הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

המשך הספר " סלקציה " מאת חיים מלכא

וגלבלום מזהיר את ההנהגה העוסקת בעלייה :

כל מי שמידת אחריות כלשהי בו, צריך לא להתבייש ולא להיות מוג לב ולהסתכל בפרצופה של הבעיה על כל משמעותה…הנתנו את דעתנו על כך, מה יקרה למדינה זו, אם זו תהיה אוכלוסייתה ? והרי ביום מן הימים, תתווסף עליהם עליית יהודי ארצות ערב. מה יהיו פני מדינת ישראל ורמתה, עם אוכלוסיות כאלה ?  – באתו מסמך שצויין לעיל.

על גלבלום אמר חבר " ועדת העלייה " מ' סורקיס:

העיתונאי הזה שם עצמו להיות השופט העליון הסלקציה 2של סוגי העלייה השונים בארץ, הוא היה הראשון שהתקיף את העלייה במאמריו המפורסמים על יהודי מרוקו, ואחרי זה אפשר היה לכתוב על יהודי עיראק. בעיתון " הבוקר " כתב ש' אוסישקין על עליית יהודים מארצות האסלאם בכלל, ומצפון אפריקה בפרט :

אנשים מחוסרי רצון לעבוד, מחוסרי הבנה וסבלנות כדי להתגבר יל התנאים ההכרחיים כאן. הבאת רבבות, אם לא מאות אלפים של אנשים מסוג בלתי מתאים לארץ לא הוסיפה כוחות למדינה, לא תרמה תועלת ליישוב, לא נתנה תקווה טובה יותר לעתיד "

אופיינית לאווירה ששררה אז בארץ כנגד עולי מרוקו היא הבדיחה שסיפר מנהל מחלקת העלייה בשם הנשיא וייצמן. הוא שאל את הספָר שלו לשלומו, וזה השיב לו :

" הכל כמעט בסדר, עבודה יש ב"ה, פרנסה יש, אבל המרוקנים הללו ! "

ושואל הנשיא : " כלום למרוקנים אינו צומח זקן ".

אכן, לא היה גבול לתווים השליליים שיוחסו לסטריאוטיפ של יהודי מרוקו. כפי שאמר הסוציולוג מ' ליסק : הסטריאוטיפים השליליים, התיוג השלילי, עברו על גדותיהם בתקופה ההיא "

ביישוב הוותיק עלה החשש, שמא תגרום עלייה בממדים גדולים מארצות האסלאם להרס המורשת התרבותית בארץ ולהפיכת ללבנטינית. וכך מסכם מ' ליסק חש זה :

"היישוב הוותיק נתמלא חרדה לא קטנה. חשש חריף שמא המורשת החברתית והתרבותית של היישוב היהודי בארץ הולכת ונהרסת, הכרסום נראה חמור ביותר. התריעו על חשש מפני אוריינטליזציה, מפני לבנטיזציה, והצביעו על הסכנה מפני הרס ההישגים התרבותיים, החברתיים והכלכליים בעקבות העלייה הזאת.

בין אם היה חשש זה מוצדק או לא – הוא היה קיים גם בקרב מנהיגי המדינה בממשלה ובסוכנות היהודית, והחלטותיהם בנושא הסלקציה במדיניות העלייה של יהודי צפון אפריקה הושפעו מסטריאוטיפ שיוחס ליהדות זו. כך, למשל, התבטא גיורא יוספטל, הגזבר וראש מחלקת הקליטה בסכנות היהודית :

יש כעת נקודות שלמות שהן מהאופי הספרדי הירוד, ירוד לפי שכלם ולפי תפיסתם.

ועוד על עולי ארצות האסלאם אמר : " אין להם נושא בעל מוסר " ; " הם לבנטינים עם החיים האפלים שלהם ". ועל יוצאי מרוקו : " אלה אנשים פרימיטיביים, זוהי עדה מפגרת ". כשאנשי היישוב דישון סירבו לקבל משפחות מצפון אפריקה משום שהם " שחורים ", אמר על כך יוספטל : " את אנשי דישון אני מבין "

לוי אשכול, שהיה שר האוצר בממשלה וראש מחלקת ההתיישבות, התבטא ביחס ליהודי צפון אפריקה : " פסולת אדם ", " חומר אנושי קלוקל ". כשסירבו יושבי מעברת כפר סבא להתפנות, אמר אשכול : " עליכם לדעת שאנשים אלה נוחים בסכינים, יש לירות על מנת לאיים עליהם במקצת ".

ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, הצדיק את ההפליה כנגד יהודי צפון אפריקה : " זה נכון, יש הפלייה, זאת הפלייה מוכרחת ". אליהו דובקין, ראש המחלקה לענייני החלוץ בסוכנות היהודית, קרא ליהודי מרוקו " שחורים " ו " פרימיטיביים ".

זלמן שזר, חבר הנהלת הסוכנות וראש מחלקת ההסברה, אמר בדיון על העלייה מצפון אפריקה : " אנו יכולים לשלם על זה ביוקר, זוהי עלייה שלא טעמה טעם גמנסיה "

נחום גולדמן, יו"ר ההנהלה הציונית בניו יורק, כינה את עליית יהדות צפון אפריקה " עלייה קטסטרופלית ", כן אמר, שבעיניו " יהודי ממזרח אירופה שקול כפליים מיהודי כורדיסטאן ", וכי יש להחזיר 100.000 מיהודי המזרח לארצותיהם.

לגבי העלייה מעיראק אמר גולדמן, שהייתה זאת טעות לעשות חיסול גלות ליהודי עיראק, ועוד הוסיף לגבי מדיניות העלייה : " הקונסולידציה צריכה להיות גם על שטח רוחני גבוה, לא לבנטיניות ".

בדברו על ניסיון ההתארגנות של גופים ספרדיים בצפון אפריקה בהסתדרות הציונית, אמר ברל לוקר, יו"ר הנהלת הסוכנות : " החלטנו לא להתנגד להתארגנותם של ספרדים – מפני שיש הרגשת נחיתות – זוהי גם הרגשתנו שאנו אשכנזים והם ספרדים " ועל התנועה הציונית בצפון אפריקה אמר לוקר כי היא תנועה פרימיטיבית ". 

שני חברי הפועל המזרחי בהנהלת הסוכנות הסתייגו מהיחס השלילי כלפי יהודי ארצות המזרח. הרב זאב גולד, ראש המחלקה לחינוך ותרבות תורנית בגולה, טען כי לא כל טענות הקיפוח של יוצאי המזרח – אין בהן אמת, כפי שמאשר ברגינסקי : " סוף סוף אין אנו נזהרים כל כך, והתרגלנו כי יהודי הוא זה האוכל קוגל ומדבר אידיש, ויהודי שאינו מבין אידיש, איננו יהודי, הוא ספרדי.

אני חושב כי נצעד צעד חשוב קדימה אם נעזור ליהודים הללו. ובניסיונו להוכיח את חבריו שאין הצדקה לדימוי השלילי של יהודי ארצות המזרח, אמר מנהל מחלקת העלייה, יצחק רפאל : " הסטטיסטיקה של המשטרה מוכיחה שבפשעים אין חלקם של העולים גדול מאשר האחוז שלהם בישראל.

גם רוב הגניבות המבוצעות תוך מומחיות נעשות על ידי יוצאי ארצות אירופה ולא יוצא המזרח ". למחרת חוק השבות, שהתקבל בחודש מאי 1950, היה לדעות השליליות הללו על יהודי ארצות האסלאם משקל רב בקביעה וביישום של מדיניות הסלקציה, שכוונה כלפי יהדות צפון אפריקה.

חוק השבות.

ראש הממשלה, דוד בן גוריון, התנגד בתוקף לכל הגבלה בעלייה, ואף תקף בחריפות את התומכים בהגבלתה ; אך תוך חודשים ספורים לאחר החלת חוק השבות, ב-5 ביולי 1950 , ובהשפעת קפלן, אשכול, יוספטל וד"ר שיבא, יעמוד בן גוריון בראש התומכים בהגבלת העלייה מצפון אפריקה.

בן גוריון – הוא שיזם את חוק השבות, והביאו לאישור הכנסת ב-5 ביולי 1950. חוק זה מקנה לכל יהודי, העולה לארץ ורוצה להשתקע בה, אזרחות ישראלית אוטומטית; ומכוחו רשאי וזכאי כל יהודי לעלות לארץ – בשלושה סייגים :

1 – כאשר שר הפנים נוכח לדעת שהמבקש פועל נגד העם היהודי.

2 – כאשר העולה עלול לסכן בריאות הציבור או את ביטחון המדינה.

3 – העולה בעל עבר פלילי, העלול לסכן את שלום הציבור.

בדברי הסבר לחוק אמר בן גוריון בכנסת :

" אין המדינה מקנה ליהודי הגולה הזכות לשוב, זכות זו קדמה למדינת ישראל, והיא שבנתה את המדינה, זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם לבין המולדת ".

עוד מוסיף בן גוריון :

" אין חוק השבות מסוג של חוקי הגירה הקובעים באלו תנאים מקבלת המדינה מהגרים ומאלו סוגים. חוקים כאלה קיימים בהרבה ארצות והם משתנים מזמן לזמן לאור החליפות והתמורות הפנימיות והחיצוניות. חוק השבות אין לו דבר עם חוקי ההגירה, זהו חוק ההגשמה של ההיסטוריה הישראלית.

זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל אם מפני שהוא עשוק זכויות בנכר, אם מפני שאיננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל בארצותיו, אם מפנה שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים חדשים כרצונו ואם מפני אהבתו למסורת העברית, ולתרבות העברית ולקוממיות ישראל ".

 ובדיון על חוק השבות אמר חבר הכנסת י' בר יהודה : " העלייה למדינת ישראל היא זכותם הטבעית שאין איש יכול לתתה או לקחתה מהם "

בהמשך יתברר שחוק השבות הוא חוק סלקטיבי. כך, למשל, נשאל בן גוריון ביולי 1950 – ימים מעטים לאחר קבלת החוק – אם להפסיק את העלייה מרומניה, שכן למעלה מ-50% מהמפרנסים המגיעים משם הם בני 50 ומעלה, וגם מגיעים זקנים וחולים. על כך ענה בן גוריון : לגבי רומניה אין לנו ברירה, עכשיו יש חוק השבות. אך ממש באותו דיון אמר על העלייה ממרוקו : " ממרוקו לא זקנים ולא חולים "

הווה אומר : אין החוק יכול לחייב את ממשלת ישראל לקלוט את כל עם ישראל בתפוצות בבת אחת, אך הוא מהווה הצהרת כוונות מצד ממשלת ישראל לגבי זכותם של כל היהודים לעלות לארץ, ועל חובתה של ממשלת ישראל לקלוט אותם. אלא שהצהרה לחוד – ומעשים לחוד….

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר