ארכיון יומי: 19 בינואר 2015


גירוש ספרד-ח.ביינארט

   " גירוש ספרד " חיים ביינארט

איננו יודעים כיצד הוכנו כל העותקים שנשלחו לעריה, עיירותיה ומקומות היישוב של קסטיליה וכיצד הוכרז הצו ואם הוכרז באותה שעה בכל המקומות שלשם נשלח. בוודאות גמורה הוא הוכרז בקסטיליהמפת גירוש ספרד ב־1 במאי 1492,' ואילו במלכות אראגוניה הוא הוקדם בימים ספורים, שכן בסרגוסה הוא הוכרז ב־29 באפריל.1492  ברם ביום הראשון, הוא ה־28 באפריל 1492, ביום סן פדרו מרטיר, נמסרה הודעה בפומבי לפרוקורדורים של מלכות אראגון על החלטת הכתר על גירוש כל יהודי תוך שלושה חודשים, וארבעים יום. ולמחרתו של אותו יום, הוא יום ראשון הנקרא יום ראשון של קוואסימודו, הוא נתפרסם ברבים.

ברי שיש לקשור את פרסום צו הגירוש בהכנתו ובשמירתו גם מעיני אישי מדינה שלא יתגלה ברבים קודם זמנו. הכתר ודאי ראה חשיבות רבה בבחירת אותו מזכיר המלכים שעליו תוטל המשימה להכין את ניסוחו של צו הגירוש ובבדיקת הנאמנות המוחלטת של אותו מזכיר־נוטריון שאכן יקיים את סודיות הצו. המזכירים הקרובים ביותר לכתר היו חואן די קולומה, פרנאן אלוואריס די טולידו וחואן די לה פארא. ואין כל כוונה לגרוע ממעמדם של מזכירים אלה ולהביע ספקות על נאמנותם שלהם בשעה ששירתו את אדוניהם פרנאנדו ואיסבל. מבין השלושה שנמנו נבחר להכנת צו הגירוש חואן די קולומה, ואין לדעת אם יד המקרה או הקירבה היתה בדבר. חואן די קולומה נמצא עם פרנאנדו ואיסבל בסנטה פי בזמן כיבושה של גרנדה. מוצאו היה מבורחה (Borja) שבאראגון, ושמא היה בעובדת היותו מאראגון גורם מכריע לכך. הוא היה בן למשפחה חסרת אמצעים שעלה בכוחות עצמו והגיע לשמש מזכירו־נאמנו של מלך אראגוניה, חואן השני, משנת 1462 ואילך. הזדהותו ושירותו למלך זה היו גמורים ומוכרעים במידה כזו שחואן השני אף ייפה את כוחו והסמיך אותו לחתום בשמו על תעודות המלכות שנקבעו במצוות המלך. נאמנות זו לכתר, אדוניו פרנאנדו, כאילו הפכה למורשת. ונוסף על כך הכנתו של צו מפורט דרשה מיומנות רבה וזו היתה נחלתו של מזכיר זה.

ולא זאת בלבד. קיים קשר ברור בין האינקוויזיטור־גנרל תומס די טורקימדה ומוסד האינקוויזיציה לצו הגירוש. ב־20 במארס 1492 כתב טורקימדה מסנטה פי אל הגמונה של ג׳ירונה בעניין הגירוש. כתיבה זו מעידה כמאה עדים עד כמה היה טורקימדה מעורה בסוד הגירוש והכנת הצו בידי חואן די קולומה. באיגרתו אף נמצא אינטיטולציה מיוחדת של טורקימדה, שנוסף על היותו אינקוויזיטור־גנרל הוא רשום גם כאב הווידוי של המלך והמלכה. איגרת זו, שנשלחה על דעת הכתר גם אל המשנה למלך של אראגון, אנריקי, בנו מחוץ לנישואין של פרנאנדו, וכן לכל הוויקארים של נסיכות קטלוניה והאנשים הקשורים בשלטון, מלמדת עד כמה רב חלקו של טורקימדה ברעיון הגירוש ובביצועו.

לאיגרת זו יש חשיבות נוספת רבה גם בתיאור גורמי הגירוש. מובא בה אותו טיעון המצוי בצו הגירוש נגד היהודים, המלמדים והמדריכים את האנוסים בקיום מצוות תורת משה, במתן סידורי תפילה (ספרים, בלשון האיגרת), שבהם הם לומדים את תפילותיהם, ההתכנסויות בימי הצום וכיוצא בזה בשאר מצוות וקשרים עם יהודים. לכך הוסיף טורקימדה על ׳ההסבר [שהיהודים] נותנים להם [לנוצרים החדשים] שדתם של הנוצרים היא הלצה (burla והנזק שדרך זו גורמת לנוצרים החדשים, כפי שהודיע ומסר על כך טורקימדה למלך ולמלכה.באיגרת חזר טורקימדה והדגיש שתאריך היציאה האחרון הוא ה־ 31 ביולי 1492. על כך הוסיף שאסור ליהודים להישאר בג׳ירונה ובעיירותיה של ההגמוניה לאחר מכן, והנשארים יהיו נידונים לפי החוק, כלומר דינם דין מיתה. בתוספת מיוחדת קבע טורקימדה שהם יועמדו לדין תוך תשעה ימים, כאשר צו הגירוש (האמור לקסטיליה) קובע שההוצאה אל הפועל של עונש המוות תהיה בלא זימון והכרזה." באיגרת מדריך טורקימדה את ההגמון וכל הקשורים ביציאה כיצד עליהם לנהוג באלה שיישארו מאחור ולא יצאו בגירוש מכל סיבה שהיא. בצדק הצביע כאן קונדי על הקושי ביחס לסמכותו של טורקימדה בשיפוט על יהודים, שהרי אלה נשתייכו בגופם ורכושם לכתר ורק לו זכות שיפוט עליהם. יחס משפטי זה ביטא פרנאנדו בהוראות ההוצאה אל הפועל של הגירוש, שעה שציווה לרשום את רכוש היהודים ומכירתו לשם כיסוי חובותיהם לכתר.

עותק צו הגירוש שנמצא בארכיון הכתר של אראגוניה בברצלונה חשוב הוא לקביעת מקומו של צו הגירוש מקסטיליה. אין ספק כאמור לעיל, שאיגרתו של טורקימדה אל המשנה למלך אנריקי והגמון ג׳ירונה היא מקור ראשון של צו הגירוש הסופי. שאלה עומדת בעינה מהי הזיקה בין איגרת זו לעותק המצוי בברצלונה ולצו הגירוש של קסטיליה, שממנו(כמובא לעיל) נשלח עותק לאווילה, ועותק אחר נשלח לבורגוס. בעותק של ברצלונה מצויה תוספת הדנה בהלוואה בריבית כגורם נוסף לגירוש היהודים מספרד, בה בשעה שנושא הריבית הושמט ואינו מצוי בנוסח של קסטיליה. קונדי שיער שגם פרט זה חייב היה להימצא בנוסח של קסטיליה. אלא שנראה לנו שעניין הריבית בין גורמי הגירוש אינו אלא שולי ולכן הושמט.

דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

 דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

מנהגים שונים

סיד יוסף

סיד יוסף

8            שפיכת מים: הגישו מים לאדם לשתות, הוא שפך מעט מים מהכוס לפני ששתה. אדם שטעה בקטע האזהרות בחג מתן תורה או זה שנפל בחלקו קטע ״בסימנא טבא״ שפכו עליו מים או חלב. שפכו מי הדליים במעבר ארבע התקופות. שפכו מים מבתים סמוכים לבית הנפטר. שפכו מים בליל הסדר בשעת קריאת עשר המכות. הנשים שפכו מים על התשב״ר כשעברו ברחובות השכונה ותפילת הגשם בפיהם וז"ל (תרגום מילולי לעברית):

אבינו אדוננו, תן לנו גשם, תירטב השיבולת ויתמלאו הנהרות,

השיבולת הצמאה, תיוושע מאלקים, תירטב השיבולת וכר סל השזיפים, תיוושע מאלקים למעלה, תירטב השיבולת וכו׳ הגשם החזק, לפרנסת האלמנה, תירטב השיבולת וכו' יבשו עלי התבואה, יושיעם מי שגידל אותם, תירטב השיבולת וכו׳

הקפידו שלא לשתות מים במעבר ארבע התקופות, ובפרט במעבר תקופת תמוז.

9             נהגו ליתן שעורים (או אפר) במים שבהם בישלו ביצים.

10          נהגו שלא לתפור ושלא לתקן דבר מה בבגד כשהוא על הגוף.

11          נהגו לכסות לחם בזמן אמירת ברכת המזון כמו בשעת הקידוש.

12          לא ישנו כשהראש לכיוון הדלת הראשית, וראו בזה ח״ו אות מבשר רעות שהאדם מועד לילך לבית העלמין.

כשהותירו תינוק יחידי בבית לא עזבוהו עד שהניחו סכין תחת הכרית, כשמירה.

12          כאשר שן חלב נשרה לילד, היו אומרים לו להשליכה לעומת השמש ולומר תפילה בלשון יהודית ערבית: ״הנה שן חמור, תן לי שן אייל״. " האת סנת לחמאר, וועטיני סנת לגזאל

12          תגלחת הראש לבנים: התגלחת הראשונה נעשתה בגיל תשעה או עשרה חדשים, בשירה ובזמרה, ובעריכת סעודה. כן יש מי שתרם כסף לבית כנסת יחסית לשערות התינוק.

12          מנהג קדמון בדבדו היה מי שסיפר את שער ראשו נזהר ללקטו ולגונזו. הר׳ דוד הכהןמצא מקור למנהג קדמון זה ביחזקאל פרק ב׳ פסוק גי: וצרת אותם בכנפיך ופירש רש״י מכאן רמז שכל המספר שערותיו לא יזרוק אותם אלא יגנזם. ושמעתי רמז לדבר ״לא יפול משערותיו ארצה״. גם את שערות הזקן שנשרו נהגו המדקדקים להניחן בין דפי ספרים.

סרוק שער נשים היה בצנעה גדולה: ייחדו פינה לתסרוקת בחדר שבו אשה הסתרקה ונעלו דלתות החדר. מתחו סדין בפינה לתסרוקת ומאחורי הסדין הסתרקה האשה. את השערות שסרקו ושנשרו אספו ויש שנהגו לשרפן, אך לא להשליכן.

כידוע נשים לא טעמו יין מכוס הבדלה בשום אופן. הטעם משום חשש גירושין ח״ו, והחשש היה מבוסס על כך שההבדלה היא סימן להפרדה בין שבת קודש לימי החול ומכאן למחלוקת.

אשה שקיבלה גט הלכה לבית העלמין לתחנונים ולבכי בקברות הצדיקים. את הלילה הראשון היתה ישנה בעזרת נשים בבית כנסת. משך הלילה קיבלה את ביקורי עדוד מבני המשפחה ולמחרת טבלה.

קרובי משפחה השתדלו לא להיות נוכחים בעת מסירת גט, אמרו מי שנכח בעת נתינת גט יש חשש שהוא עצמו יגרש אשתו!

מי שהדיינים הטילו עליו חרם הלך לבית הקברות שם קיבל עליו לפני שני עדים את החרם. שליח בית דין פירסם שפלוני הוא בחרם. המוטל בחרם לא נעל נעלי עור, וישב במקום מבודד בבית כנסת עד שביקשו מהדיינים לעשות לו התרה.

מנהג היה לייבם.

מנהגם לשאת קטנה בת תשע שנים ״לאנסובי קטנות דלא אולידו״.

מנהגם היה לכבד בעלייה ראשונה לתורה, וכאשר אין כהן בבית כנסת, את מי שכיבדו בהגבהת ספר תורה, ואמרו בזיון למגביה שעלה להגבהה שירד מהתיבה מבלי לברך על ספר תורה.

כאשר התארח אצלם תלמיד חכם שמחו מאד והאמינו שתלמיד חכם הוא בעל לב טוב ועין טובה. ״טוב עין הוא יבורך״ הוא יברך והוא יביא להם ברבה טובה לבית.

תלמיד שהוסמך לרבנות, או להיות שוחט או מוהל, ערכו לכבודו סעודת מצוה. כן ערכו סעודה כאשר

קנו ספרי ש"ס או ספרי זוהר.

כאשר שחטו יונים היו שוחטים אותן במספר זוגי שנים או ארבעה או ששה.

נזהרו מאד במצות ״צידה לדרך״ כמוזכר במסבה סוטה לה׳: שלא פטרנוהו בלא מזונות לדרך״.

שחיטת עופות: יש שנהגו לשחוט מיושב ולאו דוקא בעמידה.

נהגו לברך ברכת האילנות אחרי שקטפו פרח מהעץ (סבא

הספרייה הפרטית של אלי פילו-Brit Revue des Juifs du Maroc Numero special Salomon Hai Knafo

ברית

ברית..גיליון מיוחדכתב עת של יהודי מרוקו

 גיליון מיוחד

ר' שלמה-חי כנאפו

כסף חי

עורך ומוער על ידי אשר כנפו

 

Brit

Revue des Juifs du Maroc

Numero special

Salomon Hai Knafo

La vie juive a Mogador

Presente et annote par

Asher Knafo

Ot Brit Kodesh

Hiver 2008

 

Le deces de mon pere Salomon Hai Knafo, survenu a Jerusalem le 7 Mai 1995 a laisse un grand vide. On ne peut s’empecher de penser qu'avec lui s'est terminee une epoque ou les gens avaient une grandeur presque demesuree, grandeur que nous ne rencontrons plus aujourd'hui. S.H.Knafo a mene une vie exemplaire, comme pere d'une tres grande famille et comme chef et dirigeant d'une grande communaute. C'etait un puits intarissable de savoir et de connaissances. Les entretiens avec lui, etaient toujours passionnants et enrichissants. Une reflexion, une question, provoquaient immediatement une reponse juste et detaillee. Quand il n'avait pas de reponse il avouait "Je ne sais pas", mais n'en restait pas la et se mettait tout de suite a la recherche d'une reponse satisfaisante. Mon pere avait la plume facile et eprouvait un veritable besoin d'ecrire et de communiquer avec les personnes qui lui etaient cheres. II entretenait avec ses enfants et les membres de sa famille qui etaient a l'etranger, une correspondance reguliere. L'ordinateur personnel n'existait pas encore. II tapait donב ses lettres sur une petite machine a ecrire, et se servait de papier pelure pour obtenir plusieurs exemplaires. Chacune de ces lettres ecrites en lignes serrees etait d'au moins sept pages numerotees. Elles etaient toutes de veritables chefs- d'oeuvre. Elles etaient imagees, pleines d'humour, de philosophic et d'enseignements. Nous les lisions avec ferveur et les faisions lire a d'autres. Ceux-ci etaient emerveilles par son langage chatie en franfais et en hebreu. Ce courrier similaire a plusieurs correspondants inspira son frere le poete Isaac D. Knafo, qui a son exemple ecrivit une "Lettre des lettres" qu'il envoya a tous les membres de la famille. II en composa encore treize, denommees 'Lettre', imprimees en offset qu'il envoyait de son Kibboutz a des centaines de proches et amis. Apres le deces d'Isaac Knafo, l'idee continua de faire son chemin et les descendants de S. H. Knafo fonderent la revue 'Brit' a laquelle lui- meme participa largement jusqu'a ses derniers jours.

תפוח ההריון – יששכר בן עמי ז"ל

תפוח ההריון

סיפורי עם מפי יהודי מרוקותפוח ההריון

יישכר בן עמי ז"ל

לעילוי נשמתו של איש רב פעלים…….

ספר זה מוקדש לזכרו של רבי יוסף לוגאסי 1908-1998

מייסד הוצאת יוסף לוגאסי

ומי שיהדות מרוקו חבה לו הרבה

 

פתח דבר

יהדות המאגרב, שגלותה ארכה כאלפיים שנה, תרמה לאוצר התרבותי של עם ישראל יצירות, חיבורים בתחומים שונים, ספרי מדע ומחקרים המפליאים בעומק רעיונותיהם ובמקוריותם. השירה והפיוט הגיעו גם להשגים מרשימים. הספרות העממית על כל גווניה מהווה מקור בלתי נדלה של יצירה רציפה שבעל־פה בת מאות שנים. בספר האחרון בסדרת"מקורות לחקר מורשת יהדות צפון-אפריקה״ שבהוצאת יוסף לוגאסי, פתחנו צוהר לעולם הפתגמים של יהודי מרוקו. היום אנחנו מציגים מבחר מייצג של סיפורי־עם מפי יהודי מרוקו.

קבצי סיפורים אלה מפי יהודי מרוקו המוגשים היום לקורא הישראלי מהווים ציון-דרך מאז התחילו להתפרסם סיפורי־עם בודדים מפי יהודי מרוקו משנות החמישים. ״תפוח ההריון״ ו־״הפרח המחייה מתים״ מקיפים מאה ושישה־עשר סיפורי־עם מהם מאה ואחד מתוך אסע״י [ארכיון הסיפור העממי בישראל] וחמישה־עשר שהועמדו לרשותי על־ידי הגב׳ אלישבע שנפלד מחיפה. הסיפור העממי היהודי בצפון־אפריקה שואב ממקורות שונים שקשה עדיין לתחום את היקפם המדוייק. הוא יונק מן הספרות המקראית, התלמודית־מדרשית, מן התרבות הסביבתית (אוניברסאלית ומקומית) וכן מתעשר מיצירה עצמית מתמשכת של יהודי האזור. הדברים אמורים לגבי הסיפור העממי ביהודית־ערבית בדיאלקטים השונים וכן ביהודית־ספרדית. שום תשומת לב לא ניתנה עדיין לסיפור ביהודית־ברברית. הרב־גוניות של מקורות אלה מוסיפה מימד עמוק לספרות הזו. בשני קבצים אלה, נחשף עולמה המופלא של חברה המתמודדת על עצם קיומה, ויחד עם זה חותרת לבניית חברה צודקת ומאוזנת בעלת אידיאלים נעלים, וכך מתחברת בזמן ובמרחב לעם היהודי ולארץ־ישראל.

שכנות ממושכת עם הברברים ומאוחר יותר עם הערבים מוצאת את ביטויה גם במישור הסיפור העממי המפרט מצב מורכב של, לעיתים, יחסי אחווה ועזרה הדדית בין היהודי לבין המוסלמי אך לרוב של מתח והתנגשות, תחרות, איומים והתנכלות של המוסלמי כלפי היהודי במגעם הבין-אתני והבין-דתי.

הרבה מחכמת החיים, כוח הגורל, אמונה בערכי דת ומוסר, הקשר לא״י, אהבת התורה וכבוד ללומדיה, הערצת צדיקים ורבנים בעלי מופת, כיבוד אב ואם, צדקה וגמילות חסדים, חינוך ילדים ויחסים בתוך המשפחה, טבעו של האדם, טיפוח מידות טובות, אהבת הזולת, בעיות פרנסה, פער המעמדות והתחככות עם עולם השדים, כל אלה מהווים חלק ממסכת הרחבה של נושאים המפרנסים את הסיפור העממי. ההתמודדות המתמדת להבטחת הקיום היום־יומי, הדאגה לגידולם וחינוכם של הילדים וכן נושא הפריון והעקרות של האשה בולטים במכלול הנושאים המועלים בסיפור העממי. לצד גמילות חסדים הראוייה לציון, אנו נתקלים גם בסיפורים על התעלמות מלווה לעיתים בזלזול של עשיר כלפי אחיו העני. אין להסיק מסקנות כמובן ביחס להיקף התופעה, אך אין ספק שהיא יונקת ממציאות מסויימת שהחברה מגנה ורוצה לתקן.

הסיפורים שבקובץ נבחרו מתוך אוסף של קרוב לאלפיים סיפורים ונועדו להנות את הקורא בשל עלילתם הסיפורית ואיכותם האמנותית. לכן הרשינו לעצמנו, מבלי לנגוע באופיו וברוחו של הסיפור, לנקות אותו מכל מיני שיבושים שחלו בו בתהליך קליטתו, רישומו והעברתו מן המספר דרך הרושם לארכיון. תודתי העמוקה נתונה לעדנה היכל, מרכזת אסע״י, על הסיוע המסור שהושיטה לי כשהעמידה לרשותי את סיפורי הארכיון. שלמי תודה לאלישבע שנפלד שמסרה לי אוסף בלתי ידוע של סיפורי־עם ממכנאס והיתה לי לעזר רב בגיבוש אופים של הקבצים. דרכן אני רוצה להודות למאות המספרים והרושמים שהודות להם ניצל חלק מן המורשת של העם היהודי.

חן חן להוצאת יוסף לוגאסי ולמנהליה המסורים על המודעות שלהם לחשיפת ולהפצת המורשת התרבותית של יהודי צפון־אפריקה ועל תמיכתם הנלהבת בסדרה ״מקורות לחקר מורשת יהדות צפון־אפריקה״.

רוב תודות למר אברהם פלדות המנדב בחן ובמקצועיות את בקיאותו לעיצוב הספר וכן לגב׳ חנה מזרחי שהקלידה בכשרון ובסבלנות את כתב היד. אני מקווה ש-״תפוח־ההריון״ וכן ״הפרח המחייה מתים״ יעשירו את אוצר הסיפורים ממורשת העם היהודי ויחשפו עוד פן של יהדות מרוקו. מקווה אני עוד שסיפורים אלה יעמדו לרשות המחנכים בארץ, יפחיתו את תלותם של המורים בסיפורי עמים ויתרמו להבנה טובה יותר בין שבטי ישראל.

ערב פסח תש״ס

יששכר בן־עמי

האוניברסיטה העברית בירושלים

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר