ארכיון יומי: 21 בינואר 2013


ממזרח וממערב-כרך ו'-מאמארים

 

ממזרח וממערב כרך מספר שש.

ארץ ישראל בהגותו של רבי יצחק קארו – שאול רגב.

כבסיס לסעיף הראשון משמשות את ר׳ יצחק בדרשתו זו בקשתו של יעקב מיוסף לפני מותו, ״אל נא תקברני במצרים״, ולאחר מכן אותה בקשה עצמה של יוסף מאחיו: ״והעליתם את עצמתי מזה אתכם״ כאשר ייפקדו ויעלו לארץ ישראל. ״שבועה המתלווית לבקשה מלמדת על החשיבות שמייחסים שני אישים אלו לבקשתם. הרעיון הזה נעדר לגמרי מן הדרושים ב״תולדות יצחק״.

בספרות התלמודית, ולאחריה בספרות המדרשית ובזוהר, אנו מוצאים שתי גישות יסודיות ומנוגדות לרעיון של קבורת מתי חוץ לארץ בארץ. אחת המחייבת ומעודדת, ואחת השוללת ואף מגנה. במדרש רבה צו: ה אנו קוראים:

ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א״י, א״ר אלעזר דברים בגו. ר׳ יהושע בן לוי אמר מהו דברים בגו, אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. אמרו רבותינו שני דברים בשם ר׳ חלבו. למה האבות מחבבין קבורת א״י שמתי א״י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלין ימות המשיח.

נימת הדברים בדרשה זו מתונה. ר׳ יהושע נותן את הטעם על פי הפסוק ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״, זו לשיטתו היא ארץ ישראל. דרשתו של ר׳ חלבו היא המשך לדרשתו של ר׳ יהושע, והוא מסביר את הטעם: ״שמתי א״י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלין ימות המשיח״.

 כלומר: התחייה בארץ ישראל תחול קודם. ממילא ייהנו מתי ארץ ישראל מימות המשיח לפני מתי חוצה לארץ. הרעיון מפותח יותר בפסיקתא רבתי:

ר׳ חלבו אמר. המת בחוצה לארץ, והנקבר בחוצה לארץ, שתי צרות בידו. צרת המיתה וצרת הקבורה. למה שכתוב בפשחור ואתה פשחור וכל יושבי ביתיך תלכו בשבי. בבל תבוא ושם תמות ושם תקבר. ור׳ חמא בר חנינא אמר המת בח״ל כיון שיבא מח״ל ונקבר בארץ אין בידו אלא מיתה אחת. ומה מקיים ר׳ חמא בר חנינא שם תמות ושם תקבר שקבורת אח ישראל מכפרת לו.

אין מתי חוצה לארץ שונים ממתי ארץ ישראל, אלא שקבורת ארץ ישראל מכפרת להם צרה אחת, והשנייה מכופרת להם בתחייה. לעומת זאת, מתי חוצה לארץ אין האדמה מכפרת להם ועל כן עדיין יש בידם שתי צרות: גלגול מחילות, שהוא עונש בפני עצמו, בא לכפר על צרה אחת, והתחייה תהיה בארץ ישראל.

בהמשכה של אותה דרשה שבפסיקתא מסופר על טיולם של שני חכמים בגבולות הארץ, שם הם רואים ארונות של מתים שהובאו לקבורה בארץ. שני החכמים מגיבים, כל אחד בשיטתו.

ר׳ ברוקיא ור׳ אליעזר בן פדת היו מטיילין באילפס ובאו ארונות מח״ל. א״ר ברוקיא לר׳ אליעזר מה הועילו אלו, בחייהם הניחו אותה ובמיתתן באו להם. א״ל ר׳ אליעזר לא היא. כיון שהם נקברים בארץ ישראל וניתן להם גוש של עפר של ארץ ישראל מכפרת להם. שנאמר וכפר אדמתו עמו.

שתי דעות מנוגדות מוצאים אנו גם לגבי העלאת המת לקבורה בארץ ישראל. מחד גיסא, ״ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה״ (ירמיה ב:ז). אבל מתי ארץ ישראל, שאין בהם אותה טומאה, אינם מטמאים את הארץ.

 כנגד זה סובר ר׳ אליעזר שקבורה בארץ ישראל מכפרת עוון, ועל כן הנקברים בארץ ישראל, אף על פי שמתו בחוצה לארץ, מעלתם גדולה מזו של אלו שגם נקברו שם. בשל הבאתם לארץ ישראל אין הם סובלים מעונש גלגול מחילות.

מתוך ויקיפדיה

רבי יצחק קארו. נולד בטולדו בשנת רי"ח (1458) – ייתכן שנפטר בירושלים בשנת רצ"ה (1535). רבראש ישיבהדרשן, ורופא. דודו של רבי יוסף קארו.

קורות חייו

רבי יצחק למד תורה אצל רבי יצחק קנפנטון. בתחילה עסק בלימוד תורה בישיבה בטולדו. בשלב מאוחר יותר עבר לליסבון על מנת להקים בה ישיבה. בעת גירוש ספרד גורשה משפחתו מספרד והגיעה לפורטוגל. בשנת 1497 גורש מפורטוגל עקב גזירה שחייבה את היהודים להתנצר או לעזוב את הממלכה. מפורטוגל נדד לטורקיה. במהלך מסע זה אירעו לו אסונות כבדים, כל בניו מתו במהלך המסע. ככול הנראה הייתה לו לפחות בת אחת שכן ידוע שהיה לו נכד, רבי אברהם צהלון.

קורות חייו של רבי יצחק בטורקיה אינם ברורים. נראה שנדד בין איסטנבול למגנזיה. בקהילות אלו נשא דרשות בפני הקהל, אך אין ידוע אם שמש בהם במשרה רבנית כלשהי. ככול הנראה, נחשב רבי יצחק סמכות רבנית שכן אחיינו הגדול, רבי יוסף קארו שאף גדל בביתו של רבי יצחק באיסטנבול , התייעץ עמו בענייניהלכה.

בשנת 1517 מסר את ספרו תולדות יצחק לדפוס. באותה שנה יצא למסע לארץ ישראל אך לא ברור אם הגיע לבסוף לארץ ישראל. מחד ישנן מסורות שהתעכב בדמשק ונשאר בה. מאידך ישנן מסורות המחזקות את האפשרות שהגיע לצפת, בה ישב אחיינו רבי יוסף קארו.

חיבוריו

ספר תולדות יצחק – ספר דרשות. בספר משולבין הן הפשט והן הפרשנות האלגורית למקרא.

חסדי דוד – חיבור הכולל דרשות בתחום הפילוסופיה והאגדה. נערך על ידי תלמידיו.

מספר תשובות בשו"ת אבקת רוכל של רבי יוסף קארו , הן בשמו של דודו רבי יצחק קארו (תשובה סימן מז ותשובה בסוף הספר). כך גם עיקרי תשובה בשמו בסוגיית הנחת תפילין בחול המועד מובאת בבית יוסף על טור סימן לא.

בנו של רבי יוסף קארו, יהודה, תכנן להוציא את ספר שו"ת שיכלול את תשובותיו של רבי יצחק קארו אך הדבר לא התממש.

סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

רבי אברהס אבן צור בן משה

מרבני סאלי במאה הרביעית למניינינו. רבי יצחק צבע השני כתב בהקדמה לספר ״קרני ראמים״ שלמד לפניו.

רבי אברהס אזנאתי

מסופרי בד״ץ סאלי. (במלכ״ר מופיעה חתימתו משנת התקכ״ד).

רבי אברהס ביבאס בר מאיר

חתום בשאלה לרבני פז בשנות התס״ז עם רבי אברהם בן מוסא ורבי שלם בן צור.

רבי אברהס רודריגאז.

חי במאה השישית למניינינו. היה עם הרב חיים טולידאנו ורבי אליעזר דאבילא.

רבי אהרן הלוי

מחכמי סאלי. חתם על איגרת ניחומים לרבי רפאל עובד במות עליו אביו הרב היעב״ץ. איתו חתומים על האיגרת – רבי חיים טולידאנו ורבי יעקב ביבאס.

רבי אליהו הלוי בן צפת

 סופר שטרות, חי במאה השישית למניינינו.

רבי אליהו הלוי בן שושן

מחכמי סאלי, חמיו של רבי אליעזר דאבילא

רבי אלעזר הלוי בן צאפת ב״ר דוד

מחכמי סאלי נמצא חתום עם הרב שלמה הכהן בן אברהם בשטר סידור טענות בשנת התפ״ח.

רבי דוד כן צאפת הלוי הראשון

מצדיקי סאלי הידועים, טמון ליד רבי חיים בן עטר הקדמון, רבי רפאל ביבאס ורבי משה אמסלם.  המסורת מספרת על כך שבבית עלמין עתיק זה, כל מי שרצה לבוא ולהשתטח על קברות הצדיקים שם, היה חייב לגזוז צפורניו, להסתפר ולטבול קודם לכן. כבר צוין לעיל שהשומר הערבי, בשומעו קולות תפילה הבוקעים מחלקה זו, התגייר. למקום ציונו של רבי דוד, נהרו אנשי סאלי והסביבה ורבים ספרו על שנושעו בזכות הצדיק.

דווח במקורות על שנמצאה איגרת המלמדת כי רבי דוד הנזכר היה חי בשנת התרמ״ז. בסאלי היה ביהכנ״ס על שמו.

רבי דוד בן צאפת הלוי השני

רבי דוד בן צאפת הלוי השני היה מצאצאיו של רבי דוד צאפת הלוי הראשון.

משפחתם, כך מסופר, מהעי רצפת ועל כן נקרא בן צאפת ( צפתיים ) ממשפחת הלויים.

רבי דוד היה החברותא של מו"ר סבי רבי עמרם אלקאוה זצוק"ל וכן היה רבי דוד, ממוריו של מו"ר אבי רבי חיים מסעוד אלנקאוה זצ"ל

רבי דוד הלוי.

מחכמי סאלי חתום בטופס פסק דין התצ"ב עם רבי יוסף הכהן.

רבי דוד הסבעוני ב"ר אהרן הראשון

חי במאה הרביעית למניינינו

חיבר:

א. ״טוב רואי״ – ספר דרושים (כת״י).

באחד מדרושיו כתב שדרש אותו בשנת השנ״ו.

רבי דוד הסבעוני ב"ר אהרן השני

 מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו, קרוב לודאי שהוא צאצאו של הראשון.

חיבוריו:

א. ״נאום דוד״ ־ דרושים (כת״י).

ב. פסקי דינים – (כת״י).

ד"ר דן מנור – מאמרים

שורשים במזרח

קבצים לחקר התנועה הציונית והחלוצית בקהילות ספרד והאסלאם – דן מנור – עורך יצחק גרשון.

הגאולה בכתבי רבי אברהם סבע

בעקבות חז״ל מציין המחבר ארבעה נסים גדולים בתולדות עמנו: א) תשועת אברהם במלחמתו נגד מלכי המזרח; ב) גאולת מצרים! ג) תשועת חזקיה מידי מלך אשור! ד) הגאולה הרביעית. אולם המקור התנאי, שעליו מסתמך המחבר, אינו קושר את נס חזקיה לגאולה לאומית, אלא לנסים שנעשו ליחידים – כדוד, אסא ויהושפט. יתרה מזאת, נס חזקיה, לפי חז״ל, אינו מתבטא בתשועה מידי אויבים, אלא באריכות ימים,בעוד שהמחבר מתכוון לתשועתו של חזקיה מידי אויביו, ומתייחס אליה כלתשועה לאומית, שאחריה תבוא הגאולה הרביעית: ״ובשליש השלישי [של הלילה] נעשה נס לחזקיהו דכתיב וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים״ [מל״ב יט לה], והרביעי האחר שמור לגאולה העתידה.דבריו של המחבר כאן באים ללמד, שתשועת חזקיה אינה מבטלת את הגאולה הרביעית, בניגוד למאמרו של הלל: ״אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה״. ואם נזכור, שחכמי הנצרות הסתייעו במאמר זה כדי לערער את אמונת היהודים בגאולה, הרי רשאים אנו לראות בדברי המחבר כאן תשובה, הדוחה את המגמה הנוצרית.

על הכתוב בתה׳ פט לז־לח – זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי. כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה – מעיר המחבר שהמשורר המשיל תחילה את זוהר המשיח לשמש, אך כיון שהלוח הנוצרי מושתת על השמש, שב המשורר לדמות את המשיח לירח: ״לפי שהשמש היו מונים בו אדום חזר לומר כירח יכון אולם״ (שם).כידוע, התיאולוגיה הנוצרית מפרשת כתובים רבים על משיחותו של ישו,וסביר להניח, שבדברים אלה מנסה המחבר לדחות את הזיקה בין המשיח ללוח הנוצרי, מחשש שזיקה כזו תתפרש כאסמכתא לתיאולוגיה הנוצרית.

חכמי הנצרות ניסו לבסס את תעמולתם לשם ערעור האמונה היהודית בגאולה גם על מאמר אחר בתלמוד, שלפיו זכאים ישראל לשתי ירושות בלבד. ולפי דעתם, שתי הירושות יצאו כבד לפועל – אחת בימי יהושע ואחת בימי עזרא, וכוונתם לבית ראשון ושני. מכאן הסיקו, שאין שום בסים לאמונה בבית שלישי. הד של מענה לטענה זו נשמע מפירושו של המחבר לבר׳ כח יא: המילה ״מקום״ החוזרת שלוש פעמים בכתוב זה רומזת, לדעתו, לשלושה בתים ולא רק לשניים. הנביאים מתארים עידן נצחי שבו תשרוד שלווה גמורה, בעוד שתקופות בית ראשון ושני היו רצופות פגעים, תקופות חולפות שהותירו אחריהן חורבן וגלות. מכאן, לדעתו, שכל ייעודי הנביאים מתייחסים רק לבית שלישי! ״לפי שזה כנגד הבית השלישי שהוא בית אלהי יעקב ושם יתגלו כל הטובות הצפונות לישראל וכל הנבואות העתיקות בין ייעודי הנפש בין ייעודי הגוף״.

Mariage juif a Mogador-fran-angl

Historique des ketoubots enluminees

Le XIXe siècle bourgeois industriel, commercial, utilitaire, positiviste et matérialiste eût tôt fait de balayer ces restes sentimentaux d'art et de tradition pour ne voir dans la ketouba qu' un contrat formel comme un acte de vente ou de location Certains pays, cependant, peu touchés par le progrès économique (O comblien ! ), continuaient à pratiquer cet usage, quoique d'une façon plus simpliste et parfois plus primitive.

Le Maroc en est un. Et même la tradition ne fut conservée qu'à Mogador où elle était mise en pratique, au moins jusqu'au moment où j'ai quitté cette ville il y a une quinzaine d'années. Qu'en est-il aujourd'hui?

C'est à Mogador que j'ai fait la connaissance de la ketouba enluminée, et c'est là que j'en ai reçu la tradition.

Le grand maître en cet art était incontestablement (et longtemps avant que je n'ouvrisse les yeux sur ce monde) le vénérable Rabbi David Elkaïm, que sa mémoire soit bénie. Je l'ai connu, admiré, respecté et aimé des dizaines d'années et cependant je suis incapable d'en donner une biographie car je ne me suis jamais préoccupé de sa vie privée quoique j'aie eu (trop rarement) l'occasion de soulager sa peine.

C'était un artiste dans le sens majeur du mot. Il n'avait fréquenté que les écoles traditionnelles juives, il n'en devint pas moins bon hébraïsant, composant des hymnes religieux et des épitaphes en vers dans la manière des poètes du Moyen-Âge, les seuls auxquels il eut accès. Mais en plus, il fut un artisan habile, découvrant ou réinventant les méthodes et les procédés des ouvriers d'art qu'il n'avait pas connus. Il construisait des meubles harmonieux, sculptés dans la masse dans la meilleure tradition des ébénistes du passé. Il coupait, taillait, gravait, sculptait et polissait le marbre à faire des dalles et des stèles funéraires et y inscrivait en creux et en relief les épitaphes que souvent il composait. Il pratiqua la peinture en bâtiment agrémentée de tous les procédés en vogue à l'époque, depuis le faux marbre et le faux bois, qui n'avaient pas de secret pour lui, ni le relief trompe-l'œil ni les morceaux les plus compliqués (le portrait de Messod Elmoznino).

המוסיקה שלי – קישורים לשירים

 

 

ביצוע נהדר על ידי שריקי של קצידת יוסף הצדיק

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר