שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב.

לימודי מחשבה ומוסר לא היו חלק מהתכנית, אולם רבנים אורחים שביקרו ברבאט הוזמנו לבקר במדרשה ולשוחח עם התלמידים. בתזכיר הכללי נאמר כי ראשי המדרשה השתדלו גם לחנך את התלמידים ולהעמידם על גודל תפקידם:

מבחינה תרבותית־דתית נוסף על דברי מוסר שמטיפים המורים לתלמידים אנו מנצלים כל הזדמנות הניתנת לנו לאסוף אותם ולתאר להם מהו תפקידם להבא וכיצד הם חייבים להתראות בהתהלכם ברחוב ובשבתם בבית. מעירים את תשומת לבם באיזה אופן ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, איך יתייחסו לבריות ולשמים איך יתנהגו בעבודת ה׳ וביראת שמו שהיא תכלית חיינו, ובסוף דברינו אנו מברכים אותם בברכת יה״ר [יהי רצון] שנזכה לראותם כמו שאנו חפצים וכמו שאנו מתארים אותם בדמיוננו. ובכדי להשגיח עליהם גם בעת התפילה קבענו ביהכ״נ [בית הכנסת] בבית המושב של הב״ד [הבית דין] ובו אנו מתפללים עמהם בכנופיא, חול שבת וימים טובים.

הערת המחבר: אך לא היה איסור מפורש ללמוד לבחינות בגרות, וכמה תלמידים אכן השלימו תעודת בגרות – חלקם למדו בהתכתבות וההנהלה לא מחתה בידם. עם אלה נמנו דוד אוחנה, שלימים למד לתואר שלישי, והרב שלמה אבן דנאן, שעמד בהצלחה בבחינת הכניסה לפקולטה למשפטים של רבאט ולמד שם במגמת סטטיסטיקה וכלכלה פוליטית, שניהם בוגרי המחזור הראשון, וכן אליהו סודרי והרב שמעון אזואלוס, בוגרי המחזור השני.ע"כ

בתקופה מסוימת התנדב ר׳ אהרון מונסוניגו ללמד שיעורי מוסר מסודרים," ובמסגרתם לימד ספרים כמו ׳מסילת ישרים׳."

בלימודי החול נדרשו התלמידים לעמוד בבחינות תקופתיות ובכתיבת חיבורים. מזכירות המדרשה הנפיקה גיליונות ציונים אחת לשלושה חודשים. בלימודי הקודש לא היו מבחנים קבועים, אולם מפעם לפעם באו נציגים מבית הדין הגבוה, כגון ר׳ שאול אבן דנאן ור׳ יוסף כהן, ובחנו כל תלמיד בנפרד על קטע גמרא שלא הוכן מראש.

בשתי שנות הלימוד האחרונות התקיימו בחינות גמר לקראת ההסמכה. הבחינות היו דומות לבחינות ההסמכה הרשמיות של בית הדין הגבוה לקראת כושר לדיינות, וכללו כתיבת פסק הלכה ומבחני עיון בגמרא ללא הכנה; הבוחנים, חברי בית הדין הגבוה, ר׳ שאול אבן דנאן, ר׳ מיכאל אנקווה ור׳ שמעון כהן, בחרו את הסוגיה, והנבחן היה צריך להסביר אותה ולשאת ולתת בה.

בבחינות הגמר של המחזור הראשון נבחנו שבעה תלמידים, חמישה מהם הוסמכו בתעודת ההסמכה לדיינות ׳ידין ידיך. כמה מבוגרי המחזור הראשון אכן שולבו בבית הדין בעיר רבאט ובבתי דין אחרים ברחבי מרוקו כמזכירי בית דין וכדיינים מתמחים, ואחד מהם מונה לאחר מכן לדיין של ממש.

בבחינות הגמר של המחזור השני קיבלו הנבחנים שהצליחו בבחינות רק תעודת גמר של המדרשה ולא תעודת הסמכה לדיינות ׳ידין ידיך. הבדל זה בין המחזור הראשון לבין המחזור השני ולמעשה גם יתר המחזורים נבע ככל הנראה משינוי המגמה של ראשי המדרשה.

שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב

עמוד 59