ארכיון יומי: 12 ביולי 2013


الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת יהודים

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים. 

אולם לצד היותה תנועה דתית, האחיגהאד ושנאת היהודיםם המוסלמים הייתה גם תנועה פוליטית מהפכנית, ובמובנים רבים תנועה חלוצית. זה היה הארגון האיסלאמי הראשון שהצליח להכות שורש בערים הגדולות ולהתבסס כתנועת המונים. שלא כמו רפורמטורים אחרים מהזרם הסלפיסטי, אל־בנא לא היה אליטיסט אלא פופוליסט ואיש שטח. ״האחים״ הציגו עצמם כמייצגי האינטרסים של מעמד הפועלים במאבקו בעריצותם של זרים ובבעלי מונופולים. הם הקימו ועד למען המובטלים, נאבקו נגד העסקתם של עובדים בריטים, וניסו ליצור אחדות אינטרסים בין הון מצרי לעבודה מצרית. בכל מקום במצרים שבו חסרו בתי חולים, מרפאות או בתי ספר, מילאו האחים את החלל. הם הציעו הלוואות לנזקקים והקימו מיזמי תעסוקה למובטלים. כך יכלו להציב חלופה לניצול שהיה נהוג במקומות עבודה אחרים, חלופה שתפגין את יתרונותיה של כלכלה בנוסח האיסלאם.

זאת ועוד. ״האחים״ היו התנועה האיסלאמיסטית הראשונה שהחלה לבנות בשיטתיות מעין ״אינטרנאציונל איסלאמיסטי״. התנועה גייסה סטודנטים זרים שלמדו בקהיר כדי ליצור שלד של סניפים בארצות אחרות במזרח התיכון, בהן לבנון(1936), סוריה(1937) ועבר הירדן(1946). בשנת 1940 היא הקימה את ״ועדת פלסטין והעולם המוסלמי״, שכללה את ועדת המזרח הקרוב (העולם הערבי ואפריקה, טורקיה ואיראן), את ועדת המזרח הרחוק (אפגניסטן, טורקמניסטן, סין, הודו, אינדונזיה ויפן) וכן את ועדת אירופה. מטה האחים בקהיר הורחב כך שיוכל לשמש מקום מפגש מרכזי לנציגים מהעולם המוסלמי כולו.

מה היו הנקודות העיקריות בתכנית המהפכנית של האחים? התנועה, שלכשעצמה הייתה מאוגדת היטב סביב מנהיגותה, דרשה לפזר את כל המפלגות ולבטל את הדמוקרטיה הפרלמנטרית, ובמקום זאת לכונן מדינה ״אורגנית״, ח׳ליפות שחוק ה״שריעה״ נוהג בה. מכל הזרמים הפוליטיים התנגדו האחים במיוחד למפלגה הקומוניסטית, והוקיעו אותה כמפלגה ״זרה״. כשגברה השפעתה של המפלגה הקומוניסטית, בשנת 1946 הקדישו האחים בעיתונם טור יומי ל״מלחמה בקומוניזם״, החדירו למפלגה זו סוכנים מהשירות החשאי של האחים, והסגירו כמה מחבריה למנגנוני הביטחון של המדינה.

בחזית הכלכלית קרא הארגון לאסור על הריבית, וניהל תעמולה למען אחדות אינטרסים בין העבודה ובין ההון. עסקי המימון וההון נושא הריבית, שנתפסו כצד המסתורי והמופשט של הקפיטליזם, הוכרזו שורש כל רע, אך בו־בזמן היללו האחים את מה שנראה כביטויים הממשיים של הקפיטליזם: מכונות, בתי חרושת ומוסר עבודה. יותר מכך: השימוש במדע ה״מערבי״ ובטכנולוגיה המתקדמת ביותר תואר בתעמולת האחים כתנאי מוקדם לעליונות צבאית ולכינון משטר איסלאמי עולמי. המצע הכלכלי שהציגו האחים בשנת 1952 כלל את הדרישות הבאות:(1) איסור על ריבית ועל סחר בניירות ערך;(2) הלאמת משאבי הטבע;(3) תכנית תיעוש מהיר, עם עדיפות לתעשיות צבאיות ולענפים שחומרי הגלם הנחוצים להם מצויים במצרים;(4) הלאמת הבנקים;(5) רפורמת מקרקעין, שבמסגרתה יופקעו קרקעות מבעלי אחוזות גדולות;(6) ביטוח לאומי לעובדים ולמובטלים.

אולם בראש סדר היום של האחים המוסלמים עמדו לא שאלות המשטר והכלכלה, אלא המאבק נגד הפיתויים החושניים וה״חומרניים״ של העולם הקפיטליסטי ושל העולם הקומוניסטי. עוד בהיותו רך בשנים, בן 13, ייסד אל־בנא המתבגר ״אגודה למניעת האסור״.

זוהי, אכן, התמצית של מה שהאחים המוסלמים היו ועודם: קהילה זכרית קנאית, שעיקר דאגתה למנוע את כל החטאים הגופניים והמיניים האסורים על פי פרשנותם לקוראן. חתימת ידם ניכרה במיוחד כשמפעם לפעם הם העלו באש מועדוני לילה, בתי בושת ובתי קולנוע. מוסדות כגון אלו היו תמיד בעיניהם פרי של השפעה יהודית.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומצפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

אביהם של עניים ויתומים

פעם נשאל רבינו, בישיעה כתיב: ״ועניים מרודים תביא ביתה״. למה בכלל להביאם הביתה, אדרבה כתיב מתן בסתר יכפה אף, אם כן יתן להם כל צרכם במקום סתר בחוץ?

והשיב, שיתיישב ע״פ המשך הפסוק ״כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך אל תתעלם״. כאשר אדם מישראל מביא עני לביתו להאכילו, על ידי כך שם לב למלבושיו הקרועים והבלואים, ומסייע בידו גם בזה, נמצא מצוה גוררת מצוה. ותרתי לסיבותא.

פירוש זה ממצא עד תום את אישיותו הרב — גוונית של רבינו, כל חייו היה בו רצון עז לסייע לעניים ולהקל את מצוקותיהם. לא חס על כבודו ולא חסך מכספו וכוחו, טיפל בהם במסירות עצומה שלא ידעה גבולות.

בתפילותיו היה מבקש, שהקב״ה ימציא לו מזונות לעניים — כשם שאדם מבקש מזונות לבני ביתו, שכן מרגיש הוא כביכול — שהוא אביהם של העניים והיתומים.

בביתו היו שני שקיקים — אחד מיועד לצרכי הבית, והאחר לצרכי העניים. בני הבית העידו, כי בשקית המיועדת לצרכי הבית טמן שליש משכורתו, ואילו בשקית של העניים טמן — שני שליש לצרכי צדקה.

יום בו קיבל רבינו את משכורתו הקבועה מידי חודש, היה ידוע ומפורסם, העניים ידעו ושמרו מועד זה — ביודעם שמשכורתו היא משכורתם — ביום זה הישתרך תור ארוך על יד דלתו — ולא השיב פני איש ריקם.

מעשה שאירע בתקופת מלחמת העולם השניה,

רבינו באחד ממסעותיו בעניני ציבור נקלע לכפר ששכן בערי האטלס, תושביו חיו בדלות נוראה, החורף היה בעיצומו — קור מקפיא שרר במקום, ולאנשי הכפר לא היו בגדים חמים להתגונן מפני הקור.

רבינו הזדעזע עד עמקי נשמתו, כשחזר לעירו החל מיד באיסוף בספים, בכדי לשלוח בדחיפות אריגים חמים לתושבי הכפר ויתפרו להם ולילדיהם בגדים.

כאמור היה זה בעיצומה של מלחמה — מוצרים בסיסיים אזלו מן השווקים — גם אריגים לא נמצאו בחנויות הבדים — ובפרט כמות הדרושה לכל תושבי הכפר. בעוד רבינו במאמץ להשיג אריגים, נקרא לפתע לבוא למושל.

ורבינו בא אליו ובכיסיו היו כל הכסף שאסף. פנה אליו המושל, כיצד אתה רבם של היהודים פועל בעיתות מלחמה בניגוד לתקנות המדינה — שאסור לאסוף כספים, חטא זה מחייב מאסר ממושך. רבינו הוציא מיד את הכסף שאסף והניחם על שולחן המושל.

אזי החל לתאר בפני המושל את אשר ראו עיניו באותו בפר, והוסיף ואמר: אם אינני רשאי לקנות עבורם, ידאג להם המושל ברוב טובו, שהרי נתיניו הם השרויים בדלות משוועת, טול נא את הכסף, ועשה בו את המתבקש. וקנה בדחיפות בגדים לאותם נזקקים.

המושל נרגש עד מאוד, החזיר לו את הכסף, ופטרו מכל עונש שהוא, ולא עוד אלא שהפעיל המושל את קשריו כדי להשיג את במות האריגים הדרושה. ורבינו מיהר לשלוח את האריגים לאותו בפר.

רבינו רצה בבל מאודו לגדל יתום בתוך ביתו, יום מן הימים הביא יתום כבן חמש שנים, וביקש מאשתו הרבנית שתואיל בטובה להסכים לגדלו בבית. והיא כמובן הסכימה מיד. וגדל בביתם כשמונה שנים, וטפלו בו במסירות כאחד הבנים, סיפר בנו רבי יוסף ״אני זוכר כמה סבלנו מילד זה״. כשהגיע היתום לגיל בר מצוה, עשו לו מסיבת בר מצוה כאחד מבני הבית. למחרת יום הבר מצוה נעלם הילד ולא נודע איה הוא. לימים נודע שעלה לארץ ישראל, והיה בעל צדקה גדול. והעידו אנשים שהכירוהו שאמר להם, הודות לשנים שגדלתי בבית רבי ברוך נעשיתי בעל צדקה וחסד.

סיפר הגאון רבי שלום משאש — רבה של ירושלים ת״ו. שרבינו היה לו כשרון רב לגייס תרומות מאנשי העיר מקנס עבור עניים ונזקקים. והם מצידם תרמו בעין יפה. אך ברבות הימים התפרסם שהיו אומרים עליו את הפסוק ״זכר ר״ב טובך יביעו וצדקתך ירננו״. רצו לומר — זכר ר״ב — זכר רבי ברוך טובך ופעולותיך יביעו כולם, אבל — וצדקתך — שאתה מתרים צדקה מתושבי העיר — ירננו — על כך מרעים.

באחד מביקורי בבית רבינו תמהתי לראות שהוא עונד על ידו שעון יד ישן, כי מעולם לא שם שעון לא בבגדו ולא על ידו, שאלתיו הרי מעולם לא עונד שעון בנימוק שזה מותרות, ומה יום מיומיים? ותכף קיבלתי תשובה מפי חתנו ר׳ דוד מרצבך שליט״א שהשעון הזה לא שווה אפילו לעשירית מסכום שהלווה רבינו לבחור ישיבה אחד. ותוך דברים אלה הגיע אליו עוד בחור ישיבה וסיפר שהיום עוזב שידוך מפני שאין לו במה להקים בית לכן בא לטכס עצה עם רבינו מה עליו לעשות? רבינו אמר לבחור תבוא אלי בעוד שבועיים ואתן לך תשובה. אחרי שבועיים הגיע לביקור מצרפת תייר אחד מאנשי שלומו ושאל את רבינו במה אני יכול לעזור בנוגע למצוות שאתה מחזר עליהם, ענה לו, בחור אחד צריך להגיע היום אלי והוא עומד לעזוב שידוך בגלל שאין לו אמצעים, שאל התייר כמה יעלה לו צרכי החתונה, רבינו השיב כך וכך והתייר כתב צ׳ק על סכום הדרוש ומסר לרבינו, והנה אך יצוא יצא התייר, והבחור נכנס ומיד מסר לו את הצ׳יק לצרכי חתונה.

משפחת אביחצירא – רבי יחייא אדהאן זצוק"ל

אני לדודי – לרבינו המקובל האלקי חסידר קדישא ופרישא.

כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א

פיוט רבי יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א

פיוט סימן אני יחייא חזק – נעם אמת קנה אל תמכור.

אליל נפשי אשא. יי בעת צרה. עזבתני למשיסה. ביד בני הצרה. רח:ם נח"ם אחי"ם. הם בני הגבירה. גדול גיבור ונורא. לישותך קויתי.

נפשנו לאל עליון. חכתה בכל שעה. יחון על דל ואביון. טובו אינה מנועה. מקו"ם תקו"ם תנקו"ם. מכל עושי הרעה. סליחה גם שמעה יי תפילתי.

יחיד חי העולמים. חננו ועננו. כפר נא האשמים. חתור חתירתינו. מכ"ר זכ"ר תזכ"ר. עת אשר הוצאתנו. כי אתה הוא אבינו. בכל היום קראתי.

יודוך כל העמים. בעשותך נוראות. תפיל צרים וקמים מלמעלה להראות. יד"ך הוד"ך אוד"ך. כי עשית נפלאות. עשה נא לטובה אות. וחושה לעזרתי.

חי וקים הושיעה. ימינך וענני. אתה אל גדול דעה. יחיד מיד אויבי פדני. אנ"י ענ"י קונ"ה. הנחם על הרעה. כי עדתך טבועה. בטיט יון עמדתי.

יושב בסתר עליון. אבינו אב הרחמן. אויביך יהמיון. עובדי פסל וחמן. עולל"ו דלל"ו שלל"ו. בני אל חי נאמן. עשה להם כהמן. קבל נא את שועתי.

חַמָן – מַצֵּבָה גְּבוֹהָה שֶׁהוּקְמָה עַל יְדֵי הַקַּדְמוֹנִים עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים לִכְבוֹד אֱלִיל הַשֶּׁמֶשׁ ( מילון אבן שושן )

יראו יחד עינינו. הבנים עם האבות. ישמח גם לבנו. בך רוכבי ערבות. שוטנ"י מונ"י שונ"אי. יפלו במהמורות. אמרות יי אמרות טהורות. אמור די לצרתי.

אז נשיר לך בשירה. ייאלהינו. בניב שפה ברורה. לעיני על אויבינו. כול"ם עול"ם סבל"ם. הסר נא מעלינו. כי בשמך בטחנו. חלקי יי אמרתי.

חזק אמיץ הקשיבה. קבל שועת עניים. ברחמים השיבה. בניך הדוויים נופלי"ם דלי"ם גולי"ם. ישראל הנקיים. אתה אלהים חיים. לכה נא לישועתי

פיוט סימן אני יחייא חזק – נועם שיר חדש

אל באי. צמאה לך נפשי. קדושי ומרים ראשי. קראתי לך דורשי. פדני מיד משוסי. נפצי יקבץ. מתוך עם לוחצי. אליך נשאתי נפשי.

נשמתי וגם רוחי. בידך מבטן גוחי. תקותי ומבטחי. אליך א

ריד בשיחי. מדוח"י יהר"ה נדח"י. מעבדות לחפשי.

יום וליל לך אקרא. הצילני מכל צרה. גברה יד בן הצרה. ושפחה ירשה גבירה. א"ל נור"א שלח בם חרון ועברה. אחת האל מעוז ראשי.

יראתי גם זחלתי. ובושתי וגם נכלמתי. בראותי את אויבתי. גם גדלה מאוד חרפתי. חטאת"י תמי"ד נגד"י. לעומת"י כי צפו מים על ראשי.

חסדך מאוד יגבר. על עמך הן עם נבר. התבן כסה הבר. בעוני אשר גבר נשב"ר ביד אויב גבר. ראה נא בצרת נפשי.

אבינו מלכנו. הושיענו מאויבינו. חננו ועננו. זכור ברית אבותינו. קולנו תשמע אלהינו. חטאנו לך רפא נפשי. 

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

חלק שני. משפחת רבי יוסף בן נאיים.

בכתבי היוחסין שבידי משפחת בן נאיים, שנהגו לכתוב אותו בכתובותיהם, מוזכרים שישה דורות מרבי יוסף כלפי מעלה, והם : רבי יוסף בן רבי יצחק בן רבי מסעוד בן רבי שלום בן רבי מסעוד בן רבי נסים, לבד מדברי שבח ומליצות נאות שנאמרו על כל אחד מהם, יש לנו ידיעות בדוקות של רבי יוסף ואביו רבי יצחק בלבד.

רבי יצחק נולד בחודש כסלו תר"ט – 1849, לאביו רבי מסעוד, על אביו אין בידינו ידיעות. נראה, כי התפרנס ממסחר והיה ידוע כמי שנושא ונותן באמונה, נמנה על חברת גומלי חסדים ( חברא קדישא ) והיה אוהב התורה ולומדיה.

לבד מרבי יצחק לא ידוע אם היו לרבי מסעוד בנים אחרים. בילדותו למד רבי יצחק תורה שבכתב אצל הרב אהרן ששון ז"ל, ותורה שבעל פה לפני הרבנים, רבי חיים דוד סירירו בן הרב מתתיה, ורבי ישראל מימראן ז"ל.

בשל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, עזב את ספסלי בית המדרש, ובגיל צעיר התחיל לעבוד כמלמד דרדקי. במשך הזמן למד את מלאכת השחיטה והבדיקה ובזו האחרונה יצא שמו כשו"ב מומחה בהלכה ובמעשה, ומשתי מלאכות יחד הרוויח כדי מחייתו.

בסיור מחקר שערכתי במרוקו בקיץ שנה זו שנת התשמ"ו – 1986, בהיותי בעיר פאס, ביקרתי ביבית המרא דאתרא הרבה הגאון כבוד הרב ידידיה מוסונייגו שליט"א, וכששוחנו על תולדות הרב הגאון יוסף בן נאיים ז"ל שאלתי את הרב, איך הגיע רבי יצחק להיות שו"ב בעיר.

הרי בפאס הייתה נוהגת שררה השו"ב, ומלאכה זו הייתה בחזקת המשפחות המיוחסות, כגון : בן עטר, הצרפתי, אבן דנאן ומונסונייגו. ותשובתו הייתה כי רבי יצחק היה בא כוחו של הרב הגאון יצחק אבן דנאן זצ"ל, מחבר שאלות ותשובות " ליצחק ריח ", אשר היה שוקד על לימודו ומינה במקומו לשוחט את רבי צחר בן נאיים והיה חולק עמו בהכנסות.

מאחר והיו שוחטים רבים מבעלי השררה, הם עבדו במשמרות. לכן ההכנסה לא הייתה גדולה, ויכלה לשמש רק כעזר לפרנסה.

בתקופה זו הייתה התעוררות גדולה בקרה יהודי מרוקו לעלות לארץ. עשרות משפחות עלו והתיישבו בערים, טבריה,חיפה, יפו, ירושלים ובמקומות אחרים. בירושלים הצליחו העולים להקים קהילה עצמאית בשם " העדה המערבית ", לאחר מאבק קשה, ועל אף התנגדות העדה הספרדית בעיר. 

בעוד שבשאר המקומות התמזגו העולים בתוך הקהילה הקיימת במקום ולקחו חלק פעיל בביסוסה. בשנת תרל"ו – 1876, בהיות רבי יצחק כבן עשרים וחמש שנה, גמלה בלבו ההחלטה לעלות ולהתיישב בארץ ישראל.

לשם כך חסך פרוטה לפרוטה ומכר את כל נכסיו. אך אשתו עמדה כנגדו וסירבה להיתלוות אליו משיקולים שונים. רבי יצחק ראה עצמו מחוייב לקיים את נדרו ולכל הפחות לעלות לרגל לארץ, לחונן את עפרה ולהשתטח על קברי אבותינו ורבותינו הקדושים.

בחודש סיון אותה שנה הגיע לארץ, ביקר בארבעת הערים הקדושות , ירושלים, חברון, צפת וטבריה. בי"ח באלול אותה שנה הספיק לחזור למרוקו. הוא הרבה לספר על נסים רבים שהתרחשו לו בלכתו ובשובו.

בהיותו בירושלים התאכסן בבית הרב דוד בן שמעון ז"ל, שעלה ממרוקו בראש קבוצת משפחות מהעיר סאלי, והקים בירושלים את " העדה המערבית ". לאחר שובו המשיך רבי יצחק בעבודתו, כמלמד דרדקי וכשו"ב עד לשנת תרל"ח – 1878.

בשנה זו פרצה מגיפה בעיר, אשר הפילה חללים רבים. גם רבי יצחק ואשתו, שהיו חשוכי ילדים, לקו במגיפה, אשתו נפטרה אך הוא הצליח להתגבר ולהחלים ממחלתו.

בחשון תרל"ט – 1878 נשא לאשה את מרת רחמא בת רבי משה לעזימי, שהייתה נינה להרב המקובל האלוקי כבוד הרב מימון לעזימי זצ"ל, שגם לה היו אלה נישואין שניים. . בשנה זו הפסיק עבודתו בהוראה, כנראה מחוסר סיפוק ורוב עמל הנדרש מהמורה, והחל לעבוד כסופר בית הדין בפאס, עבודה שהתפרנס ממנה על ימיו.

ילד עם עבודתו הוסיף להתמיד בלימודו בקביעת עתים לתורה, והלך והתעלה ביראת שמים טהורה, וחי חיי תמימות ופרישות, כפי שמרבה להזכיר בנו בחיבוריו.

בסוף אלול התרמ"ב – 1882, נולד לרבי יצחק בנו יוסף. הוא השתדל הרבה בחינוך בניו ובהדרכתם לדרך התורה והיראה, עוד משחר ילדותם. כפי שמספר בנו יוסף, כי בהיותו בן ארבע שנים, היה אביו מעיר אותו בכל לילה לתיקון חצות.

אחרי זה היה הבן חוזר לישון ואילו אביו ישב על לימודו עד עלות השחר. בעלות השחר היה חוזר ומעיר את בנו ולוקח אלו עמו לבית הכנסת לתפילת שחרית. הבן מציין כי, אביו התחיל ללמוד תורה בהיותו פעוט.

הוא הקדיש ללימוד בניו רבה מזמנו בימי חול, בשבתו ובימים טובים. כדי לתת להם חינוך טוב ולימודים ברמה גבוהה, דאג לא פעם, להביא מורה מומחה מבחוץ, קיבץ לו קבוצת תלמידים ודאג למשכורתו..

רבי יצחק כיהן כשליח ציבור וכמרביץ תורה בבית הכנסת של יוצאי העיר דבדו בפאס., שכנראה נמנה עם מייסדיה. ( ייתכן שבית כנסת זה היה פרטי של רבי יצחק ). הוא נהג בחסידות והחמיר על עצמו לנהוג בכמה דברים על פי מנהג הקבלה, כגון, לבצוע בשבת י"ב כיכרות, לא הסתפר לא הוא ולא בני ביתו כל ימי הספירה.

נזהר שלא לקרוא ולברך נגד המים של נטילת ידיים שחרית, והקפיד הקפדה יתירה על קיום המנהגים, גם אותם מנהגים שמקורם אינו ברור כגון : המנהג בתספורת להשאיר לילדים קטנים זממ"א ( שערות בקודקוד ), וכן לא אכל דבר חמוך בראש חודש 

והיה בעל אמונת צדיקים חזקה, הוא הרבה לספר לבניו מנפלאות הצדיקים ששמע וממה שראו עיניו. הוא נהג להדליק נר תמיד לעילוי נשמת הרב הקדוש רבי יעקב אביחצירא זצ"ל. וכן היה מתפלל בכל צרה להנצל בזכות רבי יעקב, והיה נענה.

גם אשתו רחמא הייתה ידועה בצדקותה ובצניעותה. היא הייתה מכסה גם את צמת שערותיה דבר שלא נהגו הנשים לעשותו. וכן לא השתמשה בסוכר בפסח. היא נפטרה בכ"ג תש"א. בנישואיה הראשונים הייתה נשואה לרבי מנשה הכהן אלכלאץ והייתה לה ממנו בת בשם יאקות, הבת נפטרה בו' אדר תש"ח.

רבי יצחק, רחש אהבה עזה למשפחתו, חרד היה לבניו והשתדל לשמור עליהם שימרה מעליא. כפי שמספר בנו רבי יוסף, בשעה שהיו בלבולים במלכות ויד המלכות לא הייתה תקיפה, ארעו מדי פעם התנפלויות על המללאח בפאס.

בתקופה זו סגר את בנו הקטן רבי יוסף תקופה ארוכה בבית ולא הניחו לצאת לבדו אפילו ללמוד, מחשש פן תארע התנפלות פתע על שכונת היהודים ובנו ייתפס בחוץ. הוא תמך בבנין בכספים, גם בשעה שהיו גדולים ונשאו נשים, כדי שיוכלו להתמסר ללימוד תורה, דבר שלא היה נפוץ במרוקו.

הוא עודד את בנו רבי יוסף להדפיס את חיבורו " הדרת פנים זקן ". רבי יצחק נפטר בבוקר יום ו' ראש חודש סיון תרע"ה – 1915, לאחר שהתפלל תפילת שחרית מתוך סידור. וסיפר, שנתברך בכוח של ראיית הנולד, קודם פטירתו אמר לבנו רבי יוסף שבלילה הזה ירדו גשמי זעף, וכן היה. 

נר המערב-י.מ.טולידנו-סוף פרק חמישי 1140 – 1270

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

איש טבריה ת"ו

ובהמצב הזה של השנים הראשונות לממשלת האלמווחידן, כן היה גם בימי המושלים אבו יעקב יוסף, ובנו אחריו, שזכרנו. גם בהשנות רדיפות האלמווחידין ותגבורתם, עברו הרדיפות ההם גם כן מעיר לעיר וישיבו ידם כבוצר על סלסלות, פעם הנה ופעם הנה, ועל הימים ההם, ימי ממשלת האב והבן ההם, יאמר הרמב"ם באגרת לרבי יוסף עקנין תלמידו : " ובעת אשר במערב כל שמחה ערבה, וכל מבקש ה' נחבא, ואור ישראל שם כבה " וכן יאמר באגרתו גל לחכמי לוניל, " ערי המערב בעוונותינו כבר נודע את אשר נגזר עליה "

ככה נמשכו ימי הממשלה החטאה הזאת ממשלת האלמווחידין, בתקפה ובגבורתה למן בן תומרת ועד המושל מחמד אנאצר, שאז בסוף ימיו החלה לרדת\ המלחמה הנודעת שנלחם המושל הזה עם חיל הספרדים בעיר שלאווטירא תתקע"ב ערב יום פורים, היא הייתה קץ להצלחתם.

אחריה הוכה חיל מחמד אנאצר שוק על ירך וישב ברגליו לעיר מרוקה הבירה וימת בעוד ימים – תתקע"ד והמושלים אחרי כן, יוסף אלמנצור תתקפ"ד – צ|ג – כל אלה לא יכלו עוד להחזיק מעמד ולחדש נעורי ממשלתם.

מבית התקוממו להם מורדים אחדים, ומחוץ שכלה בם חרב מלכי הנוצרים בספרד במלחמותיהם אתם, ושתיהם יחד הורידו את גאן האלמווחידין עד לעפר, ואמנן ירידת האלמווחידין זאת שארכה עשרות שנים, מצד אחד הטיבה את מצב היהודים מיד המושלים ההם, ויוכלו האנוסים הנרדפים לשוב מעט מעט ליהדותם בגלוי, ומצד שני התגוללו היהודים תחת שואת המריבות והמרידות ומלחמות הנוצרים שרבו אז לרגלי נפול ממשלת האלמווחידין.

אחד המתקוממים יחייא אשר התגרה בהמושל אבו לעאלה תתקצ"ג, בא בחזקה לעיר מארוקה הבירה ויהרוג הרג רב ביהודים וישלול שללם, ולפי הנראה כי מפני התערבותם המדינית בנטותם אולי אחרי אבו לעאלה, עשה המתקומם ההוא את ההרג הזה ביהודי מארוקה, בן נשארו היהודים במצב כזה תחת ממשלת האלמווחידין המתמוטטת עד לשנת כ"ט – 1269 – בערך, שאז נזף מלכם האחרון אבו דאבוס לפני שבט בני מרין, הם חמדנים\ וממשלת האלמווחדין אבדה ותמחה כליל.

אם גדולי התורה שנמצאו מכבר בימי האלמוראביטין לא יעלו להשאר ולחיות בארץ המערב בבוא ימי האלמווחידין הנה אם כן הדבר מובן מאליו, כי לא נוכל עוד לשאול מה נצנה לנו ארץ המערב בתקופה את האלמווחידית, בתקופה שבה " כל מבקש ה' נחבא ", ואור היהדות שמה כבה וכבה, בלי ספק יש לנו לחשוב כי עוד זמן רב יעבור, שנים ושנים יחלפו אחר ההרס הנורא והאויום הזה, והיהדות בארץ המערב לא ימצא לה זכר ושארית, פצע חד כזה ותבוסה שלימה כהתבוסה הזאת, לא מיד יכלו להרפא ולגהות מזור.

ואמנם כן, היהדות בארץ המערב פסק ממנה מאז ההכרה המושכלת, דרכי ההגיון והחקר הדתי, האור הזך והצלול שבנתיבות התורה והחכמה, תורתו של האלפסי, וחקירותיו של חיוג, לא נשאר שמץ דבר מנהם, ועוד עד דור הגירוש מספרד, נשארו היהדות במרוקו מצומצמת בחוג צר ומהולה בהזיות ומנהגים מוזרים שריח הערביים – אותם האנוסים – של ימי האלמווחידין, נודף מהם, דרך כבושה ומסותרת, ופתאית הייתה דרכם של יהודי מרוקו מני אז.

בכל הליכותיהם ואורחות חייהם ומנהגיהם, דרך אחוזה ומסובכת בחבלי שוא והבלי קסם של אחיזות עינים ושטי כזב. ואולם בתור יוצא מן הכלל, ובנקודת אורה של כוכבי שחק בעת תשרור עלטה וחשך מסביב,  כן הננו מוצאים פה לא רק, בזמן שאחרי התקופה האלמווחידית בארץ המערב, כי אם גם בעצם ימי הרעה, בתוך ההפכה של התקופ ההזאת, ובה, בעצם הימים הראשונים לממשלת האלמווחידין, נולד תלמידו החשוב והידוע של הרמב"ם, רבי יוסף בן רבי יהודה בן שמעון אבן אעקנין המערבי בעיר סווטא בעיר הזאת, שגם בה הייתה יד האלמווחידין כנזכר כבר בקינת רבי אברהם אבן עזרא, ואחדים מאנשיה נסו לאיטליה.

במסעות רבי בנימין מטודלא יזכיר כי שראה באיטליה בעיר ג'ינובא שני בתי אבות יהודים שבאו מעיר סבתא אשר נסו מפני חרב אלמווחידין.

העיר בה נולד התלמוד החשוב ההוא – תתק"ך וכה נשאר עד הארבע ושערים שנה לימי חייו שוקד על לימודיו במסתרים, ובכל זאת השתלם בידיעת התלמוד וגם בחכמת השיעורים והרפואה, ואז בהיותו כבן ארבע ועשרים שנה, בו בפרק שמושל מרוקו אבו יעקב יוסף נטה למות או כבר מת, ובנו אבו יוסף יעקב אחז בידי רסן המלוכה, נאלץ רבי יוסף בן אעקנין מפני תוקף הרדיפות אז לצאת מן המערב ארצה מצרים ושם התוודע את רבי משה בן מימון מורו אשר חבב אותו ויוקירוהו מאד.

משם נסע אחר כך לארם צובא ויבלה בה רוב ימיו, ובה יצא שמו למרחוק בכל ארצות הקדם, משירו של אלחריזי ששר לכבודו של רבי יוסף אז בהיותו בארם צובא, כנודע, נוכל להכיר כי גם בהיותו עול ימים בעיר מולדתו סווטא, נחשב לאיש נכבד וגדול בעדתו.

עוד חכם אחד חי בארץ המערב אז בדורו של בן אעקנין או מאוחר לו בזמן מעט, ושמו רבי נחום מערבי, שלפי הנראה ברור יצא גם הוא בגלות וילך לארצות המזרח, הוא העתיק " אגרת תימן " של רמב"ם, והביאור לספר היצירה של רבי יצחק הישראלי, מערבית לעברית, ומהם ניכר כי היה מומחה גדול ובקי בשתי הלשונות, ויעתיק עוד ספרים אחדים שלא ידענום עוד.

סוף פרק חמישי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר