מסמטאות המלאח סיפורים עממיים של יהודי מרוקו-יעקב אלפסי-פלאי פלאים-מוכר הפחמים.

י. מוכר הפחמים

היה האל בכל מקום ואתר ובכל מקום אורו לא חסר, ומעשה שהיה באיש נדיב וטוב לב, ולו בן יחיד אותו אהב כבבת עינו. הוא סיפק פחמים בהקפה לעניים על מנת שיסיקו את בתיהם בלילות החורף הקרים, וכשלא היה לאל ידם לסלק את חובם, הוא היה מעלים עינו ומוסיף לספק להם פחמים בהקפה. בשל נדיבותו הרבה זכה להתחבב על כל אנשי העיר.

חלפו עברו להם הימים, מוכר הפחמים מת בשיבה טובה, ובנו המשיך בדרכי אביו. באחד הלילות הופיע מוכר הפחמים בחלום בנו ואמר לו: ״מכור את רכושך ועקור לעיר פלונית, והעלמה הראשונה שתיקרה בדרכך בעיר החדשה, אותה ורק אותה תקח לך לאשה״. עשה הבן כמצוות אביו, מכר את כל רכושו ונסע לעיר היעודה. ועוד בטרם הגיע אליה חצתה דרכו עיר גדולה. בלבה של העיר הבחין בקהל אדם מלווה את המת ומשום שרצה לקיים כל מצווה הנקרית בדרכו, הצטרף לשיירת המלווים. משהגיעו לקבר הפתוח וביקשו לקבור את המת, נדחקו שניים שפילסו דרך בין המלווים, עמדו על שפת קברו והחלו לקלל ולגדף את המת שהיה קוסם, על שהיתל בהם בחייו וגזל מהם את כל כספם. השניים הצהירו שאם לא יוחזר כספם, לא יניחו לקברנים לקבור את המת. מוכר הפחמים הצעיר לא יכול היה לשאת את החרפה, העניק לשניים את כל כספו, ובלבד שיניחו למת ולא יוסיפו לחלל את זכרו.

נפרד מוכר הפחמים הצעיר מהאבלים, והמשיך בדרכו עד שהגיע לעיר היעודה עליה דיבר אביו בחלומו. משנכנס לעיר, ראה את קהל העיר כשהוא מתפזר לכל עבר. מששאלם לפשר העניין, ענו לו שבת המלך עתידה לעבור ברחוב, וכל מי שיימצא בו באותה עת – ייערף ראשו. בעודו תועה ואובד עצות, הופיע מאי־שם איש זקן שגרר אותו אחריו לאחת מפינות המסתור שברחוב.

באותה השעה רכבה בת המלך על סוסה האציל ברחובות העיר. ראה מוכר הפחמים הצעיר את בת המלך שהיא יפה מכל נערה ששזפו עיניו לפניה ונזכר במצוות אביו לשאת את העלמה הראשונה שתקרה בדרכו. פנה מוכר הפחמים הצעיר לזקן ואמר לו: ״חפץ אני לשאת את בת המלך לאשה כמצוות אבי״. ״דע לך נערי, שבת המלך כושפה על־ידי מכשף אכזר וצמא־דם״, ענה הזקן והוסיף: ״והוא ציווה עליה לשאול את מבקשי ידה הרבים שלוש שאלות. מי שלא יענה על שלוש השאלות במלואן – ייערף ראשו. וכשיגיע מספרם למאה, ישא המכשף הרע את בת המלך לאשה. עד כה נערפו תשעים ותשעה ראשים, ואם תלך גם אתה בדרך זו, נערי, ייערף ראשך, הראש המאה, והמכשף יבצע את זממו. דע לך בחורי, כי בני העיר ובני המחוז נזהרים שלא לבקש את ידה, והמלך, ירום הודו, אובד עצות. אך אל דאגה נערי, אם זהו רצונך אעזור לך. כעת לך לארמון ובקש את ידה״. שמח בן מוכר הפחמים, הלך לארמון וביקש את ידה. המלך ניסה לשדל את העלם שלא יסכן את ראשו, אך מוכר הפחמים הצעיר התעקש לשאתה לו לאשה. קרא המלך לבתו ואמר לה: ״עלם זה מבקש את ידך, בתי״. ראתה הנסיכה כי העלם יפה מכל אלה שקדמו לו והסכימה. פנתה לבן מוכר הפחמים ואמרה: ״מחר כעת חיה התייצב בחדרי ואשאלך את השאלה הראשונה. ואם לא תדע את התשובה, גורלך יהיה כגורל קודמיך״. הניע בן מוכר הפחמים את ראשו לאות הסכמה, קד קידה לנסיכה ולמלך ויצא. משחזר לפונדק, סיפר לזקן את אשר אמרה לו הנסיכה.

בלילה, כשמוכר הפחמים הצעיר עלה על יצועו, לחש הזקן לחשים, בחש בחשים והפך לרואה ואינו נראה. אז הלך לארמון ושמר את צעדי בת המלך. באותה עת התלבשה הנסיכה והתארגנה לקראת מסע נוסף אל מחוזות המכשף הרע. היא רכבה על סוסה, כאשר הזקן רוכב אחריה, רואה ואינו נראה ושניהם דהרו לעבר ההרים. בהגיעם להר גבוה, קראה הנסיכה כמצוות המכשף:

״רחש בחש, אימה ושכול,

רוחות וסער, עולם השאול.

פתח השער אשמדאי,

עוד אחד אחרון ודי,

מבקש כאן את ידי״.

לפתע נשמע רעש אדיר ופתח נפער בהר. דרכו נכנסו הנסיכה והזקן כשהם רכובים על סוס ומולם חוסם את דרכם מכשף ענק שרגליו במים וראשו בשמיים. קרב הענק לנסיכה ואמר: ״כעת נערוף את הראש המאה, נתחתן ואז אשלוט בכל העיר״. ענתה הנסיכה המכושפת: ״כדבריך, בעלי לעתיד״. אמר הענק: ״שאלתך הראשונה תהיה על מה את חושבת, ובאותו רגע חשבי על יום חתונתך״. ענתה הנסיכה: ״כדבריך, אהובי״. סבה עם סוסה לאחור, יצאה דרך הפתח ודהרה לעבר הארמון כשהזקן רוכב אחריה, שומר את צעדיה. הנסיכה הלכה לחדרה והזקן הבלתי נראה שב למיטתו. בבוקר העיר הזקן את מוכר הפחמים הצעיר ואמר לו: ״אמש חלמתי חלום ובחלומי בת המלך לוחשת על אוזני את השאלה הראשונה״. ״ומה היא״, שאל מוכר הפחמים הצעיר. ״על מה אני חושבת״, ענה הזקן. ״ומה השבת?״ הוסיף העלם, ״על יום חתונתך״, ענה הזקן. בטוח בשליחותו ומצויד בתשובה, התרחץ העלם, התלבש, והלך לכיכר העיר, שם נהגה בת המלך לשאול את שאלותיה. על במה מוגבהת שהוקמה לצורך זה, ישבו המלך ובתו כשהם מוקפים בחיל המשמר המלכותי. מוכר הפחמים הצעיר צעד בטוחות ועלה על הבמה, ובכיכר ההומה השתרר שקט מוחלט. כל תושבי העיר הקשיבו קשב רב למתרחש על הבמה. ־שאלה בת המלך: ״על מה אני חושבת?״ ענה העלם: ״נסיכתי חושבת על יום חתונתה״. בת המלך הנדהמת אישרה את תשובתו והשניים קבעו להפגש ביום המחרת באותה השעה ובאותו המקום, על מנת לשאול אותו את השאלה השנייה. ירד בן מוכר הפחמים מהבמה, צעד למלונו כשקולות עידוד ושמחה מלווים אותו בדרכו. הוא הודה לידידו הזקן, והשניים ישבו וסעדו את לבם. כשבתום הסעודה עלה העלם על יצועו ונרדם, שוב לחש הזקן ובחש בכשפיו, הפך ללא נראה והלך לארמון, שם התכוננה הנסיכה למסעה אל ההרים. רכבה הנסיכה על סוסה, והזקן יושב אחריה. בהגיעה להר אמרה:

״רחש לחש, הר־אימה,

עוד לא תמה המשימה.

רעש געש ברק וסער,

אשמדאי גלה השער״.

שוב נשמע רעש מחריש אוזניים, שוב נפער הפתח ושם במבוך המנהרה עמד מכשף ענק. פנתה אליו הנסיכה ואמרה: ״העלם השיב על שאלתי נכונה״. רגז המכשף ואמר: ״הפעם לא ינחש את שאלתך.

שאלי אותו שוב על מה את חושבת וחשבי על תשעים ותשעת הראשים שנערפו״. ״כדבריך״, ענתה הנסיכה ודהרה על סוסה לעבר הארמון, כשהזקן בעקבותיה. הנסיכה פנתה והלכה לחדרה, והזקן שב למיטתו. השכם בבוקר העיר הזקן את העלם ואמר לו: ״שמע בחורי, אתמול בלילה חלמתי חלום ובחלומי בת המלך עומדת למראשותיך ושואלת אותך על מה היא חושבת, ואתה עונה לה שהיא חושבת על תשעים ותשעת הראשים שנערפו״. שמח הצעיר שמחה גדולה, ולאחר שסעד את לבו והיטיב את בגדיו הלך לכיכר, והפעם נהר אליה המון רב. בשעה שעלה העלם על הבמה ופענח גם את השאלה השנייה, יצא ההמון מגדרו. בת המלך ההמומה זימנה את העלם למחרת היום לשאלה השלישית והאחרונה. מוכר הפחמים הצעיר חזר למלון, הודה לידידו הזקן והשניים ישבו וסעדו את לבם. לעת ערב שוב רכב הזקן עם בת המלך להר הגבוה. בהגיעם אליו, קראה הנסיכה:

״רחש לחש תהומות,

מלך כל העולמות.

אשמדאי מרעיד הרים,

פתח לי את השערים״.

שוב נשמע רעש מחריש אוזניים, נפער הפתח ושם עמד כהרגלו המכשף הנורא. כאשר שמע שהעלם השיב נכונה גם על השאלה השנייה, רתח מזעם ואמר: ״מחר ייערף הראש המאה! וזו תהיה שאלתך: הפעם חשבי על הראש המאה״. נפרדה הנסיכה מהענק ודהרה לעבר הארמון, הזקן נשאר הפעם במאורתו של המכשף והמתין עד שעלה על יצועו. מה עשה הזקן? לקח חרב ארוכה שהיתה מונחת למראשותיו, ובעזרתה התיז את ראשו של המכשף הרע ואת הראש הכניס לתוך שק. אז לחש את הסיסמה והפתח נפער ונפתח השער. נטל הזקן את השק, רכב על סוסו של המכשף ודהר למלון. בבוקר העיר הזקן את העלם ואמר לו: ״חלמתי חלום, ובחלומי בת המלך עומדת למראשותיך ושואלת אותך על הראש המאה. לאחר שתענה, פתח שק זה והראה לה את תוכנו״.

מוכר הפחמים הצעיר שמח שמחה גדולה, התרחץ, התלבש, לקח את השק והלך לכיכר העיר שהיתה גדושה הפעם יותר מתמיד בקהל משולהב. בעלות הצעיר לבמה, השתררה דממה מוחלטת. בת המלך שאלה את שאלתה השלישית, והעלם השיב נכונה. כששמעה הנסיכה את התשובה, קפאה על מקומה ואז אמרה לצעיר: ״צדקת גם בשאלה השלישית והאחרונה״. בן מוכר הפחמים ענה: ״אסיים את תשובתי רק לאחר שתבחני את תוכנו של שק זה״. כשפתח את השק, הופתעו השניים לראות את הראש המאה בתוכו. כשראתה הנסיכה את ראשו הנורא של המכשף, שבה להיות כפי שהיתה והכישוף סר ממנה. נפשה נקשרה בנפשו של העלם שהצילה מהשתעבדות למכשף הרע. לאחר שגם ההמון ראה את ראש המכשף הכרות, הכריז המלך על מועד חתונתם. החתונה נמשכה שבעה ימים ושבעה לילות, וכל העיר צהלה ושמחה. פנה מוכר הפחמים הצעיר והמאושר לידידו הזקן ושאלו: ״במה אוכל להודות לך על עזרתך הגדולה ועל האושר הרב שהענקת לי?״ ענה הזקן: ״כבר הודית לי. אני הוא הקוסם שנכחת בלוויתו ושילמת במיטב כספך, כדי שלא יחללו את זכרי״. לאחר שסיים דברים אלו נעלם הזקן ולא שב עוד, ולבטח הוא נח לו על משכבו בשלום.

מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין האצילים.

מסמטאות המלאח סיפורים עממיים של יהודי מרוקו-יעקב אלפסי-פלאי פלאים-מוכר הפחמים.

עמוד 83