ארכיון יומי: 5 ביולי 2013


הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה זצוק"ל

קהלת צפרו

רבי חזקיה יוסף קובו, המוכנה בכור

כלולות ירושלים ת״ו ה׳ תקס״ה (1805)

יצא למרוקו כשליח ירושלים, ובניסן תקס״ה היה בעיר אספי וקבל כמתנה פנקס מיוחד שנעשה למענו לרשימת דרשותיו וחשבונותיו, הוא הבטיח לנותן שיברכהו בירושלים נגד כותל המערבי, כמו כן היה בעיר רבאט באלול שנה זו, ועבר כמובן בעיר פאס ובעיר צפרו, שם השאיר שני מכתבים חתומים בחתימת ידו (הבאים הלאה) בהם הוא מתמרמר על שהקהל לא התייחס אליו בכבוד כיאות לירושלים ולרבניה שיצא בשליחותם, אולי מה שגרם לזה הוא שהופיעו בעיר לפניו כשדרים רבי שמואל קושטא ורבי יהודה סיגרי שנשאר כמה שנים במרוקו, וכשרצה גם הוא להכביד עליהם התחמקו ממנו, והיה צריך לדפוק על הפתחים מבית לבית בלויית משרתו ר׳ אברהם כולי עם המרא דאתרא רבי יהודה אלבאז, ונאספו בדרך זו רק פרוטות אחדות. ובכל זאת מציין במכתבו שהוא לא רצה לנקוט בקצוניות לחרף ולקלל כדרכן של שדרי״ם אחדים, אבל לא חסך את עצמו מלהתרעם בחריפות, ותבע עלבונה של ירושלים ושל תורת רבניה וגדוליה, מכאן מצפרו נסע למראכש ולאספי לעיר אוזדא ודברו, בחזרתו לירושלים מסר חשבונותיו והכספים שאסף לרבניה ולמנהיגיה וקבל מהם שובר ופיטור שבועות השותפין שקבל ע״ע בעת יציאתו לשליחות. הוא יצא עוד בשליחות ירושלים ונפטר בדרך י״ז מרחשון תקפ״ב (1722).

בעה״ו

יום ראשון לסי את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו

אסקלוס״קא דאורייתא פום ממלל רברבן פום בדתא ונהר דעה הלא זה הוד החכם השלם הדיין המצויין כמה״ר יאודה יעלה ונר״ו לא ידעך ביר״א.

שתי שומי אותותי אלה יעידון כי בן בא אלי המשרת הר' אברהם כולי כיר״א ואתו עמו ספר הכתב והמכתב מדויל ידיה משתלם אותיות פורחות והיו למאורוית הין מזהריין בלשון של זהורית אמרות טהורות מתוקות מדבש מר עובר נוטפות, ואני חדלתי לדבר דבר בשירין ומליצות כי אני איני מאנשיה וגם רבותי לא דרכו עליה, ושם ראיתי הלחש וכל השבחים שנשבחו שלא לשמן ולא עלו לבעלים לשם חובה כי מכיר אני בעצמי בהעמדה והערכה פחות שבערכין ערכי עלי נדבת ספרו דמי עלי עלתה לשם נמוך מהם מקטני שליחי אמוני ישראל הקטון שבהם, ותהי זאת נחמתי כי לא זו בלבד מגיע החרפה והבזיון לי לשמי גם לרבות לרבני וגאוני ירוש׳ אשר אור תורתם לכל העולם מופיע אשר חילו פניהם למען רבות הנדבה הנהונה ונתנו עיניהם בקע לגולגולת אשר כופר ופדיון נפשם והיה להם למושיע, ולא שמעו את לבם ולא המו אזנם אלא אזלי בתר איפבא הנדבה באה שלא בסדרן למפרע. וזה סדרן נקטי ואזלי לרבות את הקטנים מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר אין להם הכרע, ובמקום שנדבת ירוש׳ תהיה מעולה על כל שאר ארצות ישראל רב להושיע, כאשר המה בכתובים וספרים מלאים ובתהילות וזמירות יום ליום יביע, מספרים תהלות שבחי ירושלים בשבח המניע, גם קבעוה חובה להתפלל אל ה׳ לשכון כבוד בתוך ירושלים יפגיע. ולא כן לגבי דידהו שלוחי ירושלים לא ימצא בהם נחת ולא ירגיע, ושאר ארצות ארץ ישראל השלוחין יוצאין בשיר ונמשכין בשיר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם בפריע, ועתה בבואו למ״ק כבוד הרי שמואל קוסטא הי״ו למ״ק יעלה ויבוא ויגיע. תתאמצו ותאמרו לבני חיל לתת לו מנה אחת אפים ויהיו רבני ירוש׳ בעיניכם כאין אשר שמו אותותים אותות לכם לאות למפגיע. ולא מסתייה לכו דלא עבדי בדהוה לבו למעבד לתוספת ולהכריע. אלא שכמעט אשר היה מזויף מתוכו יצאו לשים אוק' של נחושת מלבד הוצאות הדרך אשר רבו עלי ועל אברהם ואני כתבתי לכם ופניתי אליכם והרבתי אתכם ובכל אשר אפנה ארשיע. ואם אחר היה בדבר מן הראוי לה(ע)לות עיני למרום ואדברה במר שיחי אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע. לא כן אנכי עמדי לא מן השם הוא זה לקלל את ישראל ודם נקי ירשיע, אלא הנה ברכתי ברך וברך לקחתי וברך ולא אשיבנה יהי שלום בחילם לא ישמע שוד ושבר בגבולם מגיד הרקיע, הן עתה אחלה פני כת"ר ישלח לי הט' מתקאלים הנשארים ותשואות חן חן לרבנים המובהקים אטה אליהם בנהר שלום למר אביו הי״ו ולמרות אמו ת״מ יר״א שיר למאיר ובא ידידינו ואור יקרינו כבוד רבי מאיר בעל הנס ש"ר לאלפים ולמאות להבן יקיר בן חכם ישמח אב כבוד רבי שמואל הי״ו אשלם במיטבא תשלומי כפל תשלומי ד׳ והי קבלתי כתבו הבהיר מגלילי והב ידיו רב לו וששתי מידיעת שו״ט ומה גם על יופי הכתיבה והמליצה האירו ברקיו הנהו זהרורי יהא רעווא יכתרהו האל מוכתר בנימוסו ובקולמוסו ובכיסו וכתר שם טוב העולה בכל מידי דמיטב להבנים כבוד ר׳ עמרם ור׳ אלעזר ינשקם מצדי ואני אברכם בברכה המשולשת בתורה גם לרבות שרת הבת שבע ולביתך נאוה קדש יחדיו יהיו תמים בשובע שמחות יחיו דגן ויפרחו בגפן ישאו ברכה מאת ה׳ ועיני אדוני רואות ושמח לבו ושפתי רננות יהלל פי׳ וסלח נא אנכי מבקש מבנו רבי שמואל שלא יחדתי אליו הדבור כי דעתי ולבי בל עמי מבמה סיבות בפרט כי אני חולה ומה גם כי אני רוצה לילך בהעי״ת לחט״ו למרכס ועתה אני אומר כי הט' מתקאלים ישלח אותם ליד החכם השלם ה"ה כמה״ר ר׳ עיוש הי״ו ובכן ואתה שלום וכל אשר לך שלום הלא בה דברי

אנכי איש צעיר חזקיה יוסף קובו ס״ט

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-קצצא עלא כלייאן למקדש קינה על חורבן בית המקדש

 

קצצא עלא כלייאן למקדש

קינה על חורבן בית המקדש
חורבן בית המקדש

אידא זית נכתב הממי, מא יקדרני לא כאגט וואלא חבר

אם אבוא לרשום צרותי, לא יספיק לא דיו ולא ניירות

 

ווידא נזית אנעידו בפממי, מא אילו קייאצ וואלא עבאר

ואם אותם אספר בפי, אין לא משקלות ולא מידות

 

בעד ממא טול ייאמי, נבקא נעיד פי האד לכבאר

וכל עוד יאריכו ימי, אוסיף ואגיד באלה הבשורות

 

חין נתפככר המומי, ווזמיע כול מא זרא לקאוומי

כאשר אזכור דאגותי, וכל מה שאירע לעמי משוטני

 

ימראר עלייא טעאמי

יומררו עלי מזונותי

 

עיני בדדמעא נעמי, נבכי אומא נוזזד אצצבר

עיני בדמעות תתעוור, אבכה ואלא אכין נחמותי

 

נדרו ייא נאס פי חאלי, וותערפו סאיין זרא בייא

הביטו בני אנוש על רוע מצבי, ותדעו מה נגזר ולי קרה

 

וואס האגדא כונת פי אוולי, ללי כונת ראייס לענאייא

האומנם כך הייתי בימי קאשיתי, מאוד מכובד ולקאשי עטרה

 

תבדדל פי ננדרא כייאלו ודאר אזזמאן עלייא,ובית קודש לעאלי

מראה דמותי השתנה, הזמן עלי סובב, ובית מקדש הדרי

 

סאר כאלי וואנא מזלי, מסא מכאני אומאלי

לעיי חורבות היה ואני גולה, אבדה אדמתי נבזז אוצרי

 

מאתו חבאבי מעא אהלי קלבי בלהמום נדבבר

נעטבחו אהובי עם קרובי, ולבי בעוגמות מרורי

 

כרזו וונדרו ייא כוואני, סקסיוואס דאז פי דדונייא

צאו והביטו, אחי, ושאלו מה נתרחש בעולם

 

סי חדד מא דאק ניראני, והווא פהאד שוויא

איש לא טעם אש שריפתי, וכמוני זוהר אורי הועם

 

ובאס ננסא אנא גבני, יעדרני פהאד אררזייא

ואיכה אשכח אני חרפתי, ויבין תקוותי וגודלם

 

נאר האד להממ כוואתני, חתתא ללי תצווטו מצארני

רשפי הצרה הזאת צרבני, עד שאוכלו מעי

 

תהרראת בדמעא עיני, וסעדי כחאל כיף לחבר

נשחקה בדמעה עיני, ואושרי הושחר כמו דיו בלי די

 

ייא חצרא מן חין כוננא, פי עבאדת אללאה מסגגמין

חלפו הזמנים כאשר היינו בעבודת האל מאוד ישרים

 

כאן נאוור אללאה עלינא ווקלובנא ביה מסתאמנין

הדר השכינה נחו עלינו, ובו לבותינו בטוחים

 

לארד תרעעדת מננא, וחתתא עלא לומאם חאכמין

רעדה הארץ מפנינו, ואף על אומים היינו למושלים

 

וליום נחכמנא עלא דנובנא, לעביד סארו יחכמו פינא

והיום נשלטנו מפני חטאינו, וכבר עבדים רודים בנו

 

ייתמללגו עלינא וויעאיירו זמיענא

יתלוצצו עלינו ויבוזו לקהלנו ההוללים

 

חתתא ללי מראררת חייאתנא, מן כתרת למות ולקבר

חיינו הפכו לרוש ומרורים, ומה רבו קברות חללים

 

המום כתאר לינא עמלו, ווסקאוונא כאס דדופלא

תוגות רבות גרמו לנו, והשקונו כוס תרעלה

 

כול יום כא יקולו לינא, כרזו ייא ססלעא דלילא

כל יום שאגו לעברנו, צאו מזה כמו סחורה זולה

 

וועלא אוזהנא כא ידלפו, בזמיע כול מאהי חסלא

על פנינו בחוצפה ירקו, בכל מקום ופינה אומללה

 

אללי יחבבו מננא יקתלו ווללי חבבו יסנסלו

אשר להורג הרגו, ואשר לאזיקים כבלו

 

ווללי חבבו יכבבלו

ואשר חפצו, בשרשרת קשרו ולא חמלו

 

ווזמיע ליהודי ינעלו, יזיבוה ירפד לעבאר

וכל יהודי גידפו ולנשיאת משאות הובילו

 

צצננתו אהל קצייתנא, מיילו אודניכום שמעו

הקשיבו אנשי יודעי עלילתנו, הטו אוזניכם ושימעו

 

אמא קאסאוו אזדודנא, וואמא מן אהמום הומא סבעו

מה סבלו אבותינו, וכמה נהי וצער שבעו

 

וואמא רפדו מן גבינא, וואמא נכלעו וואמא בזעו

לעז בוז וחרפה ספגו, עד כמה םחדו, נחרדו ולא ענו

 

חין כתרו דנובאתנא וזא לעדו לבלאדנא

כאשר נתרבו פשעינו והגיע הצורר לארצנו

 

בלא רחמא וובלא מחננא

בלא רחמים ובלא חמלה לכלותנו

 

מא זברו חתתא מעאוונא, לא סנידא וואלא מדבבאר

לא מצאנו שום עזרה, ולא סומך במר קולנו

 

עמדא מא קאסא קלבהום, ומא חמלו וואמא צברו

אויה מה טרחלבם, מה נשאו ומה סבלו ועייפו

 

חין זאוו גאיירין עליהום, כיף טיור ססמא יטירו

כאשר באו הציפו אותם, כלהקות עוף שמים עפו

 

כיף אננחל דארו ביהום, וועלא בלדאנהום חסרו

כמו נחילי דבורים סובבים, ועריהם בטבעת הקיפו

 

סאיין רדד רבבי עליהום, דכלו לעדייאן לבלאדהום

כך גזר האל עליהם, וחדרו הצוררים לארצם

 

פיסאע טאחת ייאמהום, בסיוף מסלולא פידיהום

מהר נפל כוכב תפארתם, וחרב האויב שלופה בידם

 

כל וואחר וסאיין אזבר

כל אחד איך נמצו, ולאן נעלם

 

יום כאנו פדיכ לחוסרא, וותקווא זזוע עליהום

ביום בו נקלעו למכאובם, והרעב עליהם התעצם, למגרם

 

חתתא טבכו אננסא פלקדרא, דבחו אולאדהום ווכלוהום

נשותיהם בסירים בישלו, טבחו בניהם ואכלו בשרם

 

מאתו מננהום לכתרא, גיר אזזוע ווחדו פננאהום

מתו ונהרגו אין ספור, והרעב לבדו הדבירם

 

וומאתו סערא בסערא, במות זזוע למאררא

הכריעם מותם טיפין טיפין, תשושים נפלו ברעב המר

 

ווקתל בססיף מות וואערא, וולעדו וואקף בררא

הרג החרב הוא מוות איום, והאויב עומד וצר

 

גאלס בססיף כא יהבבר

יושב בזעם, וזומם על העם הנבחר

 

ראוו אולאדהום וובנאתהום, בכתרת אזזוע ייתגאשאוו

ראו בניהם ובנותם, מרוב רעב תמו לגווע

 

כא ייתבאכאוו קדדאמהום, מא קדרוסי ייתמססאוו

בבכי תמרורים לפניהם, לא יכלו לקום ןלפסוע

 

מא צאבו מא ייעטיוו ליהום, לא יפטרו וואלא ייתעססאוו

לא מצאו מה יתנו להם, לא אוכל ביום ולא סעודה לשבת

 

ראוו סללא יקדרו פיהום, כא ייבייאדו עיניהום

לא יכלו להוסיף הביט בפניהם, כי הלבינו עיניהם

 

כא ייתתנפאכו כרוסהום, בלזזוע נסחקו רוואחהום

בטניהם כנאד התנפחו, מתחלואי הרעב נפחו נשמותיהם

 

עמדא מא ראוו מן עתבאר

אויה, כי ממאוד כבדו מוראותיהם

 

מנאיין זאוו וולחקו, למדינת סלאם לעדייאן

כאשר התוקפים באו הגיעו, לארץ השלום פרצו ועלו

 

ומא חננו וואלא ספקו, לא מן אננסא וואלא מן אצבייאן

לא חננו ולא חמלו, על נשים ועל טף לא ריחמו ולא חמלו

 

כבאר לקייאד נדקו, רבטהום מתל ודייאן

גדולי הנשיאים בלשונם הביעו, ואותם כתיישים כבלו

 

סי מננהום בססיף סקקו, וסי מננהום פלכסבא עללקו

רבים מצהם בחרב ביקעו, ורבים בעמוד הקלון נתלו

 

וסי בנניראן חרקו, וסי בלזוע מא יסתקו

בלשונות האש רבים שרפו, ורבים ברעב נספו וכלו

 

וסי בקלבהום כא יינזבר

ורבים בלבבות תשושים נפלו

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-קצצא עלא כלייאן למקדש קינה על חורבן בית המקדש

מתוך ספרו ל יעקב לסרי

הישרה היהודית העממית במרוקו

קצצא עלא כלייאן למקדש

קינה על חורבן בית המקדש

אידא זית נכתב הממי, מא יקדרני לא כאגט וואלא חבר

אם אבוא לרשום צרותי, לא יספיק לא דיו ולא ניירות

 

ווידא נזית אנעידו בפממי, מא אילו קייאצ וואלא עבאר

ואם אותם אספר בפי, אין לא משקלות ולא מידות

 

בעד ממא טול ייאמי, נבקא נעיד פי האד לכבאר

וכל עוד יאריכו ימי, אוסיף ואגיד באלה הבשורות

 

חין נתפככר המומי, ווזמיע כול מא זרא לקאוומי

כאשר אזכור דאגותי, וכל מה שאירע לעמי משוטני

 

ימראר עלייא טעאמי

יומררו עלי מזונותי

 

עיני בדדמעא נעמי, נבכי אומא נוזזד אצצבר

עיני בדמעות תתעוור, אבכה ואלא אכין נחמותי

 

נדרו ייא נאס פי חאלי, וותערפו סאיין זרא בייא

הביטו בני אנוש על רוע מצבי, ותדעו מה נגזר ולי קרה

 

וואס האגדא כונת פי אוולי, ללי כונת ראייס לענאייא

האומנם כך הייתי בימי קאשיתי, מאוד מכובד ולקאשי עטרה

 

תבדדל פי ננדרא כייאלו ודאר אזזמאן עלייא,ובית קודש לעאלי

מראה דמותי השתנה, הזמן עלי סובב, ובית מקדש הדרי

 

סאר כאלי וואנא מזלי, מסא מכאני אומאלי

לעיי חורבות היה ואני גולה, אבדה אדמתי נבזז אוצרי

 

מאתו חבאבי מעא אהלי קלבי בלהמום נדבבר

נעטבחו אהובי עם קרובי, ולבי בעוגמות מרורי

 

כרזו וונדרו ייא כוואני, סקסיוואס דאז פי דדונייא

צאו והביטו, אחי, ושאלו מה נתרחש בעולם

 

סי חדד מא דאק ניראני, והווא פהאד שוויא

איש לא טעם אש שריפתי, וכמוני זוהר אורי הועם

 

ובאס ננסא אנא גבני, יעדרני פהאד אררזייא

ואיכה אשכח אני חרפתי, ויבין תקוותי וגודלם

 

נאר האד להממ כוואתני, חתתא ללי תצווטו מצארני

רשפי הצרה הזאת צרבני, עד שאוכלו מעי

 

תהרראת בדמעא עיני, וסעדי כחאל כיף לחבר

נשחקה בדמעה עיני, ואושרי הושחר כמו דיו בלי די

 

 

ייא חצרא מן חין כוננא, פי עבאדת אללאה מסגגמין

חלפו הזמנים כאשר היינו בעבודת האל מאוד ישרים

 

כאן נאוור אללאה עלינא ווקלובנא ביה מסתאמנין

הדר השכינה נחו עלינו, ובו לבותינו בטוחים

 

לארד תרעעדת מננא, וחתתא עלא לומאם חאכמין

רעדה הארץ מפנינו, ואף על אומים היינו למושלים

 

וליום נחכמנא עלא דנובנא, לעביד סארו יחכמו פינא

והיום נשלטנו מפני חטאינו, וכבר עבדים רודים בנו

 

ייתמללגו עלינא וויעאיירו זמיענא

יתלוצצו עלינו ויבוזו לקהלנו ההוללים

 

חתתא ללי מראררת חייאתנא, מן כתרת למות ולקבר

חיינו הפכו לרוש ומרורים, ומה רבו קברות חללים

 

המום כתאר לינא עמלו, ווסקאוונא כאס דדופלא

תוגות רבות גרמו לנו, והשקונו כוס תרעלה

 

כול יום כא יקולו לינא, כרזו ייא ססלעא דלילא

כל יום שאגו לעברנו, צאו מזה כמו סחורה זולה

 

וועלא אוזהנא כא ידלפו, בזמיע כול מאהי חסלא

על פנינו בחוצפה ירקו, בכל מקום ופינה אומללה

 

אללי יחבבו מננא יקתלו ווללי חבבו יסנסלו

אשר להורג הרגו, ואשר לאזיקים כבלו

 

ווללי חבבו יכבבלו

ואשר חפצו, בשרשרת קשרו ולא חמלו

 

ווזמיע ליהודי ינעלו, יזיבוה ירפד לעבאר

וכל יהודי גידפו ולנשיאת משאות הובילו

 

צצננתו אהל קצייתנא, מיילו אודניכום שמעו

הקשיבו אנשי יודעי עלילתנו, הטו אוזניכם ושימעו

 

אמא קאסאוו אזדודנא, וואמא מן אהמום הומא סבעו

מה סבלו אבותינו, וכמה נהי וצער שבעו

 

וואמא רפדו מן גבינא, וואמא נכלעו וואמא בזעו

לעז בוז וחרפה ספגו, עד כמה םחדו, נחרדו ולא ענו

 

חין כתרו דנובאתנא וזא לעדו לבלאדנא

כאשר נתרבו פשעינו והגיע הצורר לארצנו

 

בלא רחמא וובלא מחננא

בלא רחמים ובלא חמלה לכלותנו

 

מא זברו חתתא מעאוונא, לא סנידא וואלא מדבבאר

לא מצאנו שום עזרה, ולא סומך במר קולנו

 

עמדא מא קאסא קלבהום, ומא חמלו וואמא צברו

אויה מה טרחלבם, מה נשאו ומה סבלו ועייפו

 

חין זאוו גאיירין עליהום, כיף טיור ססמא יטירו

כאשר באו הציפו אותם, כלהקות עוף שמים עפו

 

כיף אננחל דארו ביהום, וועלא בלדאנהום חסרו

כמו נחילי דבורים סובבים, ועריהם בטבעת הקיפו

 

סאיין רדד רבבי עליהום, דכלו לעדייאן לבלאדהום

כך גזר האל עליהם, וחדרו הצוררים לארצם

 

פיסאע טאחת ייאמהום, בסיוף מסלולא פידיהום

מהר נפל כוכב תפארתם, וחרב האויב שלופה בידם

 

כל וואחר וסאיין אזבר

כל אחד איך נמצו, ולאן נעלם

 

 

יום כאנו פדיכ לחוסרא, וותקווא זזוע עליהום

ביום בו נקלעו למכאובם, והרעב עליהם התעצם, למגרם

 

חתתא טבכו אננסא פלקדרא, דבחו אולאדהום ווכלוהום

נשותיהם בסירים בישלו, טבחו בניהם ואכלו בשרם

 

מאתו מננהום לכתרא, גיר אזזוע ווחדו פננאהום

מתו ונהרגו אין ספור, והרעב לבדו הדבירם

 

וומאתו סערא בסערא, במות זזוע למאררא

הכריעם מותם טיפין טיפין, תשושים נפלו ברעב המר

 

ווקתל בססיף מות וואערא, וולעדו וואקף בררא

הרג החרב הוא מוות איום, והאויב עומד וצר

 

גאלס בססיף כא יהבבר

יושב בזעם, וזומם על העם הנבחר

 

 

ראוו אולאדהום וובנאתהום, בכתרת אזזוע ייתגאשאוו

ראו בניהם ובנותם, מרוב רעב תמו לגווע

 

כא ייתבאכאוו קדדאמהום, מא קדרוסי ייתמססאוו

בבכי תמרורים לפניהם, לא יכלו לקום ןלפסוע

 

מא צאבו מא ייעטיוו ליהום, לא יפטרו וואלא ייתעססאוו

לא מצאו מה יתנו להם, לא אוכל ביום ולא סעודה לשבת

 

ראוו סללא יקדרו פיהום, כא ייבייאדו עיניהום

לא יכלו להוסיף הביט בפניהם, כי הלבינו עיניהם

 

כא ייתתנפאכו כרוסהום, בלזזוע נסחקו רוואחהום

בטניהם כנאד התנפחו, מתחלואי הרעב נפחו נשמותיהם

 

עמדא מא ראוו מן עתבאר

אויה, כי ממאוד כבדו מוראותיהם

 

מנאיין זאוו וולחקו, למדינת סלאם לעדייאן

כאשר התוקפים באו הגיעו, לארץ השלום פרצו ועלו

 

ומא חננו וואלא ספקו, לא מן אננסא וואלא מן אצבייאן

לא חננו ולא חמלו, על נשים ועל טף לא ריחמו ולא חמלו

 

כבאר לקייאד נדקו, רבטהום מתל ודייאן

גדולי הנשיאים בלשונם הביעו, ואותם כתיישים כבלו

 

סי מננהום בססיף סקקו, וסי מננהום פלכסבא עללקו

רבים מצהם בחרב ביקעו, ורבים בעמוד הקלון נתלו

 

וסי בנניראן חרקו, וסי בלזוע מא יסתקו

בלשונות האש רבים שרפו, ורבים ברעב נספו וכלו

 

וסי בקלבהום כא יינזבר

ורבים בלבבות תשושים נפלו

התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל-ר׳ אברהם אבולענייה (הנביא)

 

התנועה השבתאית במרוקו – אליהו מויאל.

קורות התנועה השבתאית.

ר׳ אברהם אבולענייה (הנביא)

ר׳ אברהם אבולעפיה (1292-1241), היה מגדולי חכמי ספרד ומיסטיקן קיצוני. הוא הרבה לנדוד בקהילות ישראל ולהטיף לביאתשבתאי צבי המשיח: ראה את עצמו כנביא ובשנת 1280 (שנת מ׳) נסע לרומא וניסה להשפיע על האפיפיור להתגייר. הרשב״א (1310-1235) (ר׳ שלמה בן־אדרת), היה בר־פלוגתא שלו והאשימו ששם עצמו למשיח. השפעתו של ר׳ א. אבולעפיה על תורת הקבלה היתה גדולה. הוא פירסם הרבה ספרי נבואה, בהם השתמש בסמלים משיחיים ובהם ״שאף להראות דרך מעשית להשגת רוח הנבואה על־ידי תרגילי התבוננות באותיות ובשמות״.

רשימה ארוכה של רבנים ומקובלים עסקו בתורת הקבלה ופירשו ברוחה פרושים על התורה.

גרוש ספרד

בשנת רנ״ב (1492) בימי פרדיננד ואיזבלה, ב־30 במרס 1492, יצאה הגזרה מארמון אלהמברה. על היהודים נגזר לצאת את גבולותיה של הממלכה עד 30 ביולי אותה שנה, וכל הנשאר – אחת דתו להמית. 150,000 יהודים נטלו את מקל הנדודים ויצאו לקראת עתיד לא נודע. רובם שמו פניהם לחופי צפון אפריקה ונתקבלו ברצון על־ידי בל הקהילות היהודיות ״מסא­לי במערב ועד טריפולי במזרח״.

דון יצחק אגרבנאל

הטרגדיה הגדולה שפקדה את העם אחרי הגרוש והתלאות שהיו מנת חלקם של הגולים טילטלו את העם טלטלה עזה והדליקו ביתר שאת את ניצוצות הגאולה וחיזקו את האמונה בביאתו הקרובה של המשיח. תרומה מכרעת לאמונת הגאולה הקרובה תרמו דעותיו וספריו של דון יצחק אברבנאל, שר האוצר של ממלכת ספרד. הוא היה עד ראיה לאותה קטסטרופה נוראה וחזה מבשרו את כל תלאותיה ומוראותיה. הוא יצא בראש הגולים וניסה לרומם את רוחם ולהצילם מצפרני היאוש שננעצו בהם, על־ידי ספריו המשיחיים ספרים אלה, אומר מ.צ. סגל, י הכשירו במידה רבה את הלבבות להופעת דוד הראובני ושלמה מולכו."

ואכן שוב הופיעו מחשבי קצין, ביניהם דון יצחק אברבנאל שחישב ומצא ששנת הגאולה תהיה שנת רס״ג (1503). אחריו חישבו לשנת ר״ץ (1530) ואחר־כך לשנת של״ה (1575).

ר׳ אברהם הלוי (בן־אליעזר)

בין מחשבי הקצין היה ״המקובל האלוהי״ ר׳ אברהם הלוי. הוא גרם להקמת תנועה לחזרה בתשובה על־ידי צומות וסיגופים כדי לעלות לארץ ולהכין את עצמם לימי ביאת המשיח. הוא חישב ומצא בדומה לאברבנאל ששנת ר״ץ (1530), היא שנת הקץ. אך שנת ר״צ רצה, עברה וחלפה והמשיח לא בא. שוב אכזבה.

דוד הראובני במרוקו

בדרך מסעותיו הגיע הראובני גם למרוקו. שם שהה זמן מה והצליח להתקרב אל שליטי הארץ ולהתחבב על היהודים, עד כדי כך שכמה חוקרים חשבוהו למרוקאי וצרפו לשמו את שם הלוַאי דוד הראובני ״המרוקאי״. דעה זו הופרכה על־ידי חוקרים.

יהודי מרוקו רחשו לו כבוד רב וגדולי תורה ונכבדי העדה שיחרו לפתחו. בימי שהותו במרוקו ניסה לגייס עזרה לשם מילוי שליחותו ואף הצליח להחזיר ליהדות יהודים שהמירו את דתם. ידוע על יהודי מומר בשם אלדיק שחזר ליהדות בהשפעתו של דוד הראובני.

רבים מבין הגולים, כאמור, מצאו מקלט בערי צפון אפריקה ומרוקו, ויחד אתם חדרו והתחזקו הנטיות המיסטיות והרוח המשיחית.

המרכז הצפתי

עם גבור הרוח המשיחית גברה גם התשוקה בקרב רבני ומקובלי מרוקו לעלות לארץ־ישראל וליטול חלק בהקמת המרכז ההגותי־קבלי בצפת. עם הקמת המרכז חדלה הקבלה להיות נחלתם של חוגי העילית המצומצמים ופרצה את המעגלות הסגורים בהן נעה עד כה. הקבלה יצאה לרשות הרבים והפכה לתנועה רוחנית בעלת עצמה, העתידה להשפיע על ההתפתחות ההסטורית של העם היהודי כולו בדורות הבאים. תרומה נכבדה בכיוון זה תרם אחד מתלמידי האר׳׳י שעלה לצפת ממרוקו, ר׳ יוסף בן־טבול המערבי.

המרכז בצפת משך אליו מקובלים מכל הפזורה היהודית, ואליו הגיעו הכמים מארצות אירופה, אפריקה ואסיה. מזרח ומערב כאחד. ביניהם היו חכמים מקובלים רבים ממרוקו. המרכז הפך בזמן קצר לזרקאור אשר האיר את חשכת הגולה באור תורת הקבלה.

שני מקובלים גדולים עמדו במרכז היצירה הקבלית של צפת: ר׳ משה קורדובירו (1570-1522) ור׳ יצחק לוריא אשכנזי (האר"י) (1572-1534).

רבי משה קודדובירו (1570-1522)

היה תלמידם של ר׳ יוסף קארו (בעל ה״שולחן ערוך״) ושל ר׳ שלמה אלקבץ בעל השיר הידוע ״לכה דודי לקראת כלה״ והיה מורהו של האר״י. הוא נחשב למיסד של המרכז בצפת, כתב הרבה ספרים על תורת המסתורין. העיקרי שבהם הוא ״אור יקר״ שהוא פרוש על הזוהר אשר בכתיבתו עסק כל ימי חייו. הוא נפטר בירושלים בשנת 1570. אחרי מותו תפס את מקומו ואת כתר המנהיגות בתורת הקבלה תלמידו המצטיין ר׳ יצחק לוריא (האר״י).

ר׳ יצחק לוריא אשכנזי (האר״י)(1572-1534)

ר׳ יצחק לוריא נודע בשם האר"י הקדוש. דמותו היתה אפופה מסתורין. היה תלמידו גם של הרדב״ז(ר׳ דוד בן־זמרה) שעלה לארץ־ישראל מפאס. אחר־כך עשה במצרים ובסוף ימיו עלה לצפת. בהיותו במצרים התמסר האר"י לתורת הנסתר ״ופרש את עצמו מכל עסקי העולם הזה, התבודד בבית קטן על שפת נהר הנילוס במצרים ושם זכה לרוח הקודש ואליהו ז״ל (זכור לטוב) שנתגלה אליו וגילה לו את רזי התורה.״

בהיותו בן 35 עלה לצפת, שהיתה אז מרכז הקבלה, שם ישבו והפיצו תורה גדולי הקבלה של התקופה, ר׳ שלמה אלקבץ ור׳ משה קורדובירו. הוא נכנס לבית־מדרשו של ר׳ משה קורחבירו ולמד בישיבתו.

אחרי מות רבו תפס את המקום הראשון במעלה בין מקובלי צפת, שראו בו ״קדוש אלוהים נזיר ומתבודד״. הוא נחשב לסולל דרך חדשה בקבלה. ואף הוא חשב את עצמו כעולה על כל מקובלי דורו, ומתוך כמה מרמזיו הבינו תלמידיו שראה את עצמו כמשיח בן־יוסף.

בראשיתה נטתה תורת הקבלה להבין את סוד האלוהות וסוד התורה והמצוות תוך מגמה לחזק את הדבקות בה׳ וברצונו על מנת לזכך את הנשמה ולרומם את הנפש; ״אך קבלת האר״י״ – אומר גרשם שלום – ״היתה מלאה מתח משיחי… האר״י שינה הרבה את מהותה של הקבלה המאוחרת והכין לא במעט את הקרקע להתעוררות המשיחית בתנועה השבתאית.״

קביעה זו של חוקר הקבלה והתנועה השבתאית חשובה לנו כדי להבין את ההתעוררות המשיחית והאמונה בתנועה השבתאית בכלל ובמרוקו בפרט.

כדי שנבין כמה היתה גדולה השפעתה של קבלת האר״י על ההתעוררות המשיחית ותרומתה להגברת האוירה המיסטית, נרחיב כאן את היריעה על המקום שתפסה תורת הנסתר וקבלת האר״י בחיי יהודי מרוקו.

כאמור, הרוח המשיחית עוררה כיסופים לגאולה והגבירה את הרצון והתשוקה לעלות לארץ־ישראל על מנת להצטרף למרכז הצפתי.

מיהו מוחמד – נביאו או —-דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

 ♦ האם אלוהים שינה את דעתו בכל אשר נכתב על בריאת האדם בספר בראשית?

יש להדגיש ביתר שאת שהמלאך אינו מטיל על מוחמד כל משימה והמסר המשתמע מתוכן החלום אינו יאה למלאך גבריאל כשליח ה׳. הוא כפייתי ואלים ולא יתכן ששליח ה׳ לא ידע שמוחמד אינו יודע קרוא וכתוב.

היתכן שמלאך ה׳ ינסה לחנוק את מוחמד שלוש פעמים על סירובו לקרוא כשהוא יודע בוודאות שאין הוא יודע קרוא וכתוב? מהו המסר ומהי המשימהמיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמת שהוטלה על מוחמד כשליח ה׳?

על פי מקורות המחקר אודות תולדות חייו וחלומו של מוחמד קיימות גרסאות שונות מגרסת אבן-הישאם. אחת הגרסאות השונות בתכלית בתיאורי החלום, מצוטטת להלן:

בהיותו מוחמד כבן ארבעים ניגלה אליו דבר האלוהים בחלומו, תחילה חשש מוחמד שהשטן משטה בו אך קמעא-קמעא נשתכנע שאכן אלוהים הוא אשר נתגלה לו ושאלוהים בחר בו להביא את בשורתו לבני אדם״.    סוף ציטוט

מחקריו אודות חיי מוחמד התבססו על החדית׳ים והיוו בסיס לכל חוקרי תולדות האיסלאם אחריו.

אבן-אסחאק נולד בשנת 707 ונפטר בשנת 767 אחרי הספירה, הוא היהאחד מחוקרי דת האיסלאם הראשונים שמחקריו עלו על הכתב אודות האיסלאם וחיי מוחמד כ־135 שנה לאחר מותו.

על פי הכתובים סיפר מוחמד את תוכן חלומו לחדיג׳ה אשתו בשובו מ׳הר חירא׳* כשהיה מבולבל ולא ידע בוודאות אם הקול ששמע בחלומו הוא קול אלוהי או קולו של השטן. מחד, השתכנע מוחמד, על פי דבריו, שאכן בחר בו אלוהים להביא את בשורתו ומאידך היה מבולבל ולא ידע בוודאות אם הקול ששמע הוא קול אלוהי או קולו של השטן המשטה בו.

הר ׳הירא׳ ממוקם סמוך לעיר מכה ומהווה כאחד המקומות הקדושים למסורת הפגנית, עובדי האלילים, שנהגו לעלות להר ולשהות בו כחודש ימים בשנה לעשיית מצוות כמו האכלת עניים ותפילות הודיה לאלים. חדית׳ים או הדיסים הם סיפורים שכביכול נאמרו מפי מוחמד וממשיכי דרכו ומקורביו העבירו את אמרי פיו למאמינים שעם חלוף הזמן הפכו לחוקים ולחלק ממסורת האיסלאם למרות אי הודאות באמיתותם.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר