מורשת יהדות מרוקו

 " בא "  הוא ספר שירים רביעי של דן אלבו. בקובץ מהדהדת חוויית האדם שנעקר משהשמים ונותר חף מאמונה ומכל הונאה עצמית, נטוש מול ידיעת הסופיות. מתוך הכרה אומללה זו, צומחת ערגה לאסתטיקה מיתית שתגאל אותו ביופיה. 

סיפורי התנ"ך מזמנים למשורר את יכולת ההקסמות וההסחפות.  שירי הקובץ מטלטלים בין חידלון להסחות מפניו, בין נהייה לאושר והתגרות בו, בין האחזות בנימותיה הנסתרות של האהבה, והאזנה להתרחקות הלחישות הרתומות לזיכרון. 

רָאִיתִי נַרְקִיס נִפְלָא 

וְרוּחַ שָׁט מֵעַל פָּנַי הַמַּיִם 

וּבְוַדָּאוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יֵשׁ מְפֻיָּס 

כִּזְבוּב טוֹרְדָנִי 

רִפְרֵף עָל מִצְחִי הִרְהוּר 

עַל הַגֵּרָעוֹן הַמַתְמִיד בֵּרַחַמֵי שָׁמַיִם.

מתוך בא עמ' 30 הוצאת הקיבוץ המאוחד.

הרהור

על הגרעון המתמיד ברחמי שמים

בתחילת שנות התשעים ערך דן אלבו את כתב העת שלם. 

הוא עוסק באמנות פלסטית, עבודותיו הוצגו בתערוכות ובגלריות רבות, בגרמניה, באנגליה ובצרפת. שיריו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית ויפאנית. 

ספריו הקודמים : 

הערות אחדות על השקט, ספרית הפועלים 1990

שובו של אשל רוד אל הפיגורטיבי, ספרית הפועלים 1997

כי כן, גוונים 1999

מקדם ומים כרך ז…….

יהודי צפון אפריקה ויהודי המזרח ה

מקדם ומים כרך ז

תיכון במאה העשרים תמורות ומגמות בקהילות ובישראל.

עריכה: יוסף שטרית וחיים סעדון

הפקולטה למדעי הרוח והמרכז לחקר התרבות היהודית בספרד ובארצות האסלאם.

אוניברסיטת חיפה – תש"ס – 2000

פתח דבר

כרך שביעי זה בסדרה מקדם ומים מביא מחקרים ועדויות על התמורות שחלו במצבם הפוליטי של היהודים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון במאה העשרים, ובמיוחד לקראת                                              הקמתה של המדינה היהודית ולאור ההגירה ההמונית שהתלוותה לכך והביאה

להתפזרותן של הקהילות. בפרקים שונים בקובץ מבצבצת השאלה, האם התפזרות זאת הייתה מרצון ובלתי נמנעת בתוצאה מעליית התנועה הלאומית והזרמים הלאומניים בארצות ערב או תוכננה וזורזה בידי פעילים של התנועה הציונית כפי שטענו חוגים שמאלניים ומתבוללים בקרב יהודי עיראק. טענה זו עומדת ביסוד מאמרו של ראובן שניר והדים לה גם במאמרה של אסתר מאיר. גם במאמרו של מיכאל לסקיר ובדבריו של אברהם ברזילי המובאים בנספח מועלים רמזים בכיוון זה.

ספר כף נקי – נוסח סידור התפילה והליכות התפילה

להרב הגאון מעו"מ המלוב"ן וכו' כמוהר"ר

רבי כליפא בן מלכא

זצוקללה"ה

ההדיר מכתבי יד, הוסיפו הערות ומראי-מקום

משה חלמיש ומשה עמאר

אורות יהדות המגרב

לוד תשע"ב

מי יתן אפו ויכתכון מלי מי יתן פפפר ויחקו.

איוב יט כג-כד

כשערי ספר

במה אקדם ה׳ אכף לאלהי מרום (מיכה ו ו), אשר מיום עומדי על דעתי שם בלבי אהבה לתורתם של רבותינו הקדושים חכמי המגרב, תורה שנותרה גנוזה כאבן שאין לה הופכים. בה ביליתי מיטב זמני, וזכותם עמדה לי, לההדיר עשרות ..רבות ״מחיבוריהם מכתבי יד כ״י, עם הארת דמויותיהם, פעולם והליכותם בקודש. וגם לסייע ולעודד אחרים לקחת חלק במלאכת קודש זו.

זה לי כארבעים שנה שנתתי דעתי לעשות בתורתו של רבנו הגדול, מעוז ומגדול, המלומד בנסים, איש האשכולות, רבעו כליפא כן מלכא זצוקללה״ה, אשר שימש את גדולי דורו, בראשם רבינו הגדול מוהריב״ע זיע״א, ואורו זרח בעיר אגאדיר ואגפיה, וברוב ימיו זכה לתורה וגדולה. העתקתי את כתבי היד של חיבורו ׳כף נקי" ופירסמתי חלקים מתוכו, אך בירור מקחו של צדיק נדחה מזמן לזמן. כבר רבינו בחייו שאף להעלות הגיגיו בדפוס, ושלח את הארותיו בנוסח הסידור והליכות התפילה לקרוב משפחתו ה״ר יצחק ב״ר שלמה ישורון לאמשטרדם, ומשום מה לא יצא הדבר לפועל. הוא ביטא את רצונו זה גם בסוף הקדמתו ״ואם יהיה עמדי אלהים, לתת חנו בעיני איש משכיל ירא אלהים. אשר ידו משגת במאודו, למלאת בו את ידו. להדפיסו כי קטן הוא, הנה שכרו אתו ופעולתו לפני אלהים ירצהו״. רבינו כליפא לעת זקנתו חס על ילדי רוחו הראשונים והאחרונים, אסף את הכל לקובץ אחד לשמרם, בתקוה שיבוא יום וימצא להם גואל, כפי שהוא עצמו מתאר ב׳פרפראות לחכמה׳ -מה ע״ם:

שבתי ואראה כי זקנתי ושבתי ואין אדם יודע קצו, אמרתי אלקטה נא ואספתי באמרים וניידים שכבר בלו ונתגלגלו, לחברם כסדרן או שלא כסדרן, עד שיחנינו הי״ת להשלימם ולסדרם על נכון. ואם לא ירצה האדון ב״ה, לפחות יהיו לדוגמא והתחלה לאיש נבון הבא אחרי למלא בו את ידו ולהשלימו, ויהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו.

הקצה שאין מאחוריו דבר

דן אלבו

דן אלבו הוא משורר היסטוריון וחוקר תרבות. בתחילת שנות התשעים יסד וערך עם המשוררת גבריאלה אלישע את כתב העת שלם. הוא עוסק באמנות פלסטית, עבודותיו הוצגו בתערוכות ובגלריות בארץ, בגרמניה, באנגליה ובצרפת…..שיריו תורגמו לאנגלית, צרפתית ספרדית ויפאנית. פרסם מאמרים בתחום האדריכלות, הספרות והשירה, בין היתר תרגם מסות, שירים ונובלות מצרפתית לעברית. 

ישראל תשע"ג – 2013 

כרמל-ירושלים

ברית 32

יהודי מרוקו בקנדה

בהוצאת אות ברית קודש

עורך : אשר כנפו

חברי המערכת :

פרופסור אריאל כנפו

נורברט בל-אנז'

נסים קריספיל

ד"ר מאיר נזרי

לפני עשור, ביקרתי לראשונה במונטריאול. הגעתי לשם כיושב ראש הנהלת התזמורת האנדלוסית הישראלית. התזמורת הוזמנה להופיע בהרכבה המלא בערב גאלה שנעל את הפסטיבל המקומי שנקרא "קנזיין ספרד", Quinzaine Sepharade  כלומר "שבועיים של יהדות ספרד".

"שבועיים של יהדות ספרד" הם פסטיבל שנערך במונטריאול על ידי הקהילה היהודית- ספרדית אחת לשנתיים. במשך השבועיים האלה מתקיימות מידי יום ביומו עשרות פעולות תרבות. בין הפעולות היו העלאת הצגות שנכתבו על ידי מחזאים מקומיים ובוימו במיוחד לצורך הפסטיבל, ערבים מוסיקליים מכל הסוגים החל בגיאז, דרך קונצרטים של מוסיקה קלאסית וכלה במופעי מוסיקת לדינו או מוסיקה ה'אלה^ז. למוסיקה האנדלוסית היה אז נציג מקומי מן המעלה הראשונה, רבי שלמה אמזלאג ז״ל, הלא הוא סמי אל־מוגרבי האגדי שבחר לגור במונטריאול אחרי שניסה לשווא להתאקלם בארצנו. היו שם הרצאות בנושאים שונים ומגוונים ובמיוחד על יהדות מרוקו. ערב מיוחד התקיים לכבוד תריסר מחברים מקומיים שהציגו את ספריהם החדשים שנכתבו במהלך השנתיים שקדמו לאירוע. תערוכות רבות של אמנים מקומיים ואמן אורח התקיימו במקומות שונים בעיר. ראויה לציון תערוכה גדולה במיוחד שהתקיימה בספרייה של הקהילה הספרדית. זאת הייתה תערוכה מקיפה על מרוקו, ההיסטוריה שלה והתרבות שלה. בתערוכה הוצגו מאות מוצגים עתיקים ממרוקו: כתבי יד, מסמכים, ספרים עתיקים, פרטי לבוש מהודרים, כלי קודש, תכשיטים וחפצי אמנות. כל המוצגים נשמרו היטב במשפחות שעלו ממרוקו והושאלו למארגני התערוכה. בתוך התערוכה הגדולה הייתה תערוכת כתובות מרהיבות ממוגדור שבמרוקו. מצפייה בתערוכה הזאת נולד שיתוף הפעולה שלי עם אחד ממארגני התערוכה, דוד בן שושן, לימים נשיא הקהילה. משיתוף פעולה זה, נולד ספרנו המשותף, אלבום הכתובות: חתונה במוגדור שיצא לאור בירושלים בשנת 2005.

כל מה שראיתי מסביבי במסגרת הפסטיבל הזה עורר את התלהבותי ואפילו את קנאתי. כן, קנאתי בשפע העצום של הפעילויות. איך קהילה שמונה רק שלושים אלף נשמות (אני מתכוון לקהילת יוצאי מרוקו) הצליחה במה שמאות אלפי יוצאי מרוקו בישראל לא הצליחו? שאלה זאת הטרידה אותי מאוד. ליהדות מרוקו בישראל יש ללא ספק הצלחות גדולות. יש לנו שרים, חברי כנסת, ראשי ערים, גנרלים, פרופסורים וכן הלאה וכן הלאה… מה שחסר לנו, זו פריצת דרך תרבותית. מה אנו עושים עם כל העושר של עברנו? היכן באה לביטוי התרבות שלנו? מה אנו מורישים לילדינו מתוך אוצרות הרוח של אבותינו? כל אלה הוזנחו בצורה קשה מאז הגיעו גלי העליה השונים מהארץ. הסיבות להזנחה זו הן רבות ולא כאן המקום לפרטן, אבל עבודות רבות כבר הוקדשו להן.

קהילת יהודי מרוקו שראיתי במונטריאול במהלך ביקור זה ובביקורים שבאו אחריו, היא קהילת מאוחדת, סולידארית וגאה, המתעקשת לחנך את בניה לכבד את הוריהם ואת מורשתם, לאהוב את עם ישראל ואת ארץ ישראל.

לא ייפלא אפוא שמערכת ברית מצאה לנכון להקדיש גיליון מיוחד לקהילה המופלאה הזאת, הקהילה הספרדית של מונטריאול. אשר כנפו

פעמים

פרקי עיון במורשת ישראל במזרח

רבעון. חוברת מס׳ ו. אביב תשל״ט. 1979

עורך: יצחק בצלאל

המערכת:

פרופ' שאול שקד – יו״ר (האוניברסיטה העברית, י״ם ומכון בן־צבי)

ד״ר מיכאל אביטבול (המרכז לחקר יהדות צפון־אפדיקה)

ד"ר יששכר בן־עמי (משגב ירושלים)

 ד״ר יעקב ברנאי (אוניברסיטת היפה)

ד"ר אליעזר בשן (אוניברסיטת בר־אילן)

 פרופי שלמה דשן (אוניברסיטת תל־אביב)

 אברהם חיים (יד בן־צבי)

 יוסף טובי (אוניברסיטת בן־גוריון)

נסים יושע (המרכז למורשת יהדות המזרח – משרד החינוך והתרבות)

אליעזר שמואלי (מנכ״ל משרד החינוך והתרבות)

פעמים בראשית הדרן

״פעמים״ מבקש לשמש במה למורשת־התרבות של יהדות המזרח, חשיפתה והנחלתה לרבים.

אין הוא כתב־עת ראשון בתחומו. קדמו לו קבצים וכתבי־עת, אם למחקר המבוסס על כתבי־יד ומקורות ראשוניים – כ״ספונות״, השנתון של מכון בן־צבי, המחדש אח הופעתו עכשיו – ואם לדברי ספרות, עיון ופובליציסטיקה – כ״שבט ועם״, ״אוצר יהודי ספרד״, ״במערכה״, ״אפיקים״ ואחרים שחדלו להופיע. כל אחד מפירסומים אלה ודרכו וזכויותיו, או גם מגבלותיו, ואף־על־פי־כן יש מן הייחוד והראשוניות בדרך ש״ פעמים״ מבקש ללכת בה.

מורשת התרבות של קהילות ישראל במזרח – שנכללים בהן בעיקר יהודי ארצות־האיסלאם, הבאלקאנים ואסיה התיכונה – זוכה באחרונה להתעניינות מודגשת בתחומי המחקר, החינוך, הביטוי הספרותי ובתחומים אחרים. פעילות זו היא תופעה חדשה לא רק משום שהרבים מכירים בנחיצותה ומשרד החינוך והתרבות פועל לקידומה, היא גם חדשה ביעדיה, במגמותיה ובדרכים שהיא מבקשת להשיגם. אין היא חלק מחיטוב עדתי, פוליטי או חברתי, אלא מיועדת לכלל ישראל. עניינה לא במאבק ובתעמולה אלא בהקניית ידע מבוסס ומוקפד מבחינה מדעית. היא מתכוונת להקיף אח מלוא גוני־הקשת של מורשת זו לכל פזורי־תפוצותיה והדיסציפלמות הנזקקות לה בהנחה שיש עניין ויש טעם בזימונן בכפיפה אחת. ואחרון חשוב, עניינה במורשת זו מקורו בהכרה, כי טיפוחה והנחל­תה הם צורך, בראש ובראשונה, כדי להגיע למלאות ולשלמות של תרבות ישראל בכללה, האחת והמשותפת לכל ישראל.

פעילות אינטנסיבית בתחום זה ניכרת באחרונה במיוחד בשדה המחקר האקדמי ובמערכת־החינוך לשלביה, פעילות המלווה בעיות וקשיים עקרוניים ומעשיים. המחקר בתחום הנדון מפוצל בין לשונות ותרבויות הרבה (בסקירה אחת שנעשתה באחרונה נמצא כי מורשת יהודי המזרח פזורה על־פני כעשרים לשונות וספרויות), גדור בדיסציפלינות שונות, נאבק עם נדירות התעודות שבכחב והשתכחות המקורות שבעל־פה, נלבט עם מיעוט חוקרים מיומנים. חרף קשיים אלה נתבע המחקר להשיג בזמן קצר את שנזנח וזולזל עת ארוכה. במערכת־החינוך דומה אין עוררין כיום על הצורך לשלב המורשת האמורה בתוכניות הלימודים בהיסטוריה, בספרות וכיוצ״ב. מיעוטם של ספרי־יסוד וספרי־לימוד ושל מקורות מידע מנופים העשויים לשמש מטרה זו הוא המעכב. ומי יודע עוד כמה זמן יעמוד בעינו פער זה שבין המטרה ובין השגתה למעשה.

״פעמים״ מבקש לשרת מערכת זו בשני קצותיה, את החוקרים בחישוף המורשת מזה ואת העוסקים בהנחלתה מזה. לכך יכוונו תוכן העניינים, המבנה והמדורים של כחב־העת, והם:

מחקרים ועיונים – בהיסטוריה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, לשונות היהודים וספרותם, חקר היצירה הדתית, האמנויות והפולקלור. בכלל זה יודגשו עניינים מתקופות מאוחרות יותר וידועות פחות.

דיוני חוקרים שיזומנו יחדיו בסוגיות מרכזיות העולות מתוך המחקר והעיון.

תעודות ומקורות, מילוליים וחזותיים, מלווים מבואות והסברים, שיש בהם עניין לרבים.

העמדת בעיות השנויות במחלוקת לדיון.

ביקורת וסקירות על ספרים ודברי־מחקר המתפרסמים בתחום זה בעברית ובלועזית.

מידע על מפעלים ואירועים מדעיים – הן להידוק שיתוף־הפעולה בין החוקרים בנדון, הפזורים בין מוסדות ובמקצועות שונים, והן כשירות לציבור הנזקק לכך, שיוכל להפיק תועלת ממפעלים אלה.

המאמרים ב׳׳פעמים״ יכוונו בדרך־כלל לחוג רחב של קוראים ולא לאנשי־המקצוע בלבד. כתב־העת החדש אינו נדרש לעסוק בשלל הנושאים האקטואליים – החשובים כשלעצמם – בענייני המדיניות, החברה, החינוך, המצוקה והפערים המעיקים על יהודי המזרח. עם זאת, יתפרסמו דיונים בשאלות השנויות במחלוקת העולות מן המחקר. ולא במקרה מובאים בחוברת זו דברי פרופ׳ ח״ה בן־ששון ז״ל, ההיסטוריון הנודע ששלל אח המונח ״מורשת יהדות המזרח״ מעיקרו. בעיות מעין אלו הן בשורש העניין שבמורשת הנדונה ויש להן משמעות להלכה ולמעשה.

על אף ההשגות והקשיים הפזורים על הדרך ש״ פעמים״ מבקש ללכת בה, אנו מאמינים בנחיצותו של כתב־העת החדש בזמן הזה. היענותם של חוקרים ומלומדים מאוניברסיטאות וממכוני־מחקר בארץ, שכולם מיוצגים במערכת, ואף מחו״ל, להשתתף בעבודתו היא מקור של עידוד לנו. עם זאת, אנו נושאים עינינו לחוגים רחבים בציבור, הנזקקים בעבודתם למידע על יהדות המזרח, אפילו אין זה עיסוקם המקצועי. כוונתנו למורים ולמחנכים, לאנשי־ציבור, לעוב­דים קהילתיים לסוגיהם, לסופרים ולאמנים ולכל המגלים עניין במורשת זו.

והנה חוברת ראשונה זו של ״פעמים״ – אך צעד אחד בדרך ארוכה.

העורך

לחיות עם האסלאם

דת תרבות, היסטוריה, אלימות וטרור

ומקורות צמיחתו של האסלאם היסודני של ימינו

רפאל ישראלי

בעשרות השנים האחרונות, היה האסלאם לדחלילה של התרבות המערבית, לרבות התרבות שלנו בחלק זה של העולם. הסיבה, התפרצותו של האסלאם היסודני (הפונדמנטליסטי) באזורנו בפעולות אלימות וטרור בקנה מידה עולמי בדמותם של ארגונים מזרי אימה כמו החמא״ס, הג׳יהאד האסלאמי והחיזבוללה, וברחבי העולם בדמות אל־קאעידה ובנותיה. כאן באזור היתה הורתה ולידתה של דת גדולה ומצליחה זו המונה כיום כמיליארד ומחצה מאמינים. המוני המוסלמים פזורים בכ־57 מדינות בעלות רוב מוסלמי והרואות את עצמן מוסלמיות. במאה העשרים היגרו עשרות מיליונים מהם בעיקר לארצות המערב, בהן נוכחותם המוגברת הפכה לבעייתית לאחרונה.

ספר זה, שחובר על ידי מורה לאסלאם מן האוניברסיטה העברית בירושלים, שחלקו בפירסומים על האסלאם היסודני במזרח התיכון ובאסיה הוא רב, ושהרצאותיו בנושאים אלה מבוקשות מאד בארץ ובעולם, בא להראות גם את צידו השני של האסלאם כציוויליזציה בת למעלה מ־1400 שנה. דת ותרבות שעלו מן המדבר והתפשטו על פני מרחבים גדולים באסיה ובאפריקה, בדרכי כיבוש, מסחר ועבודת מיסיון (דעווה), ולאחרונה יותר ויותר גם באירופה, באמריקה ובאוקיאניה בדרך של הגירה. תרבות זו הגיעה להישגים מפליגים בחומר וברוח בימי תפארתן של השושלות האסלאמיות הגדולות: האומיית, העבאסית, ולאחרונה העותמאנית והמוגולית.

אלא שלהבדיל מן הימים הנוצצים המוקדמים, בהם שלט האסלאם בכיפה ואילו המערב רעד מפניו כעלה נידף, התהפכו היוצרות בתחילת העידן המודרני שהשתלטות תרבות המערב על העולם היתה סמלו. או אז החל תהליך נסיגתה, התכווצותה והידלדלותה החומרית והרוחנית של תרבות האסלאם המפוארת. מתוך תיסכולים אלה שנבעו מאי קבלת הדין על שהשליט היה לנשלט, נבעו תגובות, מהן נואשות, רפורמיסטיות או מהפכניות של החברות האסלאמיות שהתבטאו באלימות ומהפכניות, שמטלטלות את העולם כולו מאז החל אותו תהליך המודרניזציה, וביתר שאת את העולם בדור שלנו.

אלה הם כמה מן הנושאים הנדונים בספר זה, הראשון מסוגו בעברית, שתוכנן וחובר להשיב בדרך קריאה, קלה להבנה ושווה לכל נפש לשאלותיו ולתהיותיו של הקורא הישראלי הנבוך, הסקרן והירא ממראה עיניו ומשמע אוזניו, וביחוד מפני העתיד לבוא.

מקדם ומים כרך " ו"

הקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובמזרח בפרקי חברה ותרבות

העורך – יוסף שטרית

הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה

חיפה תשנ"ה – 1995

מקדם ומים כרך ו

פתח דבר

כרך שישי זה של הסדרה מקדם ומים מוקדש לסוגיות שונות בתולדות הקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. שני חלקיו הראשונים כוללים מחקרים בנושאים חברתיים ותרבותיים מחיי הקהילות, וחלקו השלישי מציג דיון שהתנהל במסגרת רב־שיח בנושא ״היצגי העבר היהודי וייחודו ההיסטורי והשפעתם על מערכות החינוך והתרבות ועל היצירה בישראל — גירוש ספרד או גילוי אמריקה?״.

הדיון המובא כאן התקיים ביום רביעי כא באייר תשנ״ג( 12במאי 1993) באוניברסיטת חיפה כחלק מכנס חוקרים שהוקדש לנושא ״אסטרטגיות הקיום של הקהילות היהודיות בפזורה הספרדית ובאגן הים התיכון״. השתתפו בו הסופר א״ב יהושע מאוניברסיטת חיפה, פרופ׳ אסא כשר מאוניברסיטת תל־אביב ופרופ׳ יוסף קפלן מן האוניברסיטה העברית בירושלים, וכן חוקרים, מרצים וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטאות אחרות. אנו מוסרים כאן במלואם את דברי המידיינים ואת שאלות הקהל ותגובותיו כפי שהושמעו בכנס. מטרתו של רב־השיח הייתה לדון בדימויים של העבר היהודי בכלל ושל העבר של יהדות ספרד ויהדות ארצות האסלאם בפרט כפי שהם באים לידי ביטוי בתרבות הישראלית העכשווית. הדיון התקיים לאור הפולמוס שעוררו אנשי אקדמיה שונים לרגל ציון 500 שנה לגירוש ספרד ומחאתם על כך, שלא הובלט באותה המידה מאורע חשוב לא פחות בתולדות האנושות, גילוי אמריקה, שהתרחש באותה שנה.

בחלק הראשון של הקובץ מכונסים מחקרים מגוונים הנוגעים לחברה היהודית בארצות האסלאם. ל׳ בורנשטיין־מקובצקי מתארת את טיב היחסים החברתיים ששררו בין היהודים למוסלמים ולנוצרים באימפריה העות׳מאנית במאות ה־16 וה־17, על פי מקורות פנימיים יהודיים ומקורות חיצוניים, של נוסעים זרים בעיקר. א׳ בשן מפרט את פועלם של דיפלומטים יהודים שפעלו בשירותו של שליט מרוקו מחמד בן עבדאללה (1790-1757) וקידמו את היחסים בין מרוקו לבריטניה במחצית השנייה של המאה ה־18 . י׳ גרשון מתאר את הגירתם של בני קהילת תיטואן אל מחוץ למרוקו החל במאה ה־18 ושמירתם על הלשון הקהילתית, הספרדית־היהודית, במקומות התיישבותם תוך העלאתה על נם של ״רוח״ קהילתם ושימור עברה המיתי. ד׳ שרוטר וי׳ שיטרית מנתחים את הרפורמות שעשה השלטון הקולוניאלי במוסדות היהודיים במרוקו כחלק מהשתלטותו על מנגנוני העצמה וחלוקת המשאבים במרוקו, ומעלים את מערבת השיקולים ואת הכיוונים השונים שעמדו בפני גנרל ליוטה והפקידות הבכירה של הפרוטקטורט הצרפתי כשבאו להחליט על אופיין של הרפורמות ועל היקפן. במאמר גם מובאים בתרגום עברי מסמכים שונים המאירים את לבטיהם של ראשי הפרוטקטורט ואת מניעיהם בגיבוש החלטתם הסופית. ד׳ כהן בוחן את מדיניותה המאוחרת של חברת כי״ח כלפי החינוך היהודי באלג׳יריה ואת הדרכים שהיא נקטה כדי לשפר את החינוך הקהילתי המסורתי ולשוות לו גוון מודרני. ח׳ סעדון מתאר את התפתחות הארגון הקהילתי בתוניסיה בעידן המודרני, את סמכויותיה של מועצת הקהילות ואת יחסי הגומלין שהתפתחו בינה לבין התנועה העיונית שצמחה בתוניסיה בין שתי מלחמות העולם.

החלק השני של הקובץ כולל שלושה מחקרים בנושאים ספרותיים, אחד על השירה העברית במרוקו ושניים על היצירה הספרותית של יהודי עיראק. י׳ שיטרית מציג את שני מוקדיה התמטיים המרכזיים והבלעדיים כמעט של השירה העברית במרוקו מאז המאה ה־16: ההתמקדות בענייני הקהילה ובצרכיה מחד גיסא והתקווה המשיחית של בני הקהילה מאידך גיסא. י׳ אבישור מתאר את התמורות שחלו ביצירה הספרותית ובסוגותיה וכן בלשון הערבית־היהודית בעיראק מאז אמצע המאה ה־18. ר׳ שניר מנתח את יחסי הגומלין הפרובלמטיים שהתקיימו בין הספרות הערבית שנכתבה בידי יהודים בעיראק לבין הספרות הערבית המוסלמית במאה העשרים.

לעונג רב הוא לי להודות כאן לכל אלה שתרמו בעצה ובעידוד, וכן במימון הדפסתו של קובץ זה, בראש ובראשונה לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה לדיקן הקודם פרופ^' דוד קושניר ולדיקן הנוכחי פרופ׳ אפרים דוד, וכן לראש מינהל הפקולטה גב׳ בלה טוקטלי.

תודתי נתונה גם לדפוס ״דף־גוי בע״מ״ ולמנהלו מר פ׳ דן על עבודתם המסורה בהדפסת הספר, ולמר א׳ בךאמתי על התקנת הספר והגהתו.

י״ש

ניסן תשנ״ה

מ.אלחיאני

כבת מלך יחידה

זוהר שושנה

ארכיב יהדות מרוקו בשיתוף – ברית – כתב עת של יהודי מרוקו

המחבר, בעל הנפש הפיוטית, חובק בשירתו הלירית את אחותו ואת סבו האהובים, שתי דמויות מופת נאצלות, ומרעיף עליהם ים רגשי אהבה, ובה בעת עוטף הוא אותנו, הקוראים, בחמימות רבה ומצליח ביד אמן, בעדינות מילותיו, את נימי נפשנו להרטיט. ד"ר מימוןן כהן, באר שבע. 

" כבת מלך יחידה " מביע כמיהה לישראל ערכית והגונה, כזו שנצטיירה בלב המחבר בארצות גלותו, בבית הוריו ובבית סבו. שפתו העברית העכשווית עשירה, ניכרים בה מקורות קדומים וקולות ראויים להנצחה. 

מ.אלחיאני, עלה לישראל ממרוקו בשנת 1961, למד בבתי הספר התיכוניים אבן טומארט בקזבלנקה ודנציגר בקרית שמונה. 

לאחר שירותו הצבאי, למד בטכניון, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטאות קרלטון ואוטבה בקנדה ואוניסה בדרום אפריקה. הוא הקים את עיר הנוער בקרית שמונה במסגרת מחקר, שנבע מדו"ח וועדת ראש הממשלה לנוער במצוקה בימי הפנטרים השחורים. 

לאחר מכן, ניהל מחקר וסקרים לקידום בריאות ולתיכנון שרותים ציבוריים בקנדה, ובמקומות אחרים במסגרת האומות המאוחדות. פרסומיו באנגלית וצרפתית רבים, חלקם זמינים באינטרנט : 
www.artengine.ca/eliany

מ.אלחיאני עוסק בתיעוד תרבות יהדות מרוקו בכתיבה, ציור, צילום ופיסול. עבודותיו הוצגו במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. הוא עוסק היום בהקמת ארכיב ומרכז תרבות יהדות מרוקו לקידום רב תרבותיות ודמוקרטיה שורשית בישראל. 

זעקת יהודי מרוקו

עשרים שנות עליה וקליטה

יצחק-משה עמנואל

הוצא לאור על ידי הוצאת עמ"י

רחוב אלחריזי 30, חולון טלפון 84-65-63

אוקטובר 1967

תמונת השער : ביום השבעים להסתדרות הציונית של ארה"ב. מר מ. טמסיט מברך את הנשיא ז. שזר ב- 26/7/1967 הקורא ליהודים לעלות למדינת ישראל…….

יצחק־משה עמנואל

מחבר חוברת זו הנו יושב־ראש תנועת ״ישראל־הצעירה" ועורך בטאונה בשם ״ישראל־הצעירה״. נולד ב־1927 בירושלים. הוריו אברהם ז״ל ורבקה תחי, מפורצי חומות ירושלים העתיקה ובוני העיר החדשה. דור חמישי בארץ ממוצא ספרדי־מזרחי. סיים בהצטינות בי״ס עירוני לבנים ובי״ס תיכון במילגה מקרן ספרדית בירושלים. השכלה גבוהה — האוניברסיטה העברית על הר־הצופים בירושלים ובית־הספר למשפט ולכלכלה בתל אביב. בעבר השתתף בפלוגות הכותל בירושלים. בימי המצור על ירושלים תש״ח התנדב לעבוד ב,,מרכז המפקד לשרות העם״. מורה בי"ס תיכון בעל ותק רב.

פירסם מאמרים ורשימות בעתונים שונים על נושאים מדיניים, חינוך, תרבות וחברה. חיבר שבעה ספרי לימוד בהיסטוריה מאושרים על־ידי משרד החינוך והתרבות לבתי־ספר ממלכתיים בשם ספר ״דברי־הימים׳,״תולדות ישראל בארצו״, ״ידען חולון בת־ים״ ״המהפכה הספרדית״ ו״זעקת יהודי מצרים — הצילו!״. בעבר בין לוחמי אצ״ל, ממיסדי תנועת ״החרות״, מועמד לכנסת השלישית מטעם תנועה זו וחבר המועצה הארצית. בשנת 1958 אחר מבצע סיני עזב את תנועת ״החרות״ ויסד את תנועת ״איחוד לאומי״, שלחמה את מאבקו של הצבור הספרדו-מזרחי במדינת־ישראל. מועמד שני ברשימה זו לכנסת הרביעית וראש הרשימה הנ״ל לבחירות לעירית חולון. אחרי הבחירות לכנסת החמישית יזם ויסד את ״ישראל־הצעירה״ ונבחר לעמוד בראשה. בבחירות לכנסת הששית עמד בראש הרשימה מטעם ״ישראל הצעירה״. מאבקו מוקדש למעוטי גורל, לאיזון השומן ולמיזוג בכל תאי החברה והממשל במדינת־ישראל.
מחיר החוברת – 2.50 ל״י

רפאל ישראלי

בחזרה לשום מקום

יהודי מרוקו בראי תקופה וניסיון חיים

הוצאה הספריה הציונית

ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית – ישראל תשע"ב

ספר זה מתאר את סיפורם של יהודי המצוקה במרוקו, מחייהם בגי אלף השנה תחת שלטון מוסלמי כובש ומדכא, ועד לשחרורם בידי הצרפתים ולעלייתם ההמונית ארצה החל בשנות ה־50 של המאה העשרים.

הסיפור מתגלגל דרך חייו של המחבר, נער שנטש את ביתו ואת משפחתו בפאס כשהוא עול ימים ויצא להרפתקה מלאת סיכויים, ספקות, סכנות, פיתויים, סיכונים, פחדים ותקוות לארץ נכר עד שהצליח להיקלט בה ולבנות לו לעצמו קריירה אקדמית שפתחה לו דלתות לאליטות החברתיות בישראל. זהו סיפורם של כ־200 אלף העולים ממרוקו, שידעו פעמי משיח עד שבאו בהמוניהם וחבלי קליטה עד שיצאו ממעגלי העוני והפיגור בישראל, ועד שנכנסו למעגלי הייצור בחרושת ובחקלאות, באקדמיה ובמסחר, במקצועות החופשיים ובפוליטיקה ואף הגיעו לעמדות הנהגה בישראל.

פרופ׳ רפאל ישראלי הוא מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים להיסטוריה של ארצות האסלאם ולימודי סין. פרסם 36 ספרים וכ־100 מאמרים מדעיים בנושאים אלה.

 אימת החלום

נהוראי-מאיר שטרית

פרקים מהאפוס של הידות מרוקו

העריכת נתן יונתן

נהוראי— מאיר שטרית נולד במרוקו בשנת 1937. בילדותו למד ב״חדר
בבית־ספר ״אליאנס״ בעיירתו ובבית־ספר תיכון ״אורט״ בקאזאבלנקא. כפקיד בכיר בשרות הממשלתי במדינה זו, היה מעורב בחיים הציבוריים: בשנת 1963 עלה ארצה עם משפחתו. כיום עובד ציבור, משתלם בספרות ומקרא באוניברסיטת תליאביב, למד יחסי ציבור ועתונאות ועוסק במורשת יהדות מרוקו, עליה פרסם מאמרים וכתבות בעתונות. זהו ספרו הראשון.
העיירה גוראמא משמשת אשנב שדרכו מביא המחבר סיפור חי,־ אותנטי ומרתק על מרוקו בכלל ועל יהודי מדינה זו בפרט; על העליה ההמונית והסלקטיבית כאחת, על חייה של קהילה טיפוסית בעיירה וצביונה היהודי שנשתמר במשך דורות רבים, על־אף הסבל והקשיים, עד לעליית האחרון שבהם לישראל. הסיפור אגב העיירה גוראמא משולב בתחומים ובנושאים על מרוקו בכל התקופות ועל חיי הערבים והיהודים בזמנים שונים, ובנסיבות שונות ומשונות.

פנטזיה מרוקאית

תבשילים וסיפורים

גבריאל בן שמחון