מורשת יהדות מרוקו

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

תעודה מספר 85

ב"ה

התקל"ד

מפורסם הדבר שהחכם השלם הוותיק כבוד הרב ישועה אביטבול יש"ץ מתושבי צפרו יע"א מורה צדק ודיין לכל בני עירו ומוחה בידם כדת וכהלכה ומתנהג עמהם לאיטו ובימים ההם ובזמן הזה הוא איש הישר בעיניו יעשה. ותהי האמת נעדרת.

וחוצפא שגיא וחזנא כעמא דארעא, ואין איש שם לב וכו'….באופן שכל דבריהם ןמעשיהם גלויים מפיהם לכל העמים שכניהם ועוד מתפארים במעשיהם בשווקים ובחצירותים ולשונם הרב חדה. וכל אחד ואחד לדרכו פנה, ויש מהם שלא אבו לשמוע בקול מוסר עד שמרוב השנאה ובקנאה ששנאו היו רודפים אותו וכו……..

וצווה על בני ביתו ליסע מסעתו ולא הניחם מושל העיר מפני שנאתו עד שעמד על עמדו לפני השררה והוצרך להוציא הוצאות ומנחה ושוחדות ושכירות למרת שהלך להביא והביאם בני ביתו בהורמנת אדודינו בן אדונינו המלך ירום הודו וקבע דירתו בכאן בשלווה ובבטחה ושאנן ואין מחריד.

ובאורך הימים ששכן בכאן נתגלה קלון בני עירו באין רואה ועל כל דבר ודבר יצטרכו לבוא מהתם להכא אנשים ונשים וכו'…ונשארו מכצאן אשר אין להם רועה וכו'…וכשהקיצו משנתם ונתגלה קלונם כאמור עמדו על עמדם יחידי בני קהלם ושמו לדרך פעמם וקיבלו על עצמם לבוא לכאן להשיב על כנו את החכם הנזכר.

וגם הסכימו בהסכמתם לחנותם בבית מאור הגולה הרב משי"ח נר"ו וכן עשו שבאו ונתאכסנו אצל הרב הנזכר נר"ו ונשתטחו לפניו שיהיה בעזרם בכמה פיוסין ונשיקת ידיו ורגליו אודות החכם הנזכר ונשא פניהם הרב נר"ו לדבר הזה ופייס עמהם להחכם הנזכר לחזור לאיתנו וללכת עמהם ולא הטה אוזן לשנוע לדבר הזה.

ופעמים רבות ורגעים ושעות העמיסו על הרב נר"ו נהרב נר"ו העמיס גם כן על החכם הנזכר וכשראה אותם הרב נר"ו שחזקו בו בעשר ידות הפציר להחכם הנזכר במאמרות טהורות ובתוכחות שגדול כוחד כבוד הבריות, וכדומה עד שנתרצה בפני כבוד הרב הנזכר נר"ו.

ובכן החזיר פניו אליהם הרב נר"ו ודבר עמהם שיקבלו עליהן להחכם הנזכר בכל מילי ועל מנת ובתנאי הוא הולך עמהם כמו שיתבאר בשטר החיוב שנתחייבו לו באופן המועיל ויענו ויאמרו לו נעשה ונשמע ואיש על מקומו יבוא בשלום, ולראיה ולזכות ביד החכם חתומים פה על עניין בקניין ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ובשבועה חמורה כראוי כי אם בפני עצמו למה שכתוב שלא בפני החכם הנזכר.

הנגיד מרדכי בן אלבאז והמשכיל והנבון הרב שצואל בן חמו בן כבוד הרב יעקב ז"ל והיקר מאיר צבע והיקר משה אלבאז בר מרדכי הנזכר והיקר מסעוד אלקובי וידיע בן דאדא והיקר יוסף צאיג בר משה והיקר אהרן גיגי והיקר מכלוף המכונה הרוס בר דוד והיקר יצחק בוטבול וידיע סחראי והיקר יעקב המכונה נצ'אם והודו הודאה גמורה ברצון נפשם והשלמת דעתם בעדם ובעד כל ה=בני קהלם את אשר ישנו פה ואת אשר איננופה.

שקיבלו עליהםלהחכם השלם הדיין כבוד הרב ישועה אביטבול בן כבוד הרב יצחק הנזכר לדון את כל דיני בני עירם ולהיות נגיד ומצווה בכל מילי דשמייא ולא יסורו ימין ושמאל מן כל דבריו שידבר בדבורו הקל ועל פיו יצא ןעל פיו יבואו. ואפילו על ימין שמאל והשמאל ימין.

הכל כאשר לכל יהיה נחתך על פיו כפי ראות עיניו מהיום הזה והלאה וכל ימי חייו גם בכוח הקניין ושבוע ימורה הנזכרת הודו האנשים הנזכרים בעדם ובעד כללות בני עירם על כל הזיקא ושחיתא והפסד ודררא דממונא שלא יבוא ולא יהיה הנוגעת להחכם הנזכר מאיזה סיבה או מאיזה צד שיהיה בעולם עליהם ועל כללות בני עירם ליהדר בלי שטר.

וגם כן קבלת עדות לעמוד עם החכם הנזכר בכל מאמצי כוחם על כל דברי דת ודין וישעשו משפט חרוץ עם כל קשיי עורף שימרה את פה החכם הנזכר ובתנאי גמור שאם לא יעמדו לימין החכן הנזכר בכל דבר ודבר ויעלמו עיניהם או בהסתרת פנים הרשות נתונה מעכשיו ביד החכם הנזכר לעקור דירתו מבניהם וכל הפסיד והוצאה שיצטרך בשביל נסיעתו הוא ובני ביתו עליהם ועל כללות הציבור ליהדר עד סוף פרוטה אחרונה.

שכך התנו בפירוש ועל מנת כן נסע החכם הנזכר מהכא והלך עמהם ושטר זה מורה בכוח סבדי'א בתפישה ובמאסר ובנאמנות גמורה ובאחריות גמורה עליהם ועל כללות בני עירם ועל יורשיואחריוכתקנת חכמים זכרונם לברכה ודלא כטופסי דשטרי ונגמר הכל בקנין שלם מיכשיו במנר דכשר למקנייא ביה ובשובעה חמורה באנפי נפשה למה שכתוב לקיים כל מה שכתוב לעיל והי"ז ברביעי בשבת שלושה ימים לחודש חשון בסדר ובשנת יבאו אליך להחיות ליצירה ובכל שריר ובריא וקיים

אליהו צרפתי סי"ט – אברהם הלוי ס"ט.  

סוף תעודה מספר 85

תעודה מספר 38

התרמ"ט – 1789

נועדו יחדיו קהלינו קהל צפרו יש"ץ הלא המה הרב אברהם בן הברב יצחק הן אלבאז והרב אהרן בן כבוד הרב מרדכי ידיד נפש והרב משה בן הרב יעקב הכהן שלמה בן הרב יעקב ידי נפש חמו וידיד נפש אדבדובי והרב ישראל בן הרב נסים האדון הנכבד אפרייאט והרב ימין בן הרב שאול משה הנכבש יתאח והרב משה בן הרב יוסף הנכבד אביטבול וידיד אסחראווי והרב יעקב בן הרב יוסף הנכבד יעיס  והרב מרדכי דמתקי על שם אביו הרב מרדכי הנכבד אלסאז והרב השלם בן הרב שמואל הנכבד אגייאני.

 שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אין רשות לשום יחידים מהם למנות דיינים או לתת שום שררה מהשררות הנהוגים בקרב ישראל כגון שררת שחיטות ובדיקות וכיוצא לשום אחד מחכמי העיר אף אם ראוי להגון לכך עד שיהיה בהסכמת על היחידים הנזכרים אשר נקבו בשמות, גם אין רשום שלום יחידים יחיד או רבים מהם בשום זמן לתת מקרקע עניי העיר לשום חכם מחכמי העיר הם חזקת קרקע או גומלי חסדים או גוף לדירה עד שיהיה בהסכמת כולם.

ובכן העי' עד עתה בקנין שלם מעכשיו בד"לב ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל האנשים הנזכרים ובחוח הקנין ושבועה חמורההודה הודאה גמורה וקבלו עליהם התקנה הנזכרת בל תמוט עולם ועד, ואף אם הסכימו רובם או כולם בשום פרט מהפרטים הנזכרים ולא נשאר כי אם אחד מהם שלא הסכים צריכים כולם לקבל דעתו, ואם סרבו ועמדו בהסכמתם מעתה ומעכשיו חייב עצמו הקנין ושבועה החמורה שחייב כל אחד מהמסכימים והמסרבים לקבל דעתו לפרוע להקדש עניי העיר סך אלף צ'ורוס כסף טוב בתורת קנס שלא כדין מעתה ומעכשיו דלא  כאס'

גם הואילו לבאר שאם באיזה פרט מהפרטים הנזכרים הסכימו מקצתם והשאר לא הסכימו ומתוך כל נפלה קטטה ביניהם והוצרכו להפסד סך מה רב או מעט על ידי השררה ההפסד ההוא עלי דידהו כולהו ליהדר והתקנה לא תזוז ממקומה בקניין ושבועה חמורה מידם באופן המועיל על כל מאי דכתיב ומפורש על הכל חתומים פה והיה זה בראש חודש אב הרחמן יה"ל ש"ש ובדבר הז"ה תאריכיו ימים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

סהר רבי רחמים באיין כא יערף אשררה כא יעטיווהא לקהל די ראוי פלווקת ומנור לפטירה דייאלו כא יעטיווהא גם כן לדי ראוי פדאך לווקו אפילו יכון בלא שררה ומא הוואסי מן זרע די מול אשררה אפילו הכי כא יעטיווהאלו וכא יערף באיין צ'אר רבי שמעון כאן ענדהום אנץ פשררה דצלא לכבירא ומנור לפטירה דייאלו זוולולו ארבע מן אשררה ועטאווהא לחד אכור די כאן ראוי בעדן בנו גם כן כאן ראוי למלאת מקומו אפילו הכי זוולולו ארבע ועטאווה לחד אכור

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

תרגום

העיד רבי רחמים ? שהוא יודע שהשררה הנהוגה בצפרו היו נותנים אותה הקהל לרב שהוא ראוי בזמנו ואלרי פטירתו חוזרים ונותנים אותה לאחד שראוי למלאת מקומו, וגם אם לו שררה או ירושת שררה מאבותיו היו נותנים לן והוא יושע שמשפחת רבי שמעון אזולאי היה להם שררה במחצית בית הכנסת אלכבירא ( הגדולה ) ואחרי פטירתו הורידו מן היורשים רביע השררה הנזכרת ונתנוהו לרב אחר שהיה ראוי לשמש בקדש הגם שבנו של רבי שמעון אזולאי היה ראוי למלאת מקום אביו אפילו הכי לקחו ממנו הרביע ונתנוהו לאחר

סוף התעודה מספר 38

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

תורת חסד

ועוד סיבה שלכן היה מוכן רבנו להשקיע את זמנו ללימוד אחרים, והיא כפי שרבנו היה תמיד מעורר עליה: שכיון שאדם צריך לעשות חסד וגם ללמד תורה, את שניהם יוכל לבצע בלימוד אחרים, ובלימוד יש גם ׳נדיבות הלב׳. (והדברים תואמים עם מאמר חז׳׳ל במסכת סוכה מט: שהלומד על מנת ללמד זוהי תורת חסד.)

ישיבת כתר תורה

כיון שהלימוד היה בשעות הערב בערך עד השעה אחד עשרה בלילה קרא רבנו לישיבתו ׳כתר תורה׳ ע״ש מאמר הרמב״ם שכתב ״הרוצה לזכות לכתרה של תורה לא יאבד לילה אחד מבלי לעסוק בתורה (פ״ג מהלכות תלמוד תורה הי״ג) ורבנו שקיים זה כל חייו, רצה ליישם רמב״ם זה גם בתלמידי הת״ת המבוגרים המובחרים שנפשם חשקה בתורה בני 14 – 18. בתחילה היה בלימוד הרמב״ם הלכות מדע, לאחר מכן למדו את כל הרמב״ם על הלכות החגים, לאחר שסיימו את הספר רצו להשיג כמה ספרים מחלק אחר של הרמב״ם, ולא היה בנמצא כי אם ספרים בודדים מכל חלק, על כן עברו ללמוד גמרא בגמרות שבסדר נשים עם שולחן ערוך אבן העזר, לאחר מכן למדו בגמרות שבסדר נזיקין עם ההלכות שבשולחן ערוך חושן משפט. לאחר מכן למדו בישיבתו מסכת חולין עם לימוד ההלכה בטור ב״י שו"ע ונושאי כלי השו״ע, ואיתם ליבן את חידושיו שבספרו מזרח שמש, תלמידיו השתלמו אצלו גם בלימוד השחיטה והניקור, ותודות לה׳ יתברך יצאו מן הישיבה עשרות מנהיגים רוחניים ומרביצי תורה בקהילות חשובות ומהם מכהנים ברבנות בדיינות ובהרבצת תורה, כשאת ראשית לימודם והתקשרותם באהבה לתורה, כשאת הסמיכה קבלו התלמידים מהאב״ד רבי יהושע בירדוגו זצ״ל.

עמוד ואתה נוטל שכר כנגד כולם

גם בזמן שמועד לבטלה, כמו בזמן הדלקת נרות חנוכה, גם באותו הזמן המשיך רבנו ללמד. כפי שמספר רבנו בספרו שמש ומגן ח״ב/ה "והייתי רגיל להדליק נרות חנוכה קודם הרב מור אבי ז״ל, כי באותו העת היה לי עת קבוע ללמוד עם התלמידים.

שרשת הזהב.

כתב המהר"ל בספרו נתיבות עולם, " החכמים הם עצם התורה, וכמו שנתן ה' תורה לישראל, כך נתן להם החכמים " הופעת חכמי התורה בישראל, מגלה לנו המהר"ל שהם כעין נתינתה של התור.

הורידי כנחל דמעה

חינוך ילדי ישראל בדרך ישראל סבא, היתה אצל רבנו במעלת ערך גבוהה מאוד, גם בהיותו בירושלים לעת זקנותו, וכפי שהסיפור הבא ימחיש מעט את זאת, וכך היה: ביום מן הימים נכנסו לרבנו זוג הורים מתלוים בבנם הצעיר, לאחר הדרישה בשלום רבנו, שאלם רבנו מה הביאם לבוא אליו, וההורים ענו ואמרו שבימים הקרובים חוגגים הם לבנם את חגיגת הבר מצוה, ובאו לקבל מרבנו ׳ברכה׳, רבנו כדרכו ענה להם שבשמחה יברך אותו ברוחניות ובגשמיות, בנחת ולא בצער עד עולם. לאחר מכן החל רבנו מתעניין ושואל את הנער איזה גמרא הוא לומד? ענה לו התלמיד שאינו לומד גמ', חשב רבנו שהוא לומד בבית ספר תורני אבל לא לומדים שם גמי, החל מתעניין רבנו ושואלו בעניני הלכה – ומתברר לו שאין לו שיג ושיח בהלכה, ואפי׳ בחומש לא היתה לו שום ידיעה, עד שהסבירו לרבנו שהוא לומד בבית ספר לא דתי, אזי החלו דמעותיו של רבנו יורדות ללא הפוגה, שלא האמין למשמע אזניו, לראות ילד יהודי בירושלים ריק מכל תוכן רוחני, עד שאפי׳ עשה על זה קריעה… (מפי הרה׳׳ג י.א. י־ם)

רגע לא לבטלה

ומספר רבנו על השנים שבהם ניהל את התלמוד תורה, וזה לשונו: ״ואף שהשקעתי במלאכה זו כל היום, עם כל זה לא יכולתי לעצור ברוחי להתנתק מעולם הישיבה, ופתחתי ישיבה שבה הייתי מלמד בלילות, ותודה לה׳ יתברך על הזמן שביליתי בתורה, ושאף רגע לא הלך לריק בתורה רק בתורה ובמצוות.

והרבה מהתשובות שבספריי תבואות שמש או׳׳ח ויו"ד נכתבו אז לראש אשמורות, (וזה בנוסף למה שהיה משכים קום לצורך הכנת שעוריו) ובהמשך דבריו משבח רבנו את קהלת מקנס שבזכות הסיוע הכספי שסייעו בידו, יכל לשבת על התורה ללמוד וללמד ובזכותם הרבה תלמידים זכו ללמוד, ומהם רבים תלמידים כבר ראויים להוראה. וכל ענייני קודש אלו וכיוצא בהם, מנעו אותי מלרדוף אחר הכבוד המדומה. (מתוך ההקדמה לספרו מזרח שמש). ואכן כל זמן שהצליח ללמוד ולהעלות חידושיו ותשובותיו על הכתב ראה בזה רבנו סייעתא דשמיא גלויה, כי לפי הטבע, לא היה צריך להיות לו זמן פנוי, אך כבר אמרו חז״ל: בתחבולות תעשה לך מלחמה, ולהיות ערום ביראה, ואכן על ידי שקבע זמנים בל יעבורו ללימוד, שם קץ וסוף לעיסוקים השייכים לתלמוד תורה. חמש וחצי שנים לימד רבנו בישיבה, מי׳ אדר תש״ד עד סוף שנת תשט׳ בה נתבקש לכהן כדיין בעיר קזבלנקא לאחר פטירת הראב׳׳ד, והיה מוכרח להיענות לבקשתם של הרבנים והקהילה בקזבלנקא, אמנם קול התורה לא פסק בישיבה, ועוד בשנת תשכ״ב מספר רבנו בהקדמה לספרו מזרח שמש, שעדיין הישיבה היתה קיימת בראשות רבו רבי יצחק סבאג.