ארכיון יומי: 18 בספטמבר 2013


גירוש ספרד-ח.ביינארט

בספר זה ביקשתי לתאר את ימיה האחרונים של ׳גלות ירושלים אשר בספרד׳ ואת גירוש היהודים משם. ספר זה ביסודו הוא סיפור תלאותיהם של יחידים וגורלם והם מצטרפים לסיפור גורלה של העדה־הקהילה. יש בו תיאור מה נפל בחלקה של אומה שהוכרחה לחסל את קיומה במקום שישבה בו דורות על דורות: על כן הוא גם סוף דברה של תקופה. 

גירוש ספרד

איננו יודעים מי היו הטוענים בשמותיהם וכיצד הוצג דבר ההפרדה במגורים בקורטס שהתכנס בטולידו באביב של 1480. ברם, ב־28 במאי 1480 נתקבלה ההחלטה על הפרדה בין יהודים לנוצרים ומאורים. סעיף 76 בהחלטות הקורטס קבע והביע את קו השלטון בנידון זה, כך לשונו:

כיוון שמן השיחות הממושכות (continua conversation) והחיים בצוותא של היהודים והמאורים עם הנוצרים נגרמים נזקים גדולים ואי־נעימויות, והפרוקורדורים [מורשי הערים] ביקשו מאתנו שנצווה לתקן בעניין זה, אנו מצווים ופוקדים על כל היהודים והמאורים של כל הערים, העיירות והמקומות במלכויותינו, יהיו אלה של הכתר (realengos) או שטחי בעלות (behetrias), או של המסדרים, שטחי המנזרים (abadengos), שהשכונות שלהם תהיינה נפרדות מאלה של הנוצרים, ולא תהיינה משותפות. וזאת אנו מצווים להוציא אל הפועל תוך שתי השנים הבאות, החל מן היום שבו יתפרסמו החוקים ברבים מטעם חצרנו. וכדי לקיימם בכוונתנו למנות אנשים נאמנים שיפעלו לצורך זה, בקבעם את המגרשים, הבתים והמקומות שבהם יוכלו לגור כראוי ולעסוק במקצועותיהם במגע עם הבריות: ואם במקומות האלה שייקבעו להם אין ליהודים בתי כנסת ולמאורים מסגדים, אנו מצווים על האנשים שיתמנו לשם כך שייקבעו זאת באזורים שיוחלט עליהם באותו מספר ובאותו גודל של שטחים כדי שהיהודים יוכלו לבנות בתי כנסת והמאורים מסגדים, כפי שהיו להם במקומות שאותם עזבו. והם לא יזדקקו מכאן ואילך בבתי הכנסת והמסגרים שהיו להם קודם לכן.

 וליהודים ולמאורים אנו מתירים למכור למי שיירצו את בתי הכנסת והמסגרים שעזבו מאחוריהם, להרוס אותם ולעשות בהם כפי רצונם, כדי לבנות ולהקים אותם מחדש כפי שהיה להם קודם לכן, במגרשים ובמקומות שייקבעו להם. והם יוכלו לעשות זאת בלי הפרעה כלשהי ומבלי שיהיו נתונים על כך לכל עונש או קנס. ובזאת אנו מצווים על האנשים שיתמנו לכך שיכריחו את בעלי הבתים ובעלי המגרשים ששם ייבנו בתי הכנסת, המסגדים ובתי המגורים שיימכרו אותם ליהודים ולמאורים האמורים במחירים מתקבלים על הדעת, שאותם יעריכו שני שמאים, אחד שייבחר מצד הנוצרים הנוגעים בדבר ושני שיתמנה מצד היהודים לצורכיהם ולמאורים לצורכיהם, שיתחייבו בשבועה שיישבעו לפני כן, שיעשו את הערכתם בנאמנות ובלא משוא פנים, ואם יירצו יקבלו מידע מן הפקידים, כדי שיוכלו להעריך כראוי את אשר יתבקשו לעשות.

ואם השניים לא יגיעו ביניהם לכלל הסכמה, אזי אותו שליח או אותם שליחים יתכנסו עם הממונים על־ידי הצדדים ובשבועה שיישבעו שייפעלו בנאמנות ובלא משוא פנים בהערכה שיעריכו את שווי המגרשים והבתים. ואת אשר השלושה ייקבעו יקוים ואותו [סכום] ישלמו בעדם.

 ואנו מצווים על קהילות היהודים ועדות המאורים שכל אחת מהן תפעל בהפרדה זו בקפדנות וייתנו הוראה מתאימה שתוך אותו פרק זמן של שתי שנים יוציאו אל הפועל את הקמת בתיהם שהוקצו להם בהפרדה ויגורו וייחיו בהם.

 ומכאן ואילך לא יהיו להם מגורים בין הנוצרים ולא בשום מקום אחר מחוץ לאזור ולמקומות שייקבעו להם כשכונות היהודית והמאורית, תחת כפיית עונש שכל יהודי או יהודייה, מאורי או מאורית, שמכאן ואילך יימצא שהוא מתגורר מחוץ לאותם אזורים, שיאבד מעצם המעשה את רכושו, שיוחרם לטובת אוצרנו, והוא אישית יהיה נתון לחסדנו, וכל שופט יוכל לתפסו בגופו לפי סמכותו, בכל מקום שבו יימצא ויישלח אותו אסור לחצרנו, על חשבונו [של הנתפס] על מנת שאנו נעשה מצווה לעשות בו וברכושו, כפי שייראה לחסדנו. ושום התחייבויות שייעשו לטובתם אין להן ערך ולא יענו להם בכל מה שחייבים להיענות להם, ושום אדם בל יבוא אתם במגע עסקים. ואנו מצווים על אדוני הערים ומפקדיהן, העיירות והמקומות באזורי בעלויותינו, המסדרים, שטחי הבעלות (behetrias) והמנזרים שמיד יציינו ויצוו לציין כל אחד במקומו ובאחוזתו, את המקומות, הבתים והמגרשים בשביל בתי הכנסת והמסגרים והבתים הדרושים להם, באופן שבאותו פרק זמן של שתי השנים תיעשה אותה הפרדה, והיהודים והמאורים יגורו נבדלים, כל אחד במקומו שלו, תחת כפיית עונש שאותם אדונים ומפקדים יפסידו את הכספים שיגיעו להם לפי הרשום בספרינו ולפי הפריבילגיות שלנו.

בהכרעה זו נקבעה נקודת המוצא של הכתר והקורטס לקביעת קו בפוליטיקה הפנימית כלפי שני המיעוטים במלכות: היהודים והמאורים. העיקרון בנקודת מוצא זו הוא דתי וחברתי, דהיינו: הנזקים הגדולים שנגרמו לנוצרים מצד המיעוטים האלה. אך יש להדגיש שכל הטיעון נגד המוסלמים היה חסר משקל ציבורי אפילו מבחינה מספרית בהשוואה לציבור היהודי. הציבור היהודי שסבל קשה מן ההמרות בהמון, ערכו הסגולי עלה לאין ערוך על זה של המוסלמים, ומה גם שעיקרו של היישוב המוסלמי היה בדרום־מזרחה של ספרד ובמלכות גרנדה. זאת ועוד. בהחלטה זו הצליח הכתר לאחד את רצון הכנסייה, נציגות הערים והאצולה כאחת והוא עצמו הפך להיות עושה רצונו של הציבור הנוצרי כולו.

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

יחס דבדו החדש. הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

הקדמה.

וַיִּתִילְדוּ על משפחותם לבית אבתם – במדבר א', י"ח. מפרש רש"י במקום : " נצטוו לביא ספרי יחוסיהם. עוד בשחר ימי עמנו צויינה אם כן חשיבותם של ספרי יחוס המשפחה, ובמסכת אבות פ"ו, מיחס דבדו 13שנה ו' : גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה בארבעים ושמונה דברים ואלו הן, התלמוד. 

משפחות צפיח

משפחות דאר למהראז, דאר גאגא (רארא), דאר זריוול, תאמה המיזא, מתייחסים לדאר צפיח. המשפחה הגדולה והעתיקה ״דאר צפיח״ לא מוזכרת באגרת יחס פאס, אך מוזכרת בשטר משנת תרב״ב (ספר מעלות לשלמה, עמי ז׳), ובפנקס בית דין של מ״ז ז״ל.

אהרן, משה, יצחק.

הצדיק, עניו ושפל ברך, מתהלך בתום, גומל חסדים טובים, ראש בית אב, ר׳ אהרן הכהן (המי דלמהראז) הנז׳ הניח ברכה: יהודה, יוסף, דוד.

החכם השלם, בישראל להלל, מרבה ישיבה מרבה חכמה, קנה שם טוב, ידיו רב לו בתורת ה׳, הרב יהודה הכהן הנז׳ הוליד: עווישא, סאעודא.

הזקן הכשר, מוקיר רבנן, מרבה להטיב, נודב נדבות, הצדיק ר׳ יוסף הכהן הנז׳ הניח ברכה: שמואל, משה, רחמים, אהרן.

המנוח, דחיל חטאין ועביד טבין, נהנה מיגיע כפיו, רודף צדקה וחסד, הצדיק ר׳ דוד הכהן הנז׳ הוליד: אהרן, מרדכי, יוסף, לוויהא, חנה, רחל, סאעודא, סתירא, זהארי, מרי.

החכם השלם, דובר צדק ומגיד מישרים, זוכה ומזכה עושה ומעשה, יקר רוח איש תבונה, הרב משה הכהן די גאגא (רארא) הוליד: יהודה, אהרן, יוסף, אליהו, מאחא, עווישא, סעידא.

המנוח, נהנה מיגיע כפיו, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ יהודה הכהן הנז׳ הוליד: אהרן, סעדיה, משה, כרמלה, אסתר, פלורא, מאחא.

איש המעלה, ישר ועניו, אוהב תורה ולומדיה, עושה צדקות, הצדיק ר׳ אהרן הכהן הנז׳ הוליד: יוסף, שלמה, סימה, אלגרה, סול.

הצדיק, נאמן, הולך בתום, שייף עייל שייף נפיק ר׳ יוסף הכהן הנז׳ הוליד: סעדיה, אהרן, לוויהא, סתירא.

המרוחם, ירא אלהים וסר מרע, מתהלך בתומו צדיק, ר׳ יעקב הכהן הנד הוליד: עווישא, אסתר.

הזקן החסיד, גומל חסדים, טוב לה׳ וטוב לבריות, הצדיק ר׳ יצחק הכהן המי זריוול הוליד: אהרן, יהודה, יוסף, נונא, מרימא, עווישא.

הנכבד, ירא אלהים, וסר מרע, מוקיר רבנן, ר׳ אהרן הכהן, הנז׳ הוליד: שלמה, סעדיה, יחייא, דוד, ג׳ולייט, אניט, אסתר.

היקר ובר לבב, טוב וישר, בענייניו מאושר, חונן דלים, הצדיק ר׳ יהודה הכהן הנז׳ הוליד: שלמה, אהרן, יצחק, סטונא.

המרוחם, נהנה מיגיע כפיו, אוהב שלום, נודב נדבות, הצדיק ר׳ יוסף הכהן הנז׳ הוליד: יצחק, יעקב, אליהו, אברהם, עישא.

וַיִּתִילְדוּ על משפחותם לבית אבתם – במדבר א', י"ח. מפרש רש"י במקום : " נצטוו לביא ספרי יחוסיהם. עוד בשחר ימי עמנו צויינה אם כן חשיבותם של ספרי יחוס המשפחה, ובמסכת אבות פ"ו, משנה ו' : גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה בארבעים ושמונה דברים ואלו הן, התלמוד.

בשמיעת האוזן…המכיר את מקומו, על כך מפרש הרב יעב"ץ ז"ל, המכירת את מקומו – המכיר את משפחתו ואת יחוסו עד כאן לשונו. היינו המתבונן בשורשיו ובמורשת אבותיו זוכה לעלות במעלות התורה. 

משפחת תאמר

משפחה הנקראת ע״ש צדקת גדולה, אשת חיל אם בני המשפחה, מרת תמר ז״ל.

הנכבד, היקר, טוב לה׳ וטוב לבריות, רודף צדקה וחסד, הצדיק ר׳ משה הכהן הוליד: יצחק, יעקב, סעידא.

משפחת בן אוגראבא

משפחה נכבדה המוזכרת גם באגרת יחם פאס וגם בשטר משנת תרמ״ט (דוד בן יוסף הנק׳ אוג׳ראבא); החסיד בעל מופתים הצדיק ר׳ יוסף בן אוגראבא זיע״א טמון בבית החיים הישן ובני הקהילה פקדו את קבר הצדיק זצוק״ל.

הזקן הצדיק, שייף עייל שייף נפיק, תמים וישר הצדיק ר׳ יוסף הכהן הנז׳ הוליד: משה.

הנכבד, חי מיגיע כפיו, גומל חסדים, הצדיק ר׳ משה הכהן הנז׳ הוליד: דוד, יחייא, שלום, שלמה, עווישא, פריחא, מרי.

הצדיק, אוהב שלום, אוהב את המלאכה, תם וישר, ר׳ יוסף הכהן הוליד: יעקב, דוד, מימון, סאעודא, עישא.

משטחת המיזא

יוסף, עווישא די המיזא.

הזקן הכשר, מנא דבשר, שפל ברך, יראת ה׳ היא אוצרו, הצדיק ר׳ יוסף הכהן הנז׳ הוליד: יצחק, אהרן, סעידא, סתירא.

משפחת לפסוך

היקר, משכים ומעריב, נהנה מיגיע כפיו, עושה צדקות, הצדיק ר׳ מכלוף הכהן דלפסון הנז׳ הוליד: יעקב, משה, אברהם, מרי, אליס, אסתר.

רחמים הכהן דלפסוך ואחיו משה (הנק׳ סבאעי).

Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

david bensoussanIl etait une fois le Maroc

Temoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

Quelle idee se faisait-on du modernisme?

Le Tangerois Muhammad Al-Saffar voyagea en France en 1845. II fut impressionne de ce que les arbres fussent plantes et alignes d'une fagon si merveilleuse qu'elle frisait la perfection. II lui fut difficile de cacher son sentiment d'euphorie lors de son voyage en train. L'architecture gothique l'impressionna au plus haut point bien que la vue d'un crucifix le plongeat dans des polemiques visant a dementir les croyances chretiennes a l'endroit du Christ. Venant d'un pays ou l'autorite du souverain et de la loi n'etaient pas toujours respectes et notamment dans les regions interieures, il nota que tel n'etait pas le cas en France car le code legal etait inviolable dans tout le pays, et personne ne pouvait porter atteinte a la propriete d'autrui: « La puissance francaise est due non pas a la bravoure de ses soldats et a l'enthousiasme d'une religion, mais a une discipline stupefiante, a une planification judicieuse et au respect sacre des lois.

Pour Ahmad Al-Kardudi qui se rendit en Espagne en 1886

 les inventions europeennes etaient le fruit du hasard, du resultat de l'utilisation de

l'esprit des tenebres par les Europeens, afin de mieux les engoncer dans l'impiete. Pour Ibn Idriss, la perfection des affaires europeennes n'etait rien d'autre que le signe d'une degenerescence en puissance de la societe. Neanmoins, l'imprimerie l'impressionna au plus haut point et il conseilla au sultan

Plut a Dieu que Votre Majeste fasse oeuvre pie en mettant l'imprimerie au service de la religion.

Pour le secretaire d'ambassade Tahir Al-Fasi alors en poste a Londres,

le monde n'a aucune valeur pour Dieu, sinon II n'aurait pas permis a l'incroyant d'en profiter autant.» Nous sommes bien loin de l'ouverture d'esprit qu'avaient connue les Maures au Moyen Age. Les voyageurs marocains eurent de la difficulte a realiser que la suprematie arabe du Moyen Age etait revolue.

II ne faut pas oublier l'arriere-plan historique : La confrontation avec l'infidele etait a la base de l'attitude traditionnelle des Musulmans envers les Chretiens. II y eut longtemps un embargo contre l'exportation de grains, de chevaux et d'armes vers les pays infideles. Des voyageurs Chretiens ont rapporte que le lieu de leur campement etait purifie par le feu apres leur depart et qu'ils pouvaient en tout temps faire l'objet de quolibets et etre victimes de lancers de pierre. Plus souvent que de coutume, les relations avec des Chretiens furent confiees aux Juifs, non seulement en raison de leur connaissance des langues, mais aussi du fait que l'on ne voulait pas negocier a pied d'egalite avec les Chretiens. On alia meme jusqu'a mettre en question l'importation de lainages europeens sous pretexte que la facon de tondre les ovins n'etait pas acceptable sur le plan rituel. Nulle surprise donc si certains voyageurs du XIXe siecle consideraient le port du costume europeen par des Musulmans comme une heresie.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר