מורשת יהדות מרוקו

ישראל בערב ח.ז. הירשברג. הספר נדפס בשנת תש"ו – 1946

קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב.

חמיר הייתה ממלכה דומיננטית באזורה עד שנת 525. כלכלתה נשענה על חקלאות וייצוא של לבונה ומור, חומרים שהיו נסחרים בהמוניהם באזור מזרח אפריקה ומדינות אגן הים התיכון. חומרים אלו היו מבוקשים ביותר לצד השנהב שהגיע מאפריקה לאימפריה הרומית. ספינות היו מפליגות מחמיר על בסיס קבוע במקביל לשליטה הפוליטית על אזורים במזרח אפריקה. הספר השיוט בים האריתראי מתאר את חמיר והעומד בראשה צ'ריבאל (Charibael) כידידותיים לרומאים: 

בפרשת מוחמד יש נקודה אשר לא נתלבנה די צרכה. נראה, שבתקופה מסויימת של פעולתו השתעשע מוחמד בתקוה, שהוא הנביא, אשר עליו נאמר כי יופיע באחרית הימים לפני בוא יום הדין והנורא. הוא " חותַם הנביאים " ואולי…גם המשיח עצמו. לפיכך חשב, שבשליחותו זאת צריכים להודות בראש וראשונה היהודים, המחכים ומצפים לבואו של המשיח, משום שלפי השקפת הנוצרים המשיח כבר בא. אולם היהודים לא יכלו לראות משיח באיש, שאינו מזרע דוד ואף לא מבני ישראל, ותקות מוחמד נתבדתה.

כעבור שנתיים, בערך, אחרי בוא שליח האסלאם אל מדינה, חל במדיניותו שינוי כביר, שהיה מפנה חשוב גם בתורת האסלאם. מוחמד נוכח לדעת שהיהודים לא יכירו בו, ולכן התחיל להלחם בהם ולבטל את כל אותם הדינים, שמיועדים היו לשמש גשר בין שתי הדתות. מלחמה זו המיטה שואה על יהודי מדינה.

חלק מהם גורש ושבט אחר הובל לגרדום. מוחמד האשים את היהודים, כי הם אוכלי ריבית וכי דבקו בהם כמה וכמה מידות מגונות. בהאשמות אלה ניסה להצדיק את גירושם והמתתם. אבל כל הטענות האלה היו בדויות. אכן, היו בערב אוכלי ריבית אמיתיים – סוחרי מכּה, טַאיף ונַג'ראן – ובכל זאת הניח להם מוחמד, וגם ה " חדית " המוסלמי קבע תקנות מיוחדות לאיכרים והרשה ריבית בהערמה.

ואילו יהודי חיג'אז כמעט ולא עסקו במסחר, ולכל היותר היו מוכרים את עודף יבולם. אמנם הרבו ההיסטוריונים, ובייחוד המאוחרים, לתאר את התכשיטים, הזהב והכסף ששלו המוסלמים בח'יבר, אולם אַבו הוּרַירַה, אחד מחבריו של מוחמד, מטפח על פניהם בעדותו, שבח'יבר לא לקחו שלל כסף וזהב ובזזו רק מזון ובוסתני דקלים.

האמת היא שמוחמד לאבטח ביציבות עמדתו כל זמן שהיהודים ישבו במדינה. הם עמדו לו למכשול ולסכנה מתמדת. כי יכלו בכל עת להתחבר עם אויביו. שדותיהם ורכושם נחוצים היו לו כדי לחלקם בין ידידיו הנאמנים, שהיגרו יחד אתו ממכּה והיו סמוכים על שולחן מארחיהם. לאחר שסופקו צורכי המהגרים ולאחר שסר פחד תושבי מדינה מעל מוחמד, שוב לא היה הכרח בגירוש של היהודים משאר הנאות החג'אז, ואפר היה להסתפק בהטלת מסים כבדים מנשוא.

אמנם השלים הכליף עומר מה שהחסיר מוחמד. הוא גירש את התושבים היהודיים מרוב נאות החג'אז. אכן גם אז נשארו עדיין ישובים בכמה מקומות, והתירוץ היה שהנאות האלה אינן שייכות לחג'אז. הרבה יהודים היו שם עד המאה העשירית ואולי גם לאחר מכן, אבל הם זנחו את עבודות האדמה, כי לט יכלו לשאת את עול המסים שהעמיסו עליהם.

בימים האלה גברה השנאה ליהודים, ועקבותיה ניכרים גם בספרות הערבית. אז נוצר הסיפור על המלך היהודי במדינה שהיה מענה בתולות, גילגולה של אגדה יהודית על מלך יווני מתקופת החשמונאים שהפנוה נגד היהודים. ואולם ראוי לציין, שסופרים ערביים ומשכילים שידעו כנראה את מקור האגדה, דחו האשמה זו שחפצו להטילה על יהודי ערב.

אחרי שהיהודים הזניחו את שדותיהם וגנותיהם, היו נאות חג'אז הפוריות לערבות שוממות. המים זרמו ללא תועלת. והאדמה הפוריה והדשנה הייתה לביצות קדחת. הגיאוגרפים המוסלמים בוכים מר על חורבן חג'אז, שרוב עריו היו לנקודות ישוב זעירות וחסרות ערך.

תימא חרבה, עמק הכפרים שמם. פַדַךּ נעלמה וכעת אי אפשר למצוא אפילו את חורבותיה. בחַ'יבר, שהייתה הטוב שבכפרי החג'אז, לא יכלו אף העבדים הכושים, שהובאו לשם, להסתגל לאקלים הקטלני, ומדינה גם היא אינה אלא צל של תפארתה הקדומה. טירותיה, שהיו חוסנה ועליהן הייתה גאוותה, חרבו והפכו עיי מפולת, לאחר שמקימיהן גורשו.

 החג'אז פסק מלשמש מרכזו הרוחני של האסלאם, ומכּה ומדינה, שתי הערים הקדושות, אינן אלא מקומות של פולחן דתי. בניגוד למלומדים אחדים, שהניחו את התיאוריה על התייבשותו של חצחי האי ערב, תיאוריה שראתה התייבשות זו כָגורם שהפך את ערב למדבר שממה, הראו מלומדים אחדים את הסיבות האמיתיות שגררו אחריהן את חורבן הארץ.

עקבותיהם של מגורשי מדינה, אשר פנו לארץ ישראל, אל יריחו ואֶדרעי, נעלמו כעבור זמן קצר אחר השתקעם שם. גם על גורל שאר תושבי חג'אז היהודיים אין אנו יודעים הרבה. קורותינו בערב מתחילות באגדה. עוד במאה הקודמת התהלכו בקרב היהודים סיפורים על עשרת השבטים ובני חַ'יבר מלומדי מלחמה, החונים במדבר ערב תחת שלטון מלך יהודי, ומצפים ליום, אשר בו יצאו לעזרת אחיהם הנאנקים והנאנחים בגלות אדום המרה.

סיפורים דומים לאלה נפוצים היו כפי שמעידים התיירים, בין הערבים בחג'אז ובמדיָן. משולחים ותיירים יצאו לחפש את השבטים האבודים ומצאו את יהודי תימן, בני בניהם של יהודי חמיָר. ואמנם גם היום מצויים שם שבטים חופשיים, השוכנים בקרבת המדבר הגדול ומצפים לעלייתם לארץ ישראל.

קורות היהודים בערב, למן הידיעות המוסמכות הראשונות על ישובי הצפון ועד האחרונות עליהם, המקיפות תקופה בת אלף שנה, מצטרפות מידיעות אשר נמסרו לנו בתעודו שונות ביותר. אפשר לומר בלי הפרזה, כי לפנינו כאן כמעט כל סוגי המקורות, שמחקר ההיסטוריה העתיקה משתמש בהם.

 – היהודים הפורטוגלים באמסטרדם – מחיים בשמד לשיבה ליהדות – יוסף קפלן.

             אנוסים בעולם אנסם – ראייתם את החיים באונס לאחר שובם ליהדות.

  רבי שאול לוי מורטירא.

רבי שאול לוי מורטירא, נולד בוונציה לרבי יוסף מורטירא, אשר היה מן האנוסים בספרד, בצי האי הפירניאי והצליח לברוח לאיטליה, או מה שמדויק יותר בתקופה זו, לוונציה, ושם לחזור ליהדותו. בעיר זו נולד לו בנו רבי שאול.

אין יודעים את שנת הולדתו המדויקת ואולם תלמידיו, רבי משה בכ"ר יעקב בלימוטי ורבי בנימין בכ"ר יעקב דיאש פאטו, אשר הביאו את ספרו " גבעת שאול " לדפוס, כותבים כ בבואו לאמשטרדאם היה " כבן עשרים שנה במלכו עבר עלינו לשוב אל עירו גדולה לאלוקים, וניציה זה יולד שם.

שנת בואו לאמשטרדאם ידועה לנו, כי בואו קשור בהבאת ארונו של הרופא רבי אליהו דילונה מונטלטו, רופאו של הדוכס הגדול מטוסקנה, לבקשת בתו של הדוכס מריה די מריצי, אשר נישאה למלך צרפת היינריך הרביעי. עבר רבי אליהו ( גם הוא אנוס שהתגייר שמו בגווייתו פילופה רודריגס ) לפריז.

לאחר שנתקבל תנאו שיוכל לחיות בפריז כיהודי שלם. גם לאחר מותו של היינריך נשאר רבי אליהו בפריז, וכאשר היו יוצאים למסעות, היו דואגים לכרכרות וסוים מיוחדים שיוכלו להחזיר את רבי אליהו לפני השבת אם כי לפעמים נאלץ לנסוע בשבת ופרסם על כך קונטרס הלכתי.

רבי אליהו נפטר בצרפת בעיר טור בשנת שע"ו והמלכה צוותה לחנוט את גופו, כדי שאפשר יהיה להביאו לקבר ישראל באמשטרדאם. בנו של רבי אליהו, רבי משה ודודו רבי יהושע דילונה יחד עם רבי שאול הם שטיפלו בהבאת הארון, רבי אליהו נפטר בשנת שע"ו ורבי שאול " כבן עשרים " ואם כך, הוא נולד בשנת שנ"ו.

רבי שאול קיבל את תורתו בווי ניציה עד להיותו בגיל 16 ואז יצא עם רבי אליהו שהיה קרובו לצרפת אתו היה יחד עד ליום מותו בימים בהם היו הרופאים כידוע גם למדנים גדולים. פירושו של רבי אליהו לפרק נ"ג בישעיהו שנכתב בפורטוגזית נותר בכתבי יד רבים ואף נדפס תרגומו לאנגלית.

רבי שאול הצעיר עשה רושם כה רב באמשטרדם עד שקהילת " בית יעקב " הפצירה בו להישאר בעיר " והרימוהו בחור מעם לדרוש להם על פי ה' מדי שבת בשבתו, בחרו דרכיו ויושיבוהו לראש בישיבתם רבת יעשרנה זה הים גדול ורחב ידיים ושם הפיץ מעינותיו חוצה להשקות קהילת קודש מכני עליון למרחקי ארץ " כעדות תלמידו. יחד עם רבי יוסף פרדו ורבי יצחק עוזיאל, הוא עמד בראש העדה.

השפעתו של רבי שאול הייתה גדולה על הקהילה שהתפתחה במהירות רבה ושימשה מרכז לכל האנוסים שחיפשו דרך לשוב ליהדותם. בהשפעתו נוסדו מוסדות חסד והוא כיוון את דרכיהם.

די באריוס תיאר בשירו " אגרת להולך בדרכים עקלקלות " המכוון ללא ספק לאנוס שטרם חזר ליהדות, את תלישותם של האנוסים הן מן החברה היהודית והן מן החברה הנוצרית.

 " בעיני עם אחד אינך אהוד / על שום התרחקותך ממנו / והשני, אינו רואה אותך נאמן / כי ראה אותך מעמיד פנים. לכן אין בפי המשורר אלא עצה אחת ויחידה, מן העולם הזה, תצא מנצח, אם לפני מנוחת המוות תחזור אל החופים הקדושים " עזוב את האשליות ההדורות / ואז תזכה לבטח, לאור האמת / ברקיעים היהודיים / חזור לבית אלוהים / ובלב אוהב,

ואכן רבים ובלתי פוסקים היו מאמציהם של היהודים הפורטוגלים להחזיר את האנוסים אל חיק היהדות. בעדותו בפני האינקוויזיציה במדריד ב 15 במאי 1635, תיאר בפרוטרוט אסטיבאן די אריאס די פונסיקה, את הדרכים להחזירו אל דת ישראל.

סיפורי ספרד

סיפורי-עם ואנקדוטות מאוצר הפולקלור של יהודי ספרד

יצחק מוסקונה

המחלקה לקהילות בהסתדרות הציונית העולמיתתרגום עברי : רבקה ויואל שלום פרץ

EN VEZ DE INTRODUXION

Dita colexion de chicos cuentos umoristicos i anecdotas, vino como conseguensa a los estudios ke por anyos dedikimos al pasado de los djidyos de las tieras balcanicas. En varios articolos publicados en el Anuario de la organizasion cultural de los djidyos en Bulgaria i en otras revistas, objeto de investigasion fueron el orijin de los djidyos de las tieras balcanicas, sus lingua – el djudezmo, los nombres de famiya, los uzos i costumbres del puevlo, sus creensias, las fiestas i los rituales ke de eyas derivan, dedicandomos espesialmente al folclor sefardi. En este ultimo, aparte de la inestimavle saviduria popolar compuesta de verdades experimentadas en la vida, sentensias, recomendasiones i acavidos, se encuentran i munchos arcaizmos, ke recuerdan las peripesias, en el corer de los sieclos, por las cualas paso este antico puevlo, parte integrante del cual es i la famiya sefardi.

אוסף זה של אנקדוטות, סיפורי־עם ופרקי הווי המוגש לפני הקורא הוא תולדה של שנות מחקר ארוכות שהוקדשו ללימוד ההיסטוריה והמנהגים של יהודי בולגריה ככלל ושל העדה הספרדית בפרט. חלק מן החומר פורסם בזמנו על־ידי המחבר בבטאון השנתי של יהודי בולגריה.

הקהילות היהודיות בארצות הבלקן, ראשיתן נעוצה עוד בתקופה הרומית והביזנטית. בסוף המאה החמש־עשרה, לאחר גירוש היהודים מספרד ופורטוגל, גדלה האוכלוסיה היהודית באזור ויהודי ספרד הפכו בה לרוב. יהודי ספרד הביאו אתם את מנהגיהם המיוחדים ואת שפתם היהודית־ספרדית ומאז ועד תחילת המאה הנוכחית שלטה שפה זו ברחוב היהודי בכל ארצות הבלקן. יהודי הבלקן הושפעו רבות מן הסביבה המזרחית שהקיפה אותם והשפעה זו ניכרת הן בניבים התורכיים והבולגריים שהסתננו לתוך השפה והן במנהגים ובאורחות החיים.