נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל
מימין הגאון רבי יוסף בן נאים בספרייתו, שני משמאל בפינה ר' מכלוף בנו של שלום
- סגולת מלכים לקט של תפילות, רפואות, סגולות וקמיעות. אותם אסף המחבר מתוך ספרי דפוס, כתבי-יד ומפי השמועה. לספר
- הקדמה בה מסביר המחבר את החובה המוטלת על האדם בשמירת בריאותו. וכן הוא דן בה מההיבט ההלכתי על ענייני התרופות, הסגולות, הקמיעות והכשפים, תוך ציטוט ממה שכתבו ודנו הפוסקים בנושאים אלה. בהקדמתו מזרז את הקורא להשתמש ברפואות המוזכרים בספר, דאם לא יועיל הרי לא יזיק:
בכן אחי גם אני אומר דמה שרשמתי פה רפואות, זאת עצתי ברפואות שהם למשיחה[ = למרוח] או רפואות שהם עשבים לשתיה, שאין בהם היזק, ויסמוך האדם לעשותם בלא פחד ומורא. ועוד אם לא יועילו לא יזיקו. ואם אין דעתו נוחה ומשובשת ימנע עצמו עד ישאל ברופאים.
לגבי חלק מהרפואות נוכח המחבר במהימנותן: ״והעלו ארוכה ותעלה בפועל לחולים שנשתמשו בהם ונתרפאו בהם״. לכן הוא עצמו לא היסס להעזר בשירותיו של מומחה לרפואות מעין אלה, שעה שנפל ונשמטה זרועו מהכתף, טיפול שגרם לו אחר בך סבל ונזק תמידי שלא ניתן היה לתקנו.
בספר תפילות, סגולות, לחשים וקמיעות, במגוון רב של נושאים, כגון: לידע בת זוגו, להפלת העובר, למקשה ללדת, לקדחת, לעצבון, למחלות שונות, למצוא חן, להשגת חכמה, לשמירת שבת, ועוד. הם אינם ערוכים לפי סדר עינייני, נראה שהעתיק אותם לפי מה שהזדמנו לפניו. הלחשים והקמיעות מלוות בשמות של מלאכים ובחותמות. חלק מהקמיעות והלחשים כתובים בערבית מארוקאית, נראה שאלה העתיק אותם כלשונם מכתבי־יד שהיו לפניו.
למרות שהמחבר טרח להעתיק לחשים וקמיעות, הרי הוא מזהיר בהקדמתו שלא להשתמש באלו שיש בהם שמות הקודש:
ויש משתמשים בשמות הקודש ואינם חסים על נפשם, לא טוב עושים וצריך ליזהר ולישמר מזה. אני הכותב עיני ראו שלשה אנשים נבוני לחש שהיו כותבים קמיעות ולחשים לגויים וליהודים ומשתמשים בשמות הקודש ובמלאכה זו היו כל ימיהם. והיתה מיתתם משונה… ונטרפה דעתם וסבלו יסורין קשים רח״ל [= רחמנא ליצלן], השם יכפר בעדם ותהי מיתתם כפרתם.
לספר יש שער והקדמה, אך אינו ממוספר ובו 198 עמודים. הדח 17×10.8. בעמוד 17—25 שורות. בשורה 7—12 מילים.
- מעשה חרשים אוסף של משלים, אמרות ופתגמים, המלאים חכמה ומוסר השכל. דברים קצרים וחריפים, החודרים ללב השומע ופועלים עליו לטובה, כי ״דברים קצרים נזכרים ונעשים״. ואכן רוב הפתגמים הם בעלי שורה אחת עד שתים ויש פחות מזה. אותם אסף מתוך ספרות הדרוש, המוסר וההגדות בדפוס ובכתבי־יד, כולל אמרות מהפילוסופים חכמי אומות העולם ומה שהוא עצמו חיבר. מכאן השם מעשה חרשים על-פי הפסוק ״מעשה חרש״ (ירמיה י, ט), כלומר מעשה ידי אומנים חכמים. רוב הפתגמים פותחים: ״אמר החכם״. בחלקם הוא מציין את המקורות מהם שאב. התוכן אינו ערוך לפי סדר ענייני או אחר, ונראה כי רשם את הדברים כפי שהם הזדמנו לפניו. לספר שער שהוכן ע״י המחבר, אך אין הקדמה וקולופון, ונראה כי המחבר התחיל את החיבור והוסיף בו מדי פעם ממה שהתחדש לו. בספר 24 דפים כתובים. הדף 29.7×20.7. בעמוד 30—33 שורות. בשורה המלאה 14—18 מילים.
מצאתי לנכון להעתיק כאן קטע מ״מעשה חרשים״, ובו אמרות אשר ר׳ יוסף ליקט אותן מתוך חיבורו של הרה״ג רבי שאול סירירו זצ״ל שעודנו בכתובים:
עניינים מלוקטים אחת הנה ואחת הנה נמ״כ – נמצא כתוב – בכתבי יד כמוהר״ר שאול סרירו זלה״ה. משל נחמד כלבא אליו ועמד.
א. בעת המשקל והמבחן והמחקר, יקל האדם או יקר.
ב. העבד הוא חופשי כשיסתפק בחלקו, והחופשי הוא עבד כשיבקש יותר מחלקו.
ג. בן אדם רודף ונרדף, רודף מה שלא ישיגוהו ונרדף ממה שלא ימלט ממנו.
ד. אני תמיה על מי שקונה עבדים בהונו, ואינו קונה חופשיים במתק לשונו.
ה. ימי האדם הם ג׳, אתמול חלף זמנו, היום הולר ואיננו, מחר סתום ומי יביננו.
ו. למוד חכמה להתגדל בה על המושכלים, ולא לרמות בה את הכסילים.
ז. כל הבא בעבודת מלך בלי אמונה, מביא את נפשו בסכנה.
ח. מי שיצא אל העולם הזה ישבע מרורות. ומי שיצא ממנו ימלא מצרות.
ט. הלא חכמה תקרא מהרו ולמדוני, בטרם אשר תבקשוני ולא תמצאוני.
י. ההלואה, ראשיתה אהבה וסופה איבה ומריבה.
יא. מי שהוא זר ונקי במעלליו, לא ימצא ביום הדין טוען עליו.
יב. מרבה דברים ילבט, וכל מחריש ימלט.
יג. כשיחטא איש אל יביט אל מיעוט מעלו רק אל גדולת מי שחטא לו.
יד. צורך הנפש אל המוסר כצורך העולם אל המטר.
טו. הלמד חכמה אם יורש תהיה לו לעושר ואם יעשיר תדריכהו אל היושר.
טז. הכין צידה ליום הפרידה, ומבחר הצידה היושר והעבודה.
יז. טוב להיות האדם אלם ומשכיל מבעל דברים וכסיל.
יח. הרבה לעשות חסדים, כי הזמן מתהפך מרדים. פעם יפיל
בו נכבדים ופעם ירים בו עבדים.
יט. יתרון לכסיל עצמו, מהתוכח עמו. כי הכסיל הוא המתוכח עמו.
כ. בעת זעם אלף אוהבים אל יצדיקוך. ובעת רצון אלך אויבים אל יזיקוך.
כא. כל הרוצה לעלות במעלות גדולות, ישמור נפשו מן הנבלות.
כב. אמונה מקרבת האויבים, ושקר וגניבה מרחק האוהבים.
כג מי שיש לו יחס נכבד, ראוי לשמרו פן יאבד.
כד. התשובה לחטאים, כמו הרפואה לחולאים.
כה. כל המתאפק, על שערי ישע דופק.
כו. אם תבקש די סיפוקך, מעט יספיק לך. ואם תבקש יותר מסיפוקה כל העולם לא יספיק לך.
כז. המות קשה מכל מה שעבר לפניה ונקלה מכל הבא אחריה.
כח. היושר והזכות, יעמידו למלכות.
כט. איש יהלוך בית אוהבו אורח, ידמה ביום א׳ כאור זורח, וביום ב׳ ידמה לאור ירח, וביום ג׳ יערב בו הריח, וביום ד׳ יהיה כדג סורח, וביום ה׳ ידאג לאן יהיה בורח, ובשישי רב לך כבדות קום עלה קרח.
ל. דינר קוצה דינר בוצר דינר מתיר דינר אוסר. דינר קורא רבי לבור, ומעמידו פרנס על הציבור.
לא. אם הזמן בוגד כמו בגד אכלו עש, אל תערוץ לבי, עוד יוצא פרח ונפשך אויתה ויעש.
לב. כבוד אלהים בני אדם וצדקתם. וכבוד בני אדם כסותם. (סימן המשל לב טהור ברא לי).
לג. כאשר כלי זמר לא ינגן כי אם על ידי חלולים ומלא רוח, אף אני אמרתי כי עריבי קול הם חסירי מוח.
לד. מאוד שפל תהיה לעד, ואל נא תהיה הולך בסוד גאים ועזים. ראה אזוב אשר בקיר לרוח סערה נח והוא שובר ארזים.
ועוד שם :
מ״כ – מצאתי כתוב – אמר הקטון יעב״ץ בן הרב הקדוש מוהר״ר ראובן זצוק״ל, אם תאחז במדות רעות יזיקוך וישפילוך, משמים ארץ ישליכוך ויפילוך. ואם תתפוש מדות טובות, יטיבוך ויעלוך, ועל גבי מרומי קרת יעלוך.