גולה במצוקתה – יהודה ברגינסקי

גולה במצוקתה – יהודה בראגינסקי. ראש מחלקת הקליטה

ביקור בצפון אפריקה, 1955.

הספר ראה אור בסיוע הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשק יגור – נדפס בישראל שנת 1978.

הערת המחבר.עליית יהודי מרוקו 001

 בשנת 1965 ראה אור ספרי " עם חותר אל החוף " שנושאו הוא ההעפלה לארץ – עלייה ב' -. בדפי אותו ספר סירתי גם על ההתנגדות של ההנהלה הציונית למפעל זה. לאחר השואה נתרככה התנגדות זו, אולם בשלהי 1947 ובתחילת 1948 החליטה ההנהלה הציונית, בלחצה של ממשלת ארצות הברית לעכב שתי אוניות שהפליגו עם חמישה עשר אלף מעפילים. 

שנת 1936. שוב " המאורעות בהיקף רב. הערבים מתארגנים, יותר מצוידים, כוחות צבא בריטיים נוספים רוכזו בארץ. אך אלה לא יכלו לכוחות הערביים. על כל פנים, לא היה בכוחם לשמור על חיי היהודים, על רכושם, ועל מפעלי ההתיישבות שקמו במשך הזמן בארץ.

השלטון חיזק את קשריו עם הערבים, והדבר בא, כמובן, על חשבון היהודים, בעיקר בתחום העלייה. דעת הקהל הייתה נפחדת, וההנהגה הציונית בארץ חלשה דעתה.

על המאבק בין התנועה החלוצית לבין ההנהלה הציונית על אימוץ הדרך של עלייה עצמאית, בשפת הדיבור – עלייה ב' – כבר נאמר ונכתב הרבה. גם אני הייתי בפגישה, הדבר היה לפני חידוש עלייה ב' בשנת 1937.

בן גוריון אמר בערך כך : עלייה ב' לא צריך לעשות, ואי אפשר יהיה לעשות, מטעם פשוט : האנגלים רואים בעלייה את הדרך היחידה והעיקרית בשינוי פני הדברים בארץ. על עלייה יהודית מוגברת, מתקרב הרגע שבו ישתנו פני הדברים בארץ מקצה אל קצה.

הערבים לא היו עוד רוב באוכלוסייה. הרוב יהיה בידי היהודים. אנגליה בונה את הפוליטיקה שלה בארץ על כך שבהישענותה על רוב ערבי, שהוא בעל הבית האמיתי בארץ, היא לא נותנת ליהודים להיות פה בעל בית 

זהו הגיון שלטונה בארץ וזהו הבסיס של השלטון. אנגליה לא תיקח מאתנו את הנשק, ולא תפריע לנו – על כל פנים לא בצורה דרסטית – לרכוש נשק, כי היה מבינה שאנחנו רוצים לחיות וצריכים להתגונן. אנגליה לא תיקח מאתנו את האדמות שאנחנו מעבדים אותן, ולא תפסיק לגמרי רכישת קרקעות חדשים.

כי הרי אנו זקוקים ללחם, ונחוצה לנו קרקע כדי לגדלו. אך אם ניהפך בכוחות עצמנו לרוב יהודי בארץ, נגד דעת האנגלים, הרי בזה היא תראה את עצמה כאילו שלטונה בארץ מוגר על ידי היהודים.

לזה אנגליה לא תסכים בשום פנים ואופן, היא תגייס את כל הכוחות של האימפריה הגדולה ותילחם בנו. אין סיכויים למפעל עלייה בלתי לגאלית, ולכך לא כדאי להפעילו. 

קשיי העליות

…עיון הדעת הצוננת, חשבון של נפש אבלה – א.ס.פושקין. 

כך רבע בן גוריון הלכה ביחסי חלש וחזק. אם לבל את התורה הזאת כפשוטה, אין תקווה למדינה קטנה במאבקה, ולעולם לא תוכל לשנות מצב בלתי נסבל. אין תקווה למעמד החלש להיאבק כנגד המעמד החזק, כי הרי החזק תמיד ידכא את החלש, בכוח הממון, בכוח הצבא.

בקיצור – תורה של אי התנגדות לחזק. דבריו ריפו ידיים, דיכאו את הרוח וזרעו מבוכה וייאוש. יצחק טבנקין אמר בנושא המאבק באנגלים ובנושא העלייה העצמית דברים שתוכנם הוא : מולנו ניצבת אימפריה עצומה וחזקה.

אך למעצמה זו יש בעולם הרבה חזיתות של התנגדות ומאבק. לא תמיד יכולה היא לרכז את מירב כוחותיה להילחם ביריב מסוים. עליה לחלק את כוחותיה, וכך אינה יכולה להטיל כוחות מסיביים לזירה אחת. לא בכל מקום תוכל לנחול ניצחון אם המתנגד עומד על שלו בחירוף נפש.

והחייל האנגלי העומד על משמרתו באיזו פינה בעולם, או היוצא לקרב במקום נידח, תמיד יהיה נחות מבחינה מוסרית ממתנגדו הנלחם על חייו ועל עתיד עמו. אנו מצויים במלחמה על עלייה יהודית, נלחמים על חיינו, ויל חיי היהודים בגולה שמאיימת עליהם השמדה.

לכן עלינו לשקול את כוחות האימפריה הגדולה של ושל העם הקטן, לא רק מבחינה כמותית, כי אם גם איכותית.

בשלהי שנות השלושים, נתגלתה באחדים מיישובי בקיבוץ המאוחד תופעה שלא ידענוה עד אז. פה ושם, בצורות שונות, צצה התנגדות לקליטת עלייה. אכן, המסגרות הכלכליות של התיישבותנו לא התגבשו עדיין ולא התפתחו במידה מספקת.

התקציבים הקטנים שניתנו אז להתיישבות החדשה לא ענו לצורכי הקמת ענפים חדשים, והחברים החדשים וגם הוותיקים נאלצו שוב לפנות לעבודות חוץ, ולפעמים אפילו בתנאי כיבוש. הורגשה עייפות מסוימת מהמתיחות הכלכליות והביטחוניות, והיה רצון לנוח.

בכמה מיישובי הקיבוץ המאוחד, שהיה מוביל בפעולות חלוציות, נתעוררה גם התנגדות למפעל עלייה ב'. גם עמדת בן גוריון, המנהיג הדגול, גרמה להלך רוחות זה. הנהגת הקיבוץ המאוחד נלחמה החירוף נפש נגד השאננות היהודית הטיפוסית שקנתה לה אחיזה גם בשורות המחנה החלוצי.

היו אלה שנים של התמקחות מתמדת עם ממשלת המנדט על מכסות העלייה. ואלו היו קטנות, והוקצו בעיקר להצלת יהודי גרמניה. זו הייתה תקופה של אכזבות בקרב הנוער והמוני בית ישראל על כל מפלגותיהם רחשו אי אימון לשתדלנות ולדרכי פיוס " הפריץ " האנגלי.

לא מקרה הוא שדווקא בסוף שנת 1937 קמו ניצני העלייה העצמאית גם בתוך התנועה החלוצית, גם בתוך התנועה הרביזיוניסטית – הצ"ח , וגם ארגונים וחברות פרטיות צצו בארצות המצוקה, אם לשם שמים, ואם מפני שהריחו רווח כספי הצפוי מפעולות העלייה.

במאי 1939 פרסמה ממשלת המנדט את הספר הלבן, ובו גזירות חמורות על עליית יהודים לארץ. מכסה של שבעים וחמישה אלף למשך חמש שנים ולא עוד !

בספטמבר פרצה מלחמת העולם השנייה והחלה השמדת היהודים בידי הגרמנים. הבריטים לא זזו מעמדתם האנטי יהודית והאנטי ציונית, והעם היהודי היה חסר אונים וחסר דרך.

בתום המלחמה נרתם בן גוריון להצלת שארית הפליטה. הוא ביקש משלטונות הכבוש האמריקניים לרכז את כל הפליטים בגרמניה, באזור שיפונה מתושבים, ברצותו לגבשם שם, לטפל בהם ולהבריאם בטרם יעלו לארץ.

האמריקנים הסכימו לריכוז הפליטים בגרמניה אך לא אבו ליצור אזור יהודי מיוחד מחשש שיתעורר גל חדש של אנטישמיות אצל הגרמנים.

הכרה פורמאלית אמריקנית במעמד של מקלט ליהודים, השקפה יהודית הרואה תפקיד מדיני בעצם ההתרכזות של פליטים יהודים במחנות, קשיי המעבר לאיטליה וחוסר אוניות – כל הגורמים האלה חברו יחד והביאו להשתהותם של הפליטים במחנות בגרמניה.

רבים מאנשי המחנות, שקצרה רוחם לחכות לישועה, החלו להסתדר בכוחות עצמם בערים הסמוכות. מהם שהבריחו גבולות ועברו לצרפת, בלגיה והולנד. הנותרים במחנות האמינו כי בבוא יום העלייה תינתן להם, יושבי המחנות, זכות קדימה.

משגדל מספרם של יהודי פולין שהועברו לגרמניה, גדלה גם מצוקת המזון והדיור במחנות. מהארץ התחילו מגיעות ידיעות על עצירת העולים הבלתי לגאליים, ועל האי שקט השורר שם, עקב התנגשויות בין יהודים וערבים. המבוכה בקרב העולים גברה והלכה. מספר הבקשות להגירה לארצות הברית גדל פי ארבעה 

פעילי המשלחת הציונית, ובראשם ד"ר יחיל, ביקשו להשפיע על האנשים כי יישארו במחנות ולא יעזבום. הם הסבירו כי אם המחנות יתרוקנו והיהודים יתפזרו, יחלש הלחץ החזק ביורת על בריטניה ועל העולם כולו.

המנהיגות של שארית הפליטה וראשי המשלחת הציונית ראו את עיקר תפקידם בקרב הפליטים במחנות – הכשרה מקצועית וחקלאית, חינוך, בריאות וטיפול בענייני דת. הפליטים ברובם לא רצו לעבוד, ולהשתתף בכך בשיקומה של הכלכלה הגרמנית.

נערכה אפוא תוכנית תעסוקה בתוך המחנות, במגמה להגיע למידה של קיום עצמאי, כי החיים על חשבון הכלל נשאו בקרבם זרעי שחיתות. הפעילים האחראיים שבמחנות חיו בהרגשה שחלפו ימי הארעיות, וראו מתפקידם להתמודד עם בעיות יום יומיות קשות של קיום אוכלוסייה יהודית גדולה בגרמניה, לא כל שכן שעצם הישיבה בגרמניה הייתה עטורה הלה של מאבק מדיני ציוני. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר