ארכיון יומי: 24 ביולי 2013


הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

 

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה זצוק"ל

קהלת צפר

בעה״ו

חכם נבר בעוז ותעצומות, לפניו נגלו תעלומות הלא זה הוד והדר החכם השלם והבולל זה סיני בקדש כמה״ר יאודה יעלה למעלה נר״ו ושמרו כרועה עדרו כיר״א

אחרי השלום הרב במשפט. ובא האות להודיע משי הטוב בי בין מליא מכאן מודעא רבא להודיע ולהודע באשר באתי פה העירה פייס בולם המה ראו בן תמהו מה זה הענין שבאתי בלא גביית נדבה. ואען ואומר את בל הקורות המוצאות אותי והרפתקי בישידעדו עלי ויענו אותי ויאמרו בי אין נבון הדבר להנוח הנדבה של ירושלים אז אמרתי למה באתי אטו בדי לקבל פרוטות מבית לבית ומחצר לחצר לאהדורי אפיתחא ולהיות בעיניהם כמתעתע ובמצחק בעיניהם ולקבל בזיונות וכי וו תורה תו שברה, ידעתי באמת דלא ניחא למרייהו ולא לרבני ירוש׳ ולא כבוד התורה היה בנדבה זו ולא לרצון יעלה להם והעדירה יפה ממציאותה. וענו ואמרו מה ראו על בבה ומה הניע עליהם לפחות נדבת ירושי משאר ארצות ולא מסתייה דלא עבדי יותר כדהוה להו למעבד דירוש׳ היא העולה על גני שאר ארצות ולפחות הי״ל להשוותה והרי לר יאודה סינרי עלתה לו הנדבה לסך שלש מאות וחמשים ובכבוד נדול בי מה מאוד תמהני על זה בי אתם אמרתם אלי בי ר יאודה סינרי הי״ו לא לקח מאתם רק ק״ק מיתקאלים מה אעשה לא אדע שעל מה עשיתי לבם והיטיב חרה לי ולהם על הדבר הזה. ואיך שיהיה עתה באתי להחזיק לו טובה על בל מה שעשה וטרח עלי בין בבית ובין בשדה בנופו ובממונו תשואות חן חן מאת ה׳ תהיה משכורתו שלימה להריק לו ברכה עד בלי די ולשמור לו בניו הנעימים בכל משאלות לבו לטובה אבי״ר ולבתך נאוה קדש ה׳ יזכה אותה בחופת בניו הנעימים לר שמואל בנו יהיה שייר ואצוה ברכתי לעמרם ולאליעזר בנו ולבתו היקרה רר״ש ואצוה את ברכתי יזכם ה׳ וינדלם האל ית׳ לחופה ולמצוות בחיי אביהם ומי אמם אבי״ר, להרב כמהר״ש ן׳ זמרא רר״ש. ועתה בבואי לבאן שמעתי בבירור מפי הרב רבי שלמה שאותם שנדבו ביום שבת קדש ששה משקאלים נדרו עתה ששה מתקאלים באופן דמתחילה באו עמי בטרונייא מבלי שעשיתי להם מאומה כי כבוד נדול עשיתי להם. ועתה אם ישכם עושים עמי הנדבה הפחותה שהוא מה שלקח ר׳ יונה ור׳ יונה הרי טוב ואם לאו נא לשון בקשה תודיעני האם אטרח עצמי בדבר זה למען ה׳ וממקום אחר ישלח שלומיו ואם לא תחוס לכבודי שאני נבזה ופחות בעיניכם לפי מה שראיתי בנדבה תחושו לכבוד הרבנים ולכבוד ירושלם והשביני דבר למר אנין דר״ש לרבי מאיר דר״ש לבל הרבנים המובהקים דר״ש ושלום ממני העלוב והוא הצעיר

חוקיה יוסף קובו ס"ט

להרבנים המובהקים רבני עיר ספת יננ״א אטה אליהם כנהר שלום וסלח נא אנכי אדרוש מעמם ואחלה על הנדבה בגביה וישלימו בתוספת ברכה ומה גם לרבות הנדרים והנדבות והרי השליח שלי הוא וישלחו הנדבה עמו וגם במכתב לאמר במה נתנו לו ובטחתי שכה יעשו וכה יוסיפו בי ידעתי בי נגע יראת ה׳ בלבם והם ידעו את כל התלאה אשר מצאתי על אודות הנדבה ועל הברכה ועל הכל וש״ש.

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-לחיט פאס תכבבאת מחבובתי הקיר בו הסתתרה אהובתי

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי

מבוא

תוכן העניינים מחולק הוא לחמישה חלקים שכלאחד דן בנושא אחר, והם, החלק הראשון דן בשירי יולדת, תינוק ומיילדת, שירי חתונה וטכסים. החלק השני דן בשירי אהבה וקילוסין, תשוקה ושבחים ליופי, שירי עונג והתמוגגות.החלק השלישי בשירי יגון וצער, שירי בדידות והשתפכות הנפש, שירי התנצחות וגידופים. החלק הרביעי בקינות על חורבן ירושלים ובית המקדש. החלק החמישי בשירי שבח והודיה, שירי מוסר, תפילה, אמונה וגאולה. 

לחיט פאס תכבבאת מחבובתי

הקיר בו הסתתרה אהובתיהשירה העממית

 

ליחיט פאס תכבבאת מחבובתי

הקיר בו אהובתי הסתתרה

 

זיבולי תראבו אנא נסריה

הביאו לי עפרו, אני אקנהו כסחורה

 

נעמלו מריוד פי ווצט מכתובי

אשים אותו בכיסי, למכחול ציור

 

אווקת ממא ווזעתני עיני נכחחלהא ביה

וכעת יכאבו עיני, אאפר אותן להידור

 

ווילא זאבולי מחבובתי, כמסין דינר נעטי

ואם יביאו לי אהובתי, חמישים דינר אתן בצרור

 

עזן עזן דאכ לעזין, ייא מולאת אזזין

לושי לושי הבצק ההוא, הו ! בעלת החן

 

פי גרדכ ייא לאללה, אנא נכון טרראח

ולרצונך גברתי, אהיה לנחתום אכן

 

עיניכ כחלין ייא לאללא, וואתאהום אזזין

עיניך שחורות הן, ותואם להן יפי מגדים

 

ווכדודכ, כיף וורדא מן תתפאח

ולייך כשושנה, מעץ תפוחים

 

דאוויני ייא לאללא, ראה עקלי ענדכ זאח

רפאי אותי גברתי, כבר שכלי אצלך לחסדים

ויהי בעת המללאח- י.טולדאנו-הסתגרות ופתיחות. פרק רביעי שלטון הסעדים.

 

הסתגרות ופתיחות.

פרק רביעי

שלטון הסעדים.

1492 גירוש היהודים מספרד. סופה של תקופה. 1492 – גילוי אמריקה, תחילתו של עולם חדש הגיאוגרפיה וההיסטוריה העמידו את מרוקו בנקודת מפגש של שני מאורעות מכריעים אלה, אולם במקום לצאת למרחב, הסתגרה הארץ עוד יותר בתוך עצמה, ואיתה יהודיה.

פתיחתה על הים האטלנטי, הנתיב אל העולם החדש, טמנה, בכוח, למרוקו הזדמנות ליטול חלק באתגר האנושי שבגלוי וביישוב העולם החדש. אולם במקום להוות פתח, המשיך האוקיאנוס להיות סמטה ללא מוצא. מרוקו העדיפה לפי מסורתה להישאר המערב הקיצון , הסוף של מה שהוא ולא התחלתו של מה שהוא אחר.

בחירה זו הייתה גם מחויבת המאורעות, תגובת נגד לתוקפנות הנצרות בדמותה של פורטוגל שמתחילת המאה החמש-עשרה ניסתה ללא הרף להיאחז בחופי מרוקו. ארוכה רשימת הנמלים והמבצרים שנפלו בידי האויב, סאוטה ב-1415, קצאר אסג'יר ב-1458, ארזילה ב-1471, טנז'ה ב-1474, אספי ב-1481, אגאדיר ב-1507, אזמור ב-1514.

לאחר מכן ספרד נכנסת לזירה להמשיך במלאכה. ההגנה על שלמותה דחפה את המדינה המוסלמית להסתגר בתוך עצמה ולטפח שנאה לנוצרים המנצחים.

ההידרדרות הכלכלית שמלווה ההתפוררות המדינית הייתה גם הסיבה להתגרות הזרים וגם תוצאתה. ההיסטוריון המרוקני בן ימינו, עבדללאה לאראוי, בספרו בעל הנטייה המרקסיסטית " תולדות המגרב ", מסכם במילים קשות תקופה גורלית זו שקבעה את דמות המדינה עד המאה העשרים.

שלטון הסעדים.

" ממשל מתפורר, חקלאות נסוגה, מסחר מצטמק, אזור ההר המסתגר בתוך עצמו, האדמה המוגרבית כאילו מציעה את עצה לכובשים קרובים או רחוקים. הדיאלקטיקה האכזרית של הניוון פועלת במלוא מרצה בתוך המדינה בה הישגי החיים העירוניים נעלמים אחד אחרי השני, בה השלטון מתחלק לרסיסים בין ראשי שכירי החרב, הנהפכים תחילה לפיאודלים ועם נטישת החקלאות, לסתם ראשי שבטים הדאגים רק לקיומם ולקיום בני חסותם.

בהפנות את גבה לעולם המודרני המתחדש, מנתקת מרוקו את בני ישראל היושבים בה ממרכזי המחשבה והיצירה היהודית, ואם יהדות המערב מצליחה בכל זאת לשמור על יצירתיות, היא כבר לא תתפוס עוד מקום מרכזי בהוויה היהודית למרות עירוי הדם שבקליטת מגורשי ספרד.

אולם ההסתגרות אין פירושה ניתוק מוחלט, מרוקו ממשיכה לנהל יחסים דיפלומטיים עם אירופה וגם לתקופת מה, כפי שנראה, להשתלב במשחק הכוחות הבינלאומי ובתכסיסיו. אולם כל זאת כאילו בעל כורחה ורק במידה שאין ברירה. בתוך פתח צר זה של קיום יחסים מינימליים, משחקים היהודים תפקיד נכבד בדיפלומטיה ובעיקר ביחסי מסחר.

ברם, זוהר תפקידם של יהודי החצר אין בכוחו להסתיר את מצוקת רוב הקהילה. גדולת מעטים אינה חצי נחמה. פניה של מרוקו כפי שעוצבו והתגבשו בתקופה זו יתמידו ללא שינוי מהותי עד סוף המאה ה-19. הגורל הוכרע : מרוקו וקהילת יהודיה מפנים גב לעולם המודרני.

צמיחת של שושלת.

פעם נוספת נתבונן במחזוריות של ההיסטוריה המרוקאית שההיסטוריון הנודע אבן ח'לדון העלה לדרגת חוק ביולוגי עם שלושת שלביו, צמיחה שושלת חדשה, פריחתה ושקיעתה.

בתחילה המאה השמינית הגיעה למרוקו משפחה מכובדת של שריפים המתייחסים לנביא מוחמד. המשפחה הוזמנה להתיישב באזור פורה של דרום מרוקו, בעמק הסוס, ליד זאגורה, כדי להביא ברכה לאזור. במשך הדורות זכתה המשפחה לכבוד רב אולם לא התיימרה לגדולות עד אשר בתחילת המאה ה-16 אחד מבניה, מוחמד אסעדי לקח על עצמו לנהל מלחמת הקודש נגד הפולש הפורטוגזי בדרום המדינה.

את כוחו והשפעתו הוא ביסס על הרגש הדתי, על קריאתו לחזור לאסלאם הטהור הקדמון, חזרה לחיי הצנע וההקרבה שתאפשר לזרוק מעבר לים את הפולש הנוצרי. בשנת 1510 הושלם כיבוש כל אזור הסוס. שני בניו השלימו את המלאכה, ובשנת 1525 כובשים את העיר מראכש ומבססים בה את שלטונם עד אשר שליטי פאס מוותרים על כל תקווה לדכא המרד ומכירים בחלוקת המדינה.

אולם מייסד הוששלת בני סעד, מוחמד אל שייך, רואה בהסכמה זו רק חולשה ולא ינוח עד אשר יסלק את אחרוני בני וואטס. במלחמה זו בין שתי השושלות הייתה נקודת מפנה בכיבוש אגאדיר מיידי הפורטוגזים בשנת 1541. זאת הייתה הפעם הראשונה שמבצר נוצרי נכבש בחזרה והדבר עשה רושם עמום והעלה מעלה ומעלה את יוקרת בני סעד שהוכיחו את יכולתם לעשות מה שלא עשו בני מרין : לעצור ולהתחיל להדוף כיבושי הנוצרים.

נצחונו של השריף הביא לידי מפנה מכריע והיה אות נסיגה לפורטוגזים אשר החליטו לפנות את כל הנמלים בדרום חוץ ממאזאגאן המבוצרת יפה, ושמרו רק על מבצרי סבתה ותנז'ה בצפון. בכך תמה תקוה בה שחקו הסוחרים היהודים תפקיד מכריע ושעליה נתעכב קמעא.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר