הערצת הצדיקים אצל יהודי מרוקו-שאול טנג'י

הערצת הצדיקים במרוקו-שאול טנג'י

"הצדיקים הטהורים,

אינם קובלים על הרישעה,  אלא  מוסיפים  צדק.

אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה.

אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חוכמה".

(הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל)

בביקורי בביתו של רבי רפאל טויזר ראיתי על אחד מקירות ביתו את המשפטים הנ,ל והעתקתי אותם.  

גדולתם של צדיקי וחכמי מרוקו שהערצתם הייתה כה גדולה

בקרב יהודי מרוקו.

הערצת הצדיקים אצל יהודי-מרוקו נבעה בין היתר מהתחושה של חוסר אונים להתמודד עם מחלות, עקרות ושאר מצוקות. הם חשו שהצדיק מקורב לבורא עולם, והייתה תחושה עמוקה שהצדיק שומר עליהם, מגן על המקום וקשוב לבקשותיהם. כוחה של אמונה זאת היה חזק יותר מכל תרופה. צורך זה של המאמינים לפקוד את הצדיק היה ספון בלבבם במשך כל ימות השנה

    אחת השאלות המרתקות קשורה להערצת הצדיקים בכלל ובמרוקו בפרט, והיא  המספר הגדול של 

הצדיקים הנערצים על-ידם. נקודה להבהרה. באנציקלופדיה מופיעים שמותיהם של כ-3.000 מצדיקי וחכמי מרוקו. סביר להניח שהיו יותר ומסופק אני אם חלק מהקברים קיים, כי חלק מהישובים המופיעים באנציקלופדיה. רוב הצדיקים הנערצים ע"י היהודים במרוקו הוכרו חלקם עוד בחייהם וחלק לאחר פטירתם.

   אמרו חז"ל "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (שו"ת ציץ אליעזר חלק י' סימן א'). קשה 

להינחם על הסתלקותו של צדיק, כי "צדיק שאבד לדורו אבד" (מסכת מגילה, טו) וכולנו מצטערים ומרגישים בהעדרו, רק זיכרון מידותיו וכח מעשיו בתורה ויראת-שמים בכוחם לנחם.

    גם אחרי פטירתם של הצדיקים, לא נותק הקשר העמוק איתם, עובדה שעד היום אנו ממשיכים לפקוד את מקום  מנוחתם הן בעת 

שמחה והן בעת עצב. מביקורים אלה, הבאנו שמחת-נפש וקדושה עמוקה אל תוך חדרי לבנו. תופעה זו היא אחד המאפיינים החשובים 

בקרב 

יהודי-מרוקו.

    עד עצם היום הזה אתה שומע ביראת כבוד ובחרדת קודש שמם של הצדיקים שגור בפי הבריות, הם 

מברכים ונשבעים בשמם, ואף קבעו להם מטבע-לשון של הודאה ותפילה היוצאת מאליה מפיהם. לא פעם. במהלך שיחה ובכל הזדמנות, 

אנו שומעים יהודים מרוקנים אומרים: "בְּלָּלאּה וּבְּצדיק"- (בזכות האלקים והצדיק) "בְּלָּלאהּ וּבְּסִידִי" – (בזכות האלקים ובזכות אדוני – הכוונה לצדיק) "הָא חְנָא פְעָאר אְלָּלאהּ וּפְעָארו" – (אנו בחסדי האלקים ובחסדי הצדיק) ועוד נוסחאות, המשתרבבות לתוך שיחותיהם וברכותיהם, ותפילותיהם קולחות בשטף מתוך 

לב טהור, מלא אהבה ואמונה.

    יהודי-מרוקו ידועים באמונתם העזה באלקי ישראל ובעבדיו הצדיקים משרתיו עושי רצונו, תמיד הם שאפו לישועות ונפלאות העל-טבעיות ע"י תפילותיהם ואכן, אלקים שמע לקול 

תפילתנו ונעשו נסים ונפלאות עמנו בכל זמן ובכל דור 

ודור. "ברוך שומע תפילות עמו ישראל ברחמים" (המשפט הקרוב שמצאתי: "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים" , (סידור רש"י סימן קפו) .

    במשך כל הדורות, הלכו העם היהודי צדיקי וחכמי מרוקו כעמודי-האש לפני המחנה, כי לאורם התחנכנו ומדרכיהם למדנו. חייהם 

ואורחותיהם הפכו לחלק מחיינו, ומעשיהם וצדקתם הוציאו אותם מאלמוניותם אל אמונת ההמון.

נשמתו של הקדוש

חייהם של הצדיקים אינם נפסקים עם ההסתלקות הגשמית של חיי-הגוף, גם לאחר מכן הם מוסיפים לחיות, להשפיע, לכוון ולהדריך, אלא שבלבושים אחרים.

    חייהם של רוב בני-אדם הם חיים גשמיים, אמנם, כולנו מאמינים בקיומה של נשמה אלקית בתוכנו, ואנו יודעים שהיא עיקר כוחנו, 

אבל ידיעה זו מופשטת בלבד.

    אנו רואים את המציאות הגשמית וקולטים אותה רק בחושינו, כאשר אנו מתרגשים, שמחים או מצטערים, כאשר החיים הגשמיים 

מסתיימים, אנו קוראים לזה "מוות", משום שאכן בא הקץ למתכונת זו של החיים. אולם אצל צדיקים מהות החיים שונה לחלוטין. 

הם רואים 

בכל דבר את מהותו הרוחנית-אלקית וחייהם חיי הנשמה, חיים של אמונה, אהבת ה' ויראת ה'. הם מתרגשים, מתפעלים, שמחים 

ומצטערים מדברים אחרים לגמרי – מדברים רוחניים.

    זוהי הסיבה שאנו מתקשרים לצדיקים אלה. אנו רוצים להיות מודרכים על-יד מי שרואה את המציאות מבעד למשקפיים רוחניים 

אלקיים. אנו רוצים לשאוב כח וחיים ממי שראשו 

בשמים. ואנו גם מאמינים שמיגבלות העולם הגשמי, אינן עומדות בפניו. לכן אנו מבקשים ממנו ברכה 

לדברים שהם מעל לטבע, ואנו מאמינים, שהוא יודע דברים שלא הייתה לו דרך לדעת אותם בדרכים הגשמיות המקובלות.

    ההשתטחות על קברי-הצדיקים היא מסורת עתיקת-יומין והתפילה שם עושה פירות, כי מקום קבורת הצדיקים הוא מקום שפע 

וברכה למתפללים ולמבקשים זכותו שיעמוד מליץ יושר בעדם. כבר בימים הראשונים בעת התהווינו לעם, מצאנו את קדמונינו הולכים 

להשתטח על קברי-אבות ולשאת תפילה. הגמרא במסכת סוטה (דף ל"ד) מספרת לנו, על כלב בן יפונה שחשש פן יכשל 

בעצת המרגלים, ולכן פרש מחבריו והלך למערת המכפלה להשתטח על קברי האבות הקדושים, לבקש 

מהם שיפעילו זכותם למעננו, כדי שינצל מעצתם הרעה של המרגלים.

    אל יתמה המעיין, מדוע צריכים אנו ללכת לבית-הקברות דווקא? נשב בביתנו ונבקש מאבותינו שיבקשו עלינו רחמים, וכי יש למתים 

הבדל אם אנו כאן או שם?. אכן זו טעות! כי אמנם המתים נפרדו מגופם, ולרוחם אין גבולות מקום ושמן, אבל מאידך הרי כבר נסתלקו 

מהארץ, ואין הם משוטטים בעולם השפל. נשמתם כבר טסה ועלתה לגנזי-מרום, ואם זכו, והינם נמנים על הצדיקים השוכנים בגן-עדן, 

אין נשמתם חפצה כלל ולכלל להתקרב לעולם התחתון המזוהם והמכתים את טהרתם. לכן אנו 

צריכים ללכת למקום מנוחתם כי שם עדיין נשמתם או רוחם חופפת על גופם ששימש אותם בחיי חיותם, 

והתפילה בבית-העלמין עושה פירות, כי מקום קבורת הצדיק הוא מקום שפע וברכה למתפללים ולמבקשים זכותו, שיעמוד מליץ יושר בעדם.

    בספר "מטה אפרים" כתוב: "מקום קבורת הצדיק, הוא מקום קדוש וטהור, והמשתטח על קברי- הצדיקים, אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש 

מהשם יתברך שירחם עליו בזכות אותם 

צדיקים שוכני עפר".

    הבעל שם-טוב אמר: "כי ביום ההילולא של הצדיק אזי מוכרח אדם להטריח על עצמו ללכת אל ציונו של הצדיק, כי אז השערים פתוחין לשמוע צעקת 

המבקשים על ציונו, ולהיות עבורם שליח מצווה ולפעול בשבילם כל טוב".

    הגאון בעל "לשם שבו ואחלמה" סבו של רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, בשם הגר"א (הגאון רבי אליהו) אומר: "בזמן הזה, עיקר השראת השכינה, היא על קברות הצדיקים". ואכן, "אשרי עין ראתה כל אלה" (סדר רב עמרם גאון, סדר מעמדות דה), שהיו מתקבצים ביום ההילולא על קברו של הצדיק לשטוח תפילה לה' יתברך, לחזק ולהפיח רוח-אמונה בקרב המתאספים, והיו זוכים לספוג משפע קדושת מקום קבורת הצדיק לכל השנה. 

    אמונה זו חזקה ומושרשת בתוך ליבם של עולי-הרגל במיוחד ילידי-מרוקו, שכאשר באים להילולא, הם פוסעים לעבר קבר-הצדיק, 

ממלמלים פסוקי-תהלים, גונחים על הקבר וקוראים תפילות קבליות מספר הסוד (הזוהר).

    כבוד הרב ד"ר מרדכי דאדון שליט"א אליו אני מעביר מדי פעם פרקים לעיון ולהערות. להלן תגובתו לקטע מפרק זה:  "המעוניין לעמוד על הבעייתיות ההלכתית האפשרית בסוגיא זו, מן הראוי שישלים את עיונו בה 

מתוך עיונו בדברי גדולי-הפוסקים, הרמב"ם, בהלכות אבל פ"ד ה"ד, ובדבריהם של נושאי-כליו על-אתר, ובמיוחד במאמרו המאלף של 

הגאון הרב יוסף קפאח "קריאת-שמע ותפילה במקום טומאה", בתוך: הרב יוסף קפאח, כתבים (ב) עמ' 630-621.

יהדות מרוקו הצטיינה בכל התקופות: בחיי-תרבות עשירים, כי היא התברכה בגדולי רוח, והעמידה מתוכה רבנים גדולים, גאוני-עולם: אנשי הרוח אדירי-התורה והחוכמה, משוררים ואוהבי-ציון. לבד 

מהפצת התורה, הקדישו מזמנם, לנהל עדתם ולחנכה במורשת אבותם. הם האירו את העולם 

באור תורתם שהציץ וזרח לכל עבר בכל תפוצות ישראל

הערצת הצדיקים אצל יהודי מרוקו-שאול טנג'י