עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

ללא רשיון

כ"א מרחשון תשט"ו – 17.11.1954

בהגיעי לוורזאזזאת נעצרתי על ידי המשטרה, בטענה כח נכנסתי למקום ללא רשיון ( אין לשכוח כי כל אזור פעולתי זה נתון תחת שלטון צבאי והכניסה לכל פינה בו טעונה אישור ). ביקשתי מהמשטרה להביא אותי בפני מפקד האזור. לאחר ציפיה ממושכת הוכנסתי למשרדו של מפקד האזור אשר צייד אותי ברשיון המבוקש להמשך סיורי.

למחרת היום יצא לי להיפגש עם אותו מפקד אזור בנסבות אחרות. מכוניתו נשארה תקועה בדרך בגלל מי הגשמים שחדרו למנוע המכונית והוא לא מצא אפשרות להמשיך בדרכו. הגשתי לו העזרה הדרושה וחילצתי אותו מתקלה בלתי רצויה זו, והוא המשיך בדרכו לוורזזאת.

אני המשכתי דרכי פעם ברכב – כשזה היה אפשרי – ופעם ברכיבה, והגעתי איך שהוא לכפר ימיני ומשם לטיקרט. בקושי עברנו ואדי אחד. אך כאשר הגענו לואדי אחר שקע האוטו בתוך הואדי. עברנו אותו ברגל אך זה השפיע עלי לרעה כי תקפה אותי סחרחורת.

כעבור זמן מה, חזרתי לאיתני. ג'יפ שעבר לידינו חילץ את רכבנו. אך שוב ואדי שלישי שקשה לעבור אותו ברכב. השארנו המעונית עם הנהג והמשכנו את דרכנו לטיקרט הן ברכיבה והן ברגל עד שהגענו למחוז חפצנו.

במקלי עברתי את הנהר הזה.

כ"ה מרחשון תשט"ו – 21.11.1954

על אף תלאות הדרך הצלחתי לבקר בכפרים : איסבל, אזרו, אסאראג ואמזרקו. השכמתי קום על מנת להמשיך בדרכי, אך בהמות הרכיבה שהובטחו לי לא נמצאו. לא הייתה לי ברירה. בן לוויתי ואני יצאנו לדרך ברגל. בגענו בעוד חושך לכפר אמזרקו, ומשם המשכנו לאיגידי בלוויית איש הכפר – שמעון דרעי וחמורו, עליו העמסנו את מעט חפצינו.

בדרכנו היה עלינו לחצות את נהר טיפנוט חמש פעמים בגלל פיתוליו הרבים. חציית נהר זה הייתה עבורנו הרפתקה מסוכנת שכדאי לעמוד עליה. בראשונה עברנו את הנהר בעזרת החמור, בשניה גאו המים ועזרתו של החמור לא היה בה כל תועלת.

בשלישית ניסה הנהג רפאל להיכנס ראשון למים ולא הצליח, אני ניסיתי להיכנס כשמקל גדול בידי, אחרי באו רפאל ושמעון דרעי כשהם נעזרים איש ברעהו. לאחר שהצלחנו חזר דרעי לבדו לעזור למלווי השלישי ואעקנין לעבור.

ואעקנין אך נכנס למים ועשה כמה צעדים מהוססים מעדה רגלו, המקל נשמט מידו ובדרך נס ניצל מטביעה. יצא נפחד ומבוהל. לא רציתי לסכן את עצמי ואת חברי בני לוויתי והחלטתי שלא לעבור ברגל את שני המכשולים שנותרו לנו חיפשנו דרכים ולבסוף השגנו פרדות בשכר. מעל גבי הפרדות הצלחנו לחצות את הנהר שתי הפעמים האחרונות וסוף סוף הגענו בשלום לכפר איגידי.

כ"ז מרחשון תשט"ו – 23.11.1954

מאיגידי, לאחר שרשמתי את התושבים לעליה המשכתי ברכיבה לכפרים, אידרגון, טבייאה, אאילוז, ואבו רחיל.

כ"ח מרחשון תשט"ו – 24.11.1954

ביקרנו בתארודאנט ומשם חזרנו למראכש. על אף התלאות אשר עברו עלי והעייפות מהטלטולים לא חדלתי ליהנות מיופיו ומהדרו של הנוף אשר ממש הקסים אותי. מראות הטבע אשר ראו עיני היו נהדרים ומלהיבים. הם גילמו את הטבע בכל הדרו יופיו וזוהרו. מצאתי בזה נחמה ופיצוי על תלאות הדרך והמכשולים שעמדו בדרכי.

פרי העמל.

ג' בכסלו תשט"ו – 28311.1954

ביקרתי בעוד שלושה אזורים כפריים, ולמען הסדר קראתי לכל אזור בשם, והפעולה עד היום כך.

ארגון אטלס א'                     12 כפרים                 182 משפחות          983 נפשות

ארגון אטלס ב'                     4 כפרים                   133 משפחות          684 נפשות

ארגון אטלס ג'                     7 כפרים                   109 משפחות          681 נפשות

ארגון אטלס ד'                     16 כפרים                 167 משפחות          871 נפשות

ס"ה 39 כפרים, 591 משפחות, 3219 נפשות

אין באפשרותי לנחש איך וכיצד תיעשה חלוקתם, לפחות חמישים אחוז מהם יופנו לתנועת המושבים להתיישבות. ניתן אפוא לארגן מתוכם שני מושבי עולים גדולים או שלושה בינוניים. נוסף על כך אני מטפל בשלושה ארגונים נוספים, אשר לפחות שניים מהם יהיו מוכנים לעליה תוך זמן קצר. מובן שעבודתי בכפרים אלה מלווה בקשיים גדולים ומרובים.

נסיעה של שמונה, עשר שעות ביום על גבי פרד, בנוסף על כשמונה שעות עבודה בכל כפר וכל זה תוך סכנות מסוגים שונים. סכנות טבע, הערבים, המושלים למיניהם. ולעתים קשיים בלתי צפויים מצד השלטונות המרכזיים. על כך\ל זה יש להוסיף הליכה בדרכים קשות ועקלקלות, לעבור הרים ולחצות נחלים ונהרות.

מכתבי עידוד

החומר האנושי הטוב ביותר

כ"ב כסלו תשט"ו – 17.12.1954

במכתבו של רענן וייץ, ממלא מקום מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית מיום 17.12.1954, הוא כותב בין היתר :

" קראתי בהנאה רבה את מכתבו של יהודה גרניקר שנתפרסם ב " תלמים ". לא ידעתי שיש לו עין כה חודרת ועט כה זריז. אני מבין שהוא אינו חוסך עמל ותלאה, מטפס לכפרי ההרים העזובים והנידחים, והוא עלול להביא לנו את החומר האנושי הטוב היותר ….:

לא טעיתי בהערכתי.

ד' טבת תשט"ו – 29.12.1954

קיבלתי מכתב ממזכירות תנועת המושבים, בחתימתו של גרשון צוקר ובו הוא כותב בין היתר : " ההני מעביר אליך רשימת הכפרים אשר קלטו משפחות מצפון אפריקה במשך החודשיים האחרונים, זאת אומרת בזמן היותך במרוקו.

לפי הסיכום קלטנו ראשונה למעלה מ-500 משפחות ולאו מילתא זוטרתא היא…( וזה אינו דבר קטן ), הוחלט לכן להפנות את כל החומר האנושי המתאים לחקלאות, להתיישבות החדשה אשר תבוצע בשנת 1955, והמדובר הוא בחבל לכיש ואזור תענך…

אין אפוא מקום לפחד שלך בקשר ליכולת הקליטה של כל אותן מאות המשפחות אשר ירוכזו על ידך. אחרי כל מברק או מכתב שלך היה לחץ מצדנו על המוסדות, להחיש את הביצוע בהעברת המשפחות….

קראנו דו"ח של ח. טולצ'ינסקי מצוות המיון. דו"ח נפלא. בעיקר על עבודתך אתה. הוא בכלל לא מחשיב שום עבודה אחרת.

נפגשנו עם ב. דובדבני מהמוסד לעליה וגם ממנו שמענו הערכה על פעולתך המאומצת אשר נהפכה כבר לנחלת התנועה…."