חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-מעשיות מחורזות מחיי יהודי במרוקו- הַנַּדְנֵדָה.
הַנַּדְנֵדָה
ילד ראשון! בן! איזו שמחה! אבל מה לעשות אתו ? למה הוא בוכה כל היום? שלא לדבר על הלילות! היא אובדת עצות והוא לא מוצא את עצמו! אתם חושבים שהכול אבוד? לא! הרי יש שכנות! וכשהשכנות הטובות מתחילות להרעיף עצות הכול מסתדר. ״השכיבי אותו על הבטן״, ״צריך לשפשף לו את הבטן במחיא״, ״שימי סכין וספר תהלים מתחת לכר שלו!״, ״לכי ליִחיֶה, כותב הקמיעות, שיכין עבורו קמע בדוק״. והם, ההורים, מנסים את הכול וגם העצה הנבונה לקנות נדנדה לתינוק, הם מקבלים. ״הנדנדה תרגיע את הילד וגם אתם תירגעו סוף־סוף!« ״היכן נקנה נדנדה?״ שאלו, ״אצל הנגר הטוב מכולם! אצל חנניה!״ ואם חנניה, בונה הנדנדות, לא היה כל כך יעיל, איך היו מגדלים את הילד, איך?
אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ אָבִיךְ
בֶּן פּוֹרָת יוֹסֵף!
בֶּן פּוֹרָת יוֹסֵף!
בְּלִי עַיִן הָרָע!
בְּלְכֶמְסָהּ עְלֵיהּ!
עְקִּיקִיב וְזוֹהְרָא מְאֻשָּׁרִים
כִּי הֵם עַכְשָׁו הוֹרִים.
בֵּן נוֹלַד לָהֶם בְּשָׁעָה טוֹבָה,
הַתְּכוּנָה בְּבֵיתָם רַבָּה.
הַתִּינוֹק גָּדוֹל וּבָרִיא
וּכְבָר הוּא מְגַלֶּה סִימָנֵי מֶרִי.
בִּכְיוֹ אֶת בֵּיתָם מַרְעִישׁ
חָזָק מְאֹד, אָזְנַיִם מַחֲרִישׁ.
כְּדֵי לְהַשְׁתִּיקוֹ
חוֹבָה לְנַדְנְדוֹ;
אָמְרוּ לְזוֹהָרָא הַשְּׁכֵנוֹת,
צָרִיךְ עֲרִיסָה לִקְנוֹת!
אָמְרָה זוֹהְרָא לְעְקִיקִיב:
לְךָ לַחֲנַנְיָה הַנַּגָּר,
הַזְּמַן אֶצְלוֹ כֻּוְּנָה לְמָחָר.
הָלַךְ עְקִיקִיבּ אֶל חֲנַנְיָה יְדִידוֹ:
יִהְיֶה בְּסֵדֶר, אוֹמֵר הַנַּגָּר,
חֲזֹר אֵלַי מָחָר.
כְּשֶׁחָזַר לְמָחֳרָת עְקִיקִיבּ,
חֲנַנְיָה הָיָה מְאֹד אָדִיב:
מָה חֲבָל שֶׁטָּרַחְתָּ יְדִידִי
אֲנִי עוֹבֵד פֹּה לְבַדִּי,
נָכוֹן! הִבְטַחְתִּי,
אַךְ טֶרֶם סִימָתִי,
מָחָר לְלֹא כָּל־סָפֵק
תִּינוֹקְךָ בַכֻּוָנָה יִתְרַפֵּק!
לְמָחֳרָת שָׁאַל עְקִיקִיבּ: אֵיפֹה הַכֻּנָּה?
מִצְטַעֵר, עוֹנֶה הַנַּגָּר,אֵינָהּ מוּכָנָה!
עָבַר שָׁבוּעַ, עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם,
הַנַּגָּר מִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם.
הַתִּינוֹק בֶּן שָׁנָה
וְדָבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה.
הַיֶּלֶד לוֹמֵד בַּחֶדֶר
וְהַנַּגָּר מַבְטִיחַ: יִהְיֶה בְּסֵדֶר!
לְבַסּוֹף עְקיקיבּ נֶאֱנַח,
וְהָעִנְיָן מִלִּבּוֹ נִשְׁכַּח.
הַבֵּן גָּדַל וְהִתְחַתֵּן
וּלְיָמִים נוֹלַד לוֹ בֶּן.
בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף!
בְּלְכֶמְסָה עְלֵיהּ!
עְקִּיקִיבּ וְזוֹהְרָא מְאֻשָּׁרִים
כִּי עַכְשָׁו הֵם סָבִים! אָמְרוּ הַשְּׁכֵנוֹת
צָרִיךְ עֲרִיסָה לִקְנוֹת!
אָז יִשְׁלַח עְקִיקִיבּ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֲנַנְיָה שְׁכֵנוֹ;
לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ,
שֶׁיַּתְקִין לְךָ עֲרִיסָה
בַּעֲבוּר הַכֶּסֶף שֶׁשִּׁלַּמְתִּי לוֹ!
וּכְשֶׁבָּא הַבֵּן אֶל הַנַּגָּר
אָמַר חֲנַנְיָה: – נָכוֹן, אֲנִי נִזְכָּר;
בּוֹא אֵלַי מָחָר!
לְמָחֳרָת אָמַר: ־ שָׁמַע נָא יְדִידִי
אֲנִי עוֹבֵר פֹּה לְבַדִּי!
אַךְ הַלַּיְלָה אֶעֱבֹד שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת
כִּי אֵינִי רוֹצֶה לָתֵת לָךְ לְחַכּוֹת!
־ מָה עִם הַכֻּנָה?
הִיא עוֹר לֹא מוּכָנָה?
שָׁאַל הַבֵּן לְאַחַר שָׁבוּעַ.
־ אַתָּה, עָנָה הַנַּגָּר בְּקוֹל פָּגוּעַ,
אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ אָבִיךְ, פָּזִיז וְנִמְהָר
הִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, וּבוֹא אֵלַי מָחָר!
חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-מעשיות מחורזות מחיי יהודי במרוקו– הַנַּדְנֵדָה