ארכיון יומי: 10 בספטמבר 2013


מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו-זכרון ברוך – תולדות חייו ומפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

מעשר כספים

רבינו חיבב במיוחד מצות ״מעשר כספים׳, ומיד לאחר נישואיו — הקפיד להפריש מעשר מכל סכום כסף שהיגיע לידיו.

מסופר על אחד מבני הקהילה שבא לקבל ברכה מרבינו שיצליח בעסקיו היה זה סוחר, שעמד לנסוע אל מחוץ לארץ, לצורךמכנאס עסקים.

״אם תפריש מעשר כספים מכל רווחיך״ — אמר לו רבינו — ״אני מבטיח לך שתצליח בעסק שתעשה״.

יצא הסוחר לדרכו, כשברכתו של רבינו מלווהו, והחלטה נחושה בליבו, להפריש מעשר כספים מכל סכום בסף, שיגיע לידיו.

הסוחר הגיע למחוז חפצו, והחל לתור אחר עסק מכנים להשקיע בו את כספו, ואולם ההצלחה היתה ממנו והלאה. כל עסק שעשה, נכשל. והוא הפסיד את מירב כספו.

אחוז יאוש סובב בעיר, תוך שהוא מחפש אחר הזדמנות אחרונה להצלת עסקיו, לבסוף גבר חששו לסכן את שארית כספו, והוא החליט לשוב לביתו.

בדרך פגש בסוחר ערבי שהציע לו מלאי של מגבות, במחיר זול מאוד המחיר שבקש הערבי תאם בדיוק לסכום הכסף שנותר בידו לאחר כל הפסדיו.

קנה הסוחר היהודי את הסחורה, הטעינה במכונית וחזר עמה למרוקו. בגבול עצרוהו שוטרים ובקשו אישורים על מקור הסחורה. כמובן שאלו לא היו בידו. השוטרים החלו לחקור את הסוחר, כדי לדעת מהיכן השיג את הסחורה.

ואולם, הסוחר לא ידע את שמו של הערבי שמכרן לו, ולא יכול היה למסור כל פרטים. מכיון שכך, חשדו השוטרים שהסחורה גנובה והחרימו את כל המגבות.

הסוחר חזר לעירו, דואג ומצטער. הוא נגש מיד לביתו של רבינו וסיפר לו שאבד את כל כספו.

— ״הקב״ה ירחם״ — ענה לו רבינו — ״הסר דאגה מלבן, הקב״ה ירחם״!

כעבור מספר שבועות, קיבל הסוחר הודעה מן המשטרה, שלאחר בדיקה, נמצא שהסחורה כשירה, והוא רשאי לבוא ולקבלה.

האיש מהר לשחרר את סחורתו מהמשטרה, ושמח שלפחות סכום זה יושב לו. והנה כשעמד להציע את סחורתו למכירה, התברר לו להפתעתו, שבאותן שבועות שהמגבות היו מוחרמות בידי המשטרה, קפץ מחירן, פתאום, ללא שיעור מהמחיר הקודם…

כך שבסופו של דבר, התקיימה כמובן ברכתו של רבינו — האיש מכר את סחורתו, והרויח עליה כסף רב.

(מספר — ביקור החמה)

תפילת הימים הנוראים היה רבינו מתפלל בישיבת ״שארית יוסף״ — באר יעקב בראשות נבדו הג״ר ניסים טולידאנו שליט״א.. בראש השנה אחד דיבר על ערך נתינת מעשר כספים והיות ותמיד היה איש מעשה בדרשותיו, היה אומר ועושה מקיים ומבצע, בדרשתו דיבר ארוכות על מצוה זו. ולאחר הדרשה קרא לעבר תלמידי הישיבה מי שיקבל על עצמו בלי נדר לעשות מעשר כספים אברכו בברכת מי שברך, והנה להפתעתו השתרך תור ארוך עשרות עשרות באו לקבל ברכתו כדי לקיים מצות מעשר כספים עד שהיה נצרך לעזרתו של ראש הישיבה נכדו הרה״ג ר׳ נסים טולידאנו שליט״א שיברך גם הוא ויסייע בברכות לכל העומדים בתור ועד שגם זה לא הספיק והיו צריכים לעשות ברכות כלליות ולא פרטיות — לקבוצות קבוצות.

Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

Il etait une fois le Maroc

il-etait-une-foisTemoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

LES VOYAGEURS MAROCAINS EN EUROPE

Quelle image les voyageurs marocains avaient-ils de l'Europe?

Les ambassadeurs marocains en Europe notaient la nette difference entre les sols cultives en Europe et ceux du Maroc. En voyant les vergers qui entourent la capitale londonienne, le secretaire d'ambassade Tahir Al-Fassi nota que « le monde d'ici-bas est une prison pour le croyant et un paradis pour l'infidele. » En 1860, alors qu'il voyageait en train, faisant le trajet Marseille-Paris, le diplomate Idriss Ibn Idriss s'etonna de ce que « toutes les terres soient cultivees.» En route pour La Mecque en 1849, un secretaire du sultan s'etonna de ce que des Musulmans de Malte ou d'Egypte portassent le costume europeen, ce qui etait a ses yeux « une marque d'apostasie.»

Le monde europeen etait associe a la chretiente et les voyageurs s'etonnaient parfois de voir que les Libanais Chretiens puissent avoir une excellente maitrise de la langue arabe. Les Marocains eux-memes s'identifiaient comme Musulmans. Rappelons que le sultan Slimane decida que les Juifs devaient habiter dans un quartier propre, le Mellah, car il les trouvait trop ouverts a l׳Occident et craignait de ce fait que les Musulmans n'en subissent de ce fait l'influence. En 1807, les Juifs durent regagner les Mellahs a Mogador, a Tetouan, a Rabat et a Sale. D'autres Mellahs bien plus anciens existaient a Fes, a Marrakech et a Meknes. En 1888, lorsque les Europeens proposerent de construire un chemin de fer, le sultan Hassan Ie consulta les 'alims (oulemas) qui s'opposerent a un tel projet. Neanmoins en 1892, il mit sur pied un service de poste reliant huit grandes villes, a l'image du service postal qui existait entre les consuls europeens.

Dans les milieux traditionnels, ce qui provenait des pays Chretiens etait souvent suspect et certaines innovations firent l'objet d'edits religieux. Pendant longtemps, on se demanda si on pouvait se fier au telegraphe pour transmettre l'information relative a l'apparition de la nouvelle June. Des mises en garde furent emises en regard du phonographe destine au jeu et au divertissement et l'ecoute du Coran sur phonographe aurait ete blamable.

 Certains lancerent des campagnes contre le tabac, les instruments de musique, le vin et le negoce avec les mecreants (i.e. les non-Musulmans). D'autres soutinrent que 1'imprimerie mettait l'enseignement oral en danger. Un magistrat de Fes refusa le temoignage d'une personne ayant consomme du sucre blanc. Un autre s'opposa au savon de toilette, a l'eclairage a la bougie ou meme au port durant la priere de vetements confectionnes par des mecreants. II se trouva un clerc qui annonca que la voiture etait la bete de somme qui augurait la fin du monde, bete qui detiendrait le secret de la bague magique de Salomon et de la canne de Moise. On alia meme jusqu'a edicter une fatwa qui rendit licite l'usage du canon meme si cette arme n'existait pas du temps du prophete.

Qu'en etait-il de 1'idee que l'on se faisait du role de la femme dans la societe?

La relation de voyage du diplomate Idriss Ibn Idriss Al-'Amraoui, charge de mission aupres de Napoleon III en 1861 est relevatrice

 « Qui possede une once d'esprit et la moindre parcelle de discernement ne peut que refuser de vivre comme eux et de se laisser prendre a leurs mirages. Qu'il suffise, pour improuver leurs facons de faire et fletrir leurs manieres, de voir comme les femmes les dominent, comment elles courent effrenees dans les lieux de debauche sans que personne ne puisse les empecher de poursuivre ce qu'elles veulent ni n'ose user de force a leur egard. L'obeissance des chretiens vis-a-vis de leurs femmes et leur docilite a suivre tous leurs desirs sont assez connues pour ne pas devoir etre ici rappelees; la femme est ici la veritable maitresse de la maison et l'homme est son sujet, si bien que lorsqu'on entre chez quelqu'un il faut saluer l'epouse avant son mari; c'est elle d'ailleurs qui recoit les invites et leur souhaite la bienvenue, aux hommes comme aux femmes; l'homme lui obeit et attend ses ordres, il se comporte avec elle de la maniere la plus polie en prenant soin de ne la contredire en rien; ceux qui en agissent autrement sont consideres comme des hommes grossiers et insolents.» II concluait ainsi sur la ville en reprenant l'expression

 le paradis des femmes et l'enfer des chevaux

 consacree par le voyageur egyptien Rifa'at Al-Tahtawi

 «II est desagreable assurement d'apprendre la maniere de vivre des Chretiens dans ce domaine, et il ne convient pas a un homme cultive de parler de cela, en prive ni publiquement; si nous avons mentionne ces quelques exemples, c'est uniquement pour qu'ils puissent servir d'avertissement et de blame aux ignorants.»

En regard de la condition matrimoniale, les references etaient compilees dans des 'Amal synthetisant la juridiction maghrebine d'obedience malekite de Sijilmasi: Lamiyah, Al-'Amal Al-Fasi et Amal Al- Mutlacj. Ce dernier compendium fit egalement etat de decisions juridiques qui n'avaient pas fait l'unanimite. Rappelons que selon la tradition malekite, il incombe au pere de l'epouse de consentir au mariage et il n'y a pas d'age minimum pour une union maritale; de plus, la polygamie est permise. Le mari peut divorcer en tout temps sans que la femme ne puisse legalement s'y opposer. Par contre, la demande de divorce de l'epouse n'est pas automatique. La part d'heritage d'une femme s'eleve a la moitie de celle de l'homme. Le vecu qui transparait dans les lignes precedentes d'Idriss Ibn Idriss en dit plus long sur la condition de la femme marocaine.

Les veilleurs de l'aube-V.Malka

LES VEILLEURS DE L'AUBE – VICTOR MALKA

On l'a parfois comparé à Ray Charles, en ver­sion orientale. Non seulement parce qu'il était aveugle mais aussi parce qu'il avait une voix qui réveillait les cœurs. Le rabbin David Bouzaglo (1903-1975) a été et continue d'être pour tous les juifs marocains, qu'ils soient installés en France, au Québec, en Israël ou au Maroc, un modèle et une référence

Plus tard, les poètes juifs marocains, singulièrement dans le sud du pays, dans la région du Draa, intégreront à leurs œuvres des thèmes mystiques empruntés à la Kab­bale, ainsi qu'on leרבי דוד בוזגלו מבדיל על הכוס faisait dans l'Espagne andalouse, quand la poésie juive était à son apogée. La création poétique au sein de ce judaïsme est alors grandement influencée par les idées d'Isaac Louria et par les écoles ésotériques de Safed et de Tibériade. Le chercheur Moshé Idel, professeur à l'université hébraïque de Jérusalem, a établi avec d'autres que le premier kabbaliste marocain en Afrique du Nord a été Yehouda ben Nissim Ibn Malka, qui a vécu au cours de la deuxième moitié du xive siècle. Ceux des maîtres kabbalistes qui consacrent à leurs idées des livres les font précéder régulièrement par un poème de caractère ésotérique. C'est le cas de Yaakov Ifergan qui, dans son poème Je chante Dieu, joue avec les quatre lettres qui constituent le Tétragramme. Même quand on connaît l'hébreu, ces vers restent totalement incompréhen­sibles. Ils constituent une énigme que seuls peuvent résoudre ceux qui maîtrisent les secrets de la Kabbale.

Tous ces maîtres – Ifergan en premier – considèrent que l'étude de la Kabbale est essentielle : « L'homme doit étudier les secrets de la Kabbale et rechercher ses trésors.

C'est par cette étude que l'on parvient à la véritable connaissance de Dieu. L'homme n'est-il pas né en défini­tive pour cela ? » 

Pourquoi la Kabbale fait-elle une entrée si remarquée dans les œuvres des poètes juifs du Maroc ? Parce que, avec les idées de Louria, arrivent dans le pays des rêves messianiques et des espérances de rédemption et de libéra­tion. C'est que le Zohar – élevé, ici comme ailleurs, à la dignité de livre sacré – va y jouer un rôle considérable. Des confréries se forment à travers tout le pays pour l'étu­dier régulièrement. Des hommes en apprennent de larges extraits par cœur, même quand ils ne savent pas, en vérité, de quoi il retourne. Les poètes, entre autres, adhèrent aux idées venues de Safed et selon lesquelles le chant et la prière aident l'homme à surmonter les difficultés de la vie quotidienne. Ils ajoutent foi, ainsi qu'on l'a dit, à l'idée que les portes du ciel s'ouvrent plus facilement devant ceux qui chantent les psaumes. 

Comment naissent les légendes ? Qui le sait ? En tout cas, des rabbins raconteront, contre toute logique, à leurs ouailles que c'est ici – dans ces communautés juives de Todgha, dans le Haut Atlas marocain – que le livre de la Splendeur a été révélé au monde pour la première fois. A la suite de quel événement et dans quelles circonstances, le livre saint (le Zohar) serait-il donc apparu dans ces régions improbables  C'est un kabbaliste du Maroc, Abraham Azoulay, qui prétendra connaître la réponse à cette question. Selon lui, le Zohar était longtemps demeuré caché dans une grotte de la ville de Méron, dans les mon­tagnes de la Galilée supérieure :

Un Ismaélite le découvrit et le vendit à des marchands ambulants qui l'utilisaient pour empaqueter leurs épices. Quelques feuillets tombèrent entre les mains d'un rabbin venu du Maghreb ; il en rechercha et en rassembla les morceaux. Ce rabbin originaire d'une ville marocaine appelée Todgha, emporta le livre avec lui, dans son pays natal.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

 

אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.

ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

בפרסומים על תולדותיהם של יהודי שלוניקי פרקים לא מעטים דנים בזיקתם של הללו לארץ ישראל, בתרומותיהם לטובת היישוב בה ובעליותיהם אליה בדורות שונים. עם זאת, אין בידינו חיבור מקיף המוקדש לכל ההיבטים של הנושא, ועדיין לא זכו אף שמות כל האישים שעלו ארצה משלוניקי בזמן מן הזמנים, לרבות חכמים, לתיעוד ולרישום.

המקורות לחקר סוגייתנו הם, בראש וראשונה הספרות הרבנית – בעיקר ספרות השאלות והתשובות, אך גם דרשות, ספרי מוסר, אגרות ויומני דרכים. נוסך לכך, ניתן למצוא הדים לעליות גם במקורות חיצוניים, אירופיים ותורכיים כאחד.

גורמים רבים – פוליטיים, דתיים וכלכליים – חברו יחדיו ליצירת התנאים לעליות בדורות שאחרי כיבושה של ארץ ישראל על ידי העותמאנים : היחס הליברלי של השלטון אל היהודים ; הציפייה לגאולה ; והתחושה שחבלי משיח הנה באו.

זו ניזונה ממאורעות התקופה. כיבושה של קושטא בידי העותמאנים בשנת 1453, שהביא קץ על מלכות הרשע, היא ביזנטין ; גירוש ספרד ; והמאבק בין המעצמה המוסלמית לבין המדינות הנוצריות, וספרד הקתולית בראשם – כל אלה נתפשו כמלחמה גוג ומגוג, שאחריה יבוא המשיח.

אכן, אין זה מקרה שרבים מן העולים בחרו לשבת בצפת שבגליל, שלפי המסורת יתגלה בה המשיח. על אלה יש להוסיף את השיפור שחל הן במצב הביטחון בים, בדרך שבין הבלקן וארץ ישראל, והן בביטחון הפנים, לאמר, בהגנה מפני בידואים מתנפלים.

גם האפשרויות הכלכליות בארץ ישראל הלכו והשתפרו בימי סלים הראשון – 1512 – 1520, ויותר מזה שלטונו של סלימאן המפואר 1520 – 1566, שיזם פעולות בנייה ושיקום בארץ, בייחדו בירושלים. ואמנם שנות העשרים עד השבעים של המאה הט"ז נחשבות שנות פריחה ושגשוג ליישוב היהודי בארץ ישראל, שעיקרו מרוכז בשתי ערים : צפת וירושלים.

יהודי שלוניקי ממגורשי ספרד, בעלי יוזמה במסחר מקומי ובינלאומי ומיומנים באומנויות ומלאכות, כגון ייצור אריגים, מצאו בקעה להתגדר בה. 

העליה משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.סלוניקי

במלחמת העצמאות נפל בשבי הירדני יחד עם מגיני גוש עציון. לאחר שחרורו מהשבי הקים את ביתו עם רעייתו דבורה לבית גור אריה במושב השיתופי משואות יצחק באזור שפיר. אליעזר היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתולדות ישראל ולספרות עברית, ועשה את לימודיו בהתמדה ושקדנות בלא שיזניח את תפקידו ומשימותיו כחבר משק.

עידוד לעלייה.

חכמי שלוניקי עודדו את העלייה לארץ בתקופה ההיא. עדות לכך אתה מוצא בתשובותיהם לשאלות על רקע רצונו של אחד מבני הזוג לעלות ארצה לעומת סירובו של השני – בדרך כלל, הסירוב בא מצד האישה.

כך, למשל, כותב רבי שמואל די מדינה – הרשד"ם, מחשובי חכמי שלוניקי במאה הט"ז – רס"ו – חשון ש"נ – 1506 – 1589, בהקשר למקרה זה :

"איש הירא וחרד אל דבר ה' נדבה רוחו…לעלות לארץ ישראל ואשתו מוחה….פשיטא שגורעין במי שמוחה לבעל שלא יעלה, אחר שאמרו ז"ל שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות. עוד אמרו, המהלך ד' אמות בארץ ישראל עוונותיו נמחלין.

וכל שכן בזמן הזה אנו רואים רבים והולכים לארץ ישראל, ואחר שהכל תחת ממשלת אדוננו המלך תוגרמה, הסכנה אינה על כך "

ברוח דומה כותב רבי משה בן יוסף מטראני ( המבי"ט ר"ס – ש"ס 1500 – 1580 ) שעלה משלוניקי לארץ ישראל והתיישב הצפת.

מתוך כתביהם של חכמי שלוניקי ושל חכמים אחרים ניתן ללמוד, כי במאה הט"ז, כמו בדורות הבאים, רבים עלו או ניסו לעלות ארצה גם ממקומות אחרים בבלקן : ממונסטיר, מלאריסה ומטריקלה, מלפנטו ומסופיה, מוולונה ומן האי כיוס, וכיוצא באלה.

סיבוכים אישיים שהתעוררו ביישובים אלה בהקשר לעלייה, כגון הצורך בהתרת נדר או בכפיית אישה לעלות עם בעלה אם היא מסרבת, וכדומה, הופנו אל חכמי שלוניקי. יש ואיזכורי העליות לארץ מופיעים ללא ציון שם המקום שממנו מבקשים לעלות, ויתכן שגם באלה הכוונה לשלוניקי.

צפת.

המרכז הרוחני והכלכלי בצפת במאה הט"ז ביבנה במידה רבה הודות לעלייתם של יהודים משלוניקי. רבים ממגורשי ספרד שהתיישבו בצפת היו ילידי שלוניקי או עברו דרכה, מהם שלמדו או לימדו בישיבותיה, והמשיכו את חיי התורה בגליל.

בין העולים, חכמים שהורישו יצירות חשובות בהלכה, בפרשנות המקרא והתלמוד, בקבלה ובשירה, שמממימיהם אנו שותים עד היום הזה : רבי יוסף קארו, מחבר ה " בית יוסף " וה " שולחן ערוך ", שבא לצפת בשנת רצ"ז בקירוב – 1537.

חברו לבית דין רבי משה בן יוסף מטראני שהוזכר לעיל ושעלה ארצה בגיל י"ח, בשת רע"ח לערך – 1518, ופעל בה עד פטירתו בשנים ש"ס – 1580. תלמידו רבי יוסף טאיטאצאק, וביניהם רבי אברהם שלום, רבי שלמה בן משה אלקבץ, שהתפרסם בפיוטו " לכה דודי " וחיבר פירושים למגילות.

רבי אליעזר אשכנזי, ורבי שמואל עתיה, מחבק פירוש לתהלים. מבין גורי האר"י ז"ל בצפת יש להזכיר את העולה משלוניקי, רבי יוסף בן משה בנבנישתי די שיגוביא.

כמה וכמה קווים משותפים להן לצפת ולשלוניקי, בשתיהן מצויים היו מרכזי התורה החשובים של אותה תקופה ; בשתיהן הייתה תעשיית האריגים הבסיס העיקרי של חיי הכלכלה ;  בשתיהן התחילה ירידה הדרגתית כשפגע המשבר בתעשייה זו. שני במרכזים ניזונו זה מזה ובשניהם ישבו חכמים שהיו גם אנשי מעשה ועסקו ברפואה, המלאכות ובמסחר.

בין העולים לצפת היו גם בני קהל האשכנזים בשלוניקי. אחד מהם היה הגביר יהודה אבירלין, שעלה בשנת שכ"ד – 1564. הוא נודע מחמת הפולמוס שנתעורר סיבו, כשרצה להטיל מסים על תלמידי חכמים, שהיו בדרך כלל פטורים מתשלום מס, וזאת על מנת להקל על האמידים.

מקורותינו דנים על פי רוב בעליית בודדים, משפחות, או נשים, אף מפשוטי העם ולא רק מקרב תלמידי כחמים ואמידים. לעומת זה, נדירות הידיעות על קבוצות גדולות שעלו משלוניקי. ידיעה אחת מספרת על שמונים מיהודי שלוניקי שמגמת פניהם לצפת, אלא נישבו בידי אבירי מלטה בשנת שי"ד – 1554. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר