אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-חודש אלול.

חודש אלול

א. ההשכמה לשליחות על ידי השמש

1-משכימים לומר ׳תיקון חצות׳ וסליחות בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה.

הערת המחבר: על פי טור ושו״ע או״ח, סימן תקפא, סעיף א, וכמנהג שאר קהילות מרוקו(נהגו העם, עט׳ קיט סעיף ב; נתיבות המערב, עט' רכז סעיף א; עטרת אבות, פרק טז, סעיף א). הטעם לכך הוא שבארבעים ימים אלה שהה משה רבנו בשמים לקבלת הלוחות השניים; בר״ח אלול עלה וביום כיפור ירד, ובו ביום אמר לו הקב״ה ׳סלחתי כדברך', ולפי שימים אלה היו ימי רצון לפיכך קבעו בהם אמירת סליחות (הטור שם). יש שמצאו סמך לדבר בפסוק 'אני לדודי ודודי לי׳ – ר״ת אלול, וסופי תיבות ארבע יו״דין = ארבעים יום. לגבי הימים שבהם צריך לומר סליחות יש שלושה מנהגים: א. רק בעשרת ימי תשובה (רמב״ם, הלכות תשובה, פרק ג, הלכה ד). ב. מיום ראשון של השבוע שלפני ראש השנה, והוא מנהג אשכנז(הטור, שם). ג. מראש חודש אלול,והוא מנהג הספרדים(שו״ע שם).

2-שמש בית הכנסת עובר בכל בית לעורר אנשים לסליחות וקורא לכל אחד בשמו, ורוב המתפללים משכימים קום.

          סבי(בא־לו בן יחיא = ד׳ מכלוף נזרי) היה אומר: ׳רָאהּ דִי מָא קָאמְשׁ לסליחות, רָאהּ מָא בָּאיְיְתְשׁ פְלְבְלָאד' (=בידוע שמי שלא קם לסליחות, פשוט איננו בעיר). מפי אדוני אבי.

3-מנהג ייחודי נהג בימים קדומים בדרום תאפילאלת לקום בחצות לילה ל׳תיקון חצות׳ ולסליחות, וחוזרים לישון, ובבוקר משכימים לתפילת שחרית.

4-גם תלמידי חכמים, מלמדי תשב״ר וכל בני משפחת אביחצירא השכימו לסליחות, ולא פטרו עצמם מחמת לימוד תורה.

5-אם אין מניין אין אומרים את הקטעים בארמית, ואומרים י״ג מידות של ׳ויעבר׳ בטעמי המקרא.

6-אין תוקעים בשופר בסליחות.

7-נוסח הסליחות הוא על פי ׳מרפא לנפש/ ליוורנו 1821.

8-אומרים את כל פיוטי הסליחות ללא דילוג: ׳ישן אל תרדם', ׳מלכי עולם בורא׳ (לפני ׳אשרי יושבי ביתך׳), ׳בן אדם מה לך נרדם/ ׳למענך אלהי רצה עם לך שחר׳, ׳שם אל קמתי לברך׳(לפני ׳רחמנא אדכר לן׳), ׳אנא כעב זדוני/ ׳אלהים אתה ידעת לאולתי ולאשמותי׳ (לפני'עננו׳), ׳אדון הסליחות/ ׳יה שמע אביונך׳ (עשי״ת), ׳אם אפס רבע הקן/ ׳למתודה חטאתיו/ ׳בזכרי על משכבי/ ׳אלהא רבא אלה שמיא וארקא/ ׳מחי ומסי/

ב. ׳תיקון כרת׳

נוהגים לעשות בבית הכנסת ׳תיקון כרת׳ בחודש אלול, באחד הלילות של עשרת ימי תשובה אור ליום ששי  או במוצאי שבת.  בקצר א־סוק עושים ׳תיקון כרת׳ ביום שני בבית.

סדר התיקון: ערבית, סעודה בלי בשר, לימוד והימנעות מדיבור כל הלילה.

סדר הלימוד: וידוי, ׳לשם יחוד', קריאת משניות מסכת כריתות ואחריהן משניות שסימנן שנ״ת חיי׳׳ם: חולין, יומא, ידים, מקוואות; רמב״ם הלכות שגגות (אחד עשר פרקים ראשונים), כנדפס בקונטרסים הנקראים ׳תיקון כרת׳.^״

בעשרת ימי תשובה יש נוהגים לומר במקום הלכות שגגות הלכות תשובה (עשרה פרקים).

קודם חצות לילה קוראים סדר קריאת שמע שעל המיטה, ובחצות מברכים את ברכות השחר, אחר כך קוראים: ׳פתיחת אליהו הנביא/ זוהר אדרא רבה, אדרא זוטא ו׳יהי רצון שלאחר הלימוד.

ג. תעניות

חסידים, אנשי מעשה ונשים צדקניות מתענים ארבעים יום מראש חודש אלול ועד יום כיפור, וסועדים את לבם בלילות.

מרא דאתרא יש״א ברכה היה מתענה בימים אלה גם הפסקה שבועית אחת ממוצאי שבת ועד ליל שבת שישה ימים ושישה לילות רצופים, ובשנת תשי״א התענה בימים אלה ארבע הפסקות בין שבת לשבת.

ד. אמירת המזמוד ׳לדוד ה' אורי וישעי׳

1 . במשך חודש אלול אומרים כל יום מזמור ׳לדוד ה׳ אורי וישעי׳(תהלים כז), ואחר כך ביום הושענא רבה.

בערבית אומרים מזמור זה לפני ׳ה׳ צבאות עמנו׳ בכל קהילות תאפילאלת.

בשחרית – אחרי ׳עלינו לשבח׳, כדי לומר קדיש אחרי המזמור.

במנחה – במקום ׳למנצח בנגינות׳, אבל רק בקהילות דרום תאפילאלת.

ה. התרת נדרים

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת לא לעשות התרת נדרים לא בכ׳ באב ולא בראש חודש אלול, אלא בערב ראש השנה ובערב יום כיפור.

שלא כמנהג שאר קהילות מרוקו שבהן אומרים התרת נדרים בכ׳ באב, כלומר ארבעים יום לפני ראש השנה, ובר״ח אלול, ארבעים יום לפני יום כיפור (נהגו העם, עט׳ קיט סעיף א; נתיבות המערב, עט׳ רכז סעיף א), וכן מנהג קהילת תוניס (עלי הדם, עט' 451 סעיף ו) וקהילת ג׳רבא שעושים התרה 40 יום לפני ראש השנה(ברית כהונה, או״ח, ח״א, מערכת י/ סעיף ז, ערך ימים נוראים). הטעם לכך הוא שמי שנתחייב נידוי או נזיפה נשאר בנידויו ארבעים יום ואין תפילתו נשמעת, לפיכך עושים התרה ארבעים יום לפני ראש השנה כדי שתישמע תפילתו בראש השנה, והתרה ארבעים יום לפני יום כיפור כדי שתישמע תפילתו ביום זה(זהר פקודי רמט ע״ב).

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-חודש אלול.