נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים. 

כמשיב בהלכה.

למרות שר׳ יוסף לא כיהן ברבנות באופן רשמי, הרי עיון חטוף בתוך קובץ תשובותיו מוכיח שהיה לן בעומקה של ההלכה, וער לשאלות המתעוררות בחיי הקהילה ולבעיות שהזמן גרמא. התשובה הראשונה שנמצא בה תאריך כתיבתה, נתבררה על ידו בהיותו כבן עשרים שנה ונדרש לה מעצמו בלא שנשאל, בדבריו:

שאלוני רעיוני לחוות דעתי קל״ה כמות שהיא, בהאי נדון ששמעתי שואלים את פי המורים … ובכן נתתי ליבי לדרוש ולחפש בספרי שו״ת רבותינו הראשונים מה משפט התורה.

השאלה דנה ביהודים מפאס המשרתים בחיל התחזוקה של המלך ואשר מחמת המלחמה נאלצים לשהות בעיר מראקש זה שמונה שנים. מפאת המחסור במקום בבתי הכנסיות במראקש, ביקשו לבנות להם בעיר בית- כנסת משלהם. חכמי מראקש עיכבו בידם בטענה, שיש תקנה בעיר האוסרת להקים בתי כנסיות פרטיים. לאחר משא ומתן הסכימו להניח להם לבנות בית-כנסת, בתנאי שיביאו פסק הלכה בכתב מחכמי הדור המתיר זאת, או לחילופין אם יסכימו לתת מהכנסות בית הכנסת ארבעים צ׳ורו לקופת הקהל מדי שנה. בתשובתו דן ר׳ יוסף בשאלה מצדדיה השונים, תור שהוא עושה שימוש נרחב במקורות משל הפוסקים, ראשונים ואחרונים. תשובתו נכתבה בשבט תרס״ג (1903), ומקיפה כשנים עשר עמודים גדולים.

שמעו של ר׳ יוסף כגדול בתורה, ושמע ספרייתו העשירה הגיעו למרחקים, ושאלות רבות זרמו אליו מן הציבור הרחב, מבני תורה ומרבנים מכובדים מפאם ומחוצה לה. גם רבנים מארצות סמוכות הריצו אליו את שאלותיהם. ולכולם ענה תשובות מפורטות. כמו כן נשא ונתן בהלכה עם חכמי הדור. להלן רשימה חלקית של החכמים אשר שאלו אותו ונשאו ונתנו עמו בהלכה, מהעיר פאס הרה״ג: ר׳ חיים דוד סירירו שהיה חברו ללימודים וכיהן כרב ראשי ודאב״ד העיר פאס״; ר׳ מאיר ישראל; ר׳ רפאל הצרפתים ר׳ מכלוף שרביט. מהעיר קאזא בלאנקא — הר׳ משה חי אליקים, הרב הראשי וראב״ד, שאל בענין נשואין אזרחיים ותנאי בקידושין. בפנייתו אל ר׳ יוסף הוא מכתירו בתוארים נעלים, הוא מתנצל על שהוא מטריח את ר׳ יוסח ״כי אין לי פנאי ואין לי ספרים הרבה״; ר׳ שלמה הכהן דיין באזמור; ר׳ ישם״ח עובדיה מחכמי צפרו; ר׳ יצחק אסבאג ראש ישיבה במכנאס״; ר׳ אברהם משה הלוי פינגהורט רב באלג׳יר, אשר הפנה שאלות רבות בנושאים מגוונים לר׳ יוסף; ר׳ משה איזנביט מאלג׳יר, אשר שאלתו כתובה בצרפתית במכונת כתיבה; ר׳ שלמה עמאר מהעיר תמושנת באלג׳יר״; ר׳ דוד קאטארזא מתונים  ור׳ משה חדאד מהעיר נאבל בתוניס ר׳ אליעזר בן לולו, עלה לארץ וכיהן כרב העיר בית שאף; ר׳ ברוך אסבאג, דיין במרקאש״ ור׳ דוב בעריש צוקרמאן מהעיר לבוב, אשר ביקר בפאס לפני מלחמת העולם השניה והיו לו קשרים הדוקים עם ר׳ יוסף.

כמו בן נשא ונתן עם הרבנים הצעירים שהיו בראשית דרכם בהוראה. הם הפנו אליו את שאלותיהם או את תשובותיהם שכתבו, כדי שיחווה דעתו עליהם. לכולם הקדיש זמן להשיב ולעיין בדבריהם ולהעיר הארותיו לפסקיהם. בכר עודד אותם להתמיד בלימודם ולעסוק בבירורי הלכה. 

ולהלן רשימה חלקית של אותם הרבנים שהיו אז צעירים לימים: ר׳ ישראל אליזרע, המכהן היום כרבה של אשדוד; ר׳ יוסף שרביט, רבה של אשקלון; ר׳ יהושע מאמאן, המכהן כיום כדיין בביה״ד הרבני בבאר שבע״; ר׳ דוד עובדיה, חבר לשכת הרבנות בירושלים; ר׳ רפאל בירדוגו ז״ל, אשר כיהן כרבה של קרית שמואל וקרית חיים בחיפה״; ר׳ שמעון ברור אוחיון, רבה של יפו

תשובותיו עוסקות בכל ארבעת חלקי השו״ע, אף נוגעות בבעיות שהתעוררו בעקבות החידושים הטכנולוגיים. ומשום כר נדרש כמובן, לחיכוכים של חידושים אלה עם קיום המצוות. ולכתחילה בנושא השבת; לזה הקדיש את חיבורו ״כל חדש״. מיגוון רב של תשובות נמצאות בחיבוריו ההלכתיים, כגון הוצאת זרע לשם בדיקת עקרות; שימוש בפיאנו בבית הכנסת בשבת על ידי גויי״־; אם אין חשש איסור רבית בשימוש בבנקים; ומסימני הזמן נטרד, בבעיות שהתעוררו עקב ההתרחקות של דודינו מקיום התורה ומשמירת מצוות; כגון בעיות של נשואין אזרחיים ותנאי בקידושין; שליח ציבור המתגלח בתער; הליכה בגילוי ראש לגברים; משחקי כדור בשבת; צילום בשבת; כתב צרפתי לענין איסורי שבת; שותפות עם יהודי מחלל שבת, בכור שנולד לאשה יהודיה שהרתה מגוי אם חייב בפדיון; תרומות של יצאניות יהודיות לבית הכנסת, אם אין בהן משום אתנן; שינוי שמות עבריים ללועזיים, ועוד.

 בתשובותיו הוא משתמש בכל הספרות הרבנית העניפה הנמצאת בספרייתו, מהראשונים ועד אחרוני האחרונים חכמי דורו. כמו כן משתמש בספרי הלכה שעודם בכתובים. הוא אינו מסתפק בציון המקורות, אלא גם מצטט את דבריהם, בהנחה שמרבית הספרים שהוא מציין אינם מצויים בהישג ידו של כל חכם

לפעמים נדמה שאין הוא שש להכריע את ההלכה, אלא מציג את כל צידי הבעיה כפי שהם משתקפים בספרות ההלכתית. על כר כתב במפורש מספר פעמים; כמו שמצאנו בתשובתו לר׳ משה חי אליקים, שחתם בדברים דלקמן: ״מעתה אודה ולא אבוש כי אין דעתי מכרעת לשום צד רק אני מאסף לפני רום מעלתו מה שבינותי בספרים וכת״ר דעתו רחבה לקרב או לרחק״.

ראויה לציון תשובתו שפסלה יין שנמזג במים בשעת הכנתו, לקידוש, להבדלה, ולכוס של ברבת המזון ושבע ברכות. דומה כי בתשובותיו הוא נוטה להחמיר; יתכן שנטייתו זו נבעה מתור חרדתו מן ההדרדרות הרוחנית וההתרחקות משמירת המצוות ההולכת ורווחת בקרב היהודים. חרדה שנתן לה ביטוי מפורש בתשובותיו. כגון, כאשר נשאל אם מותר להשתמש בפיאנו בבית הכנסת בשבת על ידי גוי, לאחר שדן בבעיה מן ההיבט ההלכתי ופסק להחמיר, כתב:

ובפרט בדורותינו אלה שנתמעטה היראה וכל יום אזדא ומדלדלא, איו לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו. והחירות המדיני [=שויון זכויות] קלקלה כל הדתות … לכן צריכים אנו לעשות גדרים וסייגים ומשמרת למשמרת לכל איסורי תורה ובפרט לשבת החמורה … חרדה מעין זו חזר וביטא בתשובה שכתב מעצמו בלא שנשאל מן החוץ. כאן הוא יוצא כנגד הנוהג שהחל להתפשט בין היהודים לקרוא לבניהם בשמות נוצריים:

בימינו שפשטה החופשיות — ומעט שווי זכויות, פשתה המספחת שהתחילו איזה ישראלים לפרוץ ולשנות את שמם ושם בניהם ולהתכנות ולהקרא בשמות הלועזיים והנכריים, דבר שלא נשמע בארצינו במערב מקודם לזה וחוששני מחטאת… לאחר שהאריך להוכיח את חומרת האיסור, מסיים בפניה לציבור לשמור על טהרת השמות העבריים, ובזכות זה הוא כותב: ״אולי יחונן ה׳ אותנו להשיבנו לאדמתינו, ארצינו ונחלת אבותינו בקרוב, אמן כן יהי רצון״. יראת חטאו וחששו שלא יכשל בדבר הלכה, בולט במכתב תודה שכתב ר׳ יוסף לרבי משה חי אליקים ז״ל, הרב הראשי לעיר קאזאבלאנקה, כאשר שלח לו ספר ״שש אנוכי״ להרה״ג ר׳ שמעון אביקציץ׳

נא ידידי … שמעתי מאיש אחד שכת״ר אסר לקצבים בקאזא- בלאנקה לשום בשר במכונת הקרח הנקרא גלאס״ה ידע רו״מ בת״ר שכבר אני עני כתבתי בזה בספרי הקטן ״כל חדש״^\… וכשומעי שרו״מ כת"ר אסר, לבשתי חרדה כי מיראי הוראה אני ובפרט באיסור גדול כזה איסור תורה — איסור דם. לכן כת״ר יודיעני מה משפט הדבר ומה מעשיהו, לידע איזה דרך ישכון אור ואדפיס איזה השמטה בע״ה במפתחות הספר. מתשובותיו נראה כי היה לו ידע נרחב גם בספרות הקבלית^\. נחתום פרק זה בתקוה כי נשוב לדון באריכות יתר בדרכי כתיבתו ובשיטתו של ר׳ יוסף, שעה שהוא ניגש לדון ולהכריע בבעיות הלכתיות, כאשר נזכה לההדיר בע״ה כל תשובותיו המכונסות בחיבוריו ״צאן יוסף״ ו״שארית הצאן׳׳.