הספרייה הפרטית של אלי פילו

הספרייה הפרטית של אלי פילו


הספרייה הפרטית של אלי פילו-גלות וגאולה בהגות חכמי מרוקו – דן מנור

קוים אופייניים בתפיסת עולמם של חכמי מרוקוגלות וגאולה-דן מנור

דן מנור-

מכון הברמן למחקרי ספרות 

לוד -תשמ"ח

קוים אופייניים בתפיסת עולמם של חכמי מרוקו

הרקע ההיסטורי, החברתי והתרבותי

על מצוקתם של יהודי מרוקו תחת שלטון האסלאם אפשר לומר כבר היום, שהיא זכתה לסקירה רחבה למדי בספרות המחקר העוסקת בתולדות יהדות צפון־אפריקה, שלא כחקר היצירה הרוחנית של יהדות זו, הנתון עדיין בראשית צעדיו. התעודות העיקריות שמהן שאבו ההיסטוריונים פרטים בנושא זה – והמדובר הוא במיוחד בהיסטוריונים יהודים- הן ספרות השו״ת, האיגרות והכרוניקות – כולן פרי עטם של היהודים המקומיים. והללו היו בוודאי עדי ראייה למאורעות המתוארים, אך גם יומני נוסעים ותיירים עמדו לרשות ההיסטוריונים. המחקרים שנעשו בתחום זה כוללים פרטים גם על אופי התגובה של הקהילה היהודית במרוקו על גזרות שונות, בין אם מדובר בגזרות, שעוררו את ראשי הקהילה ליטול חלק במהלכים מדיניים כדי לשקם את ההריסות, לעתים עד כדי התגוננות פיזית, ובין אם מדובר בצורך להנציח את המאורע על־ידי קביעת ימי זיכרון, על ידי חיבור יצירות פיוטיות וכדומה.

ברם, תפיסת־עולמם של חכמי מרוקו בנושא גלות וגאולה כפי שהיא עולה מתוך חיבוריהם העיוניים, טרם נבדקה כל צרכה, או ליתר דיוק – לא נבדקה כל עיקר. לפיכך המשימה הניצבת בפני מחקר זה היא בדיקת תפיסת־עולמם של חכמי מרוקו, תוך התחקות אחר רחשי־לבם והרהוריהם בנושא גלות וגאולה, כפי שעולה מתוך חיבוריהם העיוניים, וזאת כדי למלא את החסר בנושא זה בספרי ההיסטוריה.

יש אפוא להצהיר מראש, שאין אנו אמורים לעסוק כאן בניתוח מאורעות או עובדות מן ההיבט ההיסטורי, אלא לחדור לנבכי נשמתה של הקהילה מבעד לספרי העיון ולהקשיב לרחשי ליבה. מגמתו העיקרית של הדיון היא, אם כן, מגמה היסטוריוגרפית.

המקורות שעליהם יושתת הדיון הם ברובם המכריע מן התקופה המשתרעת בין המחצית השנייה של המאה הי״ז ועד לסוף המאה הי״ה. מצאנו לנכון להתייחס ליצירה הרוחנית של תקופה זו, שהיא בת שלושה דורות ויותר, ולא של תקופות אחרות, מן הנימוקים הבאים:

א. עלייתו של מולאי איסמעיל על כס המלוכה וראשית כינונה של השושלת העלאוית בראשותו של הלה מתוארת, לפי הערכת ההיסטוריונים, כמפנה חשוב שחל בתקופה זו. שושלת זו, שהצליחה במרוצת הזמן לאחד את כל השבטים והנסיכויות תחת שלטונה, סללה נתיב מרכזי חדש בסדרי המשטר המונרכי, שהוסיף להתקיים עד ימינו. מכאן ואילן צרת יהודי מרוקו אחת היא בכל המקומות. ואחת מתוצאותיו של המפנה הזה, אשר הסבה סבל רב ליהודים, היה נטל המסים הכבדים, שגבייתם התנהלה בצורה מרוכזת ובקפידה רבה על־ידי מנגנון פקידותי רב עוצמה. לתופעה זאת, שהייתה, כאמור, אחת מגורמי המצוקה ניתן ביטוי בסגנון אחיד כמעט בכל חיבורי התקופה, כפי שנראה בהמשך.

ב. בשלהי המאה הי״ח עלה לשלטון אחד מגדולי שונאי ישראל, הידוע בשם אליאזיד העריץ. צורר זה, שהיה צמא לדם יהודי ושואף נקם, הסית בעצמו את ההמון נגד היהודים, וגל אדיר של פרעות שטף את הקהילה היהודית, החל מהעיר טיטואן שבצפון ועד למוגדור שבדרום. טבח, ביזה וחילול בתי כנסת היו מנת חלקם של היהודים בכל עיר. וכתוצאה מכך הורע מצבה החומרי של הקהילה ורבים סבלו ממצוקת רעב. לבד מן הכרוניקות, שבהם תואר המאורע, הרי גם בחיבורים העיוניים שבהם נעסוק כאן ניתן למצוא את רישומי הזעזוע.

ג) יש להניח, כי בהשפעת הסתאבות הממסד התיאוקרטי של החברה המוסלמית תחת שלטונם האבסולוטי של בני השושלת העלאוית, החלה להסתמן תופעה דומה גם בממסד של הקהילה היהודית. על כך ניתן לעמוד מתוך החיבור כתר תורה לר׳ שמואל די אבילה, וגם מדבריהם של מחברים אחרים מבני התקופה, כפי שעוד נראה בהמשך.

ד. אם נשפוט לפי הקטלוג של כתבי חכמי מרוקו ששרדו מכל התקופות, ולפי הרשימה שבמלכי רבנן – האנציקלופדיה היחידה שיש בידינו כיום בעניין זה – נראה שבתקופה זו, היינו במאה הי״ז והי״ח,שגשגה ספרות העיון בקרב הקהילה היהודית במרוקו. הכתבים החשובים ביותר בתחום הדרוש והפרשנות, לרבות פרשנות קבלית, נתחברו בתקופה זו. אך זוהי, כמובן, הערכה בלבד." מאחר שאין בידינו עד כה שום מחקר ביחס לכמותה ולאיכותה של היצירה הרוחנית בקרב יהדות מרוקו בתקופות שונות.

ה. מאחר שאנו אמורים לדון כאן בתפיסת עולם, ולא בעובדות היסטוריות, הרי אמות המידה העיקריות שעל פיהן עלינו לבחון תפיסת עולם זו, הן שלוש:

(1) זיקתה למקורות הקדומים:

(2) המייחד והמאפיין אותה מתפיסות עולם אחרות, שאליהן היא מגלה זיקה:

 (3) היחס בינה ובין המציאות שמתוכה צמחה. כאן, בדברי פתיחה אלה, נשתדל להבהיר בקווים כלליים, באיזו מידה עומדת תפיסת עולמם של חכמי מרוקו בני התקופה האמורה במבחן שלושת הקריטריונים האלה, כשהמדובר הוא, כאמור, בנושא גלות וגאולה.

הספריה הפרטית של אלי פילו-השירה העברית במרוקו – חיים זעפרני

השירה העברית במרוקוהשירה העברית במרוקו

חיים זעפרני

חיבורו החשוב של פרופ׳ חיים זעפרני ממלא חלל גדול בחקר השירה העברית של יהודי מרוקו במאות השנים האחרונות. במהדורתו הצרפתית, שנדפסה ראשונה, כלל הספר פרקים נרחבים העוסקים בתולדות השירה העברית בכלל, פרקים שהיו מיועדים לקורא הצרפתי שאינו קרוב לתחום זה, ובמטרה להעמיד את השירה העברית במרוקו במסגרת היצירה העברית לדורותיה.

במהדורה העברית שלפנינו הושמטו פרקים אלה בעיקרם, שכן מצויים חיבורים רבים בעברית העוסקים בנושא זה. עם זאת, השתדלנו לשמור על רוחו המקורית של החיבור מבחינת הרעיון של ׳שרשרת השיר׳. אין צריך לומר, שהפרקים העוסקים בשירה העברית במרוקו עצמה, ובייחוד במה שנוגע לזיקותיה של שירה זו לחיי הרוח ולחיי החברה במרוקו ולבחינותיה המוסיקאליות, הובאו בשלימותם. כן הוספנו במהדורה זו נספח של שירים לדוגמא מתוך קובץ השירים ׳עת לכל חפץ׳ לר׳ יעקב אבן־צור, שנכללו באופן חלקי בגוף החיבור במהדורתו הצרפתית.

תודת העורך נתונה למחבר — פרופ׳ חיים זעפרני — על האימון שנתן בו בעריכת ספרו, לראשי מכון בן־צבי פרופ׳ נחמיה לבציון ודר׳ מיכאל אביטבול, ולמזכיר האקדמי של המכון מר מיכאל גלצר, על שיתוף הפעולה והמסירות בהוצאת הספר ללא עיכוב, וכן לגב׳ אסתר פלדות שסידרה את הספר בצורה נאה.

אדר א, תשמ״ד

הספרייה הפרטית של אלי פילו-געגועים למגרב-יחיאל זעפרני

תשמ"ג – 1983

געגועים למגרבבספר שיריו ״געגועים למגרב״ מתאר יחיאל זעפרני, משורר צעיר בן 34, את חיי הקהיליה היהודית במרוקו. חיים של הווי, צניעות, מסורת ואמונה. במירקם מעודן וציורי להפליא, מתובל בסיפורת שירית, פורט המשורר את חלומותיו, מחשבותיו ותקוותיו. יש בשירתו כעס וביקורת על המימסד, אך גם פשרה וסלחנות.

יחיאל זעפרני נולד בשנת 1947 במרוקו. קיבל את חינוכו בבית הספר היהודי ״אם הבנים״ בקזבלנקה. בגיל 12, בשנת 1960, עלה ארצה בעליה הבלתי ליגלית הישר אל עיירת הפיתוח קריית שמונה.

התחנך בכפר הנוער הדתי. למד בנקאות עתונאות ויחסי ציבור.

הספרייה הפרטית של אלי פילו – ישראל בערב 1946

קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב. חיים זאב הירשברגישראל בערב

נדפס בדפוס של גוטנברג של צ.כספ, תל אביב

הוצאה לאור מוסד ביאליק על ידי " מסדה " – תל אביב התש"ו

דרומית מזרחית לארץ ישראל משתרעים שטחי עברות, נאות, עמקים פוריים והרים גבוהים – ארץ רחבת ידיים, הלא הוא חצי האי ערב. הארץ הזאת, שכיום היא מדבר שממה  – הספר נכתב בשנת 1946 – ברובה ומנותקת מן העולם, הייתה, כמעט עד לשנים האחרונות, סגורה ומסוגרת בפני כל זר.

הרוחות המנשבות בעולם לא הגיעו אליה, השפעת המערב לא חדרה לכאן. עוד לפני דור אחד אפשר היה למצוא כאן צורות חיים ומנהגים, הדומים לאלו שתוארו במקרא, ולראות אנשים הנמצאים באותה דרגת התפתחות, שאבותינו הגיעו אליה בשעת כניסתם לארץ ישראל.

בחצי האי, ששטחו מגיע לשלושה מיליון ק"מ מרובעים, חיים כיום כחמישה – שבעה מיליונים של בני אדם. ערב שווה בגודלה כמעט לחצי האי הודו, אבל אוכלוסייתה אינה מגיעה אלא לאחוז אחד או שניים משיעור תושבי הודו. בדרום מזרח הארץ משתרע אזור ענקי – רֻבְּע אלח'אלי – הרובע הריק, הישימון הגדול -, הידוע פחות מארצות הקוטב הצפוני והדרומי, ועד כה עברוהו רק שני תיירים מבני המערב, ב. תומס וה. פילבי.

ואולם יש בחצי האי גם עמקים מרהיבי עין ובהן מימי ברכה שאין מנצלים אותם והם נהפכים למקור קדחת ממארת. בארץ הזאת, שהמים יקרים בה מזהב, מוצאים בארות שנחפרו בימי קדם ונסתמו. על נקלה אפשר גם היום לנקותן ולהתקינן לשימוש האדם והבהמה, אך אין הדבר נעשה.

יש בחצי האי ערבות רחבות, אשר רק לעתים רחוקות תדרוך עליהן גף רגל בֶדוי, הנודד עם גמליו. נודד כזה נתקל בשרידי בניינים מפוארים, עדים דוממים לתקופה שחלפה כבר, ובחורבות ערים אשר שמותיהן ידועים בעבר ובמרוצת הזמן שממו והיו למשל, כסדום וכעמורה.

וכה רמות הן החורבות הללו וכה נישאים עיי המפולת – האבנים גדולות, וחומות מיכלי המים הענקיים, מוצקות -, עש שעוברים ושבים נוטים להאמין, כי רק שדים ורוחות יכלו להקים בניינים כאלה וכי לא בכדי בנו אותם, בוודאי טמונים שם אוצרות קורח ומטמוני מלכת שבא. הישובים הכפריים הקבועים נדירים הם, המרחקים ביניהם גדולים, תושביהם עלובים, רובם עניים המתפרנסים בדוחק מיגע כפיהם.

יראים הם מפני הבּדווים, המתנפלים עליהם וחומסים וגוזלים את יבולם הזעום. הנתיבות משובשות ואבלות, רק לעתים רחוקות ישתמשו בהן באי מועד מוסלמיים בדרכם אל עיר קודשם, אל מכּה.

הספרייה הפרטית של אלי פילו – תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בזו

אשרי האישאשרי האיש-רבני בזו

תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בזו

עורך ומחבר : יצחק מויאל

יוצא לאור ע"י המכון להוצאת ספרים וכתבי יד

מלכי רבנן-אשדוד – תשע"ו

בפתח דברי זמר אזמר את אשר שמעתי בילדותי מאבותי וזקני על ייחום משפחתנו, אבותינו ועירנו.

ראש ועטרה ראש משפחתנו הוא רבי משה מויאל המכונה ״דדא משה״ אשר היה מקובל וצדיק אזורי וכל יהודי האזור ואף מבני הילידים הנכרים היו באים אליו לשמוע עצה ותושיה. היה הוא כעין שופט ובורר בין יהודים ונכרים ואף בין נכרים לנכרים מרוב הערצתם את חכמתו ואישיותו המרתקת. בנוסף לחכמתו ויראתו היה גם איש עשיר וסוחר גדול בפרט בתחום הקטניות ודגנים יבשים, רצוי לרוב אחיו ונערץ על בני המקום, בהיותו איש חסד ובעל נתינה גדולה, צדקה וחסד היו מנת חלקו.

הסבא הגדול רבי משה מויאל הנקרא ״דדא משה״ הגיע מעמק הדרעא לעיר ״איית עתאב״. הוא היה אדם אמיד וסוחר מפורסם ב״איית עתאב״, ואך טבעי כי היה חברם ומבאי ביתם של גדולי הישמעאלים באזורו.

יום אחד המושל האזורי ״אלקאייד״ קרא לרבי משה לשיחה אישית פתח ואמר בעזות מצח נחושה : ״רבי משה אהובי. ראיתי את ביתך היפהפייה בת השש עשרה ונפשי חשקה בה מאוד לאישה ומאז ראיתי אותה איני מרגיש טוב ונטרפת עליי דעתי. תן לי אותה לאישה ואעשה אותך לעשיר גדול יותר ממה שהנך, וכל השערים בממלכה ייפתחו בפניך״.

הדברים הקשים הללו הם בעצם איום נורא שאם רבי משה לא יסכים אחת דינו והוא ובני ביתו להמית. רבי משה שמר על קור רוח ואמר למושל, תן לי יומיים או שלושה ואתן לך תשובה. אין בעיה אמר המושל. ביומיים הקריטיים הללו רבי משה הבריח את אשתו ובנו יצחק לעיר בזו הרחוקה. ביום השלישי, כשידע שהגיעו למקום מבטחים, בא אל המושל ואמר לו, הלילה בחצות אבוא אליך לביתך עם ביתי היפיפייה ומאחר והיא יהודיה ואיני רוצה שהיהודים יידעו על מעשיי ומאחר וגם אתה תהיה ללעג בפני ההמון הישמעאלי מדוע בחרת בילדה יהודיה, כשיש הרבה בנות ישמעאליות יפות. לכן רק אני ואתה וביתי נהיה ביחד ונעשה קידושין כדת משה וישראל ותחיה אתה כאשתך, ולכולם אתה יכול להגיד שהיא הסכימה להתאסלם.

המושל הסכים לתנאו של רבי משה, וציווה שאף אחד מבני ביתו ומהשומרים לא יהיה בבית בלילה ההוא. רבי משה הגיע כמובן לבדו וכשנכנס לבית המושל שהיה ריק מבני אדם ושומרים חיש מהרה הלך לחבק את המושל כשהוא נועץ בגופו סיכה מצופה בסמים מרדימים. המושל נפל שדוד על הקרקע ורבי משה נמלט כל הלילה ההוא על הפרדה עד שהגיע לעיר בזו. כך ניצלו רבי משה וביתו ובני ביתו מצרת המושל העריץ החמדן. כן יאבדו כל אויבך ה'.

הספרייה הפרטית של אלי פילו – ברית מספר 34

ברית 34

מן המערכת

את החוברת ניתן להשיג ישירות מהעורך, מר אשר כנפו

077-7854456 – 054-7339293

קוראים יקרים

לפניכם גיליון נוסף של ברית. זהו לנו הגיליון ה-34 אך אם ניקח בחשבון שלושה גיליונות שיצאו במסגרת ברית אבל היו ממוקדים בנושא אחד – כמו ספרו של אבי זכרונו לברכה, רבי שלמה-חי כנפו La vie juive á Mogador או כמו הגיליון המיוחד על ההיסטוריון רישרד איון La vie d'un historien הרי אנחנו בעצם בגיליון ה-37.

 רבים חברו לגיליון מיוחד זה:

אמנון אלקבץ עם דיון מעמיק על קדמוניות היהודים במרוקו. ד"ר דן אלבו מאיר עינינו בעיון על רבקה אמנו, רפא בן שושן מנהל בהתכתבות דיון מרתק עם עמום עוז על שנים מספריו האחרונים. דרכון לגן עדן הוא מאמר מקדים מאת אשר כנפו על המחקר שהוא עורך יחד עם ד"ר שלום אלדר על השירה המצויה על הקברים בבית העלמין במוגדור.

אנו גאים להביא את ספורם של שלושה בתי כנסת מפוארים אחד בירושלים, אחד באשדוד והשלישי במרקש שבמרוקו. אלוני זמורה מספר לנו על רשמיו במסעו אל חצי האי האיברי בעקבות שם משפחתו. במקמה על המימונה מתאר עורך 'ברית' את המימונה כפי שהיה רוצה לראות אותה ובשער השירה תוכלו לפגוש את גאולה צרויה, את ריימונד כהן ואת זהבה דויטש.

 הסופר המוכשר עוזיאל חזן תרם לנו שני קטעים ממגירתו העשירה. עוד משתתפים בגיליון רוני ארז, בלפור חקק, יעל לוי לויתן והדס זמיר. מכתב שכתב רבי יוסף מלכא מהעיר מוגדור לרבי רפאל ביבאס בטבריה מתפרסם כאן לראשונה ולבסוף אנו מביאים את "נהר האוריקה" – סיפורו של נכדי נעם ז״ל מעוטר בצורה מפליאה על ידי האמן חי כנפו מניו יורק. בצד הצרפתי, תקציר של ההקדמה המונומנטאלית של הרב פרופסור משה עמר ל״מעט מים" – ספרו של רבי יוסף כנאפו זיע״א שהועתק מתוך כתב ידו הקדוש. יוסף דדיה מביא לנו מהגיגיו על חוני המעגל, יואל ברון קורקוס פורש יריעה רחבה ומרתקת על משפחת לוי-יולי שאחד מצאצאיה היה הסנטור היהודי הראשון בארצות הברית. תתענגו בודאי על סיפורים של פול-סרג' קקון מצרפת, דייר חיים אלבז אף הוא מצרפת, של יואל ברון ושל נורברט בלאנז',

השנה נפרדנו מידידנו הגדול והמכובד זיק-יעקב הנדלי שעשה עליה בגיל מופלג, חי בארץ במעלה אדומים קרוב לשלוש שנים והחזיר את נשמתו הזכה לבורא עולם בשיבה טובה. כמו­כן עזבה אותנו הגברת פיבי בן שושן, סופרת, ציירת ואשת ציבור, שנפטרה בשיבה טובה במונטריאול, ובימים אלה ממש, עזבה אותנו אאידה כנפו בקיבוצה רמת הכובש והוא בת קרוב ל-98 שנה. יהי זכרם ברוך.

אשר כנפו

העורך

הספרייה הפרטית של אלי פילו – המהלכים על המים – גבריאל בן שמחון

המהלכים על המים – גבריאל בן שמחוןהמהלכים על המים

הקיבוץ המאוחד – 1997

שני ילדים הרואים מחלון ביתם בניכר את המשיח בא כדי להביאם לארץ הקודש, נפרדים מגיבורי ילדותם, בהם דודה שעושה דבש מאהבה, סבתא הדוגרת על ביצים וטסה על כנפי אפרוחים, אשה עם אלף שדיים או דוד שמת פעמיים. הם יוצאים למסע העפלה לארץ ישראל, בו יגלו מזוודת פלאים שאוצרת בתוכה עיר שלמה, אונייה ששטה ללא קברניט, אב שמשקיט את הים בכלי-מיתר ומזמורי תהילים, שדים שמתחפשים לבני אדם וסבא שבהגיעו לארץ מאבד את הכיוון ונעלם בעקבות כבשיו. דרך התלאות שהם עוברים, מעיר הולדתם הקדמונית והמופלאה, ספרו, הנשלטת בידי חכמים ורבנים, אל חיפה של 1948, בה מרחפות דמויות מיתיות כמו הרצל ובן גוריון – היא מסע ארוך, שיש בו פרידה מעָבָר אפוף צללים מכושפים ומפגש עם הווה זר ומאיים, ממש כמו בסיפור הגשמתו הלכה למעשה של המעשה הציוני – על תלאותיו, מוראותיו ופסגותיו.

גבריאל בן שמחון, מחזאי וסופר, יליד מרוקו, פרופסור לקולנוע וטלוויזיה, פרץ את דרכו לתיאטרון הישראלי במחזהו ״מלך מרוקאי", ובעקבותיו בשורת מחזות ותסריטים נוספים. ״המהלכים על המים״, רומן בסיפורים, הוא יצירת פרוזה ראשונה שלו. כמו בכתיבתו הדרמטית, אנו מוצאים גם כאן שימוש מרהיב וצבעוני במוטיבים מיתיים ופולקלוריסטים, שזורים אלה באלה. רצף הסיפורים שלפנינו רוקם מעין סאגה משפחתית בזעיר אנפין, בה מתערבבת המציאות בפנטסיה, עד שהיא מקבלת מימד סוריאליסטי סהרורי, המעניק לסיפור כוח וקסם ייחודיים ומרתקים.

ברית מספר 25 – אביב תשס"ו – אשר כנפו

ברית מספר 25

מן המערכת

קוראים יקרים,

בהתרגשות גדולה אני מתכבד להגיש לכם את גיליון מספר 25 של כתב העת שלכם, 'ברית׳. עברו 22 שנה מאז החלטנו בישיבה של כמה ממוקירי זכרו של המשורר יצחק קנפו להמשיך את מפעלו, הפצת כתב עת חדשותי-ספרותי-אמנותי שנקרא LETTRE. הקמנו עמותה בשם 'אות ברית קודש׳ על שם אחד מספריו של מורנו ורבנו רבי יוסף כנאפו זיע״א, והחלטנו לקרוא לכתב העת שימשיך את דרכו של יצחק קנפו ז״ל בשם 'ברית,. הגיליון הראשון של ׳בריתי הוצג בכנס ייסוד של אגודת 'אות ברית קודש׳ שהתקיים במלון אסתוריה בתל אביב בתשמ״ד. לגיליון ההוא, שהיה יותר צנוע מגיליונות האופסט הנהדרים של יצחק קנפו, היו עשרה עמודים (כולל העטיפה) מודפסים במכונת כתיבה על שעוונית ומשוכפלים במכונת שכפול פשוטה. הגיליון נפתח במילים: "בעלון זה, – ברית מס׳ 1, אנו מקווים לפתוח במסורת של הופעת פרסום שישא את דבר העמותה ׳אות ברית קודש׳ ויהיה גורם תקשורתי בין חבריה." בגיליון הובא פרוטוקול של אסיפת הייסוד של 'אות ברית קודש׳, הערך ׳רבי יוסף כנאפו' ב״מלכי רבנן" מאת הרב יוסף בן נאים זצ״ל, סקירת ספרים חדשים "אעירה שחר" חלק ב' של רבי חיים שושנה זצ׳׳ל, "שירי דודים" לרבי דוד אלקיים זצ״ל, "סיפורים מהמלאח" מאת עמי בוגנים, "אלף שנות חיי היהודים במרוקו" מאת פרום' חיים זפרני ז״ל. בהמשך הובא שיר ותרגום של אחד משיריו של יצחק קנפו ז״ל, מקבץ ברכות לבעלי השמחה השונים בעיקר ממשפחת כנפו, מתכון של סבתא אסתר, שיר ילדים מאת אשר כנפו ו״תשבץ ענק" מאת אריאל כנפו.

הארכתי קצת בתיאור החוברת החביבה ההיא אולי מטעמים של נוסטלגיה ואולי בשביל לעמוד על השינויים שהתחוללו ב׳ברית׳. אם הגיליון הראשון היה בצורה מובהקת גיליון של משפחת כנפו עם דגש על מוגדור – עיר מוצאה, הרי ככל שעבר זמן והופיעו גיליונות חדשים, הפך 'ברית' לביטאונם של אנשי מוגדור באשר הם. בשנים האחרונות, כאשר קבלנו פניות חוזרות ונשנות לפתוח את ׳ברית׳ לקהל יותר רחב, נענינו ברצון ושינינו את ההגדרה של כתב העת מ״ביטאון יהודי מוגדור" ל״כתב העת של יהודי מרוקו" והרחקנו לכת אף מההגדרה הזאת בכך שפתחנו את ׳בריתי גם לכל מי שמעוניין לפרסם בכתב העת. אני מרגיש חובה נעימה להודות לכל המשתתפים ב'ברית׳ מאז הגיליון הראשון עד היום, לאלה מבניכם התומכים בנו בקביעות על ידי מכתבי עידוד או השתתפות כספית. בלעדיהם, ׳בריתי לא היה מגיע לגיל 'מופלג׳ כזה. אני מודה לחברי במערכת ומקדם בברכה את ד,ר אריק דלויה מצרפת שהצטרף אף הוא למערכת ולקח על עצמו להיות נציגנו בצרפת.

לא אוכל לסיים בלי להזכיר את אלה שעזבו אותנו השנה ונקראו לפני כסא כבודו: דוד קדוש שהיה הנושא המרכזי של ברית 18, לאה בן שושן ז״ל, שושנה אמוזג ז״ל, האחים היקרים חיים ומאיר קסו ז״ל. תהי נשמתם צרוה בצרור החיים ויהי זכרם ברוך.

שלכם בידידות העורך

הספריה הפרטית של אלי פילו – אשה במזרח-אשה ממזרח

אשה במזרח, אשה ממזרח – סיפורה של היהודייה בת המזרח…אשה במזרח-אשה ממזרח

עורכים טובה כהן- שאול רגב

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן * רמת גן

 

 1 – פנינה מוצאפי – האלר : אתגרים בחקר ההיסטוריה והסוציולוגיה של נשים יהודיות במזרח.

2 – עליזה מיוחס ג'ניאו – אישקלאבה די סו מארידו : מבט על חיי היום – יום של האשה היהודייה הספרדייה לפי " מעם לועז " לרבי יעקב כולי.

3 – ג'ולייט חסין – לעיצוב דמותה של גיבורת תרבות על פי טקסטים : הרוגת המלכות סול חאגוייל ממרוקו

4 – לאה ברנשטיין- מקוביצקי : האשה היהודית מחלב ומוסכמות הצניעות בתקופה העותמאנית 1517 – 1800 .

5 – שמואל רפאל – בין שנינות לעלבון : על קובץ ייחודי של פתגמי לאדינו שעניינו האשה והנשי.

6 – ברכה יניב – רקמת נדבה : מלאכת רקימה של נשים לבית הכנסת המזרחי והצפון אפריקני.

7 – ירון הראל – על המשוררות, המנגנות והמרננות היהודיות בדמשק

8 – אליעזר בשן – " אם הבנים " במרוקו.

9 – אלישבע שטרית – החתירה להשתחררות האישה היהודייה במראכש : תמורות בין השנים 1901 – 1939

10 – אורלי ק' מירון – מיעוט בתוך מיעוט : נשים יהודיות בכוח העבודה של יוון – 1928

11 – מיכל בן יעקב – שינוי מקום – שינוי מעמד ? עולות מצפון אפריקה בארץ ישראל במאה התשע עשרה.

12 – רחל שרעבי – עימות ופשרה בהתמודדות עולות מתימן עם מסגרת חברתית

13 – אסתר שלי נוימן – בית הספר כציוּן דרך בחיי הקשישה התוניסאית

14 – פנינה מוצאפי-האלר – אשכנזייה שנשבתה : קווים לקראת היסטוריוגרפיה ביקורתית פנימיסטית בישראל.

15 – שרון הלוי – מי היא מזרחית אמיתית ? מזרחית כזהות פוליטית

16 – ענת פלדמן – פוליטיקה, אתניות ומגדר : ארגון הנשים של תנועת ש"ס.

 

הספריה הפרטית של אלי פילו – התחדשות ומסורת-מאמרים

התחדשות ומסורת

יצירה, הנהגה ותהליכי תרבות ביהדות צפון אפריקההתחדשות ומסורת

מוסד ביאליק

 

תוכן העניינים

פתח דבר

שער ראשון: הנהגה

משה בר־אשר   דמויות נועזות וחדשניות בקרב חכמי המערב (המגרב) 3

נחם אילן – סובלנותו של הרב שלמה מלכה – מקורותיה וגבולותיה 16

שלום בר־אשר  – רב ומשכיל בזמנו – ר׳ דוד דנינו מקזבלנקה בשנות

השלושים והארבעים של המאה העשרים  31

אהרון גימאני – פנים אחדות בחיי הקהילה לפי תשובותיו של ר׳ יוסף אלמאליח       47

מיכאל מ׳ לסקר –  ההנהגה היהודית במרוקו מאמצע שנות החמישים ועד שלהי שנות השבעים – משברים בין־קהילתיים ואתגרים פוליטיים וחברתיים        64

אלישבע שטרית – התמודדותה של הנהגת מראכש נוכח המשבר הכלכלי והחברתי בשנים 1907-1904        80

יוסף שרביט – הרב יוסף גנאסיא – דיוקנו של מנהיג רוחני באלג׳יריה

הצרפתית(1962-1879)  89

שער שני: יצירה

 יצחק גלוסקא – צייני פתיחות מתודולוגיים ולשוניים באור החיים לרבי חיים בן־עטר           99

 אפרים חזן – הנהגה ומנהיגות בשירתו של ר׳ דוד חסין     116

 ז'ולייט חסין – הוויית ה״אחֵר״(המוסלמי) בכתיבתו של מַרְסֵל בְּנַבּוּ            125

יהודית [קולט] טואיטו – דמותו של הרב בספרות יהודי צפון אפריקה בשנים

1996-1896       132

 משה עמאר – לתולדות רבי יהודה אבן־עטר וחיבורו מנחת יהודה  143

 מיכאל ריגלר –  תפרוסת הקהילות היהודיות בצפון אפריקה לפי כתבי־היד העבריים מימי הביניים שהועתקו שם      171

אורי שרביט       יצירתיות מוסיקלית – פתיחות ככלי לטיפוח המורשת         179

שער שלישי: תהליכי תרבות

מאיר בוזגלו      המסורתי החדש וההלכה – פנומנולוגיה  187

אביגיל ינון         השלכותיה של תכנית רב־תרבותית, הכוללת את העמקת החינוך היהודי והמורשת התרבותית של העדות השונות, על תפקודם הלימודי וההישגי של תלמידים שהוריהם יוצאי צפון־אפריקה  205

אריק ה. כהן      החינוך היהודי בצרפת – תפיסות אסטרטגיות שונות 213

יצחק מועלם      בין מדיניות־חוץ ישראלית ובין מדיניות־חוץ יהודית – יציאת יהודי אלג׳יריה בשנים 1962-1958 229            

מיכל מלאכי – המעמד החברתי־הדתי של עליות לקברי קדושים וסיפורי קדושים בקרב יהודי תוניסיה בחוץ־לארץ ובארץ    245

גיורא פוזיילוב   לתולדות הקשרים בין יהודים מצפון אפריקה ליהודי בוכרה, תקנ״ג-תרע״ד(1914-1973) 252

אבי ששון          תרומתם של יוצאי צפון־אפריקה לתהליך התקדשותם של אתרים וקברים במדינת ישראל בחצי היובל האחרון 267

שער רביעי: בין תרבויות צרפתית ואנגלית

לרבי שואיכה, תפיסת הזולת והדימוי העצמי: מבטם של המוסלמים בלגוליט

על היהודים בני עירם ועל היהודים בכלל

מוחמד אלמדלאוי, זיכרון דחוק בידי מורשת סלקטיבית

גלדיס פימיאנטה, פנקסי הוועד הראשון של קהילת טנג׳ר(1875-1860) הילרי פומרואי, ארצות האסלאם, גיבורים נוצרים, קולות יהודיים: מסורת

הבלדה היהודית־הספרדית במרוקו

הספריה הפרטית של אלי פילו – מזרח ירח – שלומי חתוכה

 

מזרח ירחשירתו של שלומי חתוכה עושה בי מהפך, מרעננת בי את כל המושגים. שלומי מנער מעלינו מוסכמות מבוצרות ומציע לנו המראה אל הבלתי נודע, אל תוך תוכו של הרגש הפנימי מבלי לוותר על מחוייבות עמוקה לישר, לאמיתי, גם אם בא עלינו כבליסטראות של דימויים חודרי בטן. זוהי שירה חדשה, שירה טבעית המואסת בשגרות לשון ובהלכי רוח מקובלים וקפואים שנעשו במקומותינו אפילו מנוונים. הצעקה שנשמעת כהתרסה המבקשת לנענע את אמות הסיפים הינה בעצם הושטת יד המזמינה את כל הרוך שבעולם.

ארז ביטון

הספרייה הפרטית של אלי פילו – מקדם ומים כרך ד'

מקדם ומים כרך ד'מקדם ומים כרך ד

מסורות ותמורות בתרבותם של יהודי מרוקו ויהודי המזרח

עריכה : יוסף שטרית

הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה

תשנ"א – 1991

 

תוכן העניינים

פתח דבר

שער ראשון

מסורת ותמורות ביצירתם של יהודי מרוקו – 11

 

שירי הקינה לרדב״א חסין — טיבם וייחודם  – אפרים חזן 13

 

שירתו האישית והחברתית־היסטורית של ר׳ שלמה חלואה

(מכנאס, המאה הי״ח) ומסורת השיח השירי־עברי במרוקו            25

 

בנימין בר־תקוה

מסורת וחדוש בפיוטי ר׳ רפאל משה אלבאז ור׳ דוד אלקאיים:

לסוגיית קשרי הפיוט המרוקני ושירת ההשכלה העברית במאה הי״ט 113

 

דן מנור

ר׳ רפאל בירדוגו — יחסו לפילוסופיה ולרציונליזם של זמנו          127

 

אברהם עילם־אמזלג

תמורות מאוחרות במוסיקה של יהודי מרוקו       145

 

שער שני

מסורת ותמורות בתרבותם של יהודי המזרח        165

 

שלום בר־אשר

מסעי בנימין השני בקהילות אסיה ואפריקה (1855-1846)           167

 

אמנון נצר

ברכות, קללות ושבועות אצל יהודי אצפהאן

 

גרשון בן־אורן

מילון להג הכאררנלורי ולשון הדיבור של יהודי כארתלי שבגרוזיה 199

 

יצחק אבישור

הפתגם העממי של יהודי עיראק —

בתב־יד בערבית־יהודית מאמצע המאה הי״ט (״קצת אהל אלמת׳ל״) 215

 

תמר אלכסנדר, גלית חזן־רוקם ״אין יום שלישי בלי שמש״ —

גלגולי משמעות בפתגמים של אישה יהודייה ספרדייה     275

 

צבי פרידהבר

מנגנים ורקדנים יהודיים בשבת־התונה בקהילת איזמיר     287

 

עליזה שנהר

על הדינמיות של היצירה העממית – 293

הספרייה הפרטית של אלי פילו – מקדם ומים כרך ב'

מקדם ומים – חלק ב'מקדם ומים כרך ב

מחקרים על החברה היהודית בארצות האסלאם ובפזורה הספרדית

הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה – תשמ"ו

עריכה : יוסף שיטרית וצבי יהודה

 

תוכן העניינים

פתח דבר                                    9

שער ראשון: חברה וכלכלה           11

 

אליעזר בשן

שרפות ורעידות אדמה באיזמיר במאות הי״ז-י״ט, ותעודה על האשמת היהודים בהצתה 13

 

יעקב גלר

היחסים הבין־עדתיים באימפריה העותמאנית           29

 

יוסף! טובי

סמכותו הארצית של בית־הדין בצנעא בעיני השלטונות המוסלמיים 55

 

מישאל מסורי־כספי

מס החסות בתימן במאה הכ׳ במקור להבנת מבנה הקהילה בצנעא       71

 

רוברט כהן

מעבר לעולם החדש: העניים הספרדים של אמסטרדם במאה הי״ח      85

 

הרווי גולדברג

חייטים בטריפולי בתקופה הקולוניאלית      97

 

יששכר בן־עמי

פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו, ראשיתו של מנהג במרוקו ובארץ            109

 

שער שני: השכלה, חינוך וליטורגיה          127

 

יוסף שיטרית

מודעות חדשה לאנומליות וללשון – ניצניה של תנועת השכלה

עברית במרוקו בסוף! המאה הי״ט     129

 

מיכאל לסקר

יום טוב דוד צמח ויהודי מרוקו: 1940-1913(ניתוח ותיעוד)    169

 

צבי יהודה

לחקר קהילה יהודית בעיראק בתקופת התמורות, הקהילה היהודית בחילה – תמורות בחינוך

1900-1914

 

אמנון שילוח

השפעת עולם הקבלה על התפתחות שירת הפיוט בארצות האסלאם 209

 

דוד מנדלסון

ניגוני תהלים בדגם ליצירתו של אדמונד ז׳אבס        217

 

שער שלישי: עלייה רעיונות         235

אמנון נצר

הפעילות הציונית בפרס בשנים 1926-1920 על רקע התרחשויות מדיניות ודיפלומטיות בזירה הפנימית והבינלאומית       237

 

מוריס רומני

מאבק הציונים לשינוי פני הקהילה בלוב בראשית שנות העשרים       251

 

עליזה שנהר

העלייה לארץ ישראל בסיפורי העם של עדות ישראל

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יולי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר