ארכיון יומי: 22 בספטמבר 2013


ש"ס דליטא – יעקב לופו-ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו

ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו

הוצאת הקיבוץ המאוחד

רבים בישראל מזהים את ש׳יס כתופעה חדשה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונית ועויינת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש״ס עמוקים ושזורים בתהליך של השתלמות האסכולה הליטאית על עולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים.

פרק ראשוןשס דליטא

חדירת ההשפעה הליטאית למרוקו בתחילת המאה ה־20 – פעילותו של הרב זאב הלפרין

השינוי שהתגבש בחברה המסורתית במהלך מאבקה במודרניזציה במאה ה־19 בא לביטוי מובהק ביותר בהתהוותה של הישיבה הליטאית בליטא ובמזרח פולין. תהליך זה קשור לשני תחומים מרכזיים בתולדות עם ישראל בעת החדשה: תגובות שמרניות למודרניזציה ודרכי התפתחותם של מוסדות חינוכיים. אותו תהליך התקיים גם בקהילה היהודית במרוקו במאה ה־20.

בליטא ובמזרח אירופה הוא החל להתרחש בשנת 1803 עם היווסדה של ישיבת וולוז׳ין, ונמשך עד מלחמת העולם הראשונה. המהפכה הבולשביקית והתפתחותה המואצת של התנועה הציונית בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה, גרמו לשינויים בעולם לומדי התורה שהתקיים במתכונתו ה״ליטאית״ כמאה שנים. כתגובה לשינויים פתחו נאמני התורה במלחמה קנאית לקיומם והישרדותם בעולם שכאמור החלו לנשב בו רוחות חדשות. מאבק זה קיים ונמשך עד היום.

כמאה שנים לאחר שהשינויים במזרח אירופה החלו להתפשט וערב מלחמת העולם הראשונה, החל תהליך דומה בקרב הקהילה היהודית במרוקו. ברקע עומדים שני אירועים היסטוריים חשובים שיצרו עמו יחסי גומלין: הראשון הוא, כאמור, החלת הפרוטקטורט הצרפתי על מרוקו בשנת 1912, והשני הוא ייסוד הארגון העולמי של היהדות החרדית ״אגודת ישראל״ בוועידת קטוביץ (יוני 1912). האגודה שמה לה מטרה להדק את שורות היהדות האורתודוקסית בכל הקהילות ולהאבק בכל כוחה ב״מתקנים״ למיניהם, בהשכלה ובתנועה הציונית. המאבק העיקרי התחולל על נפש הנוער, והאמצעי היה העמקת והרחבת החינוך היהודי בנוסח ״ישראל סבא״.

כשמדובר בתהליכים חברתיים או תרבותיים וההשפעות הנובעות מהם, קשה בדרך כלל להצביע במדויק על נקודת זמן בה הם החלו. אולם התגובה השמרנית באפיוניה המזרח אירופיים, שהתפתחה במרוקו נגד המודרניזציה, קשורה ללא ספק להגעתו של הרב זאב הלפרין לארץ זו ב־1912. הרב, שהוכשר בישיבת ״עץ חיים״ מוולוז׳ין, הגיע למרוקו ושינה את שיטות לימוד התורה שהיו נהוגות בה במשך דורות. בנוסף הוא הביא איתו רוח מלחמתית נגד רשת ״אליאנס״ שייצגה את התרבות הצרפתית ואורח החיים המערבי, ומצאה לה נפשות בקרב רבנים ובקרב הציבור הרחב. פעילותו של הרב הלפרין מצאה לה סדן בקרב קבוצה שמרנית במיוחד שהתרכזה בפנים הארץ – בערי המרכז שבמרוקו.

לאחר השואה, בעקבות פעילותם של רבנים ליטאים במרוקו, התחדשה התגובה השמרנית בקרב יהודי מרוקו. הזרעים שהוטמנו בתחילת המאה בידי הרב זאב הלפרין, הניבו תגובה שהואצה וקיבלה תפנית דרמאטית מתוך הדחף והלהט לשקם את עולם התורה שחרב בשואה. פעילות זאת לוותה ברפורמה בחינוך בנוסח הישיבות שנוסדו בליטא, ובמקביל במאבק בהשכלה, באורח החיים המערבי ובסוכניו. הפעילות לא פסקה עם יציאתם של יהודי מרוקו בשנות החמישים והשישים מהמגרב, היא גדלה והתפתחה באופן סמוי בשנות השישים והשבעים בתהליך הקליטה מחדש של יהודים אלו בשני הריכוזים החדשים – ישראל וצרפת. בשנים האחרונות פרצה התגובה השמרנית בעוצמה בכל אחת מהקהילות בנסיבות ובאפיונים המיוחדים לה.

לחורבן עולם התורה במזרח אירופה היתה השפעה מכרעת, כפי שנראה, בעיצוב היהדות החרדית של קהילת יוצאי מרוקו בימינו ואיתה היהדות הספרדית בכלל.

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר-ג.בן שמחון-סיפורי אהבה מרוקאים מראות מהחלון

גבריאל בן שמחון

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתרהולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

סיפורי אהבה מרוקאים

הוצאת הקיבוץ המאוחד

מראות מהחלון

אז מה האח הקטן אומר? בוא, נברח לגג, זה יותר גבוה, אבל מה אם היא תתפוס אותנו במדרגות? היא כבר מעל שערי החנויות והיא לא מפסיקה לטפס, מפלצת מוזרה שאין לה רגלים ועיניים, גם לא שומעת ולא מדברת, זה מה שמפחיד בה, אי אפשר לדבר איתה, אחי ואני מתפללים ליושב במרומים, אלוהים, אם תציל אותנו מהמבול הזה שבא מלמעלה ומלמטה נעשה רק מה שתרצה. גם אלוהים אין לו עיניים ולא רגליים, אין לו גוף ולא דמות הגוף, אבל הוא שומע ורואה והוא יודע שאנחנו בצרה צרורה, לבד, אבא ואמא לא בבית ומה אנחנו יכולים לעשות? כל שנה בסוכות נכנסת המפלצת למללאח, לוקחת כמה ילדים ונשים והולכת. בשנה שעברה היא לקחה את הבית של השכן יהודה סיסו עם אשתו ושנים־עשר הילדים, רק הוא ניצל, כי היה בבית הכנסת. לפני שנתיים הלך הדוד רפאל להתפלל ערבית ב״סלאדתאזי״, פתאום היא באה ולקחה את כל הרחוב שלו וגם את אשתו עם ששת הילדים. כולם יודעים את הסיפור של אבא ייתאח שהיו לו שמונה ילדים ובחג הסוכות היו אצלו גם האמא של אשתו וגם בן האח שלו, והיא באה לקחה את כולם חוץ ממנו שהלך לבית הכנסת ומאשתו שנתלתה בקורות התקרה והיתה שומעת את קולו מרחוק בבית הכנסת שר את ״סוכה ולולב לעם סגולה יחד ירונו כוכבי תהילה״, ככה זה כל שנה.

בקיץ הנהר עליז, המים זורמים כמו חוטי כסף, הילדים משחקים איתו כאילו היה חבר מהכיתה, מקררים את הרגליים, בונים חומה בתוכו, ואז יש לנו בריכה ושוחים, הנהר צוחק, מחייך, אבל עכשיו הוא מפלצת, צבע המים שחור, הקול זועם, והוא עולה ועולה על גדותיו כאילו נכנס בו השד, לא מכיר אף אחד, מתפרץ לרחובות, פולש לחצרות ולחדרי מדרגות, ממלא את כל המללאח ומתחיל לטפס גבוה, גבוה, מה עשינו לו? אולי זה ששופכים לתוכו את הלכלוך והפסולת? הנשים שוטפות שם את הכלים, מכבסות, מנפצות את הצמר ואפילו עושות פיפי, הגברים בראש השנה משליכים לתוכו את כל החטאים והוא בולע הכל בלי להתנגד, כל אחד עושה בו מה שהוא רוצה בלי לשאול אותו ובלי להגיד תודה או סליחה, ועכשיו הוא מתפרע, לא חבר, ממש מפחיד, אולי הרב יצא מבית הכנסת ויעשה משהו? אולי יעלה קרבן? ישליך מצה או ישפוך שמן זית? אולי הפייטן ילך בתוך השיטפון וישיר? רק זה יכול אולי לעזור, אבל אף אחד לא עושה שום דבר נגד זה וכל שנה זה ככה, לא ממהרים, כי ״הפזיזות מהשטן״ ו״כל עכבא לטבא״ ו״אסבר חתא אלקבר״ (סבלנות עד הקבר), שרשרת אין סופית של פתגמים, שמסבירים כל דבר, או כמו שאומרת סבתה מרים: ״אלעיסה בין ספיחא אלמסמאר וואלא זממת אלקבר״, חיים בין הפרסה והמסמר ולא צפיפות הקבר, או מה שדודה סולטנה אומרת: ״די מה קדדו קברו יטלע פוקו״, מי שהקבר לא מספיק לו, שיעלה עליו, שאם, למשל הקבר שלך קטן עליך וזה קשה לך ואתה מנסה לזוז ואי אפשר – מה תעשה? אתה יכול לשנות? הרי אתה מת, אם אתה יכול תעלה עליו.

אוהפתגם של סבתא פריחה: ״די דיאקת עליה יוסעהא בלגוואת״ – מי שצר לו(המקום) ירחיב (אותו) בצעקות שפירושו: אם הבית קטן אתה יכול רק לצעוק, והכי יפה זה מה שאומר סבא אברהים: ״די כלאלו בוה וזדדו סי עקבא כאיטלעהא״ – מי שאביו ואבי אביו השאירו לו עליה, שיטפס עליה, הכוונה שכל אחד מטפס על המדרון שהשאירו לו הוריו, אתה לא יכול לבחור מדרון יותר קל, ומה שהותירו הפתגמים גמרו המשלים והפסוקים כמו: ״גולל ה׳ מעשיך ויכונו מחשבותיך״ ובערבית: ״כרכאבי עלא אללאה עמאלק וויתרתבו תכמימאתק״, שפירושו: תשאיר את הכל לאלוהים, האחריות עליו, לא עליך, הוא כבר יסדר הכל, אתה שב ואל תפריע, ועל כך אולי, חרבה העיר. כל פתגם באר עמוקה כמו הבארות בכפר הברברי שלידנו, אסני, על מדרונות הרי האטלס, הפתגמים האלה, אומר אבא, הם מים נקיים ממעיינות עתיקים שיוצאים מהשלג בהרים הגבוהים שנוגעים בשמים, שעברו סינון של אלפי שנים ואין בהם לכלוך או שקר, אף אחד לא כיוון אותם ולא שיחד אותם ולא הפחיד אותם או איים עליהם, אין בהם אפילו פעם אחת שם אלוהים או תמונה של המלך שנמצאת בכל מקום ובכל חדר, כי הם לא אוהבים שיגידו להם מה לומר ולא מצייתים לאף אחד, אפילו לא למלך, ולכן אפשר להאמין להם, וחברי ועד הקהילה מומחים בעיקר לנחם, להספיד, לקונן, לערוך הלוויות, לכרות קברים, לחבר שירים על המציבות, נהנים לארגן סעודות הבראה בהם מפייטים ושרים ושותים, כששומעים את קסידת יוסף הצדיק, קורעים את הבגדים מרוב התרגשות ועל פסוק כמו ״חלצני ה׳ מאדם רע, מאיש חמסים הצילני״ שותים בקבוק ערק.

סעודות שדומות לחתונות, גברים ונשים ביחד, מנחמים זה את זה, כמו שאומר הפתגם ״מוות בין קרובים חגיגה״, ״חיים ואוכל ומוות ואוכל״ ו״מי שמת שבע, שלא יקום״ וכו' וכו', כשהמלך בא לביקור תנחומים, מקשטים לכבודו את העיירה, מנקים ומסיירים והוא נכנס על סוס לבן ומסתכל מלמעלה על הנשים והילדים, אבל האם הוא מבטיח לעשות משהו? לא. זה הנהר. מי יכול לומר לנהר מה לעשות? צריךלהודות לאלוהים שלא יותר גרוע, שהציל את המללאח מאסון גדול יותר, ובינתיים הנהר מטפס ועולה, פולש דרך החלונות והדלתות של הקומות הראשונות כמו איזה חיה נוראה, נשפך לתוך החדרים והבתים, הקירות מבפנים נפרצים וכל הרהיטים, הכלים, מיטות, ספרים, תמונות, נשפכים החוצה וגם הסוכות, עם השולחנות הערוכים, הלולבים והאתרוגים הכל זורם בזרם אדיר למטה לתוך המבול.

 אם היו למפלצת אוזניים או עיניים אולי אפשר היה לדבר איתה, בבקשה " תקשיבי " אני לבד עם אחי, מה אני אשם לך? מה עשיתי? אני ילד טוב, לא עשיתי רע, אני הולך לבית כנסת, שומר שבת, מתפלל שלוש פעמים ביום, לא מזייף בקריאת שמע, אני ממש עוצם עיניים ומכוון את הלב, אני לא מדלג על שום דבר, תפילת שמונה עשרה עושים בלחש, אף אחד לא שומע, אבל אני לא מדלג על אף פסוק, למרות שיש לי חשק לגמור פעם ראשון, שכולם ידעו: הילד הזה גומר ראשון, אבל תמיד השכן ייסו ברוך צועד ראשון שלושה צעדים אחורה, מנשק את הציצית והאצבעות, אף פעם לא אצליח להשיג אותו, השני אחריו הוא רבי דוד אזולאי, אז אני כבר ב״ותחזינה עינינו בשובך לציון…״ ואני צריך למהר כדי לתפוס מקום שלישי או רביעי, אבל כמה שאני מתאמץ אני לא מצליח, והחזן כבר מתחיל בחזרה ואני עוד ב״שים שלום טובה וברכה״ אחרון בבית הכנסת! אפילו הילדים מהכיתה גומרים לפני! אלוהים, המים כבר מגיעים אלינו, מרטיבים את סף החלון, עוד מעט יחדרו פנימה, אנחנו נוגעים בהם, הקיר של בית המטבחיים ממול נופל למטה כמו על ציר וגל גדול של מים פורץ בעקבות הקיר החוצה עם פרות ועגלים מפרפרים ישר לתוך התהום, אולי כל זה בגלל החטא שלי ב״ברכת כהנים״, שהרי אסור בתכלית האיסור להסתכל על הכהנים כשהם עטופים בטליתות חוזרים אחרי ברכות החזן: יברכך ה׳ וישמרך, יאיר ה׳ פניו אליך ויחוניך, ישא ה׳ פניו אליך וישים לך שלום… ואני ממש לא יכול להתאפק, פותח קצת את העין ומציץ.

האם יקרה לי משהו? לא, לא קורה לי כלום. אז בסוף אני פוקח את העיניים לגמרי: איזה יופי, איךשהם נראים שם ליד ההיכל! הגב לארון הקודש והפנים אלינו, מתנועעים כמו רוחות, רוקדים ומסלסלים בקולם במנגינה נהדרת ומסביב אני רואה את כל המתפללים עם עיניים עצומות, אף אחד לא מעיז לפתוח את העיניים, רגע של קדושה גדולה, כל בית הכנסת, גם הילדים מהכיתה, עוצמים את העיניים שלהם, רק העיניים שלי פתוחות לגמרי מביט בכולם, בית הכנסת כולו שלי, כל העולם שלי, רק שלי, אבל הנה לפתע המים נסוגים, המבול פסק, המפלצת לא זזה יותר, זהו, כאילו במטה קסם, כמה מפליא! ואבא ואמא הופיעו לפתע מאי שם, מנפנפים בידיים, אני מביט באחי, העיניים שלו צוחקות, ניצחנו את המפלצת? היא נחלשה, מרחמת? אולי זה הפסוק שלי, ״אמתלאי בת עורבתא״ עליו חזרתי בלב שלוש פעמים, לא רק שלוש פעמים, אלא שלוש פעמים שלוש, אבא הטוב והרחום הוא שצייד אותי בנשק הסודי הזה, שהוא סוד גמור ואסור בתכלית האיסור לגלות אותו, כי אם מגלים אותו, הוא מאבד את כוחו, אז כל פעם שתתקל בצרה שאין ממנה מוצא תאמר את הפסוק בכוונת מכוון שלוש פעמים ואם המצב קשה יותר תכפיל את זה בשלוש וכך עד אין סוף.

מה הייתי עושה אילולא אבא שידע את כל הסודות האלה? הוא ממש הכין אותי לכל המלחמות בעולם. אין לי בעיות ברוך השם, חבל לי על אלה שאין להם אבא כזה, שיוצאים לעולם בלי פסוקי הגנה, מה הם עושים נגד כל המפלצות? והכוח שלי הוא שלא רואים אותו, חושבים שגם אני חלש ומתקיפים אותי, אבל אני פשוט מחוסן, שומרים עלי מלמעלה, רק צריך לעבוד בכוונת מכוון את הקב״ה, את אבי ואת אמי ואת הרב והמורה, זה הכל. לקיים את כל המצוות, תרי״ג, זה הכל, לקרוא קריאת שמע של המיטה וקריאת שמע של שחרית, מנחה וערבית וזה הכל, וכשאני רואה אילן יפה, לעמוד ולברך מה יפה אילן זה וכשרואה אישה יפה לברך הנותן מיופיו לבשר ודם וכשמריח ריח טוב לברך מיני בשמים, וכשטועם עוגה טובה לברך מיני מזונות וכך הלאה, אני כל הזמן מתפעל מהחיים, מהטבע, מאלוהים ומברך, אני מתפעל גם מהנהר ומהמפלצת הזאת, איך היא עולה ועולה ואיך היאיורדת ויורדת, מחוץ להתפעל, אין לי כוח לעשות כלום, גם לא נגד השיטפון הבא, הכל נשאר באותו מצב, אבל אני כל הזמן מתפעל, כי הרי הכל פלא אחד גדול, אני לא מחפש להסביר את הפלא, או למצוא משהו נגד המפלצת, לבנות, למשל, מעקה לנהר או להעמיק את הקרקעית או להוציא את הנהר מחוץ לעיר, זה פוגע במעשה הפלא, פשוט ראוי להתפעל! ולדעת את הפסוקים המתאימים: ״הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו״, ״הולך תמים, ישכון בטח״, ״אללה יעטינא אסבר חתא אלקבר״, (אלוהים יתן לנו סבלנות עד הקבר), ״צדיקים לעולם ירשו ארץ״, ״כון מאפי ונעל אלביטאר״ (היה נקי ושכח חשבון), ״אלמרא בלא רככא, וראזל בלא תככא וזא אלהם ותככא״.״ וכו׳ וכו'

اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب

 

أرض المسلمين المقدسة / أقلام القراء
بقلم: كمال الصفري

ان المقالات المدونة في هذه الخانة تعبر عن اراء اصحابها, ولا تلزم الموقع بمحتواها

تحظى الأراضي المقدسة الإسلامية في الفقه الإسلامي بمكانة لا تضاهيها أية بقعة في الأرض. وقد أحاطها دون غيرها بأحكام ومناسك تسمى “أحكام الحرم”. امتثالا لما جاء حولها في القرآن الكريم:

 

https://mail.google.com/mail/h/1o1p5fatxrgzn/?&v=c&th=14144ca087da3ace

הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

המשך הספר " סלקציה " מאת חיים מלכא

וגלבלום מזהיר את ההנהגה העוסקת בעלייה :

כל מי שמידת אחריות כלשהי בו, צריך לא להתבייש ולא להיות מוג לב ולהסתכל בפרצופה של הבעיה על כל משמעותה…הנתנו את דעתנו על כך, מה יקרה למדינה זו, אם זו תהיה אוכלוסייתה ? והרי ביום מן הימים, תתווסף עליהם עליית יהודי ארצות ערב. מה יהיו פני מדינת ישראל ורמתה, עם אוכלוסיות כאלה ?  – באתו מסמך שצויין לעיל.

על גלבלום אמר חבר " ועדת העלייה " מ' סורקיס:

העיתונאי הזה שם עצמו להיות השופט העליון הסלקציה 2של סוגי העלייה השונים בארץ, הוא היה הראשון שהתקיף את העלייה במאמריו המפורסמים על יהודי מרוקו, ואחרי זה אפשר היה לכתוב על יהודי עיראק. בעיתון " הבוקר " כתב ש' אוסישקין על עליית יהודים מארצות האסלאם בכלל, ומצפון אפריקה בפרט :

אנשים מחוסרי רצון לעבוד, מחוסרי הבנה וסבלנות כדי להתגבר יל התנאים ההכרחיים כאן. הבאת רבבות, אם לא מאות אלפים של אנשים מסוג בלתי מתאים לארץ לא הוסיפה כוחות למדינה, לא תרמה תועלת ליישוב, לא נתנה תקווה טובה יותר לעתיד "

אופיינית לאווירה ששררה אז בארץ כנגד עולי מרוקו היא הבדיחה שסיפר מנהל מחלקת העלייה בשם הנשיא וייצמן. הוא שאל את הספָר שלו לשלומו, וזה השיב לו :

" הכל כמעט בסדר, עבודה יש ב"ה, פרנסה יש, אבל המרוקנים הללו ! "

ושואל הנשיא : " כלום למרוקנים אינו צומח זקן ".

אכן, לא היה גבול לתווים השליליים שיוחסו לסטריאוטיפ של יהודי מרוקו. כפי שאמר הסוציולוג מ' ליסק : הסטריאוטיפים השליליים, התיוג השלילי, עברו על גדותיהם בתקופה ההיא "

ביישוב הוותיק עלה החשש, שמא תגרום עלייה בממדים גדולים מארצות האסלאם להרס המורשת התרבותית בארץ ולהפיכת ללבנטינית. וכך מסכם מ' ליסק חש זה :

"היישוב הוותיק נתמלא חרדה לא קטנה. חשש חריף שמא המורשת החברתית והתרבותית של היישוב היהודי בארץ הולכת ונהרסת, הכרסום נראה חמור ביותר. התריעו על חשש מפני אוריינטליזציה, מפני לבנטיזציה, והצביעו על הסכנה מפני הרס ההישגים התרבותיים, החברתיים והכלכליים בעקבות העלייה הזאת.

בין אם היה חשש זה מוצדק או לא – הוא היה קיים גם בקרב מנהיגי המדינה בממשלה ובסוכנות היהודית, והחלטותיהם בנושא הסלקציה במדיניות העלייה של יהודי צפון אפריקה הושפעו מסטריאוטיפ שיוחס ליהדות זו. כך, למשל, התבטא גיורא יוספטל, הגזבר וראש מחלקת הקליטה בסכנות היהודית :

יש כעת נקודות שלמות שהן מהאופי הספרדי הירוד, ירוד לפי שכלם ולפי תפיסתם.

ועוד על עולי ארצות האסלאם אמר : " אין להם נושא בעל מוסר " ; " הם לבנטינים עם החיים האפלים שלהם ". ועל יוצאי מרוקו : " אלה אנשים פרימיטיביים, זוהי עדה מפגרת ". כשאנשי היישוב דישון סירבו לקבל משפחות מצפון אפריקה משום שהם " שחורים ", אמר על כך יוספטל : " את אנשי דישון אני מבין "

לוי אשכול, שהיה שר האוצר בממשלה וראש מחלקת ההתיישבות, התבטא ביחס ליהודי צפון אפריקה : " פסולת אדם ", " חומר אנושי קלוקל ". כשסירבו יושבי מעברת כפר סבא להתפנות, אמר אשכול : " עליכם לדעת שאנשים אלה נוחים בסכינים, יש לירות על מנת לאיים עליהם במקצת ".

ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, הצדיק את ההפליה כנגד יהודי צפון אפריקה : " זה נכון, יש הפלייה, זאת הפלייה מוכרחת ". אליהו דובקין, ראש המחלקה לענייני החלוץ בסוכנות היהודית, קרא ליהודי מרוקו " שחורים " ו " פרימיטיביים ".

זלמן שזר, חבר הנהלת הסוכנות וראש מחלקת ההסברה, אמר בדיון על העלייה מצפון אפריקה : " אנו יכולים לשלם על זה ביוקר, זוהי עלייה שלא טעמה טעם גמנסיה "

נחום גולדמן, יו"ר ההנהלה הציונית בניו יורק, כינה את עליית יהדות צפון אפריקה " עלייה קטסטרופלית ", כן אמר, שבעיניו " יהודי ממזרח אירופה שקול כפליים מיהודי כורדיסטאן ", וכי יש להחזיר 100.000 מיהודי המזרח לארצותיהם.

לגבי העלייה מעיראק אמר גולדמן, שהייתה זאת טעות לעשות חיסול גלות ליהודי עיראק, ועוד הוסיף לגבי מדיניות העלייה : " הקונסולידציה צריכה להיות גם על שטח רוחני גבוה, לא לבנטיניות ".

בדברו על ניסיון ההתארגנות של גופים ספרדיים בצפון אפריקה בהסתדרות הציונית, אמר ברל לוקר, יו"ר הנהלת הסוכנות : " החלטנו לא להתנגד להתארגנותם של ספרדים – מפני שיש הרגשת נחיתות – זוהי גם הרגשתנו שאנו אשכנזים והם ספרדים " ועל התנועה הציונית בצפון אפריקה אמר לוקר כי היא תנועה פרימיטיבית ". 

שני חברי הפועל המזרחי בהנהלת הסוכנות הסתייגו מהיחס השלילי כלפי יהודי ארצות המזרח. הרב זאב גולד, ראש המחלקה לחינוך ותרבות תורנית בגולה, טען כי לא כל טענות הקיפוח של יוצאי המזרח – אין בהן אמת, כפי שמאשר ברגינסקי : " סוף סוף אין אנו נזהרים כל כך, והתרגלנו כי יהודי הוא זה האוכל קוגל ומדבר אידיש, ויהודי שאינו מבין אידיש, איננו יהודי, הוא ספרדי.

אני חושב כי נצעד צעד חשוב קדימה אם נעזור ליהודים הללו. ובניסיונו להוכיח את חבריו שאין הצדקה לדימוי השלילי של יהודי ארצות המזרח, אמר מנהל מחלקת העלייה, יצחק רפאל : " הסטטיסטיקה של המשטרה מוכיחה שבפשעים אין חלקם של העולים גדול מאשר האחוז שלהם בישראל.

גם רוב הגניבות המבוצעות תוך מומחיות נעשות על ידי יוצאי ארצות אירופה ולא יוצא המזרח ". למחרת חוק השבות, שהתקבל בחודש מאי 1950, היה לדעות השליליות הללו על יהודי ארצות האסלאם משקל רב בקביעה וביישום של מדיניות הסלקציה, שכוונה כלפי יהדות צפון אפריקה.

חוק השבות.

ראש הממשלה, דוד בן גוריון, התנגד בתוקף לכל הגבלה בעלייה, ואף תקף בחריפות את התומכים בהגבלתה ; אך תוך חודשים ספורים לאחר החלת חוק השבות, ב-5 ביולי 1950 , ובהשפעת קפלן, אשכול, יוספטל וד"ר שיבא, יעמוד בן גוריון בראש התומכים בהגבלת העלייה מצפון אפריקה.

בן גוריון – הוא שיזם את חוק השבות, והביאו לאישור הכנסת ב-5 ביולי 1950. חוק זה מקנה לכל יהודי, העולה לארץ ורוצה להשתקע בה, אזרחות ישראלית אוטומטית; ומכוחו רשאי וזכאי כל יהודי לעלות לארץ – בשלושה סייגים :

1 – כאשר שר הפנים נוכח לדעת שהמבקש פועל נגד העם היהודי.

2 – כאשר העולה עלול לסכן בריאות הציבור או את ביטחון המדינה.

3 – העולה בעל עבר פלילי, העלול לסכן את שלום הציבור.

בדברי הסבר לחוק אמר בן גוריון בכנסת :

" אין המדינה מקנה ליהודי הגולה הזכות לשוב, זכות זו קדמה למדינת ישראל, והיא שבנתה את המדינה, זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם לבין המולדת ".

עוד מוסיף בן גוריון :

" אין חוק השבות מסוג של חוקי הגירה הקובעים באלו תנאים מקבלת המדינה מהגרים ומאלו סוגים. חוקים כאלה קיימים בהרבה ארצות והם משתנים מזמן לזמן לאור החליפות והתמורות הפנימיות והחיצוניות. חוק השבות אין לו דבר עם חוקי ההגירה, זהו חוק ההגשמה של ההיסטוריה הישראלית.

זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל אם מפני שהוא עשוק זכויות בנכר, אם מפני שאיננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל בארצותיו, אם מפנה שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים חדשים כרצונו ואם מפני אהבתו למסורת העברית, ולתרבות העברית ולקוממיות ישראל ".

 ובדיון על חוק השבות אמר חבר הכנסת י' בר יהודה : " העלייה למדינת ישראל היא זכותם הטבעית שאין איש יכול לתתה או לקחתה מהם "

בהמשך יתברר שחוק השבות הוא חוק סלקטיבי. כך, למשל, נשאל בן גוריון ביולי 1950 – ימים מעטים לאחר קבלת החוק – אם להפסיק את העלייה מרומניה, שכן למעלה מ-50% מהמפרנסים המגיעים משם הם בני 50 ומעלה, וגם מגיעים זקנים וחולים. על כך ענה בן גוריון : לגבי רומניה אין לנו ברירה, עכשיו יש חוק השבות. אך ממש באותו דיון אמר על העלייה ממרוקו : " ממרוקו לא זקנים ולא חולים "

הווה אומר : אין החוק יכול לחייב את ממשלת ישראל לקלוט את כל עם ישראל בתפוצות בבת אחת, אך הוא מהווה הצהרת כוונות מצד ממשלת ישראל לגבי זכותם של כל היהודים לעלות לארץ, ועל חובתה של ממשלת ישראל לקלוט אותם. אלא שהצהרה לחוד – ומעשים לחוד….

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר