ארכיון יומי: 31 ביולי 2013


נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

 

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

קבר אור החיים הקדוש

קבר אור החיים הקדוש

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

כמו כן זמן מה קודם פטירתו, מסר לאחד מחבריו שבשנה זו תהיה פטירתו. הוא נפטר בהיותו כבו שישים ושבע שנה והותיר אחריו ארבעה בנים ; רבי יוסף, רבי מסעוד, רבי יעקב, הבחור רבי אברהם, שבנות שמניינן לא ידוע.

מכולם נודשע שמו של רבי יוסף. הם הפנו שאלות הלכתיות לרבי יוסף אחיהם : רבי יעקב שאל בעניין מגע הגוי בענבי יין שזב מתוכם יין אם נאסר מה שזב מהם. הוא נפטר בירושלים ביום הושענא רבא תשי"ז.

רבי מסעוד שהה כנראה העיר ברכאן, הוא שאל את אחיו בדין המתגלח בתער אם מותר לו לשמש כשליח ציבור. אחותם זהרה הייתה נשואה לרבי מסעוד בן נאיים בן דודם.

להלן נוסח מציבת קבורתו, נראה שאת הנוסח הכין רבי יוסף ומתוכנה נראה שבסוף ימיו רבי יצחק סבל מייסורים :

 

                     אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

                     כאן נגנז איש חמודות

                     חמדת הלבבות. טוב וישר בכל ענייניו

                     מאושר חכם ירא אלוקים, וסר מרע, תוכו כברו יראת יי        

                     היא אוצרו, מאד מאד שפל רוח, ענותן ושפל ברך

                     רוח הבריות נוחה הימנו. רודף צדקה וחסד, עושה

                     ומעשה. נדד שינה מעיניו בחצות הלילה ללמוד

                    תורת משה. היה מעורר השחר ומקדים לבי כנישתא

                    ביתו פתוח לרווחה, בית ועד לחכמים. ויי אהבו דכאו

                    החלי. מן הנעלבים ואינם עולבים. החה"ש הכולל כמהר"ר

                    יצחק בן באיים זלה"ה בן כבוד הרב מסעוד נ"ע. נתבקש בישיבה שלמעלה

                    במעלי שבתא יום ראש חודש סיון המוכתר בכתר תורה שנת צדק לפניו יהל"ך

                    ויש"ם לדר"ך ( תרע"ה – 1915 )  פעמיו פ"ק. והיו ימיו ס"ז שנה

                    נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ. תהי נפשו צרורה בצרור החיים.

רבי יוסף בן נאיים.

תקופת ילדותו של רבי יוסף הצטיינה בהתרופפותו של המשטר במרוקו,אי יציבות הייתה הגורם להתנפלויות מצד הגויים על שכונות היהודים בכלל בעיר פאס בפרט. פגעי טבע בצורות ומגיפות, היו גם הם חזון נפרץ בתקופה זו.

רבי יוסף משחר טל ילדותו, ספג לקרבו תורה ויראת שמים, על ידי אביו ועל ידי חכמי העיר, אשר חיו בדור הזה. כבר מקטנותו ניכרו ברבי יוסף סימנים שלגדולות נוצר. כי כבר אז נהג לעקוב בעינא פקיחא, אחר התנהגותם של החכמים גדולי תורה ויראה כדי ללמוד ממעשיהם. במלכי רבנן, מסר הרבה מהתרשמויותיו והתפעלויותיו מדרכם של רבותינו בעבות ה'.

עד גיל חמש לימדו אביו לקרוא. בגיל חמש נכנס לחדר. בגיל שבע התחיל לממוד מקרא וקטעים מפירוש רש"י על פרשת השבוע, לפני הרב יהושע בן אמוזג ז"ל.  ( על רב זה לא ידועים למחבר פרטים נוספים ).

בחודש שבט תר"ן – 1890, בהיותו כבן שמונה, חינכו אביו למצוות ציצית ותפילין. רבי יוסף אמר דרשה לכבוד המאורע, כמנהגם של ילדי ישראל לומר דרשה ביום הבר מצוה.

את הדרשה הכין אביו ולמד אותה עמו היטב, עד שהייתה שגורה בפיו בדיוק רב במנגינה המקובלת ודיקדק בהדגשים ובפסיקים. והדברים נשמעו מפיו, כאילו הוא רגיל במשא ומתן של הלכה ומבין מה שהוא אומר.

בשנה זו החל ללמוד תלמוד לפני הרב רפאל אהרן אבן דנאן ז"ל, והספיק ללמוד ממנו מסכת ביצה פרקים רביעי וחמישי והתחילו במסכת קידושין. בשעות הערב היה לומד עם אביו משניות ועין יעקב. רבי רפאל אהרן שהיה חריף, רגיל בתלמידים ומכיר בתכונותיהם, מיד עמד על טיבו של רבי יוסף וכשרונותיו, ואמר לאביו, בטוחני שבנך הקטן יהיה צורבא מרבנן ( תלמיד חכם.

ואכן מקטנותו הייתה מושרשת ברבי יוסף אהבת התורה ויראת שמים, הקפדה יתירה על קיום המצוות הלכה למעשה, בזריזות ובהידור רב.

בחודש אב באותה נפטר רבי רפאל ז"ל, ומאחר ולא היה בעיר מורה אחד המלמד תלמוד לילדים בגיל הרך, הלך רבי יצחק, אביו של רבי יוסף, לעיר צפרו והביא משם את הרב שלמה אג'ייאני, ללמד את הילדים שלימד רבי רפאל ז"ל.

רבי שלמה הקדיש את זמנו להוראת מקרא ותלמוד. בתפקיד זה שימש עד סיון תרנ"ד – 1894. בחודש זה מת המלך מולאי אלחאסאן ולמרות שבנו מולאי עבד לעזיז מלך במרוקו, לא התייצב שלטונו אלא לאחר מספר שנים.

במשך תקופה זו סבלו היהודים מהתנפלויות שוד ורצח. ומחמת הפחד מיעטו התלמידים לבקר בכיתה, לכן חזר רבי שלמה לעירו. רבי יוסף מספר, כי בתקופה זו לא הרשה לו אביו במשך כשישה חודשים לצאת החוצה פן יקרנו אסון, ובמשך תקופה זו למד אתו אביו בשעות הפנאי.

לארח התייצבות השלטון והשתפרות מצבם הביטחוני של היהודים, נסע רבי יצחק בשנית לעיר צפרו והביא את הרב רפאל בן חמו, ללמד את הילדים. רבי יוסף למד אצלו עד שנת תרנ"ו – 1896. מאחר שנתרבו התלמידים ולא הייתה רמתם אחידה, נפגמו רמת התלמידים וההתקדמות של התלמידים המוכשרים.

לכן לקח רבי יצחק את בנו רבי יוסף והושיבו כתלמיד יחיד לפני הרב מרדכי בר ששת, שהיה תלמיד חכם מופלג וסגינהור שלא ראה מאורות  מימיו. רבי יוסף למד אצלו מספר חודשים מסכת בבא קמא, אך רבי מרדכי סבל ממחסור, והשכר ששילם לו רבי יצחק עבור לימוד בנו – לא היה בו כדי מחייתו.

לכן היה נאלץ לצאת לכתת דגליו לדפוק על פתחי נדיבים. רבי יצחק נאלץ לטלטל שוב את בנו רבי יוסף ולהושיבו כתלמיד יחיד לפני הרב יצחק סיסו, שהיה גם הוא סגינהור. הוא למד אצלו כשנה עד חשון תרנ"ז – 1896.

בחורף התרנ"ז, עזב הרב יוסף הכהן, את משרתו בהוראת התלמוד בבית הספר כל ישראל חברים ופתח ישיבה ללימוד תלמוד לנערים. התקבצו אליו כעשרים בחורים ובכללם גם רבי יוסף. הם למדו לפניו תלמוד עם מפרשים בהתמדה ובעיון רב.

לימודם לפני רבי יוסף הכהן נמשך עד לשנת תרX – 1900. בתקופה זו רכש רבי יוסף את דרכי העיון בתלמוד, במפרשים ובספרות הפוסקים. לכן הוא רואה ברבי יוסף הכהן את רבו המובהק. בתקופה זו, בשעות הערב בלילות החורף הארוכים, היה רבי יוסף מצטרף לחבריו האחים רבי שמואל ורבי יעקב ללמוד תלמוד עם אביהם הרב הגאון יצחק אבן דנאן ז"ל.

על גודל התמסרותו של רבי יוסף ללמוד תורה בתקופה זו תעיד העובדה שלאחר כיובל שנים, עדיין זכר במה התקשו אז בלימודים לפני רבי יצחק. 

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

ניסי הקדוש

חשיבותם של הניסים במישור הדתיות העממית גדולה. הנס, כתופעה יוצאת דופן, המעוררת פליאה והשתוממות, בא לסמל בעיני המאמינים התערבות אלוהית ועדות מוחשית לקדושתו של האיש, המקום או החפץ המסוים. יחד עם זאת ״החיים כולם היו ספוגים דת עד כדי כך שתמיד נשקפה סכנה שייעלם מעיניהן של הבריות ההבדל בין דברים שברוח לדברים שבזמן. אם מצד אחד, אפשר להעלות את כל 

רבי אליהו- קזבלנקה

רבי אליהו- קזבלנקה

הניסים הנעשים על־ידי הקדושים במרוקו מוצאים את ביטוים, לפי המסורת, במישורים שונים. הקדוש מרפא מחלות, שולט בכוחות הטבע וממשיך ״לחיות״ ולהופיע אחרי מותו בפני המאמינים. יהודי מרוקו המבקרים הרבה בהילולות, אינם חדלים מלספר על הניסים שמחוללים הקדושים., הכמיהה לנס מהקדוש קיימת תמיד, אבל היא כמובן גוברת בשעת צרה ומחלה, במיוחד כשהרפואה אינה יכולה לעזור עוד. כך יש מאות רבות של סיפורים ועדויות על משותקים שמתחילים ללכת, על עיוורים הזוכים שוב במאור־עיניים, על אלמים שמתחילים לדבר וחרשים שמתחילים לשמוע, על חולי־נפש ששפיות דעתם חוזרת אליהם, על נשים עקרות שמצליחות ללדת וכו'.

רוב רובם של הניסים הנעשים על־ידי הקדושים קשורים לריפוי מחלות בצורה פלאית. פונים לקדושים לריפוי כל המחלות, אך בעיקר במקרים של מחלות־רוח, כפיון, שיתוק, עקרות ותמותת ולדות או תינוקות. יש קדושים שמרפאים את כל המחלות ויש כאלה הידועים בהתמחותם במחלות מסוימות או מחלה מסוימת. חולי כפיון פנו בין השאר לר׳ אברהם כהן, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, מול תאזגארת ור׳ שלמה בן-תאמצות. עיוורים פנו בין השאר לר׳ דוד בן־ברוך, ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ דוד בן־שאפת ור׳ שלום זאווי. את חולי הרוח, חולי הכפיון, המשותקים וגם העיוורים נהגו לפעמים לקשור בחבלים או שרשראות ברזל לקבר או לעץ ליד הקבר במשך שעות או במשך הלילה.

לפעמים היו לקדושים התמחויות מאוד מיוחדות: ר׳ שלמה בן-תאמצות היה מרפא מחום גבוהומצהבת; ר׳ שלום זאווי היה מרפא ממחלות שנוצרות מתוך פחד: לאלה ספיה הייתה מבריאה אלה שסבלו מחולשה: לאלה לונה בת־כליפא טיפלה באנשים שסבלו ממחלות הגרון בעזרת רוק: ר׳ רפאל אנקאווה היה משחרר משדים.

הערת המחבר : ביטוי לאמונה זו אפשר למצוא במה שאמר אחד האינפורמנטים: ״הרבה ניסים עשו הצדיקים. אנחנו חיים רק בזכותם ובזכות ה׳״. בפרק זה עשינו מבחר מסוים של ניסים המתרחשים בכל המישורים, אך יש לעיין בפרקים נוספים של הקובץ כדי לקבל תמונה כוללת יותר. ניסים הקשורים לחלומות רוכזו בפרק ״מקום החלום בהערצת הקדושים״, ניסים הקשורים לאלמנטים בטבע רוכזו בפרק ״אלמנטים בטבע הקשורים לקדושים או המזוהים איתם״, ניסים הקשורים למוסלמים רוכזו בפרק ״היחסים בין היהודים והמוסלמים בפולחן הקדושים״, ניסים נוספים המתרחשים ליד הקבר רוכזו בפרק ״הביקור אצל הקדוש. ההילולה״ וכו'.

הערת המחבר : ראה סיפור מס׳ 1.597. ש׳ רומאנלי במסעו במרוקו בסוף המאה השמונה־עשרה הזדעזע למראה השימוש ברוק: ״בצאתי יום אחד מבית־הכנסת, מצאתי איש אחד על הפתח וכוס בידו מלאה רוק. הושיטו אלי לרוק בתוכו כאשר עשו כל היוצאים. נהפכו מעי בקרבי. דחיתי ידו, הפלתי כוסו והעמסתיו בכל המארות ובכל האלות אשר לא נכתבו בספר התורה. נבל! בליעל וחדל אישים! ויצא איש־הביניים לשכך חמתי לאמר כי היה לשיקוי ילד חולה לרפואת עין הרע… כך הוא מנהגנו״, משא בערב, כתבים נבחרים, מהדורת חיים שירמן, ירושלים תשכ׳׳ט, עמי 53-52 ( הערה אישית – אלי פילו – למי שמעוניין ספרו של רומאנילי " משא בערב מובא באתר שלי ) 

אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו

איגרת רבי הלל השני הנשיא למר עוקבא׳ ראש הגולה׳ ולרבה, ראש השורה בפומבדיתא

האיגרת הבאה מצאתי אצל אחד מידידי בטבריה, שלפי דבריו קנה אותה מאדם אחד שמצאה באחת הגניזות במזרח. לצערנו, נמצאת האיגרת -עכשיו בתוך ארון ספרים שתחת מפולת שנגרמה בשעת הריסת ביתו של בעל האיגרת, עם הריסת טבריה העתיקה.

.האיגרת כתובה באותיות מרובעותאוצר גנזים בכתב יפה על קלף ישן נושן, שמרוב יושנו נעשה נוקשה. כמה מלות נטשטשו עד שקשה לפענחן. -במקומן שמתי סימן שאלה או נקודות. תחילה לא האמנתי, שהיא נכתבה -.בזמן הלל השני, בן רבי יהודה הנשיא השלישי, בשנת מאתים וס״ז לחורבן, ככתוב בסופה. גם פרופ׳ י"נ אפשטיין ז״ל,שראה את האיגרת אמר, שהוא מפקפק באמיתותה, שעד עכשיו לא מצאנו, שהנשיאים מזרע רבינו הקדוש ייכתבו על עצמם המספר! השני, השלישי וכדומה. אמנם לא ראינו אינה ראייה. יושן הקלף מוכיח, שהאיגרת נכתבה במאה הרביעית לסה"נ. ואין־זה פלא, שהרי מצינו לרמב״ן במפר המלחמות, שראה המשניות שנכתבו בימי האמוראים. גם הגילויים בזמן האחרון של איגרות מדבר יהודה מימי בר־כוכבא מסייעים, שגם איגרת זו היא מימי הלל השני. 

תכנה של האיגרת דומה לאיגרת שבסנהדרין יב, אלא ששם היא כחובה ׳ילרבא וכאן כתובה למר עוקבא, ראש הגולה, ולרבה. גם הלשון ״זוג בא -מרקת ותפשו נשר ובידם דברים הנעשה בלוז..י בזכות הרזזמים ובזכותם יצאו בשלום״ שבסנהדרין שם חסרה כאן. אפשר שבכל ״שנה נשלחו איגרות כאלו בנוסחות שונים מאת הנשיאות בארץ ישראל, ׳׳להודיע קביעת החודש לבבל ולגולה, ואם נאמר ששתיהן היו של שנה אחת, אז אין ספק שנוסח זה שלנו הוא הנכון ולא זה שבסנהדדןין שם. ׳כי כבר התלבטו רבים בשאלה, כיצד נשלחה לרבא, כפי הגמ׳ בסנהדרין שם, ולא לאביי, שהיה גדול הימנו ? ועוד הלא פומבדיתא היתה אז המרכז הגדול ביותר ורבא חי במחוזא. גם גרץ, חלק ב, עמי 402׳ כתב בפשיטות, -שהאיגרת נשלחה למחוזא, מפני הגירסא לרבא. ועיין מה שהאריך בזה ד"יי גרינוואלד בספרו ״ארץ ישראל, בבל וארצות הגולה״(ניו־יורק תרצ״ו), עמוד 12׳ 15. וכן מה שהקשה הר״ן במסכת ביצה על מה שכתב הרמב״ם

בה׳ קידוש החודש״ פרק ה, ג, שעד ימי אביי ורבא קידשו על־פי הראייה,״ שזה היפך הגמרא בסנהדרין׳ שעוד בימי רבא נשלחו איגרות על קביעת העיבור מארץ ישראל. אכן לפי נוסח איגרת שלנו מתורצת קושיית הר״ן על הרמב״ם. ואין ספק שזו היתה גירסחו של הרמב״ם בסנהדרין» שלחו ליה לרבה בה״א. ולא נצטרך לדחוק כמו שכתב בעל ״מחזיק ברכה״, אורח חיים, סימן שצג, שמה שכתב הרמב״ם עד ימי אביי ורבא עד ועד בכלל־ אמר, מכיון שהוא גורס בסנהדרין רבה ולא רבא, אלא שמר עוקבא,. ראש הגולה׳ הנזכר כאן אינו עוקבא הנזכר בסנהדרין לא, ב, ובירושלמי־ מגילה א, ח, שהיה בימי רב ושמואל (עי׳ מועד קטן טז, ב), אלא זהו מר־עוקבא השני, ששמו עוקבן ברבי נחמיה׳ שגם הוא היה ראש הגולה בימי רבה ורב יוסף (עי׳ שבת נו, ב, ובבא בתרא נה) והוא שנקרא גם נתך דצוציתא ואליו נשלחה איגרת זו ולרבה ריש מתיבתא בפומבדיתא.

האיגרת נכתבה בשנת רס״ז לחורבן, שהיא ד״א צ״ט׳ וזה מתאים עם זמן נשיאותו של הלל השני, שחי בין ד׳׳א פ — קכ״ה, לפי דעת גרץ,- אכן אין זה מתאים לזמן נשיאותו של רבה בפומבדיתא, שרב שרירא גאון־ כותב שמת בשנת תרלי׳א לשטרות, שהיא ד״א ע״ט. אמנם התאריכים שבאיגרת ר׳׳ש גאון וגם הגבלת זמן נשיאותו של הלל הנז,, אינם מוסכמים ויש חילוקי דעות בזה. ואין לנו ליכנס בסבך זה, שבכל אופן לא נוכל לפסול האיגרת מבחינת התאריך המסופק. ולהיפך, על פי איגרת זו יש לנו להבהיר כמה דברים המוטלים בספק עד עכשיו.

ואין לתמוה על כך׳ שהלל בעצמו, שקבע סדר העיבור והקביעות,. הוא בעצמו שלח שלוחים לבבל ולגולה להודיע הקביעות ולא סמך על חשבונו. הרי זמן האיגרת הוא שנח ד״א צ״ט וחשבון העיבור שקבע הלל: היה בשנת תר״ע לשטרות, שהיא ד״א קי״ט. אם כן בזמן שנכתבה האיגרת, לא תיקן עוד הלל חשבון העיבור. ומלבד זה הרי כבר הוכיחו רבים׳ שגם לאחד שתיקן הלל חשבון העיבור, המשיכה הנשיאות ובית הוועד בטבריה, לשלוח אנשים לגולה להודיע קביעות החגים והעיבוד. ועיין: ר׳ אפרים זלמך מרגליות בית אפרים, חלק אורח חיים, סימן נא, וגרינוואלד, שם, עמי 15. '־בהערה.            ו ,

וסיוע לדבריהם׳ כדאי להביא בזה מה שפירסמתי ב״השקפה״, תרס״ח*. גליון ה, מתוך קיצור ספר הקבלה להראב״ד, שקיצר דבי יצחק בן ישראל מטוליטולא, תלמיד הרא״ש׳ שראיתי בכתב־יד׳ שבסיפור על רבי משה

[1] כעת ראיתי מב״דקדוקי סופרים" הביא הנוסח רבה נהיא. ועי׳ בם׳ חידושי הסנהדרין לסי דעת הרמב׳ט מריא מימון, ירושלים תשי״ז, עמי מוז.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמארהמשפט העברי

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

ו. עוד צרכי קבורה ותכריכין בין להבעל, בין להאשה, יקנו ויוציאו מן

האמצע.

ו.          עוד צריכי קבורה ותכריכין יהיו לאיש, או לאשה, סי קונפרה די מוגטון.

ז.          עוד כשיפטר הבעל, יעריכו להאלמנה כשישומו לחלוק החלוקה, כל הנכסים שהביאה בנדונייתה. חוץ מהמלבושים ישנים שלובשת תמיד, שהוא כתונת אחת ומלבוש אחד של חול. וזה יהיה לפי ראות עיני הדיין אשר יהיה בימים ההם.

ז.          עוד קואנדו מוריירי איל מארידו אפריסייאראן אלה אלמנה קואנדו סי פוזיירי לה חלוקה טודום לום ויסטידוס קי טרוש׳ירי. פ׳ואיראס די לי וייג׳ו קונטינו קי אים און פאר די קאמיזאס אי אונה סאייא קי טרוש׳ירי קונטינו. אי איסטו קידי לפי ראות עיני הדיין אשר יהיה בימים ההם.

ח.         עוד כשישארו אחריהם בנים ובנות. ירשו הבנות שוה בשוה עם הבנים. וזה יהיה דוקא קודם שינשאו הבנות ליקוחין שניים. ואם היו ארוסות, בחלק זה שירשו ינשאו. יען זאת הירושה הראויה להן על פי זאת התקנה, היא בעבור שינשאו כשתספיק לנישואין זאת הירושה, ואם לא תספיק ישלימו צורך הנישואין מן הנותר. ואם תהיה שיעור בזאת הירושה יותר מצורכי הנשואין שנתחייבו לתת לארוסה, יהיה הכל להארוסה הנזכרת.

ח.         עוד קואנדו קידארון פ׳יג׳וס אי פ׳יג׳אס אירידין לאס פ׳יג׳אס איגואל דילוס פ׳יג׳וס איסטו סי אינטיינדא אנטיס קי סי קאזין לקוחין שניים אי סי פ׳ואירין דיספוזאדאס אי קון אילייאס לאם מאנדארין קאזאמיינטו קי אקיאה ירושה קי ליס פירטיניסי פור איסטה תקנה סיאה פארה אין פאגו דיל קאזאמיינטו סופ׳ליינדו איל דיטו קאזאמיינטו סו ירושה. אי סי נון סופ׳ליירי קי לי קונפלאן סוב׳רי איל מן הנותר. אי סי אוב׳יירי אין לה דיטה ירושה מאס קי איל קאזאמיינטו קי לי מאנדארון סיאה טודו פארה לה דיג׳ה ארוסה.

ט.         עוד כשימות איזה איש, או אשה, יהיו מחוייבים אחד חכם, או דיין או סופר, ועד בו ביום לעשות רשימה ולכתוב כל הנכסים שימצאו, בין מהאיש, או מהאשה, ויהיו בידם עד שיחלוקו יורשי הבעל עם האשה, או יורשי האשה עם הבעל. והחלוק הנזכרת יהיו מחוייבים לעשותה בתוך שבעת ימי האבלות.

ט. עוד קואנדו מוריירי קואל קיר פירסונא סיאן מחוייבים או חכם או דיין או סופר ועד בו ביום די פ׳אזיר אינב׳ינטאריו די טודוס לוס נכסים קי אנסי פ׳ינקארון בין מהאיש או מהאשה אי סי אינפודירין איניליוס עד שיחלוקו יורשי הבעל עם האשה או יורשי האשה עם הבעל. לה קואל דיג׳ה הלוקה סיאן מחוייבים דילה פ׳אזיר בתוך שבעת ימי האבלות.

יו׳׳ד. עוד כשתשאר האשה מעוברת באלמנות, או תהיה מינקת את ולדה, שתהיה ניזונית מראש ממון, ותהיה מחוייבת האשה הנזכרת להניק את בנה ארבע ועשרים חדשים.

יו״ד. עוד קואנדו קידארי לה מוג׳יר פרינייאדה באלמנות או קריארי איל טאל ולד שתהיה ניזונית מראש ממון. אי סיאה אוב׳ליגאדה לה טאל מוג׳יר להניק את בנה כ״ד חדשים.

י״א. עוד אם איזה אדם ירצה לעשות מתנה, או צוואה, בין איש או אשה, שיעשה אותה בפני חכם העיר או דיין העיר. ואם תהיה באופן אחר שאותה מתנה או צוואה לא שוה כלום.

י'א. עוד קי קואל קיר פירסונא קי קישיירי פ׳אזיר מתנה או צוואה בין איש ואשה קי סי פ׳אגה בפני חכם העיר או דיין העיר. או פיאזיינדושי אין אוטרה מאנירה קי לה טאל מתנה או צוואה נון ב׳אלגה.

י ״ב. עוד אם איזה איש ישא אשה, צריך שיעשה שיכתבו הכתובה קודם הנישואין, כדי שיחתמו אותה בשעת הנישואין. וזאת הכתובה יעשו אותה מחדש, ולא כאותם שעושים בכתובות ישנות ומוחקים אותה וכותבים על המחק. ואם לא יכתבו ויחתמו הכתובה כנזכר, אינו יכול להזדווג עם אשתו הכלה עד שתהיה כתובה וחתומה כנז׳.

י״ב. עוד קואל קיר קי קאזארי קי פ׳אגה איסקריב׳יר לה כתובה קודם הנישואין פורקי סי פ׳ירמי בשעת הנישואין. לה טאל כתובה סי פ׳אגה מחדש אי נון קומו אלגונוס פיאזין אין כתובות וייג׳אס אי אינוב׳אן אי פ׳ירמאן על המחק. אי סי נון סי איסקריב׳יירי אי סי פ׳ירמארי הכתובה כנזכר קי נון סי סיאה מזדווג עם אשתו הלכה פ׳אסטה קי סיאה איסקריטה אי פ׳ירמאדה.

י״ג. עוד ששום אדם לא יוכל להנשא למנהג אחר, כי אם דוקא עפ״י זה המנהג שלנו מתוקן בפ׳אס. ואם ירצו לחדש ולהתנות איזה תנאי אחר ביניהם, יכתבו בכתובה כמו שתקנו והתנו ביניהם החתן והכלה. והתנאי הנז׳ שהתנו ביניהם יהיו מחוייבים לכותבו בפירוש בכתב הנדונייא. כשאינו כתוב ומונח בכלל תקנתינו.

י״ג. עוד קי נינגונו נון פואידה קאזאר אאוטרו מנהג קי סאלב׳ו אאיסטי מנהג פור נוס אורדינאדו בפ׳אם. אי סי אינוב׳אסיון קישייירין פ׳אזיר ביניהם. דיזי אעלה כתובה כמו שתיקנו והתנו להיות ביניהם החתן והכלה. איל קואל תנאי שיתנו ביניהם סיאן מחוייבים די לו איסקריב׳יר אעלה נדונייא דונדי נון קידי סומיטידו אאיסטה נואיסטרה תקנה.

י״ד. עוד מי שיהיה חולה ויראה שהוא מסוכן יהיה חייב לתת גט כשר לאשתו אם ישאלו ממנו. באופן שלא תשאר זקוקה ליבם. ויען שאיזה בני אדם יעכבו ויסרבו ליתן גט מפחד גביית כתובה ונדוניא, לכן אנו גוזרין דין המגורשת כדין האלמנה, כשתהיה מגורשת בזה האופן לגבות כפי זאת התקנה. ואעפ״י שהמגרש יעשה איזה תנאי בשעת הגירושין. וזאת התקנה כך נתקנה עפ״י החכמים ומעולים ונכבדי הקהלות. ונקראת במעמד הקהלות הקדושות יצ״ו, ביום שבת קדש י״ב ימים לחדש סיון הוא החדש שבו ניתנה תורתנו הקדושה, בשנת חמשה אלפים ומאתים וחמשים וארבעה לבריאת העולם. וזאת התקנה נתקבלה עפ״י כל הקהלות להיות נוהגים בה כל ימי עולם. והכל שריר וקיים החתומים בה משה אלברהניץ. משה ממון. יצחק צרויה. בנימין בר יוסף! גבאי.

הגירוש שגורשו חכמי קאסטילייא זלה״ה, היה בשנת מזרה ישראל לפרט קטן היא שנת רנ׳׳ב.

י״ד. עוד קי איל קי איסטוב׳יירי אינפ׳ירמו אי פאריסיירי איסטאר מסוכן סיאה מחוייב לתת גט כשר לאשתו סיינדולי דימאנדאדו באופן שלא תשאר זקוקה ליבם. אי פורקי אלגונוס סי ריסילאן די דאר איל טאל גט פור טימור די גביית כתובה ונדונייא. אנו גוזרין דין המגורשת כדין האלמנה כשתהיה מגורשת בזה האופן לגבות כפי זו התקנה. ואעפ״י שהמגרש פודיאה שיאיר מתנה בשעת הגרושין.

לה קואל תקנה אנסי אורדינאדה פור לוס דיג׳וס דילוס חכמים ומעולים ונכבדי הקהלות. אי פ׳ואי ליאידה במעמד הקהלות הקדושות יצ״ו ביום שבת קדש י״ב ימים לחדש מיון הוא החדש שבו ניתנה תורתעו הקדושה בשנת חמשה אלפים ומאתים וחמשים וארבע לבריאת העולם. לה קואל פ׳ואי ריסיב׳ידה פור טודאס לאס דיגיאס קהלות להיות נוהגים בה כל ימי עולם. והכל שריר וקיים וחתומים בה משה אלבארהניץ. משה ממון. יצחק צרויה. בנימין בר יוסף גבאי.

 

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר