי ״התקנה״ היא ציווי משפטי שחובה עליו לקיימו, ויכולים לכוף את ביצועו.

בכל תקנה מתקנות פאס מוזכר האמצעי שבו יכופו את קיומה. ישנן תקנות שמטילות קנם כספי על המיפר אותן . בדרך כלל הסכום לא נקוב בתקנה, והוא נקבע לפי ראות עיני בית הדין או הנגיד . באחרות מוזכר עונש גופני מלקות  או מאסר . בתקנות אחדות מוזכרים כל העונשים יחד . במקרים חמורים אף ניתן היתר לנגיד למסור את מיפר התקנה לשלטונות . וזאת מלבד הנידוי או החרם הנזכרים ברוב התקנות.

לעומת זאת, בתקנות החדשות, שבהן סמכות הרבנים הוגבלה בידי השלטונות,לא מוזכרות סאנקציות שנקטו בהן לקיים משפטי התורה.גם בדיני אישות, אפילו סאנקציה חברתית כמו חרם או נידוי. כאשר אחד הרבנים הציע להטיל עונש מאסר על הנואפים עם אשת איש, הוחלט: ״לפנות בבקשה לממשלה יר״ה, למען חזק תוקף הדאהיר השייך לענין זה״ . עם זאת הרבנים היו מוסמכים לקבוע וקבעו סכומי פיצויים בענייני אישות.כמו הפרת שידוכין, עיבור פנויה, השחתת בתולים . ובן מאסרם של אלה שסירבו לבצע פסק דינם בעיקר בנושא כפיה לגט. ופסקי־דין שהוציאו כובדו ובוצעו על־ידי משרד ההוצאה לפועל של הממשלה.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר