ארכיון יומי: 11 ביולי 2013


Une histoire de familles-J.Toledano-Adda-Addi

une-histoire-fe-famillesJoseph Toledano 

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.

Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.

Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu.

Adda

Nom patronymique d'origine arabe, litterlement la costume. On connait l'importance primordiale de la coutume autrefois dans la vie religieuse et quotidienne, chaque famille suivant des costumes propres qu'elle n'était disposee a abandonner a aucin prix.

Un vieux proverbe disait meme que " el ada ghelbt din " , la coutime a vaincu, suplante la loi. Au XXeme siecle, nom tres peu repandu, porte en Tunisie – Tunis, Sousse, et en Algerie – Alger, constantine, Tebessa, Mascara

Rabbi Reouben Adda

Rabbin a Constantine au milieu du XIXeme siecle, de la premiere generation de rabbins qui eurent a confronter les effets de la modernisation apportee par la colonisation francaise

Gaston Adda

Un des dirigeants de la communaute d'Alger entre les deux guerres. Il fut choisi en septembre 1942 par le gouverneur general d'Algerie, Chatel, sur la liste de 45 personnalites presentee a sa demande par la communaute pour faire partie du Conseil D'Administration de l'Union Generaledes israelites d'Algerie, organisation creee par les autorites pour regrouper d'autorite les Juifs du pays dans le cadre du Statut des juifs qui avait prive les Juifs akgeriens de la nationalite francaise et des droits de citoyens.

Les dirigeants juifs firent tout pour retarder la creation de cette institution. Qui n'eut heureusement pas l'occasion de fonctionner, les Americains debarquant a Alger le 8 Novembre de la meme annee.

Autre source

ADA ou ADDA : soit nom d’origine hebraique (ada) qui signifie parure, ornement; c’est aussi une des femmes de Lemekh (cf Bible : Genese 4,19); soit d’origine arabe ‘Adda étant une contraction du nom Abdallah (serviteur de Dieu). 

    Addi

Nom patronymique d'origine arabe, au sens difficile a cerner. C'est un ancien prenoim masculin adopte par kes Berberes Zenata et par les juifs, apres la conquete arabe. Le chercheur David Corcos rapporte que dans sa ville natale, Mogador, et dans le sud du Maroc, ce prenom était autrefois fort repandu comme diminutif du prenom masculin  votif fort populaire parmi les Juifs, Messaoud, le fortune, le bienheureux

Puis ce prenom serait tombe en desuetude a la fin du XVIIeme siecle, pour ne subsister chez les juifs que comme nom patronymique, alors qu'il s'est conserve comme prenom chez les Berberes ( voir Addi Oubihi qui souleva le Tafilalet en 1957 ).

On peut y trouver un debut de confirmation dans le fait que ce patronyme ne figure pas dans la liste des noms de famille du Maroc courants du debut du XVIeme siecle, etablie par le premier historien des juifs du Maroc, rabbi Yaacob Toledano dans son livre " Ner Hammarab ", et qu'il est donc d'apparition plus tardive.

Rabbi Yossef Messas par contre rapporte que c'était dans l'ancien temps un prenom feminin et cite la famille Elhyani de Meknes que tout le monde n'appelait plus au debut du XXeme siecle qu'Addi, en hommage a leur illustre grand-mere, Addi Elhyani.

Autre explication possible : diminutif de " el adi ", le coutimier, a rapprocher de Adda et Adaoui. Enfin pour Abraham Laredo, le nom d'origine berbere signifierait le confedere, celui qui appartient a une confederation de tribus organisee pour l'auto defense.

Autres formes : se rencontre egalement precede de l'indice de filiation : Benadi, Benaddi, Benady et sous l'orthographe Addy. Au XXeme siecle, nom peu repandu, porte au Maroc – Meknes, Tetouan, Marakech, Tanger, Csablanca et par immigration a Gibraltar et en Algerie – Setif.

Rabbi Chalom Addi 

Rabbin notaire ne a Meknes, installe a Rabat au XVIIIeme siecle, il sevit dans le tribunal de rabbi Eliahou Sarfati.

Messod Benady Addi

Commercant ne a Tetouan installe a Gibraltar en 1738. Armateur. Son navire fut capture par la flotte francaise de Mediterranee au large de Gibraltar sous l'accusation de commerce avec l'ennemi anglais.

Condamne aux galeres avec un autre passager musulman de son navire, il reussit a retrouver la liberte grace al l'energique intervention du consul d'Angleterre a Malaga ou le bateau francais qui les transportait avait fait escale.

 Messod Benady

Libraire et homme de lettres de Gibraltar installe a Londres. Auteur d'une petite histoire des juifs a Gibraltar de 1704 a 1783, publiee par la Siciete Britanique d'Histoire Juive

Saya Benadi

President de la communaute de Medjel El Bab, Algerie au debut des annees cinquante.

Samuel Benady

President de la communaute juive de Gibraltar dans les annees soixante.

Claude Benady

Libraire, poete et ecrivain ne a Tunis en 1922. Il a anime pendant une dizaine d'annees des publications litteraires comme : " Periples ", " La Kahena ", " Correspondances ". Contraint de quitter son pays natal apres l'independance, en 1957, il choisit de s'installer dans la region parisienne, a Boulogne-sur-Seine, ou il dirige la librairie " Periples ".

Il a publie 2 romans dont " Les remparts du bestiare " ( Paris, 1955 ), mais il est surtout connu comme poete. Plusieurs de ses receuils de poemes ont déjà été edites, dont : " La couleur de la terre " ( 1951 ); "Recommender l'amour " ( 1953 ); " Le degel des sources " ( 1954 ; " Un été qui vient de la mer " 1957 : ; " Marguerite a la source " 1975 ; " Les etangs du soleil " ( Paris 1983 ). Hors jeu de mots

francais et en hebreu

Hana

Sociologue, nee a Meknes decedee tres jeune en Israel. Docteur en sociologie, elle consacra sa these a l'histoire de la presse juive en France et fut chargee de recherches au C.N.R.S sous la direction de Doris Donath-Bensimon, specialiste francaise du judaisme marocain.

Rabbi Yaacob Benady

Fils de David. Rabbin a jerusalem, originaire de Meknes. Directeur adjoint du Conseil Rekigieux de la capitale

Autre source

 ADI : nom soit d’origine hebraique (adi) signifiant mon ornement, ma parure; soit d’origine arabe (adi) signifiant le temeraire,  le brave,  le courageux

מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו –  ציונות, עליה והתיישבות. העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן

 

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל.

מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו –  ציונות, עליה והתיישבות.

העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן

בשנים שלאחר מכן עלו כמה קבוצות של יהודים מאלג'יר לארץ ישראל, ודיפלומטים זרים כתבו על כך. וליאם שיילר הקונסול האמריקאי באלג'יר בתחילת המאה הי"ט, מספר על זקנים המורישים רכושם לפני עלותם לארץ, ולוקחים אתם רק את הדרוש לשארית ימיהם בירושלים.

בשנת 1816 הוא ראה כי זקנים יהודים שכרו ספינה כדי להגיע לחוף ארץ ישראל. עלייתםשל יהודים מאלג'יר בשנות ה – 30 וה – 40 של המאה הי"ט זוכה, אף היא לדיווח בעטיהם של נציגים צרפתיים. בשנת 1832 מוזכרת " עלייה חשובה " היוצאת לירושלים.

תומאס קמבפל, המתאר א אלג'יריה אחרי כיבושה בידי צרפת על פי מכתבים מהשנים 1834 – 1835, מספר על יהודים מאוראן העולים לירושלים וחוזרים. כרגיל בכל הדורות, היו יהודים שעלו וחזרו לארצות גלותם.

הזכרנו לעיל את לומסדאן שביקר באלג'יר בשנת 1837, הוא מספר כי פגש את אחיו של מארחו היהודי, שהוא תושב ירושלים. הלה דיבר על עיר הקודש בהתלהבות והביע את רצונו לשוב אליה, דבר הנמנע ממנו בשל סיבות כספיות.

למרות הירידות, הייתה עלייה במספר הנשארים בארץ ישראל, והראיה, כי בשנת 1845 מביע קונסול צרפת בירושלים תמיהתו הוכח עלייה במספר יהודי אלג'יר הנמצאים בארץ הקודש. את דבר שאיפתם של יהודים בתוניס לשוב לארץ ישראל מביע סופר צרפתי בשם מישל, בשנות ה – 60 של המאה הי"ט.

הוא תמה אמנם על תופעה זו, נוכח העובדה כי חל שיפור במצבם הכלכלי והחברתי של היהודים בתקופה זו. לא תמיד הבינו הנוצרים שכתבו על נושא זה את מהות הזיקה של יהודים לארץ ישראל, ואת מניעי העלייה אליה.

דה האסה וארטג, שכתב על תולדות תוניס, משוועה עלייתם של יהודים מעיר זו לארץ ישראל, לעלייתם של המוסלמים למכה, כלומר, חובה דתית שכל שומר תורה חייב למלא פעם אחת בחייו. הוא לא עמד על ההבדל בין היהדות לאסלאם בתחום זה.

אגב זאת בוא נותן לנו ידיעות על דבר עליית יהודים לארץ ישראל, לדבריו, עוזבים כל שנה יהודים זקנים בתיהם, עוברים דרך המדבר לטריפולי ומצרים כדי להגיע לארץ מכורתם, בה יסיימו חייהם. הסכנות האורבות בדרך אינן מונעות אותם, אף כי לא כולם מגיעים למחוז חפצם, מחמת סכנות אלה.

הוא מוסיף כי יהודים בעלי יכולת מפליגים בספינות קיטור לבקר בארץ וחוזרים לתוניס בדרך זו. לבסוף נזכיר מהו יחסו של נוצרי הכותב על תגובות יהודי המגרב לאפשרות של מדינה משלהם.

בספר על תולדות תוניסיה, שחובר בשנת 1899, מציין המחבר הרברט ויויאן, כי האוטונומיה שיהודי תוניס יצרו, היא מדינה בתוך מדינה וכעין דגם של המדינה היהודית העצמאית שתיבנה אי פעם בארץ ישראל או בתחתית הים….ואם תוקם אי פעם מדינה יהודית לא יהיו בה לא צבא ולא משטרה, השיפוט יהיה מבוסס על קו הצדק והכלכלה על יסוד סוציאליסטי.

הדבר מלמד על ההערכה החיובית למבנה הקהילה היהודי. מאידך גיסא, רואה אף הוא כמו אחרים שקדמו לו, בתקוות הגאולה של יהודי המגרב אוטופיה וחלק מן האמונות העממיות הנפוצות אצל יהודים אלה, שלדידם של הנוצרים הם טפלות וחסרות בסיס רציונלי.

לסיכום, ראינו כי הנוצרים ציינו פרטים על עליית יהודים לארץ ישראל, על ערגתם ותקוותם לגאולה. לא כולם הבינו את היחס בין התופעות הללו, ולא ירדו לעומק המשמעות של הקשר בין האדם היהודי לארץ ישראל.

התגשמות הגאולה נחשבת בעיניהם כחזון רחוק ובלתי מציאותי, ומדינה יהודית בארץ ישראל כאוטופיה. אף על פי כן למדים אנו מכתביהם על קבוצות עולים לארץ ישראל, על עמידתם העיקשת באמונה המשיחית למרות האכזבות, על אהבתם העזה של יהודי המגרב לארץ ישראל שזר לא יבין אותה, אהבה שהתבטאה גם במעשיהם.

אנו למדים על זיקה נפשית הנובעת ממסורת דתית עמוקה, שלוותה בזכרונות העבר ובהכרת מעמדם בין הגויים. מטען רגשי משיחי זה פרץ בצורת העלייה ההמונית לאחר הקמת המדינה.

סוף הפרק

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר