מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

הוא גם מציין בדבריו כי התורה ניתנה לעם ישראל כירושה:

״נתנו למשה את דרך הישר והנחלנו את הכתב לבני ישראל. הוא מקור הדרכה ואות הזכרה לנבוני הלב״ (מ, נג-נד).

סורה 40 – وَلَقَدْ آتَيْنَا مُوسَى الْهُدَى وَأَوْرَثْنَا بَنِي إِسْرَائِيلَ الْكِتَابَ 53

נתנו למשה את דרך הישר והנחלנו את הספר לבני ישראל

 هُدًى وَذِكْرَى لِأُولِي الْأَلْبَابِ 54

הוא מקור הדרכה ואות הזכרה לנבוני הלב

זה כעין הנאמר בחומש:

״תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב״(דברים לג, מא).

הוא מספר איך ניתנו הלוחות למשה, וכי הם היו עוד מצויים בימי המלך שאול:

״משה! אני בחרתיך להיות מעל האנשים בשולחי אותך ובדברי אליך. אחוז באשר נתתי לך והיה במודים. כתבנו לו בלוחות מוסר השכל מכל סוג, דבר דיבור על אופניו. אחוז בהם היטב וצווה על בני עמך כי ייטיבו לאחוז בדבריהם הנאים״_; ״זהו קוראן [תורה] רב תפארת, בלוח גנוז״_; ״אמר להם נביאם [שמואל]: האות למלכותו [של שאול] יינתן לכם בבוא ארון הברית אליכם, ובו השכינה מעם ריבונכם ושרידים שהשאירו בני ביתו של משה ובני בית אהרן ".

הערת המחבר : פסוק זה מרמז לסיפור המבואר בספר שמואל א, פרק ו, ולדברי המדרש (על שמואל א פרק ד פסוק יב) על שאול המלך, שהצליח לתפוס את הלוחות מיד גלית הפלשתי שהמס את הארון במלחמה, ועל הנס שנעשה כשהביאו הפרות את הארון שעל גבי הקרון, וכמו שמבואר בפירוט בתלמוד (עבודה זרה כד, ב).

כדי להעניק יתר תוקף לדבריו נוקט מוחמד לשון שבועה בחפצים הקדושים:

״[אשבע] בהר, ובכתב המסתורין, על קלף פרוש, ובבית הנושב [בית המקדש]!״; ״[אשבע] בתאנים ובזיתים ובהר סיני!״_; ״ועץ שמוצאו בהר סיני, אשר יניב שמן ותבלין לאוכלים״, (נב, א-ד_; צה, א־ב_; כג, כ).

وَالطُّورِ 1 وَكِتَابٍ مَّسْطُورٍ 2 فِي رَقٍّ مَّنشُورٍ 3 وَالْبَيْتِ الْمَعْمُورِ 4 وَالسَّقْفِ الْمَرْفُوعِ 5 وَالْبَحْرِ الْمَسْجُورِ 6 إِنَّ عَذَابَ رَبِّكَ لَوَاقِعٌ 7 مَا لَهُ مِن دَافِعٍ 8

1 -אשבע בהר

2 – ובספר שנכתב

3 – על קלף פרוש

4 – ובבית הנושָב ( הכעבה, ויש גורסים שמדובר בנבואתה המימית של הכעבה של מטה היא מכונה " הבית הנושב " בשל היותה מוקפת תמיד בחוגגים ובמלאכים.)

5 – ובתקרה הגבוהה – כינוי לרקיע

6 – ובים הגואה

7 – קרב ובא העונש מעִם רבונך

8 – דבר לא יעצור בעדו

כוונתו למה שמבואר בחומש – שאהרן הכהן ובניו נמשחו בשמן זית בהיותם על־יד הר סיני, וגם אכלו שם את מצות המנחה שמשוחות בשמן זית. דרך זו של נקיטת לשון שבועה בחפצים קדושים רווחת אצל היהודים, ואכן במקומות רבים בתלמוד מצויים 'שונות שבועה אלו שנקטו הדוברים כדי לחזק את דבריהם.

מוחמד מצטער עד מוות על שהערבים אינם מאמינים לו:

״התהילה לאלוקים אשר הוריד אל עבדו את הספר ולא עשה אותו נפתל, כי אם ישר ־למען יזהיר מפני זעם קשה שיבוא מאתו, ולמען יבשר למאמינים העושים את הטוב, כי שכר נאה שמור למענם, אשר לעולם ועד יבלו בו… התמית עצמך מצער לאחר שסרו מעליך ולא האמינו באומר זה?״(יח, א־ו).

18 – الكهف – המערה

الْحَمْدُ لِلَّهِ الَّذِي أَنزَلَ عَلَى عَبْدِهِ الْكِتَابَ وَلَمْ يَجْعَل لَّهُ عِوَجَا 1 قَيِّمًا لِّيُنذِرَ بَأْسًا شَدِيدًا مِن لَّدُنْهُ وَيُبَشِّرَ الْمُؤْمِنِينَ الَّذِينَ يَعْمَلُونَ الصَّالِحَاتِ أَنَّ لَهُمْ أَجْرًا حَسَنًا 2 مَاكِثِينَ فِيهِ أَبَدًا 3 وَيُنذِرَ الَّذِينَ قَالُوا اتَّخَذَ اللَّهُ وَلَدًا 4 مَّا لَهُم بِهِ مِنْ عِلْمٍ وَلَا لِآبَائِهِمْ كَبُرَتْ كَلِمَةً تَخْرُجُ مِنْ أَفْوَاهِهِمْ إِن يَقُولُونَ إِلَّا كَذِبًا 5 فَلَعَلَّكَ بَاخِعٌ نَّفْسَكَ عَلَى آثَارِهِمْ إِن لَّمْ يُؤْمِنُوا بِهَذَا الْحَدِيثِ أَسَفًا 6

בשם אלוהים הרחמן והרחום

1 – התהילה לאלוהים אשר הוריד אל עבדו את הספר ממרו7מים ולא עשה אותו נפתל.

2 – כי אם ישר – למען יזהיר מפני זעם קשה שיבוא מאתו, ולמען יבשר למאמינים את הטוב כי שכר נאה שמור למענם .

3 – אשר לעולם ועֵד יבלו בו

4 – ולמען יזהיר את הטוענים כי אלוהים הוליד בן.

5 – אין הם יודעים על כך דבר ואף לא אבותיהם. נוראות הן המלים היוצאות מפיהם ; רק שקר הם בודים

6 – התמית עצמך מצער לאחר שסרו מעליך ולא האמינו באומֶר זה ?

אבל אנשי מכה מבקשים אות שיוכיח את אמיתות דבריו:

״אמרו: מדוע לא הורד אות מעם ריבונו? אמור: אלוקים יכול יוכל להוריד אות, ואולם מרביתם לא יודעים״ (ו, לז)

מוחמד מצטער צער רב שאין ביכולתו לעשות בפניהם אות:

״ואם התרחקותם מכבידה עליך, מצא לך, אם תוכל, מחילה אל מעמקי האדמה או סולם השמימה, והבא להם אות. אם יחפוץ אלוקים יכול יוכל לכנס את כולם אל דרך הישר״(ו, לה).

כלומר, רבו של מוחמד הסביר לו, כי הנס הגדול של אללה יהיה כשכולם יתחייבו ללכת

בדרך הישר, דהיינו שיקיימו מצוות ומעשים טובים.

המורה מבקש לנחם את מוחמד. על כן הוא מספר לו סיפורים מן התורה, שבהם לעגו

כופרים לצדיקים עד שבא להם ישועתו של אללה:

״כבר לפניך הוכחשו אזהרות השליחים, והם נשאו בעוז רוח את ההכחשות והפגיעות, עד אשר ניתן להם הניצחון מאתנו״ (ו, לד).