מראכש העיר

באדיבותו והסכמתו של אשר בן חיים הי"ו

עקדת פלורי 

בנו יחידו של הפאשה של העיר מראכש חלה במחלה קשה . מיטב רופאי העיר לא מצאו מזור למחלתו .

באין תרופה למחלת בנו אהובו פנהLe Chateau de Cambous הפאשה לרבי פנחס הכהן המלומד בניסים מהעיר מראכש . הוא קרה אליו את הרבי אל ארמונו . הרבי הגיע למיטת חוליו של הבן התפלל להחלמתו

וכך היה 

הבן שב לאיתנו כאילו זה היה חלום רע . 

כאשר טייל בן הפאשה בגני המנארה בעיר מראכש נפלו עיניו על נערה יפיפיה . הבן שאל אודות הנערה ונאמר לו כי הנערה היא מבנות היהודים ומתגוררת היא במלאח היהודי במראכש . 

הבן הגיד לאביו כי בעת שטייל עם חבריו אחר הצהריים בגני המנארה שבעיר מראכש . ראו עיניו נערה יפת מראה מבנות שרה . והוא מבקש מאיתו כי ילכו יחדיו לבית אבי הנערה בכדי לבקש את ידה . האב ניסה לדבר על לב בנו כי יקח לו אישה מבנות עמו אך הבן מיאן להיענות לבקשת אביו בלב כבד נעתר הפאשה לבקשת בנו יחידו. 

הבן ואביו הפאשה של מראכש יצאו אל בית אביה של הנערה במלאח של מראכש .הבית שכן ברחוב דרב עטייה בבניין דירות בו התגורר גם רבי כליפא ויזמאן . 

הבן והפאשה הגיעו לבית כאשר ידי משרתם מלאו תשורות ומתנות לנערה ולהוריה . הפאשה ביקש את ידי הנערה מהוריה . ההורים שפחדו לסרב לפאשה . אמרו לו בנימוס כי לכבוד להם לתת לו את ביתם אך כעת צעירה היא. ובעוד שנה כאשר תתבגר ותסיים את בית סיפרה . יהי להם לכבוד להשיא את ביתם לבנו לאישה . 

הבן והפאשה נפרדו בברכות מההורים המפוחדים .הבן הבטיח להגיע מידי פעם לבית ההורים בכדי לבקר את אהובתו פלורי .

כאשר יצאו הפאשה והבן את הבית התיישבו ההורים לטכס עצה כיצד לצאת מן הרעה אשר נפלה עליהם .

הימים ימי העלייה לארץ ישראל הם . בראש מעייני השליחים היו בני הנוער במראכש . הנערים בני מראכש נשלחו על ידי השליחים בהמוניהם לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער מרדכי ניגש בחשאי לפעילי העלייה וביקש מהם לשלוח מיד את ביתו לארץ ישראל .

בקשת האב אושרה. ובתוך ימים אחדים עזבה פלורי בבהילות את מראכש בדרכה לארץ ישראל .

לאחר כחודש ימים . ניצב בנו של הפאשה בבית הוריה של פלורי . כפי שהבטיח הוא כאשר ביקר בביתם יחד עם אביו .הוא הגיע בכדי לראות השלום לאהובתו פלורי . 

הבן הקיש בדלת שהיתה פתוחה אך איש לא השיב לו . באין איש שיזמין אותו להיכנס פנימה . הזמין את עצמו ונכנס אל תוך הבית כאשר הוא מחפס את בני הבית לשווא . לא יתכן הדבר אמר לעצמו בן הפאשה הלוא הדלת פתוחה . חיפס בחדרים ולא מצא איש . התיישב בחדר האורחים והנה רואות עיניו בפינת הבית את האם יושבת לה בוכיה . ניגש אל האם ושאל מה לך כי תבכי היכן פלורי ? . 

האם בקול בוכים ובפחד גדול אמרה לבן הפאשה כי פלורי .
נסעה להינפש בצרפת. אצל דודתה מישל. האם המשיכה ואמרה כי גם בני המשפחה מתגעגעים . וממתינים בקוצר רוח לבואה של פלורי בימים הקרובים בעזרת השם . לשמע הדברים האלו טרק בן הפשא את הדלת אחריו בחמת זעם . ובדרכו החוצה סינן מפיו קללות ואיומים . 

מרדכי אבי הנערה ידע שנקלע הוא למצב ביש בלא מוצא . עם ערב יצא כדרכו אל בית הכנסת של מסעוד ויזמאן כמנהגו יום ביומו להתפלל בציבור מנחה וערבית . ישב הוא מהורהר ומדוכדך ללא זיע . גם שהקהל קם להתפלל תפילת שמונה עשרה . נשאר מרדכי דבוק אל כסאו . ראה הרב כליפא ויזמאן ממקום מושבו את מרדכי ופניו אינם כתמול שלשום . ניגש הרב אל מרדכי שם את ידו על כתפו ושאלו ? . מה לך מרדכי ? 

מה אספר ומה אומר לך רבי כליפא ויזמאן . ענה מרדכי . מכה קשה פקדה אותי ואת משפחתי איני מוצא מזור לצרתי . סיפר מרדכי את קורות אהבת בנו של הפאשה לבת שלו פלורי . על הברחת ביתו לישראל על ידי פעילי העלייה. .רבי כליפא ויזמאן . בירך את מרדכי והיגיד לו כי ימתין בסבלנות לתשועת השם . 

שב מרדכי אל הבית מצא את אשתו בוכייה ותפילה בפיה לבורא עולם שיצילה מצרה צרורה זו . 

מרדכי עלה על יצועו בלא שאכל פת ערבית . . בחצות הליל מספר מכוניות הגיעו לרחוב השקט . ומתוכם יצאו מספר אנשים עלו חיש מהר ודפקו בפראות על דלת ביתו של מרדכי . השכנים ניעורו גם מרדכי ואשתו קמו בבהלה לשמע הדפיקות בדלת . האנשים הזרים לא המתינו עד אשר יפתחו להם את הדלת ופרצו את הדלת בחמת זעם . לקחו את מרדכי עימם במכונית שהמתינה להם במעלה הרחוב ונסעו בפראות .

השמועה על דבר מעצרו של מרדכי הכתה בהלם את יהודי העיר . הם לא ידעו מה הסיבה למעצרו של מרדכי איך יתכן הדבר . למה ומדוע ? שאלו יהודי העיר איש את רעהו . מקצת מהיהודים אמרו שחייב כספים הוא לממשלה וזו סיבת מעצרו . מקצתם אמרו שפעיל ציוני הוא ולכן נעצר על פעילות זו .

אך רק הרב כליפא ויזמאן ידע את סיבת מאסרו . עם שחר כינס הרב את נכבדי הקהילה ופתר להם את תעלומת מעצרו של מרדכי . 

מרדכי הושם בבית האסורים ללא אוכל ושתיה ואיש לא הורשה לבקרו . אף איש לא בקש לדבר עמו או לחקור אותו . לאחר מספר ימים הופיע הפאשה בכבודו ובעצמו ונגש אל מרדכי ירק עליו . דרך עליו בנעלו וזעק בחמת זעם 

מה לך יהודי שפל רוח . כי תשפילני .

הן אל מעונך באתי ודברתי עמך ובקשתי את יד ביתך . ואתה בגדת בי והברחת את ביתך לארץ ישראל . רע ומר תהי אחריתך ואחרית קהילתך . 

שליחי העלייה בעיר נעצרו על ידי המשטרה . העלייה לארץ ישראל פסקה . חנויות היהודים נסגרו באין קונים . יהודי העיר סבלו מפגיעות בגופם ורכושם הפך הפקר לאספסוף . 

אנשי הקהילה באו אל רבני העיר מראכש בדרישה להתערב ולמצוא פיתרון לבעייה סבוכה זו . באין פיתרון . שערי ארץ ישראל יינעלו . והנותרים בעיר במראכש חייהם יהיו בסכנה . 

ראשי היישוב היהודי במראכש פנו אל רבי כליפא ויזמאן ובקשו מרבי כליפא להיפגש עם מרדכי בבית האסורים . בכדי לדבר על ליבו למען ישיב את ביתו לעיר מראכש .

הפאשה נתן את הסכמתו לראשי הקהילה . לכך שרבי כליפא ויזמאן יבקר את מרדכי בבית האסורים . 

וכך היה רבי כליפא ויזמאן ביקר את מרדכי . בבית המעצר . הביא לו אוכל כשר. הרב החל לדבר בנועם על ליבו של מרדכי. הוא הסביר לו את חומרת המצב אליו נקלעה הקהילה. ושעליו להקריב את פלורי על מזבח העלייה לארץ ישראל . הזכיר לו את מרדכי היהודי ואת אסתר המלכה 

הרב בתחינה ובקול בוכים המשיך ואמר ` אתה הוא מרדכי ובתך היא אסתר " " הנך כאברהם העוקד את בנו בהר המוריה. אלפי שנים אנו נושאים את ירושלים על ראש שמחתנו בכל יום ובכל שעה אנו בוכים על חורבן דבירנו. ועל הגולה הדוויה בה אנו יושבים. יום יום בחצות הליל אנו מניחים עפר על ראשנו . ובוכים על מר גורלנו. וכעת ששערי ארץ ישראל פתוחים לפני היהודים . אתה ובתך מעכבים את הגאולה . הרב 

בלב כבד ובעיניים בוכיות חתם מרדכי על מכתב המבקש משליחי העלייה בצרפת להשיב בדחיפות את פלורי . אל בית הוריה במראכש . מפני שאחיה חולה מאוד וימיו ספורים . 

המברק הגיע לאחראים במחלקת העלייה של הסוכנות בצרפת .שליחים מבוהלים יצאו למרכז ההכשרה – "Le Chateau de Cambous ל השיב את הנערה לבית הוריה במראכש . 
כאשר פלורי התיישבה במכוניתם של פעילי הסוכנות בדרכה חזרה לבית הוריה בעיר מראכש ידעה היא . שגם ארץ ישראל לא תושיע אותה מגורלה .

כך נגזר משמיים היא פלורי בת מרדכי . תושיע את עמה בעיר מראכש ותפתח להם את שערי ארץ ישראל 

בתמונה טירת קומבוס…להלן: "Le Chateau de Cambous".

הטירה נבנתה בדרום צרפת, וכיום היא משמשת כמלון מפואר, היא ממוקמת כ – 25 דקות נסיעה צפונית לעיר מונטפליה, ובמישור שבין ההר Le Pic-Saint-Loup לבין העיירה Viols-le-Fort.

הטירה נשכרה ע"י הסוכנות היהודית ועליית הנוער בשנות ה – 50 של המאה הקודמת.

הטירה היפהפיה שימשה כתחנת מעבר לילדי עליית הנוער מכול מדינות צפון אפריקה בדרכם ארצה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר