ארכיון יומי: 4 בספטמבר 2013


רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

 

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסיםDiwane

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

יונות צחורות היו רוקדות מעל הקבר של רבי עמרם נן דיוואן זצ׳יל                                                                                                           

הסיפור הזה סיפר אותו רבי שלום ישראל, והוא שמע אותו מפי ישועה עמרם ביטן, שכיהן אז כיו״ר חברה- : קדישא המפורסמת של וואזן, ולהלן סיפורו:

מלפני כמה דורות שמעו הורינו על יונות לבנות שנהגו בקביעות לעוף ולהקיף במעופם את עץ הזית שמתחתיו היה קבור הצדיק רבי עמרם, הורינו גם כן שמעו מראשוני היהודים שמספרם היה מועט וחיו כקהילה קטנה בכפר אשג׳ן, יהודים אלה הם אשר טפלו בפטירתו ובקבורתו של רבי עמרם בבית הקברות היהודים שהיה בכפר אשג׳ן בשנת  התקמ״ב (1782), לאחר כשלושים שנה נדרשה קהילה זו לעקור ולבוא לגור בוואזן שהיתה עיירה כפרית בלבד, וזקני הכפר ידעו לספר לדורות אחריהם שבכל ליל הילולתו של הצדיק היו באות יונות לבנות והיו עפות ומקיפות הקבר מספר פעמים לאחר חצות הלילה, והיה נדמה שהן רוקדות.

יש אומרים שהצדיק היה מופיע בצורת יונה, מאז שמו של הצדיק התחיל להתפרסם והתחילו לבוא עולי רגל לפקוד את קבר הצדיק, ומאז התחילו להתגלות נסים ונפלאות שהוא עשה למאמיניו. משנה לשנה היו הולכים ומתרבים העולים לקברו שבאו מכל ערי מרוקו, שמועתו הגיעה אף ליהודי אלג׳יריה, בליל ל״ג בעומר ובראש חודש אלול היו באים בהמוניהם על גבי בהמות, אפילו שירדו גשמים הם לא נרתעו מלבוא, וכל המשתטחים על קברו באו בחצות לילה לקרוא אדרא, תהלים, ובסוף אשמורת הבוקר הרבה היו פוצחים בשירה וזמרה.

באותו זמן היונות היו צצות ובאות כאילו להשתתף בהילולת הצדיק, מיד היו נוהרים אנשים, ומי שחגג חגג, מי ששר ורקד עשה זאת מתוך אמונה שנשמת הצדיק היא בתוך אחת היונות המרקדות, וההשתלהבות למראה היונות לא ידעה מעצור.

כאמור בסיפורו של יו״ר החברה קדישא המנוח ישועה עמרם ביטן ז״ל, אמר שבאחד הערבים כאשר החגיגות היו במלואן והיונות הופיעו פתאום והתחילו כאילו לרקוד מרוב שמחה, עפו, הלכו ובאו שוב, והתחילו להקיף במעופם את עץ הזית, עולות ויורדות בלי הפסק, היה במקום יהודי שפיקפק באמונת הצדיק ולא רצה להאמין שבזמן של התגלות היונות אפשר להתפלל ולבקש מהצדיק שירפא חולים, או לחרשים או אלמים שאח״כ דברו ושמעו, או משוגעים שחזרו למוטב, או רפואה אחרת במעשה נם, האדם הבלתי מאמין הסתכל על היונות בעין לא יפה ואמר כאילו די מהיונות שיפסיקו כבר להסתובב עדיין יש להם עוד כח ולא התעייפו!!

בעל המאמר מספר מפי הזקנים שסיפרו על המקרה, כאילו מאותו רגע שהיהודי הכופר והחסר אמונה זה הוציא מילותיו נגד היונות, פתאום הן צנחו על הרצפה ללא רוח חיים, מספרים שבאותה שנה לא נעשה נם לאף אחד ולא נתרפא אף אחד מהמאמינים בכחו של רבי עמרם בן דיוואן זצ״ל.

נער סומא שפקח את עיניו

בתוך השמחה והתגלות היונה המסמלת אצל החוגגים נשמת הצדיק שבאה לחגוג עימהם, זקני העיר סיפרו על נער עיוור שבאותו עת אימו מסרה אותו בידיהם של המתפללים מעל האבנים, שהתפללו עליו ודרשו מהנוכחים שיצעקו וויוה וויוה רבי עמרם, אין גדול כמוך צדיק שבזכות תפילותיך לש״י נעשים הנסים והנפלאות בגלוי, פתאום הילד פקח את עיניו, ומרוב הדוחק והתלהבות החוגגים, ניסה הנער להימלט על נפשו מעוצמת החום של הלהבה וקירבתו אליה. וכשהבחין בקרבת אימו נוכחותה השרתה עליו בטחון ונרגע. כשהיא מבוהלת קפץ עליה בנה כשהוא בוכה מרוב שמחה ומרוב שמחת אימו.

האם השתוממה לפתע למראה הנם הגדול. רב אחד זקן ניגש ביראת כבוד ופנה לנוכחים: ראו רבותי את הנער שראייתו חזרה לו. ראו איזה נס. וכמה אנשים מהמטפלים או מסתם חוגגים שהיו מראים לו או חפץ או בגד ושואלים הנער שהיה חשוך ראיה מהו הצבע של החפץ או של הבגד, והנער היה אומר מה שהוא ראה.

    הרב הזקן ניגש לנער שם ידו על ראשו ובירכו על הנם שקרה

    לו והודה לשם יתברך על מה שהתרחש, ואיחל לנער שיזכה

    לחופה בחיי אמו ונפרד מהממום.

ברוך השם פוקח עוורים

יונה מעל קברו של הצדיק רבי עמרם זצ״ל

מפאת קדושת המקום נשמרה בקפדנות ע״י החוגגים המסורתיים, כל מי שעבר והשקיף לתוך האוהלים שמע את קולות השירה ושמחת החוגגים הבוקעים מגרונם גם  בספרדית, כמו כן נראו כבשים שחוטים ותלויים בפתח האוהלים, ריח ועשן של הבשרים עלה מכל עבה היו שסיפרו לי שהכבש שנשחט והועד לכבוד הילולת הצדיק מלפני שנה, והיה נקרא הכבש לכבוד רבי עמרם, הוא פוטם ונשמר עד ליום ההילולה.

ראו גודל התמימות והאמונה של אגשים אלו כבר לפני שנה  התחילו לחשוב על עליה לקבר הצדיק והכינו הכבש המיוחד לשחיטה שהובל לפעמים ממושבים ומעיירות רחוקות,

ותקוותם שיזכו להביאו אל הצדיק ולשחוט והכל לכבודו.

ראיתי נקודות ומאהלים שנתנו שירותים כגון מכבי אש, או עזרה רפואית ראשונה, והרבה שוטרים צרפתיים (ג׳נדרמים) שהתרשמו גם הם מהמראה הנפלא, המקום נראה ממש כמו גן עדן תבול בעצי פרי וניחוחות ירוקים, ריח הפריחה מהול בריח הבשר הצלוי, השתיה כדת, ערק ובקבוקי רום נשפכים, כל מי שבא מתכבד בבשר צלוי ובכום רום בתנאי שיברך לבורא עולם כיאות ובקול רם, ההרים מסביב סוגרים על המקום הנפלא הזה והאוירה היתה רוויה אמונה ובטחון.

הרבה חוגגים היו מבלים בלילה מסביב לגל האבנים שמעל קבר הצדיק עד חצות לילה, ופתאום כמו במקהלה כולם פצחו בשירה ובהשמעת קול היו־יו בקול רם, גברים ונשים היו מרימים עיניהם, והיו ממש מחכים ובטוחים להתגלות היונה הלבנה, וכשהיא הופיעה מראש העץ היא היתה כאילו ואולי מתוך בהלה או צהלה פורשת כנפיה ומסתכלת ימינה ושמאלה ולמטה, והחוגגים השמיעו מי  בבכי ומי בהושטת הידים לעבר היונה וצועקים: ויוה רבי עמרם! כמה פעמים, ולקהל היה מין סיפוק ואנחת רווחה שהנה אולי נשמת הצדיק היא המרחפת מעל ראשיהם של החוגגים, וזה נחשב כאילו זו התגלותו של רבי עמרם במקום האתר הקדוש ומסמלת השתתפותו עם מוקירי זכרו.

בעת הזאת פחד ורעדה אחזו בצופים על היונה, והיתה התרגשות רבה, ורק לאחר שהיונה הגביהה מעופה ועזבה התחילו רוב הצופים להתפזר מי לאוהלו ומי לחדרו.

מאות ואלפים שלא היה להם מחסה בילו במקום בחוץ עד הבוקר, ובבוקר השכם נוהרים למעיינות המים על מנת להתרחץ ולהתרענן, הנוף מרהיב והרבה עצים ופרדסים הוסיפו למקום אוירה מאד נעימה ומליאת חן, הוד וקדושה, היו שהיו מבקרים במקום מלפני עשרות שנים, והיו שבהיפרדם אחד מעם השני היו מברכים ומאחלים שעוד שנים רבות ניפגש ונחגוג יחד את הילולתו של רבי עמרם הצדיק במקום זה. ע״כ.

אשרם שמקיימים מצות ואהבת את ה׳ אלקיך ״את״ לרבות תלמידי חכמים, כפי שיבואר להלן.

Une histoire de familles-J.Toledano-Ades-Adiba

une-histoire-fe-famillesJoseph Toledano

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.

Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.

Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu

ADAHAN ou DAHAN : nom d’origine arabe : dahhân signifiant peintre ou également marchand d’huile.

ADANA ou HADANA ou BOUADANA ou BOUADANA : nom d’origine arabe composé de bou (père ou homme)  et ‘adana qui a la droit d’éduquer  et de soigner un enfant (droit de garde).

Ades

Nom patronymique d'origine arabe, textuellement les lentilles, sans doute au figure unducatif d'un trait de caractere ; l'homme avare ou pauvre. Dans le judeo-arabe, en effet les lentilles – reminiscense de la vente du droit d'ainesse d'Esau a Jacob pour un palt de lentilles – symbplisaient le plat de la misere' la nourriture du pauvre.

Jacob servit a Esau du pain et un plat de lentilles ; il mangea et but, se leva et ressortit. C'est ainsi qu'Esau dedaigna le droit de l'ainesse – ( La Genese, 25, 34 ).

Ce patronyme, fort repandu en Orient – Efypte, |Syrie. Liban – l'etait tres peu au Maghreb. Au XXeme siecle, nom tres rare, porte uniquement en Algerie – Alger, Constantine.

Lucien Ades

Secretaire general de l'Union des Etudiants Juifs d'Algerie au debut des annees quarante. Un des heros de la resistance a Al;ger en 1942 – 1943, qu'il raconte dans son livre " L'Aventure algerienne " – Paris 1979.

Lors du dbarquement americain a Alger, la nuit du 8 novembre 1942, il eut por mission de guider4 les barges de debarquement vers les plages, mais enraison de manque de coordination, les Americains ouvrirent le feu sur son groupe.

Quand le malentendu fut leve' il apprit que, contrairement au plan qui prevoyait une conquete rapide de la ville paralysee par les Resistants, les americains preferaient par exes de prudence, d'abprd proceder a son encerlement.

Accompagne d'un officier de liaison americain, il revint a alger avertir son commandant, Jose Aboulkher, du changement de plan. Ce retard permit aux partisans de Vichy de se resaisir et de negocier avec les americains leur maintien au pouvoir.

Soucieux d'assurer leurs arrieres et de mobiliser les officiers de l'armee d'Afrique encore fideles a Petain, les Americains, on le sait sacrifierent, dans un premier temps, leurs allies de la veille.

Sur cette suprenante volte-face, il ecrit dans ses memoires : " nous rasons les murs…..C'est maintenant semble-t-il, que commence pour nous la clandestinite. Jamais Alger n'a été aussi insolement entre les mains de Vichy. Et dire qu'il y a a peine 3 jours nous tenions tous ces gens au bour de nos fusils.

Autre source

ADES Moche (XXes.). Originaire de Syrie, installe en Israel. Rabbin, l’un des plus grands rabbins sepharades contemporains, il etait le dirigeant de la Yechivah Porat Yossef.

Adiba

Nom patronymique d'origine arabo espagnole, textuellement, en ancien espagnole, la louve, et egalement en arabe ou le loup se dit dib. Ce symbole animal etait egalement prise par les juifs, le loup etant, on le sait, l’embleme de la tribu de Benjamin.

L'orthographe ancienne du nom, Adib, autorise apenser egalement a une origine arabo-hebraique : le mot indiquant dans les deux langues un trait de caractere : l'homme poli, bien ekeve, lettre. Sous cette forme, le nom est egalement porte par les Musulmans. Le nom est atteste en Espagne at au Portugal au XVeme siecle. Le nom est le plus souvent precede de l'indice de filiation : Benadiba. Au XXeme siecle, nopm peu repandu, tupique du nord du Maroc – Tanger, Retouan, Debdou et sans doute par emigration, en Oranie.

Yaacob Adiba

Grand noble espagnol, refugie apres l'expulsion d'Espagne au Portugal. Il fut l'un des rares Juifs qui reussirenr a quitter le Portugal lors de l'expulsion de 1497. Sous la pression des Espagnols, le Roi du Portugal decreta l'expulsion des Juifs, mais comme il ne voulait pas les voir partir, il ne mit de navires a leur disposition et les retint de force dans le pays.

Rabbi Yaacob reussit a trouver un navire en partance vers l'Afrique di Nord et il trouva refuge dans le port marocain d'Azemour qui fut a son tour conquis – sans combat – par les Portugais en 1513.

On a longtemps accuse les habitans juifs d'avoir livre la ville aux envahisseurs, mais en fait, leurs noables, conduits par le chef de la communaute, Yaacob Abiba, s'etaient contentes d'avertir les Porugais que les Maures l'avaient desertee et de leur indiquer que la voie était libre.

Contrairement a leur politique de bannissement des Juifs en metropole, les Portugais favoriserent l'existence de communautes juives dans leurs comptoirs marocains car elles servaient d'intermediares indispensables pour les contacts et le commerce avec l'arriere pays musulman.

En signe de reconnaissance, les Porugais nommerent Yaacob rabbin de la communaute et lui confierent nombre de missions diplomatiques aupres des autorites marocaunes. A sa mort, c'est son fils Itshak, qui lui succeda

Yahya Adiba

Proche parent de rabbi Yaacob, il fut l'interprete officiel du gouverneur potugais d'Azemour. En 1514, il se rendit en mission a Lisbonne et en ramena comme cadeau du roi Manuel au Cadi de la ville, un magnifique habit. En 1530, il participa aux negociations de paix avec le caid de Sale

Moses Adiba

Autre membre eminent de la famille, charge de la douane au port d'Azemour. Son poste lui valut la haine et la convoitise des commercants chretiens qui voulaient prendre sa place. Pour l'evincer, ses ennemis le denoncerent a l'Inquisition comme nouveau chretien revenu au Judaisme.

Il fut acquitte mais desormais l'entree de la ville fut interdite aux nouveaux chretiens dont on doutait de la sincerite  de la conversion. Dans la pratique, cette interdiction ne fut pas toujours respectee, les gounerneurs locaux fermant l'œil pour ne pas heurter la communaute juive qui jouait un role indispensable.

Apres la mort du Roi Manuel, son successeur, Jean III, destitua la famille Adiba de ses prerogatives et lui prefera la famille des Bne Zamero de Safi.

Rabbi Abraham Adiba

Rabbin ne au maroc, il s'installa avec sa famille a Tunis a la fin de la premiere moitie du XVIIIeme siecle. Il fut contraint de fuir Tunis lors de la prise se la ville par le dey d'Alger en 1756. La paix revenue, il regagna Tunis ou il fonda un mikveu a la mémoire de sa fille bien aimee, Freha

Freha  Adiba

Fille de rabbi Abraham, une des rares poetessea en hebreu dans toute l'histoire de l'Afrique du Nord. Son œuvre fut redecouverte a la fin du siecle dernier par le celebre journaliste de Tunis. Joseph Bijaoui

Yaacob Adiba

Fils de abraham. Rabbin notaire a Debdou, premiere moitie du XXeme siecle

Autre source

ADIBA Yahia (XVIes.). Originaire du Maroc. Grand rabbin d’Azemmour, il fut l’un des mediateurs dans un conflit entre le roi du Portugal et les tribus marocaines de la Chaouia.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

הקדמת המחבר והעורך בעזר משד"י חלקית.

בעודני עול ימים טמון בחיק הילדות, אהבה רבה לחכמים וצדיקים נשבה בלבי, יקדה בעצמותי והזרימה רוח חיים בדמי. דמויות ההוד והפאר של אדירי התורה וגדולי המעש, עמדו תמיד בין עיני, ואליהם נסעו מורשי לבבי. נפשי נכספה גם כלתה להסתופף בצילם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהתאבק בעפר רגליהם.

בכל עת שהייתי רואה את אחד החכמים מתהלך בחוצות קריה, לבי נתמלא רגש של כבוד, יראה ואהבה. רגלי רצו כאיילות להקביל את פניהם

, ובחרדת קודש נשקתי את ידם, והתברכתי מפיהם. ותהי לשלל נפשי באהבתם, ואצורה בחבלי חיבתם.

רבי יעקב אבן עטר

רבי יעקב אבן עטר

עיני, עיני ילד קטן רך בשנים, היו מביטות בערגה ובכמיהה לנועם פניהם המזהירים והמאירים מאור תורה, חכמה ויראה. בהערצה לוויתי את צעדיהם, ובמבט טהור הבטתי בתכונותיהם הטובים, בפשטותם בהליכותיהם הישרות, במידותיהם האצילות ובעדינות נפשם.

צלליהם של רבותינו וחכמינו ליווני והעסיקו את רעיוני ומחשבתי. לשמע תפילותיהם הטהורות והזכות, וקול תורתם ומוצא פיהם, עיני ברקו משמחה. בשומעי מפי השמועה של אורח חייהם ממעלות המידות ומפרפראות חכמתם, אגלי טל תחיה אפפוני כתרוני, עד כי נתמלאתי אושר והתעדן בדשן כליותי.

עשתונותיי ורעיוני רחפו למו למרחקים, ובעיני רוחי הייתי מביט לשנות דורים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. דורות קדומים של אישים, אראלים ותרשישים, עברו חלפו בעיני רוחי כחוט השני, וחן ערך הודם, הדרם ותפארתם, האירו נתיבתי. 

בתי הספר דק׳׳ק מערבים בעה׳׳ק ירושלים תובב׳׳א

א.  תלמוד תורה. מקומו קרוב לביהכנ״ס. המלמד: ר׳ דוד פרישקו ה״י, ומסייע לו ר׳ יחיא בן יעקב ימיני ה״י. שכרו מאה עשרים וחמשה גרוש לחדש, ושכר המסייע שמונים וחמשה גרוש. שכירות החצר של הת״ת, אלף וחמש מאות גרוש לשנה. מספר הלומדים שבעה ושלשים, בן פורת יוסף. תכן הלמוד: שנים לומדים אי׳ב ונקודות, ומהם תנ״ך וטעמים. שעות הלמוד מן הבקר ועד הערב בלי הפסקה. הוצאות, שני אלפים גרוש בשנה, מלבד שכר המלמדים.

ב.  תלמוד תורה. בחצר ביהכנ״ס הנ״ל. המלמד: ר׳ נסים כהן ה׳יי. שכרו, שלשים גרוש לחדש. מספר הלומדים חמשה. הלמוד: גמרא ותוספות. שעות הלמוד — כל היום.

ג. תלמוד תורה. המלמד ר׳ שלום בחבוט ה״י44, שכרו חמשה ושלשים גרוש לחדש. מספר הלומדים ששה. הלמוד: גמרא ותוספות. שעות הלמוד — כל היום.

הערה מן הצד קובעת ותובעת: ומה מאד אנו מצטערים על שכירות החצר של הת׳׳ת, כי אין ידינו משגת לפורעה, וכן כסוי הוצאות המים לתלמידים. נלאינו לכתוב לאחינו שבגולה למען יעשו להם שם טוב, לבנות בירושלים בית ת״ת עבור תינוקות של בית רבן לק״ק המערבים, ולא נענינו.

סדר עבודת האדמה בגבול עהי׳ק ירושלים תובב׳׳א

אין בינינו כיום עובדי אדמה, אולם כמה עניים שהם בלי מלאכה ומחיה, רצונם לעבוד באדמה ובחקלאות, אך אין ידם משגת לקנות שדות וכרמים, ואם ימצא מי שיחזיק בהם, הם נכונים לשעבד עצמם לקרקע, לעבדה כיאות, כדי לזון את בני ביתם.

בהמשך להתעניינותו של השר משה מונטיפיורי, על מצבה של העדה המערבית בירושלים. ביקש לדעת את הצרכים החיוניים עבור העניים והאביונים. הרב צוף דב״ש יחד עם חברי הועד שלחו אליו מכתב בו נאמר:

לכבוד אדוננו השר הגדול, מבצר עוז ומגדול, נשיא ישראל, דורש טוב לעמו וחונן דלים, כש״ת מדיה סי׳ משה מונטיפיורי נר״ו, אתה ה׳ תשמרהו וכצנה רצון תעטרהו כיר׳׳א.

אחרי השלום מאתנו אנחנו חכמי ומנהלי ק״ק המערביים הי׳׳ו ותפלתינו על חכנו לפני אלק׳ינו למען יאריך ימים על ממלכתו ויגביה ה' כוכב מערכתו תרב גדולתו עד ביאת הגואל משיח לישראל כיר״א.

באנו בזה למלאת רצון אדוננו השר משה ה״י להודיעו את שאלתינו ובקשתינו. תחלה וראש, נערכה לפני אדוננו השר משה ה״י, סדר הנהגתינו ומצבינו ומוצאי ומובאי קהלתינו ה״י והנה יש אתנו שש מאות נפשות מערי המערב המקבלים, דהיינו תלמידי חכמים ועניים ויתומים ואלמנות הצועקים ללחם וצריכים אנחנו הממונים לחלק עליהם מדי שבת בשבתו שבע מאות גרו׳ש ואין פוטר אותנו. שנית צריכים אנחנו לשלם מידי שנה בשנה שכירות החצר לתלמוד תורה תנוקות של בית רבן והוצאות הנצרכות לדרדקי דבי רב כגון מים לשתות ומחצלאות. בין הכל סך שני אלפים גרוש.

והנה אנחנו מבארים לאדוננו סדר הכנסה, דהיינו מה שנכנס בבית הכנסת סך שני אלפים לשנה או שלשה אלפים לשנה. מוציאים ממנו ההוצאות הנצרכות לבית הכנסת והיה הנשאר יונח בקופה לסיוע החלוקה הנז', ואם בא יבוא מן שליח אשר נשלוח לקר״ח איזה מעות אנחנו מסתייעים בו בחלוקה ואם לאו אנחנו מוכרחים ללוות מאחרים בנשך על צד ההכשר ולחלק עליהם מידי שבת בשבתו דבר מועט לכל נפש להחיות את נפשם ברעב חיי שעה. ולעת כזאת יש עלינו חוב לאחרים בסך מאה ועשרים ליבראס לפי רוב הקהל שאנחנו מטופלים בהם כנז״ל וזה מלבד כמה וכמה נפשות בינוניים שאינם מקבלים.

והנה אחר כל אלה הדברים באנו לערוך לפני אדוננו שאלתינו ובקשתינו ושאלנו את פי אחינו ק״ק המערביים ה״י מה שאלתם מאת אדוננו השר משה הש׳׳י וענו ואמרו כי הלא ידעתם כי אנחנו בדוחק ובצער ואין ידינו משגת לכלכל את שיבתנו ולהביא טרף לביתנו ועכ״ז שאלתינו ובקשתינו היא מאת אדוננו השר משה ה״י כי אם לתת לנו מחסה בתי מחסה לעניים ולאביונים ויתומים ואלמנות ות״ח היושבים בדוחק ובצער כי אין ידינו משגת לתת סך עצום ונורא להגוים בעלי החצרות בתורת מוקדם עד סוף פרוטה אחרונה כי הצרה הגדולה הזאת היא עלית על כולנה אין ערוך אליה.

ואם כה יעשה לנו אדוננו השר משה נר׳׳ו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, כי זהו מקצוע גדול לתיקון העניים והאביונים אשר המה גולים ונדחים בכל שנה ושנה מבית לבית ומחצר לחצר, ואם האיש העני אין ידו משגת לשלם לגוי שכר הבית במוקדם, הוא משליכו החוצה ואין חונן ואין מרחם.

על כן נא אדוננו השר משה הרחמן קומה עזרתה לנו לראות אופן נאה לתיקון קהילתינו בני מערבא הנאנחים והנאבקים, לתת לנו בתי מחסה לעניים האומללים. ויאמין אדוננו השר כי כמה עניים שואלים ואומרים מי יתן והיה שיתן לנו אדוננו השר ארבע אמות קרקע לתקוע בו אהלים להיות לנו למחסה ולמסתור. בטחנו בה׳ רוב חסדיו שכה יעשה וה׳ יהיה בעזרו למלאת את שאלתינו ובקשתינו.

וזאת שנית אנחנו שואלים מאדוננו השר הש״י לבנות לנו חצר לתלמוד תורה ולהכנסת אורחים כי אין ידינו משגת לשכור מידי שנה בשנה חצר בסך עצום מאת הגוים. בה׳ בטחנו שיהיו דברינו אלה לרצון לפני אדוננו השר משה הש״י. ה׳ עמך גבור החיל ומציון יסעדך ישלח עזרך מקדש להוציא מחשבותינו לפועל ויהיה נא חסדו למצוא מזור ותרופה לצרכי קהלתינו המערביים העניים והאביונים. ונאמן בעל הגמול לשלם לו שכר פעולתו לחזות בנועם ה׳ ועיניו תחזינה ירושלם נוה שאנן. כ״ד חכמי ומנהלי ק״ק המערביים ה״י המיחלים לחסדי ה׳ ולישועתו ומעתירים בעדו ברב עז ושלם. (מקום החותם).

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר