ארכיון יומי: 24 בינואר 2015


ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה..ג'אק אוחיון זיכרונות מה"בלד"TAHLAי אי-שם בהרי האטלס

 

עדות

ג'אק אוחיון

זיכרונות מה"בלד"TAHLAי אי-שם בהרי האטלס

מסעי הארוך הראשון, בחודש אוקטובר 1959 כדי לדייק, הביא אותי אל מקום שכוח-אל, תהלה אשר בהרי האטלס, במחוז סוס. לא היה ולו רמז אחד כי עמדתי לחיות, בהיותי בן 17 בקושי, באווירה מוזרה וקדומה, אם כי מרתקת ומעשירה באותה מידה, בגין מאפייניה החברתיים והתרבותיים.

מראה כללי של תהלה

עם עקירתי ממסלול לימודים, שהיה בו כדי לאפשר לי גישה לקריירה מבטיחה, ועל חשבון כל שאיפותיי מימי ילדותי, נאלצתי להקריב את עצמי כדי להקל על עול הפרנסה של משפחה ברוכת ילדים. הזמנים הפכו לקשים, והיה צורך קיומי להירתם לתפקיד האולטימטיבי של המאבק נגד העוני וההישרדות מול האילוצים החומריים של היומיום. על כן, דחיתי את תוכניות הלימודים שלי לעתיד מרוחק ולזמנים נוחים יותר, כשאני מוותר על לא מעט דלתות שנפתחו בפניי, בין היתר קבלתי לבית הספר להכשרת מורים בעיר קזבלנקה. כי אז, בחרתי במשרת מורה ומנהל בית ספר בעיירה תהלה.

והנה כי כן, אני מוצא את עצמי בבת אחת בשמים אחרים, בעולם אחר. בתום תקופת הכשרה קצרה בפיקוחה של מורתי לשעבר – הגברת כהן ז״ל, אשר התמזל מזלי וזכיתי להיות תלמידה בביה״ס היסודי בימים עברו, והנה הכשרתי הפדגוגית מתרחשת בכיתה ממש בה לימדה אותי בהיותי ילד.

בהתרגשות מרובה, הסכמתי לקבל עלי את המשרה של מורה ומנהל בית הספר הקטן בעיירה שכוחת-אל זו, ונשבעתי למלא בגאון, במיומנות ובבגרות את התפקידים הנובעים ממשרה זו מיד עם נחיתתי בלב הקהילה היהודית הקטנה שבה.

ובכן, אני מוצא את עצמי מושלך אל יעד בלתי ידוע ומסתורי בלב לבו של כפר השוכן בהרי האטלס, הרחק מידידיי ומקרוביי, כשמטעני היחיד אינו אלא הכשרה מקצועית בסיסית ביותר. עזבתי את סביבתי הטבעית, נפרדתי מעיר מולדתי, מוגדור, כדי להצטרף לסביבה חדשה, עוינת אולי, אשר יש בה כדי סיכון העלול לזעזע את ישותי לעולם ועד. הגעתי לתהלה מאגדיר לאחר מסע ארוך דרך תינזיט, עד לא הרחק מהעיר תפראוט. הכפר הופיע למול עניי בשולי הדרך, בסיבוב של כביש גדוש בפיתולים מסוכנים. משאישר נהג האוטובוס כי אכן הגעתי ליעדי, מצאתי את עצמי באמצע נוף כפרי שהעלה בי ספק אם בכלל קיים כאן יישוב מתורבת כלשהו. בלית ברירה, גררתי את מטלטלי עד המלאח, המרוחק מספר קילומטרים משם. ובכל זאת, לא יכולתי להימנע מלהתפעל מהחיזיון הצבעוני שניגלה לעיני מסביבי, כי הריו הגבוהים של האנטי-אטלס נפרסו למול עיניי בכל הדרם. יכולתי להבחין בפסגותיהם, וכבר אז חשבתי כי ביום מן הימים אעפיל עליהם.

המגע הראשון שלי היה עם רב הקהילה. הוא יהיה לעוזרי ועליו הוטלה הוראת העברית באותה כיתה (האחת והיחידה). בנוסף, אמור היה להתחלק אתי בתפקידים נוספים, כגון שירות ההסעדה, ניהול חלוקת המזון והבגדים, שארגון הגיוינט האמריקאי נהג להעביר אלינו מדי פעם. כמו כן, הצטרכתי לקשור מערכת קשרים אישית עם ההורים ולנסות להיקלט בכל הפעילויות של המלאח. בהתחלה, הניב המדובר בתהלה, ה-״תשלחית" נשמע לי מסתורי ובלתי נגיש, אך התרגלתי אליו במהרה תודות ליחס החם של מארחיי שהקל על המשימה. ומאידך, השפה הערבית הייתה אמורה להחליף את שפת אמי, הצרפתית, אלא אם אצטרך ללמד אותה על פי הוראותיה של רשת "כל ישראל חברים" (כי״ח). ביה״ס שכן במעלה של גבעה, בקצהו של שוק אליו הגיעו סוחרי האיזור בימים מסוימים באופן קבוע. מבנה צנוע ביותר, הסמוך לאורוות השוק, היווה את מכלול ביה״ס. כארבעים ילדים מכל הגילים אכלסו אותו. החדר בו גרתי לא היה מהודר כלל ועיקר, אך יתרונו היה בכך שהיה מוקף עצי שקד ותפוחים. במורד הגבעה הצטייר אפיקו של ואדי יבש, אשר הכול פחדו ממנו ברדת הגשמים, משום שהיה מתמלא בבת אחת ומימיו הגועשים עלולים היו לאסור את הכניסה למלאח. בהתחלה אין סוף הבעיות אתן נאלצתי להתמודד, הוציאו אותי משלוותי, אך נאלצתי להשלים עם המצב ועם שגרת הימים, ועבדתי במסירות ובוותרנות כמיטב יכולתי. חינוכם של ארבעים ילדים, כה שונים זה מזה, היה מוטל על כתפיי. לכן, עבורי, מן ההכרח היה להרים את הכפפה ולהוכיח כי ראוי אני להערכה ולכבוד מצד ההורים. אם כי התפקיד נראה לי די קשה בהתחלה, הצלחתי לבצע אותו עד תום, בהיותי גם מודע לכך כי גורלם של עמיתיי בכפרים השכנים (עקה, גולימין, איליג, אופראן ועוד), אותם פגשתי במהלך גיחותיי הנדירות לתיזניט, לא היה יותר קל. פעילויות שונות וקורסים, שנועדו להשתלמות מקצועית בתחום הפסיכולוגיה של הילדים, הפגישו את כולנו בעיר תפראוט. תפראוט הייתה למקום המבוקר ביותר. באשר לי, קשרתי בה יחסים עם מספר ילידים ברברים, ביניהם פקידים אחדים, אשר שיתוף הפעולה שלהם היה כורח המציאות כדי להתגבר על כל המחסומים המנהליים. לעולם לא אשכח את הייעינוי" שנאלצו לעבור היהודים בבואם לבקש הנפקת דרכון באותה תקופה. הדואר והטלפון היוו את הקשר היחיד עם העולם החיצון.

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר-ג.בן שמחון

ג. האוטובוסהולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

בסך הכל נסיעה קצרה, התחנה ריקה, חוץ מקיוסק פח קטן ששניים שלושה פועלים משכימים קום שותים לידו קפה של בוקר, ביקשתי גם אני כוס קפה ובינתיים היבטתי מסביב, אין סימן של אוטובוס. איפה עומד האוטובוס לאלחוסיימה, אני שואל את בעל הקיוסק הקשיש. לא הייתי אף פעם באלחוסיימה, הוא עונה. אני נוסע לשם באוטובוס של שש, בעוד רבע שעה, אתה בטח יודע איפה הוא צריך לעמוד. שלושים שנה אני בקיוסק הזה, הוא אומר, ואף אחד לא שאל אותי על אלחוסיימה, אתה בטוח שיש מפה אוטובוס לאלחוסיימה? זוג שנוסע לפאס אומר לי שהאוטובוס שלי עומד ליד שלהם ואני ממתין לידם עם המזוודה, שלושה תרמילאים צעירים מתקרבים, שואלים גם הם על התחנה לאלחוסיימה ואני שמח לומר להם: פה. הם מספרים לי שהיו פה אתמול כדי לנסוע לשם באוטובוס של לילה, אבל הקופאי אמר להם שאין מקומות, בדיעבד הם יודעים שהיו מקומות. שאלתי אם עשו רזרביישן להבוקר ואם יש להם עכשיו כרטיסים, ענו לי שהקופאי אמר להם שאין צורך לרזרביישן, בבוקר אפשר לעלות לאוטובוס ולנסוע, השעה כבר חמש דקות לשש ואין סימן לאוטובוס, ליתר ביטחון אני הולך לשאולבקופה, הקופאי אכן נמצא והוא מזכיר לי שצריך לשלם בעד המזוודה, אני מושיט לו כמה מטבעות והוא מדביק לי בול על הכרטיס ואחר כך מצביע על האוטובוס, שכבר הגיע לפני חצי שעה והוא עומד דווקא מאחורי הבניין ממול, בצד השני של התחנה, אני רץ מהר לקרוא לנערים אך כשאנחנו מגיעים מתנשמים, האוטובוס כבר איננו, כשחוזרים לקופאי לבדוק מתי ייצא האוטובוס הבא, מוצאים את הקופה סגורה.

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

4 טקסי החתונה היהודית המסורתית ומימוש ההביטום הקהילתי

4.1 טקסים מהם?החתונה היהודית במרוקו

טקסים הם מכלולים ממוסדים של פעולות והתנהגויות מוסדרות, לרוב קבועות וחוזרות, הנוגעים למקטעים מוגדרים של הפעילות החברתית והתרבותית ושל שדות פעולה מיוחדים בפעילות זו. הם כוללים לרוב גם ביצוע טקסטים, והם מותחמים על פי רוב מבחינת הזמן והמרחב של התרחשותם. מכלולים ממוסדים אלה הם אירועים משמעותיים ומיוחדים בהביטוס הקהילתי ובחיים הקהילתיים. הם אינם מכסים את מכלול הפעילות החברתית־התרבותית המתקיימת במסגרות אלה, אלא מציעים הסתכלות מנותקת ומאורגנת לכאורה על הפעלה החברתית תוך בידול של מקטעים מיוחדים בתוכה והבנייתם בצורת תרחישים ומערכי פעולות והתנהגויות נושאי משמעות עבור הקהילה(או הקבועה). מבחינה זו הטקסים הם מעין עיבוד פרשני, מטה־קיומי במהותו, של הקיום האנושי בכלל ושל הפעילות החברתית ושל מקטעים בתוכה בפרט, עיבוד המומחש בצורת מכלולים מוסכמים של פעולות מוסדרות ומאורגנות. בעיבוד פרשני־מוחשי זו כרוכים הן עידון (סובלימציה) של המציאות החברתית והפעילות החברתית וקביעת משמעויותיהן בתחומים שונים עבור הקהילה הן קביעת תובנות תרבותיות, לרוב ובעיקרו של דבר מקומיות ואינטואיטיביות, המגדירות משום כך את התרבות הפרטית המקיימת תובנות אלו. הסתכלות זו על הקיום האנושי ועל הפעילות החברתית והבנייתם בצורה מוסדרת דרך טקסים היא בעצם סמיוטיזציה של הקיום האנושי והפעלה החברתית וקביעת מקטעים מהם כחלקים נושאי משמעות יתרה עבור תרבות הקהילה. פעולה סמיוטית זאת מתקבלת דרך זיהוים ובידולם של מקטעים מתוך מעגל החיים של האדם, מתוך מעגל השנה ומתוך סך בל העיסוקים הכלליים והמיוחדים, הגשמיים והרוחניים כאחד, הקיימים בתודעה הקהילתית, וייחודם התרבותי דרך הבנייתם בצורת מערבי פעולה מוסדרים ומוסכמים.58 משום בך הטקסים מתפקדים לרוב במכלולים סימבוליים בלפי הקיום האנושי והפעילות החברתית, ומקבלים משמעויות עצמאיות מוכללות בדומה למשמעויותיהם של הסמלים הלשוניים והחברתיים. תפקידם העיקרי של הטקסטים המלווים לעתים קרובות את ביצוע הטקסים הוא לתת ביטוי מפורש למערכת תובנות זאת או לפחות לרמוז אליה, אולם קורה לעתים שהטקסטים מתנתקים מן הטקס שאליו היו צמודים במקור, בעיקר משום השתנותם של מכלולי הפעולות והמשמעויות שהם מפנים אליהם במקור, או משום היעלמותו של הטקס המקורי.

מהותם הסמיוטית־הסימבולית – סמיוטיקה – תורת הסימנים –  של הטקסים היא המקנה להם את מעמדם הממוסד ואף הממסדי ואת קבלתם המלאה בעיני בני הקהילה. משום כך הם גם אינם חד־פעמיים, אלא מחזוריים או מתחדשים. כשהם נוגעים ליחסי האדם עם הטבע או עם כוחות עליונים למעול, הם חוזרים על עצמם באופן מחזורי במסגרת שדה פעולה מוגדר לאורך מעגל השנה, כמו טקסי החגים העונתיים השונים, או הטקסים הליטורגיים של התפילות היהודית הנערכים בפרקי זמן מוגדרים של היום, כל יום בשבוע. הם מתחדשים כשהם נוגעים למעגל החיים של האדם, כמו טקסי הלידה והמילה, טקסי קבלת עול המעוות, טקסי החתונה, ולהבדיל טקסי המוות המלווים את החיים היהודיים; בך הוא הדבר בטקסי הזיכרון לסוגיהם. הטקסים מתחדשים גם כשהם מתנהלים במסגרת פעילות נפסקת ומתחדשת בחיים הכלכליים או החברתיים, כמו טקסי העיד בחברות קמאיות או הטקסים החונכים מחדש מוסד מודרני כלשהו לאחר הפסקה ממוסדת של פעילותו הרגילה.

כל זה אמור בעריכתם וביצועם של הטקסים במסגרת הפעלה החברתית־התרבותית. אשר לאמונות, לדעות, לעקרונות, לכללים, לתסריטים ולפרדיגמות המאפשרים את קיומם והמפעילים אותם בכל חברה וחברה, הם שייכים כולם לתקנה התרבותית של הקהילה; הם אינם מפורשים לרוב במלואם, ובמיוחד לא בחברה המסורתית. אולם הם חלק מהותי מן הידע הבלתי פורמלי של בלל המבוגרים (או בלל אלה הנחשבים מבוגרים) בקהילה. לעתים הם גם חלק מן הידע הפורמלי של סוכנים תרבותיים וראשי סוכנויות תרבותיות בקהילה, במו זקני הקהילה או הגברים והנשים שמונו כאחראים לטקסים מסוימים או כאלה שתפקיד זה עובר אליהם בירושה במשפחתם הרחבה. ידע זה כולל במיוחד את הכללים והתרחישים הגנריים הקובעים את חלקיו ומרכיביו השונים של הטקס, את אופן שרשורם ואת אופן ניהולם, ובכלל זה הסדרת מעורבותם והפעלתם של המשתתפים בכל חלק וחלק וקביעת העיתוי והמקום המתאימים למרכיבים השונים של הטקס.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר