ארכיון יומי: 18 ביולי 2013


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

                         תורת אמך

                         פרשת שבוע ואתחנן

                  מתורת רבני צפון אפריקה מס' 13 המלקט: הרב אברהם אסולין

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב (משלי יח, כג), 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיה תפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון (ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב (במדבר כ, יב), לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"ה כשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמיד והוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה (ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש (בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים). למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור (ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות ן a0527145147@gmail.com

מעשה רב

חכם עבדאללה סומך מבגדד: תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889).

 המאמר מאת ידידי רבי שמואל כהן שליט"א.

חכם עבדאללה סומך מבגדד  היה רב גדול, פוסק ואיש חינוך שהשפיע רבות על העולם התורה בעיראק במאה ה-19.  היה רבו המובהק והסמיך את הבן איש חי.

חכם עבדאללה נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".

 

אביו ואחיו היו עשירים ותומכו בו, והוא עצמו גם נהיה לעשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים. באמצע שנות העשרים לחייו, החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה הוא לקח עשרה אברכים והתחיל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף כמסורת חכמי ספרד. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של החכם, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". חכם עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.

 

קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. דרך זו אפיינה את כמעט כל החכמים הספרדיים בדורות הקודמים שלא פחדו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים.

 

אחד מחיבוריו התורניים החשובים של הרב סומך הנו הספר 'זבחי צדק"  אשר יסודו בתכתובת ענפה בנושאים תורניים שהתנהלה בינו  לבין בן אחותו שבהודו. תכתובת זאת כללה לא רק דיונים בענייני הלכה , אלא גם בסוגיות של פרשנות ובעיון של תורה לשמה כאופייני למסורת חכמי ספרד, שלא היה קטלוג לרב מוגדר  "פוסק" או רב שהוא "למדן" או רב שהוא פרשן והוגה דעות.

 

 והנה , אחת השאלות שהגיעו מהודו בשנת , 1879 התייחסה להבנת סוגיה תלמודית במסכת תענית . חכם סומך השיב באריכות בנידון זה , והתלבט מאוד בפירוש דבריו של רש"י על אתר, שלא נראו כמתיישבים עם לשון הסוגיה . לאחר שניסח ביאור דחוק לדברי רש"י, גילה לתלמידו שבבומביי כי מסתבר שכלל אין צורך בתירוץ דחוק זה : בא לידינו ספר אחד שנדפס מחדש, ושמו דקדוקי סופרים, והוא לה"ר כמוהר"ר רפאל נתן נטע בן מוהר"ר שלמה זלקינד נר"ו, שהוא עודנו בחיים באשכנז, ה' יאריך ימיו ושנותיו. שזכה ונכנס לבית עקר הספרים של מלכות בייראן, המונח בעיר מינכן, ומצא שם מציאה גדולה – תלמוד בבלי כתיבת יד משנת ק "נ לאלף השלישי. ויש בו כמה נוסחאות משונות [שונות] מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס. ויש הרבה סוגיות שהם תמוהות, וכפי הנוסחא של אותו תלמוד כתב יד יתפרשו נקל .

הרי דוגמא שחכם סומך דאג לקבל ספרים מחודשים מאירופה (דקדוקי סופרים על מסכת תענית יצא ב 1870) ולעשות השוואות גרסאות וכן אנו רואים פתיחות לעבודה מדעית טקסטואלית על בסיס כתבי יד שלא אופיינית לרבנים במקומות אחרים בעולם…

 

עיקרי ספריו:

        "קובץ חכמים" – פירוש על "הגדה של פסח""

 

בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו. נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד שח' עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא חכם עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר.

תלמידיו של חכם עבדאללה סומך רבים הם אך המפורסמים ביניהם הם:

הבן איש חי זצ"ל       הרב סלמן מוצפי זצ"ל       הרב יעקב מוצפי זצ"ל    הרב סלמן אליהו זצ"ל  

ממזרח וממערב-כרך ג'-מאמרים שונים

ממזרח וממערב כרך שלישי.

3 – קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

אהבתו לספר.

אחת התכונות המאפיינות את היעב"ץ היא האהבה לספר הוא השתדל הרבה ברכישת ספרים, ספרים שלא יכול להשיגם העתיק במו ידיו. המאמצים שהשקיע בהעשרת אוצר ספריו חרגו הרבה מעבר לצרכיו היומיומיים הרב משה עמאר היושל פוסק הלכה לקהילות.

ספריהם של רבני מרוקו הראשונים, שלא היו ברשותו או שהיו לו בכתבי יד ישן נושן, כחס עליהם עמד והעתיקם מחדש. נזכיר כי נספר " מנתחת יהודה " לרבי יהודה בן עטר, הועתק על ידו בשנת התמ"ח 1688, בהיותו כבן חמש עשרה, ומהעתקה זו הגיע הספר לדפוס.

אף " ספר התקנות " של פאס הנדפס ב " כרם חמר " חלק ב', הגיע לדפוס מהעתקתו. כמה מפסקי הרבנים הקדמונים השתמרו רק בזות העתקותיו וחלקם נדפס במוצב"י.

כמה קבצים המצויים עדיין בכתבי יד הועתקו על ידי היעב"ץ. לדוגמה" קובץ גדול אותו הזכרנו לעיל פעמים מספר. היעב"ץ העתיקו בהיותו כבן עשרים שנה, ובו תיאור מפורט על פטירתם של רבנים אחדים, ההלוויות שנערכו להם ותמצית ההספדים שנשאו עליהם, עם שמותך המספידים, וכן חידושים ששמע מרבנים או משד"רים או שהעתיק מכתבי יד ישנים.

הקובץ כולל כשלוש מאות דפים. חשיבות מיוחדת לקובץ לחקר תולדות רבני מרוקו ויצירותיהם. הקובץ נמצא באוסף לידסי רות מספר 737.

כששמע על ספר חדש או ישן שלא נמצא בספרייתו, השתדל היעב"ץ לרכוש אותו, ולשם כך נעזר בידידיו הרבנים במרוקו ומחוצה לה. הוא ניצל את ביקורי השד"רים, שהיו מביאים בידם ספרים, לרכישה, לעיון או להעתקה.

הוא ביקש את עזרתם שירכשו עבורו ספרים בשובם לארץ. לתכלית זו – רכישת ספרים – הרשה לעצמו להשתמש גם בתלמידי חכמים רשומים, כדברי התנצלותו באחד ממכתביו לשד"ר רבי משה ישראל.

היעב"ץ העתיק את הספר " ירח יקר " לרבי אברהם גאלאנטי מכתב יד שהביא למרוקו השד"ר רבי אלישע אשכנזי – "| שריד ופליט " . היעב"ץ העתיק סגולות מקונטרס שהביא עמו למרוקו השד"ר חייא דיין, וכן העתיק קונטרס שהביא רבי יעקב הלוי ברוכים מירושלים ( שלוחי ארץ ישראל עמוד 422 – 423 ).

" ולעניין החמישה דינרי זהב אשר נתתי ביד מעלת כבוד תורתו להוביל ןהרב טולידאנו זלה"ה, לקנות לי בהם ספרים, ושאלת ממני אודיעך ואערכה לפניך מה יעשה בהם, הן אמת אלו היה עניין זה שליחות דמילי מדעלמא הייתי נמנע להטריח למעלת כבוד תורתו משום ודאשתמש בתגא.

אכן בהיות עניין זה שליחות דבר מצווה דהיינו קניית ספרים, ועוד שהם בלתי מצויים בכל המערב כבר מלתייהו אמירא ניחא ליה ואיניש למעבד מצוה בגופיה, וזה אפילו באיניש דעלמא קל וחומר לאיר ירא את ה' ובמצוותיו חפץ מאוד כמעלת כבוד תורתו.

ולכן יגדל נא חוסדו עלי בהגיעו למצרים יבנה עירו אמן, לפתוח האגרת השלוחה בידו מאתי להרב טולידאנו ז"ל ויקנה לי כבוד תורתו הספרים על הדרך שנתבאר שם.

ספרים שלא נמצאו בקרבתו ולא יכול לרכשם או להעתיקם במו ידיו, דאג להושיב אנשים בשכר שיעתיקו לו אותם. הוא השתדל שהספרים המועתקים יהיו כתובים בכתב נאה ומרווחו. כאשר קיבל ספר שהועתק למענו בכתב יד צפוף, מיד כתב לסופר להוכיחו :

" הגדתי היום איך הגיענו בערב כפור, ספר כתב באותיות מעורות זו בזו. ואלו היה ספר תורה מהכתב ההוא בא לפני איזה חכם מישראל, היה קורעו לאלתר ברוגזו. דבעינן כחוט השערה לפחות בין אות לאות, לנאות וליפות הכתיבה ".

ואכן הספרים שהועתקו על ידיו כתובים בכתב יפה ובאותיות גדולות ומרווחות. הוא ראה במלאכת ההעתקה עבודת קודש וחסד שהוא עושה עם החיים ועם המתים, שלא יהיה יגיעם בתורה של רבותינו הראשונים לריק, ומתוך דאגה לדורות הבאים שיזכו ליהנות מזיו תורתם של הראשונים, כדבריו בהקדמתו לספר התקנות :

" וראה ראיתי שכמעט קט היו הולכים לאיבוד לפי רוב השנים….ואמרתי הנה באתי במגילת ספר להעתיקם כיד ה' הטובה עלי בנייר חלק וחזק ובכתיבה תמה למען יעמדו ימים רבים "

כשרצה שד"ר ירושלים, רבי יום טוב קריספו ( קריספין ), בשנת התע"ח – 1718 להביע את תודתו והוקרתו ליעב"ץ על העזרה הגדולה שעזר לו להצלחת שליחותו, קנה בדרכו חזרה לארץ בעברו דרך אלכסנדריה של מצרים, את הספר " שיירי כנסת הגדולה " על יורה דעה, לרבי חיים בנבנישתי, ושלח אותו במתנה ליעב"ץף ביודעו מה גדולה הערכת הספרים ואהבתם אצל היעב"ץ. מאלפת הקדשתו לספר :

" קניתי אותו לשם הרב המובהק בדיין ומורה בנן של קדושים כבוד הרב יעקב בן צור נר"ו בסך ע"מ ד"ת ( שבע מתקאל וארבע אוקיות ? ) פה נא אמון היום כ"ה בתמוז התפ"ב 1722, יהי רצון שיראה בניו יושבים על כס ההוראה….כה דברי צעיר המשתלח מעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן יום טוב קריספו "

באוסף הספרים של היעב"ץ היו ספרי דפוס וכתבי יד וכאלה המצויים בדפוס וגם בכתב יד. בלימודו היה עורך השוואות בין הדפוס לכתב היד. אהבתו לספריו לא ידעה מעצור, ובנדודיו וטלטוליו הרבים זכר רק את ספריו.

עד כמה הייתה קשה פרידתו מהם ניתן ללמוד מביטויים שונים בתשובותיו : " ומה אעשה ואור עיני הלא הם ספרי אין אתי כי הנחתים בפאס ובאתי פה כגוף הנפרד מן הנשמה " והן אמת שלעת הזאת אני גולה חוץ לזמני וחוץ למקומי ואין כלי תשמישי ואור עיני וספרי וספירי גם הם אין אתי "

היעב"ץ השאיר אחריו בלום של ספרים, ועד ימינו נחשבה הספרייה של משפחת אבן צור בין הספריות הגדולות במרוקו.

הרבה ספרים מספריית היעב"ץ נמצאים היום בספריות שונות. באחרונה רכש מר אביגדור קלאגבאלד מספריית אבן צור בפאס כחמישים ושניים כתבי יד, וערך לאוסף מקיף. הייתה לי הזכות להגיה את כתב היד לפני מסירתו לדפוס.

תפילאלת – ברית מספר 31..'אלמלילה' ־ המלאה הקטן של ריצאני. היום הוא נקרא בשם 'אחייאתן'

התיישבות יהודית בתפילאלת

ביקורים בקצארים ובבתי הקברות היהודים של אזור התפילאלת

כל הצילומים במאמר הזה הינם מאת המחבר נסים קריספל

המאמר מפורסם כאן באדיבות של מר נסים קריספל

שער המללאח של ריסאני

שער המללאח של ריסאני

'אלמלילה' ־ המלאה הקטן של ריצאני. היום הוא נקרא בשם 'אחייאתן'

הוא נשען על המלאח של ריצאני. ונקרא בפי היהודים בשם אלמלילח – המלאח הקטן. ישבתי עם אל קורס צדיק אחמד שמתגורר במלאח וזוכר את היהודים שגרו כאן:

ווילד אל עווינא – משפחת חרשי ברזל

איגו פרץ – הראשון שעזב את המלאה הקטן. הוא היה עושה יין ומוכר אותו

אולאד ארווימי – חרשי ברזל

אולאד מרדכיי – מוכרי כתאן

 ענינא – היה מקיז דם

 דודו מהבי – סוחר ואחיו חיט

 אולאד ארפוע – צורפים

אולאד באמו – שני אחים עבי גוף שמכרו יין וניהלו קנטינה

 בוח'ריס – בונה בתים

 דואה – הזאלה (אלמנה)

ברוך מאמן ־ בעל משאית ותחנת דלק

אישו ניזרי – סוחר ישראל

בוח'ריס – גוזז צמר

בועווינה – מוכר פח'אר (פחמים)

היה כאן בית כנסת אחד, הוא נקנה על-יד אחיו של אל קורס האינפורמנט שלי. דויד בנו של מרעלי מפאס בנה במלאח טחנת קמח ואני עבדתי אצל בנו כ 4 שנים..בפתחו של מלאח אחיאתן היה בית ספר יהודי. נהרס היום והיו גם שני בתי מדרש בהם למדו לימודי קודש.

בית הקברות היהודי של ריצאני

משתרע על שטח כולל של כ- 5 דונם. הכניסה אליו היא בדרך המרכזית הנכנסת לעיר ריצאני, מערבה למגדל המים ולמגרש הכדורגל. במערבו בנו היום בית מטבחיים "בטוואר" אל ג'דיד.. בשעה שבקרתי בו, הוא היה מוקף בגדר עמודים ותייל, גדר מאולתרת ורעועה שאינה מונעת חדירה, אלא מציינת את תחום בית הקברות. העסאס ־ שומר בית הקברות עזוזי עומאר. הוא זה שבנה את הציון על קברי הצדיקים במקום. במהלך חפירת יסודות לבית ההתוועדות, נמצאו כדי חרס אטומים, שהכילו גניזה., אני לא מצאתי בהם חומר שהיה ראוי לתיעוד.

הציון הראשון הסמוך לבקתת השומר גודלו 5×35 מ', כולל שלושה קברים: הראשון הסמוך לדלת של רבנו שלמה אוחיון תלמידו של רבנו יעקב אבוחצירא. המרכזי והקטן יותר העומד בין שני הקברים ועליו כתוב:"ווילד של רבינו דויד אבוחצירא"

השלישי הנשען על הקיר ועליו כתוב: פה נטמן

רבינו הגדול המקובל האלוקי

חסידא קדישא ופרישא

 בנן של קדושים

 שושלת היוחסין מר״ן

 עטרת ראשינו רבינו

דוד בן מסעוד אבוחצירא

 זצוקל

נתבקש בישיבה של מעלה

 ביום שבת קודש י"ד כסלו

 שנת תר"ץ

 עלה בסערה השמימה

 בכפרו על הדור

 תנצב״ה

צפונית למבנה יש שני ציונים נוספים:

הציון הראשון ובו 3 קברים. גודלו 4* 4.5 x מ'

על הימני לא כתוב דבר, על המרכזי כתוב שהוא של רבנו מסעוד אביחצירא

 פה נטמן

רבינו הגדול המקובל האלוקי

חסידא קדישא ופרישא

בנן של קדושים

 שושלת היוחסין

 פזר נתן לאביונים

 בוצינא קדישא

 מוהר״ר רבינו מסעוד

 בן רבנו הגדול והקדוש

רבי יעקב אביחצירא זצוקל

עלה בסערה השמימה

י״ב אייר תרס״ח

תנצב״ה

ובקבר השמאלי לא כתוב דבר.

בציון השני, מבנה שגודלו: 5.40* x3.60 מי. יש שני קברים: על הקבר הראשון כתוב:

פה נטמן, הרב הגדול

החסיד וענו

 עבד השם מנעוריו

 חסידא קדישא ופרישא

 הרב רבי

 משה טרזמאן

זצוקל

תנצבה

בשני לא כתוב דבר, אבל הוא מיוחם ל ר' שלמה חיון

 לסיכום:

המלאח של ריצאני היה המלאח הגדול ביותר בחבל תפילאלת. בנוי מקשה אחת וגרו בו רק יהודים. שומר הופקד על השער. מטעמי ביטחון יהודים עברו אליו בתקופת הפרוטקטורט הצרפתי והם אלה שייסדו את הגרעין העירוני – המסחרי של ריצאני וארפוד. משנעשה צפוף, בנו בסמיכות לו את המלאח הקטן ־ "אלמלילח" או כפי שהוא מכונה היום על ידי המקומיים: 'מלאח אחייאתן׳.

הבית הוא בית מרחבי שתקרתו נתמכת על ארבעה עמודים מרכזיים, ביניהם חלון-תקרה, המחדיר אור לחצר ולחדרים. מהחצר המרכזית נכנסים לחדרים. לפעמים, כוכים זעירים שבהם אחסנו זרעים, תמרים, יין, עראק.

רוב היהודים עסקו במסחר, חלקם היו צורפים והמלאכה שאפיינה את האזור הייתה תעשיית דליים מעור שנועדו לדלות מים מבורות מים.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר