ש"ס דליטא – יעקב לופו-ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו

בניגוד למכתב הראשון מה־26 בינואר 1914 בו הוא מתחייב ״לחסל״ את התופעה, כותב הפעם מר מויאל שאין טעם להיכנס למלחמה פרונטלית עם הרב זאב, כיוון שהוא הצליח לגרוף לצידו את הרבנים, וכתוצאה מכך עלול להיפגע שיתוף הפעולה בינם לבין הקהילה. מויאל מדווח שהוא מנסה למשוך לצידו מחדש את הרבנים המקומיים. הוא מספר על פגישה משותפת עם הרבנים, בה הביע עמדה שאינה מתנגדת ללימודים בבתי המדרש, אך ביקש לשחרר את התלמידים הטובים גם ללימודי חול בשעות מסוימות, שלאחריהן יחזרו לרבנים ולבתי המדרש. הוא מציע שורת צעדים בוני אמון כגון, ועדה משותפת, סיוע פדגוגי שישפר את שיטות הלימוד של הרבנים, בתי המדרש ישמרו על עצמאותם אך יהיו נספחים לבתי הספר של ״אליאנס״ ויהנו מהיתרונות החומריים שבקרבה זו ועוד. על פי דיווחו, התוכנית מצאה חן בעיני הרבנים. אולם הוא ממשיך וכותב את הדברים הבאים: ״אך רק רבי זאב שפניו הביעו את תוכנם התנגד וצעק היזהרו ממנו כי הוא רוצה להיכנס בתוכנו על מנת לחנוק אותנו.״״

התוכניות ושיתוף הפעולה טורפדו אפוא בגלל עמדתו של הרב הלפרין. כתוצאה מכך חל גם שינוי בגישתו של מנהל בית הספר. אם מתוך המכתב הקודם אנו למדים שלא היתה לו כוונה לכפות עצמו על האוכלוסייה הדתית כדי לא ליצור קרע, הרי שעתה משתנה המגמה בגלל פעילותו הענפה והאגרסיבית של הרב הלפרין שיצרה תחרות ומאבק חזיתי ב״אליאנס״. הוא כותב להנהלה המרכזית בפאריז על כך שרתם לתוכניותיו את המפקח על החינוך הכללי, הקפטן נאנסי הצרפתי, והלה תמך בהן ומסר ל״אליאנס״ את המונופול על החינוך במלאח. קפטן נאנסי קבע דרך פעולה שאינה משאירה בחירה להורים: כל תלמיד שלא יבוא ללמוד בבית הספר של ״אליאנס״ לא יוכל ללמוד בבתי המדרש. לדבריו, במקום לנהוג בדרכי נועם ושיתוף פעולה נאלץ מר מויאל להשיב מלחמה שערה ולנקוט באמצעי כפייה תוך הסתייעות בשלטונות המדינה.

הרב זאב הלפרין לא פסק מפעילותו וסירב לקבל את מרות השלטון. המאבק על החינוך גרם להסלמה והחרפה ביחסים בין הזרמים, שהגיעו לשיאים חדשים. על כך כותב מר מויאל בדו״ח השנתי לשנת הלימודים 1916-1915:

שנת הלימודים שנגמרה היתה קשה ביותר לסגל בכלל ולמנהל בפרט. המאבק נגד הרעיונות המפגרים של אנשי מקנאס לא פסק. אנשי מקנאס במקום להתקדם עוד נסוגו לאחור תחת לחץ ודחף של פנאטיזם שנוצר עוד לפני המלחמה ע״י איזה שהוא ״רב זאב״ יהודי פולני. האיש הזה שנעלם עם פרוץ המלחמה(ברח ללאראש) זרע כבר פורענות בקבוצה הכי מתאימה בכל מרוקו. לא ישבתי בחיבוק ידיים, הוא מצא במנהליכם יריב קשה, נאבקתי בו בקרב בני עמנו, אך גם הלשנתי עליו בפני השלטונות. הוא הסתלק ממש לפני שעמדו לגרשו, אולם הרע כבר נעשה. ביה״ס התרוקן לטובת המדרשים שאורגנו מחדש ע״י הרב זאב בסיוע חב׳ שהקים שנקראת ״מחזיקי הדת

כאמור, פעילותו של הרב זאב הלפרין צברה תאוצה גם בהעדרו (לאחר שברח לטנג׳יר בעקבות הלשנה), באמצעות חברת ״מחזיקי הדת״ ,אותה הקים במקנאס. ההתנגדות לחינוך ולהשכלה של ״אליאנס״השפיעה על ההורים שסירבו עתה לשתף פעולה עם בית הספר של ״אליאנס״ והתנגדו ללימודי החול.

לדעת מר מויאל, עמדתם הקיצונית של ההורים נבעה מחששם מפני הליברליזציה, שמא תפגע בנוער ובאווירה הדתית כפי שקרה בקהילה היהודית השכנה בעיר פאז, שבה התחולל השינוי בקצב מהיר. התגובה השמרנית בקהילת מקנאס היתה הקיצונית ביותר מבין קהילותיה השונות של מרוקו. תוך מספר שנים חלה תזוזה של ממש בדעת הקהל. גם אם חלק מהרבנים נטו להמשיך בשיתוף פעולה עם ״אליאנס״, התארגן מולם ציבור גדול שהתנגד לכך. הורים שביקשו לשלוח את ילדיהם ללימודי חול מצאו עצמם בקונפליקט עם ״מחזיקי הדת״. הקונפליקט התפתח גם בין רבנים מקומיים שדגלו בשיתוף פעולה לבין ״מחזיקי הדת״ שיצגו קו קיצוני ובלתי מתפשר. גל של קנאות דתית שטף את העיר. כדוגמה לכך מביא מר מויאל את אורח החיים הדתי שהתפתח לאחרונה במלאח של העיר, כאשר יהודים התארגנו בקבוצות ושקדו ביחד לילות שלמים בלימודי התלמוד והקבלה. מר מויאל מייחס את השינוי לפעילותו של הרב זאב הלפרין ולשיטותיו החדשות ה״מדעיות״ כביכול שהביא עמו מ״החדר הפולני״, שסחפו בהתלהבות ציבור רחב. לדעתו פעילות זו הצליחה כנראה משום שאומצה על ידי חלק מהרבנים המקומיים.