הספרייה הפרטית של אלי פילו

הספרייה הפרטית של אלי פילו


טיטואן-אתר של מגעים בין תרבויות-נינה פינטו-אבקסיס….לעילוי נשמתה….

טיטואן

אתר של מגעים בין תרבויות

נינה פינטו-אבקסיס

בין שלוש התרבויות של טיטואן, בירתה של מרוקו הספרדית — התרבות היהודית, התרבות הנוצרית והתרבות המוסלמית — התקיימו יחסים מורכבים ברבע השני והשלישי של המאה העשרים, התקופה שבה מתרכזים המחקרים המוצגים בספר זה. היבטים שונים של יחסי גומלין בין־תרבותיים ניכרים בסיפורים על אודות מקום קונקרטי ובאגדות מקום, בטקסים, באמירות פואטיות מן הרחוב ובשפת החכתייה, שאותם בוחן הספר בשיטות ובמתודות מתחומים מגוונים: הפולקלור ולימודי התרבות, חקר הספרות העממית, הסמנטיקה והסוציולינגוויסטיקה.

פרקי הספר מוקדשים לחמש סוגיות מרכזיות מהווי חיי היהודים בטיטואן שלא נחקרו עד כה באופן ממוקד. הספר תורם גם לחקר מצבים בין־תרבותיים אחרים אשר התקיימו בעבר ומתקיימים כיום באירופה, בארצות הבריח, בישראל ובמקומות אחרים בעולם, והוא מקנה תובנות חדשות על מצבים סבוכים הנובעים ממגעים בין תרבויות, באשר הן.

ד״ר נינה פינטו־אבקסיס, ד״ר לפולקלור יהודי והשוואתי של האוניברסיטה העברית בירושלים, הייתה פולקלוריסטית, אתנוגרפית, חוקרת ספרות וחוקרת תרבות יהודי ארצות האסלאם, ובפרט זו של יהודי טיטואן שבמרוקו הספרדית. ספרה ״הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים, הומור ופולקלור בשיח היום־יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה", שראה אור בהוצאת מכון בן־צבי, זכה בפרס בן־צבי לחקר קהילות ישראל לשנת 2015. פינטו-אבקסיס פרסמה שני ספרי פרוזה, ״סיפורים אינטימיים"(2017) ו״מחר אני הולכת״(2019), בהוצאת כנרת־זמורה דביר. ספריה זיכו אותה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2018. ביולי 2019 נפטרה פינטו­-אבקסיס לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

אור במערב-התרבות העברית במרוקו 1956-1912 -דוד גדג'

התרבות העברית במרוקו 1956-1912

דוד גדג'

מה היו מאפייניהן של התרבויות העבריות השונות שהתגבשו במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה־20? כיצד התעצבה התרבות העברית במרוקו לצד התרבות הערבית והתרבות הצרפתית? עם אילו קהילות יהודיות ניהלו היהודים במרוקו קשרים, ומהיכן ״באו מבחר של רפרטואר עברי? אילו פעילויות בעברית התקיימו באגודות העבריות במרוקו? מה היה יחסם של מוסדות החינוך בקהילות השונות לחינוך בעברית?

אור במערב: התרבות העברית במרוקו, 1956-1912 בוחן את היחס לשפה העברית ולתרבות העברית בקהילה היהודית במרוקו בתקופה הקולוניאלית, תוך הצגת תהליכי היווצרותה וצמיחתה של רשת תרבות עברית במהלך ארבעה עשורים רבי תהפוכות. פרקי הספר דנים בהיסטוריה אינטלקטואלית, באידאולוגיות חינוכיות ותרבותיות, בהיסטוריה תרבותית, בפעילותם של סוכני תרבות וביצירתם התרבותית, וכן בדגמים תאורט״ם להבנת התהליכים ההיסטוריים. הספר תורם לחקר ההיסטוריה התרבותית והאינטלקטואלית של העם היהודי במאה ה־20, ובכלל זה לחקר התרבות העברית, שהתמקד עד היום באירופה ובארץ ישראל.

ד״ר דוד גדג׳ הוא היסטוריון של יהודי ארצות האסלאם המתמחה בהיסטוריה תרבותית ואינטלקטואלית של הקהילות היהודיות בצפון אפריקה במאות ה־19-ה־20.

על העטיפה: נטע אלקיים, ׳הזורעים; 2013 (פרס)

אור במערב-התרבות העברית במרוקו 1956-1912 -דוד גדג'

יהדות מרוקו-אבותינו ואמותינו ספרו לנו-משה חיים סויסה

יהדות מרוקו-אבותינו ואמותינו ספרו לנו

משה חיים סויסה

בערבי החורף הארוכים, בפינת החדר, מצטופפים יחד בני המשפחה, כדי לשמוע את אותם סיפורים, משלים ומעשיות, העוברים מדור לדור כבר שנים רבות. כל סיפור או משל, מגלם בתוכו יצירה ספרותית מרתקת, המועברת בעל פה מאב לבנו ומסב לנכדו, ומחזירה את השומעים שנים רבות לאחור, לעתים אף לתקופה אחרת שאינה מוכרת. חלק מן הסיפורים נשמעים אולי מופרכים לחלוטין, אך בפועל הם טומנים בתוכם מוסר השכל חשוב לחיי היום יום.

סיפורי-עם אלו, שהיו שגורים על לשונם של אבותינו, הולכים אט אט ונעלמים מן ההיסטוריה. האם המבוגרים זוכרים עדיין את הסיפורים שעל ברכיהם התחנכו וגדלו? האם הם נוהגים עדיין לספרם? האם עדיין יש מי שיאהב להאזין לאותם סיפורים?

ספר זה, הינו מסע מרתק ומרגש, שנכתב בקצב מרתק ועוצר נשימה. סיפורים המעלים חיוך וצחוק, לצד סיפורים שבגינם נזיל דמעה אחת או שתיים. נחווה את חיי העניות והדחקות, לצד שמחת וחכמת החיים של אבותינו ואמותינו. את גדולתם ומעלתם של חכמי וגאוני מרוקו, לצד תמימותם של פשוטי העם. מדוע דילג היהודי על חלק ממילות הקידוש? מה המקור לאמרה ’אין אמונה בגויים,? מי היא אותה להקה יהודית שניגנה למלך את קינות תשעה באב? כיצד הצליח האיש למכור שלש חנוכיות לאדם שלא חפץ אפילו בחנוכייה אחת? איזו תחבולה סייעה לחכם היהודי אל מול המלך שביקש לגזור גזירה קשה על הקהילה היהודית? כל זאת ועוד בספר שלפנינו.

כך גם נלמד למעלה ממאה פתגמים ואמרות עממיות, שיובאו בשפתם המקורית ובתרגום לעברית של ימינו, תוך השוואה למקורות יהודיים בתלמוד ובמדרשים. הפתגמים טומנים בתוכם תוכחה ומוסר השכל, לצד חכמת חיים. הפתגם הוא משפט קצר, שנולד מתוך ניסיון ארוך.

יהדות מרוקו הינו הכרך השני בסדרה, שעוסק בתולדות ובקורות יהודי מרוקו. זהו ספר מרתק, השובה את לב הקורא למן העמוד הראשון, לצד תמונות מרהיבות עין, ויחד עם זאת משמש כתיעוד היסטורי וחשיפה בעלת חשיבות רבה.

משה חיים סויסה, מחבר סדרת הספרים 'עטרת אבות' על מנהגי מרוקו, ׳שערי הלכה׳, סידור ומחזורי ׳עטרת אבות' כמנהג יהודי מרוקו, ועוד.

קיבל את פרס הרב משאש בשנת תשע״ד על חיבורו, ותעודת הוקרה מעיריית ירושלים. עוסק רבות בחקר יהדות מרוקו.

0 5 22 2 28 2 4 8  www.moreshetavot.co.il @ moreshetavott@gmail.com

מבון "מורשת אבות״ בפייסבוק

המרכז למורשת יהדות מרוקו

קבלה ומוסר במרוקו-דן מנור-דרכו של רבי יעקב אביחצירא

קבלה ומוסר במרוקו-דן מנור

דרכו של רבי יעקב אביחצירא

פתח דבר

חיבור זה נועד להציג בפני הקורא את משנתו של ר׳ יעקב אביחצירא, ממקובלי יהדות מרוקו במאה הי״ט

פרקים א-ב מוסרים סקירה על תולדות חייו ופעלו של הרי״א ונדונים בה, בין היתר, הגורמים הגיאוגרפיים, החברתיים, והתרבותיים, אשר נתנו אותותם בעיצוב אישיותו ובגיבוש השקפת עולמו, פעילותו הציבורית ומעמדו בקרב קהילתו, עבודתו הספרותית ורשימת חיבוריו, זיקתו למקורות קדומים, ועמדתו כלפי זרמי רוח שונים. פרקים ג-ז דנים במסכת העיונית של תורתו, תוך הדגשת הקווים האופייניים והחידושים שבה, בהשוואה למקורות שמהם ינק. פרק ח׳ דן בערכי המוסר שבתורתו.

במהלך הדיון ניתן ביטוי ברור למרכיבים העיקריים שבתפיסת עולמו, והם: א) נטייתו להעתיק בעיות אחדות מן המישור המדעי למישור התאולוגי. ב) נטייתו להרמוניזציה של דעות שונות ומנוגדות. ג) דרכו להצניע דעות ורעיונות מן המקורות שעליהם הוא מסתמך, כאשר אינם עולים בקנה אחד עם גישתו השמרנית ומגמתו הפרגמטית. ד) גילויים של הסתייגות, או של מחאה סמויה, מדעות מסוימות שבמקורות הקבליים.

יורשה נא לי להודות לכל אלה שסייעו בידי הן בעיצומה של עבודת החיבור, והן בהבאת החיבור לדפוס, ובראש וראשונה תודה כפולה ומכופלת לפרופ' יוסף דן,ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, אשר האיר את דרכי בהנחייתו הנאמנה, ובדבריו המעודדים שלא חשך ממני. יזמתו הברוכה בצירוף המלצתו הן שנתנו את הדחיפה העיקרית לרעיון של הוצאת החיבור לאור. תודתי נתונה לד״ר מ׳ אביטכול, מנהל המרכז לחקר יהדות צפון־אפריקה במכון בן־צבי ולד״ר י׳ בן־עמי. כן נתונה תודתי למכון לתצלומי כתבי־היד של הספריה הלאומית ולכל הספריות שהתירו לי להשתמש בחיבורים שונים. ואחרונה אחרונה חביבה תודה לאשתי המתוקה שלוותה אותי לאורך כל הדרך בסבלנות רבה, ובמיוחד על הסיוע שסייעה לי בעניינים טכניים.

המחבר

בארות יצחק- יצחק פריאנטה

בארות יצחק- יצחק פריאנטה

תולדות המחבר

המחבר נולד בתאריך ט״ז באב תש״ז בעיר מוגדור(אסוירה של היום) אשר על חוף ימה של מרוקו, לאביו שלמה ממשפחת פריאנטה/ביטון ואמו רחל ממשפחת קקון/אבוחצירא(קיימת קירבה לרבינו בבא סאלי).

יחוסו: על פי מסורת מקומית, יהודים הגיעו למרוקו מארץ ישראל לפני האסלאם, החל מימי בית ראשון, בספר מלכים א׳ יש פסוק כז׳/מ׳/כט׳"וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אניות יודעי הים עם עבדי שלמה. ויבואו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר ויביאו אל המלך שלמה״.

לפי מסורת אחת הגיעו עבדי שלמה אלה לצפון אפריקה והם ראשוני הישוב היהודי שם.

קיים מסמך משנת 1815 (5575) בו חתומים הרבנים הגדולים, הרב שלמה חיים מלוז, הרב מנשה פדואה והרב יצחק ברדתה, המעידים על אמיתות של המסמך, כתוב בחלקו בשפה העברית וחלקו בשפה הספרדית מתואר שבאותה תקופה מלך הצדיק בשם רבי יעקב פריאנטה המכונה הרי׳׳ף ששלט על מרוקו יחד עם 18,000 חיילים, קיים במרוקו עד יום זה חבל ההרים הנקראים"חבל הרי׳׳ף" הנושאים את שמו.

מצוין במסמך שמשפחת פריאנטה היה להם קשר משפחתי עם המלך דוד.

סבא רבה של המחבר בשם רבי יצחק פריאנטה שהוא קרוי על שמו נולד בשנת 1852, גדל בכפר אמינטנות ונפטר במוגדור. בשנת 1946 עבד כסוחר בדים, אשתו ממשפחת הרב בוהדנה. במוגדור היינו בשכנות של הרב הענק הגדול האריה המוכר בניסים רבינו חיים פינטו זצ״ל. המחבר למד בחדר כמו כל הילדים וגדל על ברכת התורה והמצוות.

ב 1969 התחתן ועלה לארץ עם רעיתו פורטונה שתליט״א ממשפחת סויסה/סולימן מצאצאי רבינו הקדוש רבי אברהם בעל הנם הקבור באזימור שבמרוקו, נולדו להם חמישה ילדים כאשר המשפחות נשארו בקזבלנקה. השתקעו בעיר רעננה, תבנה ותכונן, עד היום הזה.

עוד בילדותו מגיל צעיר מאוד גדל על השירה, הפיוט והמוסיקה. בארץ שימש כאחד הסולנים בתזמורת אנדלוסית ״רינת העם נתניה" בניצוחו של המוזיקאי הגדול מר אלון רחמים ריימונד שתרם הרבה מהידע הרב שיש לו לפיוט האנדלוסי ואחרים, בנוסף המחבר חובב גם בכתיבת פיוטים ושירים(בספר זה מוגש לקט מזערי מפיוטיו), היום המחבר משמש כחזן ופייטן.

תולדות חב"ד במרוקו..ארכיון מרוקו

חב"ד במרוקו..

מבוא

ארכיון מרוקו

מרוקו היא המדינה הראשונה אליה שלח הרבי שלוחים לאחר עלותו על כס הנשיאות. מאז בואם, במשך עשרות שנים, הרבי ניהל בשלט רחוק, אך באופן פרטני, את כל הנעשה על ידי השלוחים בקזבלנקה, מקנס, צפרו, ארפוד, וגם בכפרים הקטנים והנידחים אי שם במדבר סהרה.

מלבד מאות האגרות והמענות לשלוחי הרבי במדינה, התכתב הרבי גם עם רבני ומקובלי מרוקו ובראשם האדמו׳׳ר רבי ישראל אבוחצירא ה״בבא סאלי״ ובנו ה׳׳בבא מאיר', כמו גם עם הגאון הרב שלום משאש, הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו, הגאון רבי דוד עובדיה ועוד רבנים חשובים רבים. במקביל שיגר הרבי מכתבים למנהיגי קהילות, מנהלי מוסדות, מורים וגם תלמידים, בנושאים רבים ומגוונים – הוראות ציבוריות והנחיות פרטיות בענייני רפואה, שלום בית וילדים. התכתבות מיוחדת התנהלה בין הרבי ומלך מרוקו, ואף מכתבי זירוז שיגר הרבי למנהלי ארגון הג׳וינט כדי שאלו יתמכו ביד רחבה בפעילות ההולכת ומתפתחת במרוקו. השלוחים מצדם עדכנו את הרבי בכל הנעשה במרוקו וקיבלו תשובות פרטניות בנושאים רבים.

דומה שאין אח ורע להתייחסות פרטנית שכזו של הרבי, בה הפגין יחס וחביבות מיוחדים למקום הראשון אליו שלח את שלוחיו. אלא שעד עתה פורסמו מתוך אוצרות אלה חלקים מזעריים בלבד, ולקראת הוצאת ספר זה לאור קובצו לפונדק אחד הוראות הרבי, אגרותיו, שיחות, "יחידויות" והוראות שהגיעו דרך המזכירות ושלוחים אחרים.

אגרות ומענות אלו נאספו אל "ארכיון מרוקו". לצדן נשמרו זיכרונות השלוחים עצמם, כפי שפורסמו בחיבורים מיוחדים שהפיקו השלוחים ובני משפחותיהם, כמו גם פרסומים רבים, תשורות משפחתיות ועוד. בנוסף לאלו, במהלך עריכת הספר נערכו ראיונות מיוחדים, והחשובים בהם עם אלו שכיהנו ומכהנים כשלוחי הרבי במרוקו וחיים עמנו כיום: הרב שלום והרבנית גיטל איידלמן, הרבנית רייזל רסקין(אשת הרב יהודה ליב רסקין ע״ה) והרב עזריאל חייקין. ראיון מיוחד נערך עם הרב יוסף יצחק מטוסוב, שליח הרבי בטולוז, צרפת, בנו בכורו של מנהל מוסדות חב״ד במרוקו הרב שלמה מטוסוב ע״ה. כמו כן נערך ראיון עם הרב ז׳אן פול (יחיא) אמויאל, שכיהן כמנהל הסמינר בקזבלנקה וכיום מנהל מוסד ״אוצר התורה" בצרפת.

החלק החשוב של ארכיון מרוקו הוא"ארכיון הרב מטוסוב". הרב שלמה מטוסוב שימר במשך שנים ארוכות את התכתבויותיו עם הרבי, עם השלוחים האחרים ואלפי מסמכים אחרים שרובם המוחלט לא פורסם עד עתה. כל אלו מהווים נדבך חשוב בהיסטוריה של חב״ד במרוקו, ושופכים אור על התייחסות הרבי למפעל השליחות והשלוחים בכלל. לצד אלו נשתמרו אצל הרב מטוסוב ובני משפחתו מאות תמונות אותנטיות המהוות תיעוד נדיר ממוסדות חב״ד במרוקו. לכך התווסף לקט נבחר של תמונות מארכיון השליח הרב שלום איידלמן. כאמור, כל החומרים הללו קובצו יחד ל״ארכיון מרוקו״ שהוא הבסיס הרחב עליו נשען ספר זה, המתאר בפרוטרוט את תולדות חב׳׳ד במרוקו.

 

י בוגנים -סוחר הציפורים מפאס

 

 

Personne au mellah ne comprit la reconversion de Lévi. Il avait un cerveau mécanique et des mains en or. Il n’était pas un hachoir qu’il ne réparât ou une montre qu’il ne remît à l’heure. Ces dernières années, il réparait tout ce que la France écoulait au Maroc. Les vitesses des vélos, les moteurs des ca­mions, les postes de radio. On ne savait de qui il tenait son don et le mellah entier louait son talent et enviait son pouvoir. Les Français venaient le voir avec leurs gramophones en panne, les musulmans avec leurs réchauds à pétrole, les Algériens mêmes – qui se prenaient pour des pupilles de la France, gé­nies de la civilisation, alors qu’ils n’en étaient que des bâtards – recouraient à ses services. On racon­tait que le makhzen le séquestrait régulièrement pour réparer les girouettes, les robinets publics et les horloges de la ville. Il ne parlait pas beaucoup, il ne disait presque rien. Il avait horreur d’être brus­qué et ne permettait à personne de lui tourner au­tour alors qu’il réparait un article :

« Ce n’est pas un être humain pour me demander ce qu’il a et je ne suis pas médecin pour donner un diagnostic. »

איש במלאה לא הבין את המהפך של לוי. היה לו מוח מכני וידי זהב. לא הייתה מטחנת בשר שהוא לא תיקן או שעון שלא דייק לשעה הנכונה. בשנים האחרונות הוא תיקן כל מה שצרפת נפטרה ממנו במרוקו: הילוכי אופניים, מנועי משאיות, מכשירי רדיו. אף אחד לא ידע ממי הוא קיבל את הכשרתו, והמלאח כולו קינא ביכולותיו. הצרפתים באו לראות אותו עם הגרמופונים המקולקלים שלהם, המרוקאים עם תנורי הנפט, אפילו האלג׳ירים שראו בעצמם את בניה המפונקים של צרפת, גאוני הציוויליזציה, בעודם בעצם ממזריה – פנו לשירותיו. סיפרו שאפילו פקידי השלטון העירוני הזמינו אותו תכופות לתקן את השבשבות על צריחי המסגדים והכנסיות, ברזי המים הציבוריים, ואת השעונים המפוזרים על מגדלי העיר. הוא לא דיבר הרבה, לא אמר כמעט כלום. הוא שנא שמלחיצים אותו ולא התיר לאיש להימצא בסביבה בעודו מתקן משהו:

״אף אחד לא ישאל אותי מה הבעיה, ואני לא רופא שנותן דיאגנוזה."

כאשר שאלו אותו מתי לחזור לקחת את הפריט מתיקון, הוא השיב:

׳׳איך אני יודע? בעוד כמה שעות או ימים.”

 

 

ברית מספר 40 בעריכת מר אשר כנפו

ברית מספר 40 בעריכת מר אשר כנפו

מן המערכת

מה רבה שמחתנו להגיש לכם היום, קוראים יקרים, את גיליון מספר 40 של ברית. אחרי צאת ברית 39 שהוקדש ברובו לעיר פאס יצאנו בהכרזה על הוצאה חגיגית של כתב העת לרגל הגיעו למספר העגול והמכובד 40.

ואבן, רבים נענו לקריאתנו, כך שאנו יכולים להגיש היום גיליון עשיר ומגוון, הן בעברית והן בצרפתית. הנה לפניכם כמה מהמאמרים המתפרסמים כאן לראשונה.

בתחום היהדות: מאמר של הרב פרוסי משה עמאר על חייו ויצירתו של הרב ידידה מונסונייגו הראשון מפאס. ד״ר שלמה אלקייס מפגיש אותנו עם דמותו ויצירתו של הרב שלמה זרקה. ד״ר מאיר נזרי מציג לנו את ספרו החדש על כתובות וחגים בחג השבועות. פרוסי אהוד אביבי כותב על התפילות בימים הנוראים בשפת הלאדינו.

בתחום השירה והפיוט: ד״ר משה כהן מנתח אחת הקצידות המתורגמת מערבית, דוד אזולאי כותב על תולדות משפחת אלקיים ובתוכה המשורר המופלא רבי דוד אלקיים. ד״ר אבי עילם אמזלאג תורם מאמר מקיף וחדשני על מוסיקת הפיוט של יהודי מרוקו.

בתחום ההיסטוריה של יהודי מרוקו: נסים אמנון אלקבץ מספר לנו על קורות מגורשי ספרד ופורטוגל במרוקו, פרוסי יצחק כרם משתתף במאמר השופך אור על מצבם הקשה של יהודי מרוקו בתקופת שלטון וישי במרוקו.

על מרוקו שלפני שנעזבה על ידי יהודיה, ד״ר שלום אלדר מחיה את הכפר מלאה באקה (בן לווידאן) שנשכח לגמרי למרות שהייתה בו קהילה יהודית תוססת. אלי ביטון מספר באופן כללי על יהודי מרוקו, סידני קורקום מקדים ומספר לנו, לקראת צאת ספרו, על קהילת יהודי מוגדור לתולדותיה.

בתהום יהודי מרוקו בארץ אנו גאים להביא לראשונה את יומנו של השר אהרן אבוחצירא ז״ל כפי שנמסר לנו על ידי הרב יהודה אדרי המכין ספר מקיף על תולדותיו. על העליה: ד״ר יגאל בך־נון מספר על מבצעי ההברחה של היהודים ממרוקו, פרוסי יעקב בן- טולילה מתאר את עלייתו במסגרת עליית הנוער, על העליה מעיראק משתף אותנו המשורר הרצל חקק.

דברי ספרות: נמצא סיפורים מרתקים מאת פרוסי אריאל כנפו, ד" ר עירית אמינוף, ורדה גינזך, הרצל חקק, וטרז דביר זריהן

דברי שירה מגוונים מאת דך אלבו, נלי פישר, שושנה קרבסי, חוה נתן, ציפי שחרור, שושנה אידל, דך וקנין, אשר כנפו, משה אוחיון.

בצד הצרפתי תמצאו מאמרים מאלפים של אמי בוגנים, פי־יס' דיד בן שישן מקנדה, נורבר בלאנג', יוסף דאדיה מצרפת, פול סרגי קקון מצרפת. נס־ב כ־ביני מ־־ייס אנגילס,לוסט גולדנברג מצרפת, זוסיאן מייר, סופיה דואב מלנדה. מ־כא־ א־ב. *־”אין זיני מקנדה, עומר לכדר ממרוקו, שוש רוימי ז״ל, ובדיה זכניני ממרר־־.

אנו מודים לכל המשתתפים בגיליון זה.

אשר כנפו

שלום

אני מתכבד לשלות לכם את גיליון מספר 40 של "ברית" תרומת השתתפות אפשר לשלות ל:א. כנפו, "אות ברית קודש" קרן היסוד 49/11 אשדוד. אפשר גם ב 0547330203 BIT בברכה

אשר כנפו

 

Brit no 40- La revue bilingue des Juifs du Maroc-Redacteur: Asher Knafo

Aux lecteurs

Ce 40e numéro de Brit est un numéro spécial. Il vient couronner les efforts d’Asher Knafo qui s’est consacré à améliorer la revue avec un dévouement et une abnégation exemplaires. Bien des lecteurs se joindront à moi pour lui rendre hommage et lui souhaiter de continuer son œuvre de préservation et d’enrichissement du patrimoine judéo-marocain.

Bien sûr, il y a toujours de la place pour la nostalgie. Ainsi, Josiane Meyer conte le voyage de Rabbi Meir Barchechat qui revint à Demnate en 1864 après un séjour en Terre sainte.

Pol Serge Kakon nous fait revivre les bons moments du cinéma Kakon à Mogador, Tunique cinéma qui servait également de salle de spectacle en fin d’année scolaire tout en traçant le parcours de son propriétaire David Kakon.

L’appellation Mogador a suscité de nombreuses explications basées sur l’étymologie et la légende. Omar Lakhdar nous en présente l’éventail.

Du temps du protectorat français, les journées d’utilisation de la piscine de Sefrou étaient attribuées selon l’ascendance religieuse. Julien Yehouda Zini qui fit partie des resquilleurs narre le pénible incident qu’il n’a jamais oublié.

Shosh Ruimy narre le départ clandestin de sa famille au camp de transit de Gibraltar avant de se rendre à la terre où coulent le lait et le miel.

Deux pages d’histoire s’ajoutent à ce numéro spécial. L’auteur de ces lignes retrace l’épopée des sympathisants du Fonds national juif au Maroc dans les années 20, aux prises avec le Protectorat français qui les voyait comme les

alliés tacites de la perfide Albion après la déclaration Balfour. Norbert Bel Ange évoque le débarquement américain en Afrique du Nord durant la Seconde Guerre mondiale – l’Opération Torch – et les relations complexes entre les autorités américaines et les autorités françaises provichystes.

Le thème de l’identité et de l’altérité est couvert par Lucette Heller-Goldenberg dont la famille et le parcours se sont déroulés dans des contextes géographiques, nationaux et religieux différents. Il est également traité par Sofia Douieb qui va à la recherche de ses origines juives au Maroc, en Israël et au Canada. Il est repris par l’écrivain Ami Bouganim qui analyse en profondeur l’identité des Juifs marocains qui ont quitté le Maroc et que le Maroc n’a pas quittés.

La sagesse des proverbes judéo-marocains est légendaire. Badia Zekhnini analyse la richesse de ces proverbes qui reflètent un vécu culturel fascinant. Les traditions religieuses et folkloriques sont traitées par Joseph Dadia qui développe le thème du prêt dans la Bible et par Nessim Sibony qui tente de cerner l’origine de la tradition de la Mimouna. Un essai d’explication du miracle du point de vue de la science et de la Bible conclut la partie française de Brit.

Michael Adam donne libre cours à son émotion dans des poèmes d’une grande sensibilité dédiés au Maroc et à la paix.

חורבן ותקומה-יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המֻֻוַוחִדוּן ושיקומם-שער א'

חורבן ותקומה

חורבן ותקומה-יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המֻֻוַוחִדוּן ושיקומם

שער א

השמדת קהילות עמק הדרעא והרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המֻוַוחִידוּן

חיבור זה מביא תוצאותיו של מחקר רב־תחומי המבוסס על מאות כתבי־יד. הוא דן באירוע מכונן בתולדות יהודי מרוקו בפרט ויהודי צפון אפריקה בכלל. הכוונה לשמד שכפו שליטי שושלת המווחדון על כלל יהודי צפון אפריקה וספרד המוסלמית בשנים 1269-1145 ולשיקום הקהילות והחיים היהודיים לאחר מכן. במחקר התגלו עדויות, מסמכים, פיוטים ושירים ערביים־יהודיים חדשים, שנכתבו ברובם הגדול בידי האנוסים עצמם ושופכים אור חדש על אירוע טראומטי זה. בשמד נחרבו כל הקהילות היהודיות שהתקיימו באימפריית המווחדון ונהרסו עד היסוד החיים היהודיים למשך יותר ממאה ועשרים שנה. בניגוד לדעה שהתקבעה בקרב רוב ההיסטוריונים שהתעניינו בסוגייה זו השמד היה נוקשה ביותר משנת 1195 עד מיגורה של שושלת המווחדון בשנת 1269. שליטי המווחדון רדפו, רוששו, השפילו את האנוסים והפכו אותם למגזר מוקצה בחברה המוסלמית, וזאת אחרי השמדת יהודי עמק הדרעא ב־1145, רצח 150 יהודים בסג׳למה ומאות נוספות בקהילות אחרות והרס כל הקהילות. שליטי בני מרין התירו לשורדי השמד לחזור ליהדותם ולשקם את קהילותיהם (השער הראשון). פעולות השיקום כללו חידוש וחיזוק התודעה היהודית שהוכחדה כמעט כליל בשמד הממושך. לשם כך גויסה דמותו רבת הפנים של משה רבנו והואדרה בעשרות שירים חדשים כדמות על־אנושית וכדמות מופת המאפילה על כל נביא שקם לפניו ואחריו. כמו כן הוחדרה הערבית היהודית לליטורגיה המיוחדת של חג הפסח, במערכים התלת־לשוניים של ה׳צ׳היר, ושל חג השבועות דרך קריאת המדרש ׳עשרת הדיברות' בערבית יהודית. נוסף לכך נערך תרגום חדש של התורה וטקסטים מקראיים ובתר־מקראיים נוספים לערבית יהודית של ימי הביניים בגלגוליה האחרונים, והוא ה׳שרח׳ הנוהג עד ימינו(השער השני). הפרק החמישי מרכיב את השער השלישי. מובאים בו שירים ערביים־יהודיים ופיוטים עבריים על ילדותו, שליחותו, פטירתו, גדולתו ומעמדו המיוחד של משה רבנו בשירת יהודי מרוקו.

פרופ׳ אמריטוס יוסף שיטרית לימד באוניברסיטת חיפה בחוג ללשון וספרות צרפתית ובחוג ללשון עברית. מחקריו מתמקדים בפיתוח הסוציו־פרגמטיקה וביישום עקרונותיה ושיטותיה לחקר הלשון, השיח, הטקסט והתרבות. הוא גם חוקר את הערבית היהודית של יהודי צפון אפריקה, ובייחוד של יהודי מרוקו, וביטוייה במורשתן התרבותית של הקהילות השונות. בתחומים אלו ואחרים הוא פרסם ספרים רבים ומאמרים רבים מאוד. בעבר הוא ערך את הסדרה ׳מקדם ומים׳ שיצאה לאור באוניברסיטת חיפה, ייסד וניהל את ׳להקת צפון מערב׳ שפעלה באוניברסיטה בשנים 2018-1979. כיום הוא מכין לדפוס תוצאותיהם של מחקרים חדשים משלו בשתי סדרות: א) אקדמות לחקר השירה והתרבות הערבית־היהודית במרוקו; ב) יהדות מרוקו בראי שירתה הערבית־היהודית.

פרדס הוצאה לאור

חורבן ותקומה -יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המוואחידון וטשיקומם-שער ב- התקומה

חורבן ותקומה -יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המוואחידון וטשיקומם

שער ב- התקומה

שקום החיים היהודיים בעזרת דמות משה רבנו והליטורגיה בערבית יהודית.

This treatise presents a multidisciplinary study based on hundreds of Hebrew manuscripts. It concerns a constitutive event in the history of Moroccan Jews in particular and North African Jews in general, i.e. the forced conversion to Islam imposed by the Almohad sovereigns during the period 1145-1269, and the restoration of Jewish communities and Jewish life after that. The results of the study include new testimonies, documents, Hebrew and Judeo-Arabic poems that were mostly written by the forced converts themselves, and shed new light on this traumatic event. All of the Jewish communities were then destructed, and Jewish life was entirely abolished for more than four generations. Contrary to the opinion of most historians interested by this issue, the forced conversions of the Almohads were very hard from 1195 to 1269, after the massacre of the Jews of the Draa Valley in 1145, the assassination of 150 Jews in Sijilmassa in 1146, and numerous hundreds in other places. The Almohad sovereigns persecuted, impoverished, and humiliated the forced converts, and lowered them to the rank of pariahs. The new Marinid dynasty authorized the survivors to recover their judaism and restore their communities (first section). The restoration includes a renewal and strengthening of the Jewish consciousness, which was almost eradicated during the forced conversions. For that purpose, the superhuman and mythological figure of the Prophet Moses was mobilized and glorified in numerous new Judeo-Arabic poems as the supreme prophet because of his proximity to God and his successful struggle with the archangels for getting the Torah. Judeo-Arabic was also introduced in the special liturgy of Pesah, through the large trilingual corpus of the Dhir, and of Shavu'ot with the reading of the Midrash on the Ten Commandments in Judeo-Arabic too. In addition, the Torah and other biblical and post-biblical texts were translated in medieval Judeo-Arabic of the 14th century (second section). The third section consists in the central place occupied by the multifaceted figure of Moses in the poetry of Moroccan Jews. It presents numerous Judeo-Arabic and Hebrew poems on his birth, childhood and adolescence, his mission as savor of Israel, his dramatic death, and his special rank in the pantheon of the ancestral figures of Israel.

Prof. Joseph Chetrit taught French, Hebrew and Judeo-Arabic linguistics at the University of Haifa. His research includes the development of Socio-Pragmatics and the application of its principles and methods to the study of language, discourse, text, identity and culture. He also studies Judeo-Arabic dialects of North Africa, and especially Morocco, and their uses in the communal cultural heritage. He published numerous essays in these domains and others, and a great number of articles. He currently prepares to publication two new series of essays: a) Prolegomena to the study of Judeo-Arabic poetry and culture of the Moroccan Jews; b) Moroccan Jewry as mirrored by its Judeo-Arabic poetry.

חורבן ותקומה-יוסף שיטרית- הרס החיים היהודיים בשמד המוואחידון ושיקומם-שער ג'

חורבן ותקומה-יוסף שיטרית- הרס החיים היהודיים בשמד המוואחידון ושיקומם

שער ג

ילדותו, פטירתו ומעמדו של משה רבנו בשירת יהודי מרוקו

 

Cet ouvrage est le fruit d’une étude interdisciplinaire basée sur la consultation de centaines de manuscrits hébraïques. Il traite d’un événement fondateur dans l’histoire des juifs du Maroc en particulier et d’Afrique du Nord en général, à savoir les conversions forcées à l’islam qu’ont imposées les souverains almohades de 1145 à 1269, et de la restauration de la vie juive qui a suivi grâce à la tolérance des souverains mérinides. L’étude a permis de découvrir de nouveaux témoignages, documents, poèmes hébraïques et judéo-arabes, écrits pour la plupart par des apostats eux-mêmes, qui éclairent les péripéties et les horreurs de cet événement traumatisant. Toutes les communautés y ont été détruites et la vie juive a été entièrement abolie pour plus de cent vingt ans. Contrairement à ce que pensent la plupart des historiens qui se sont intéressés à cet événement, ces conversions forcées ont été très dures de 1195 à 1269. Les souverains almohades ont persécuté, appauvri et humilié les apostats et les ont ravalés au rang de parias dans la société musulmane, et cela après le massacre des juifs du Drâa en 1145, l’assassinat de 150 juifs à Sijilmassa et de centaines d’autres dans d’autres communautés pour obliger les survivants à abjurer. La dynastie mérinide a autorisé les rescapés à recouvrer leur judaisme (première section). La restauration a consisté d’abord en un renouvellement et un renforcement de la conscience juive, laquelle a été éradiquée durant la période des conversions forcées. A cet effet, la figure surhumaine et mythologique du prophète Moïse a été mobilisée et glorifiée dans de nombreux poèmes en judéo-arabe pour sa communication directe avec Dieu et son combat réussi contre les archanges qui voulaient l’empêcher de prendre la Torah. Le judéo-arabe a été aussi introduit dans la liturgie spéciale des jours de fête de Pessah, à travers les larges corpus trilingues du Dhir, et de Shavu'ot avec la lecture du Midrash sur les Dix Commandements en judéo-arabe médiéval. En outre, la Torah et d’autres textes bibliques et post-bibliques ont été traduits dans le judéo-arabe du XlVième siècle pour faciliter leur étude (deuxième section). La troisième section retrace la place centrale qu’occupe la figure aux multiples facettes du prophète Moïse dans la poésie juive au Maroc. Elle présente de nombreux poèmes en judéo-arabe et en hébreu sur sa naissance, son enfance, son adolescence, sa mission de sauveur d’Israël, sur sa mort dramatique et son statut hors pair dans le panthéon des figures ancestrales d’Israël.

Prof. Joseph Chetrit a enseigné la linguistique française, hébraïque et judéo-arabe à l'Université de Haifa. Ses recherches portent sur le développement de la socio-pragmatique et l’application de ses principes et ses méthodes à l’étude de la langue, du discours, du texte, de l’identité et de la culture. Il étudie aussi les dialectes judéo-arabes d’Afrique du Nord et en particulier ceux du Maroc et leurs usages dans le patrimoine culturel des communautés juives. Il a publié de nombreux ouvrages et de très nombreux articles dans ces domaines et d’autres. Actuellement, il prépare à la publication deux nouvelles séries d’ouvrages qu’il a écrits : a) Prolégomènes à l’étude de la poésie et de la culture judéo-arabes au Maroc ; b) Le judaisme marocain dans le miroir de sa poésie judéo-arabe.

מנחם זולאי-מפי פייטנים ושופכי שיח

מנחם זולאי-מפי פייטנים ושופכי שיח

ספר זה מחזיר אל ארון הספרים העברי פיוטים ושירים, רובם שירי קודש, שנתחברו בארץ ישראל ובסביבותיה בין המאה החמישית למאה השתים עשרה לסה״נ ונתגלו בגניזת קהיר. שירים אלו מעלים הדים מרתקים מימים רחוקים: צער הגלות ותקוות הגאולה, תחינת החוטא וסליחת האל, אהבת תורה ודברי מוסר, ולעתים אפילו ריחות שדה של יהודים העובדים את אדמתם. כל אלה מנוסחים כאן בלשונם המפוארת של פייטנינו הקדומים.

השירים שבספר נתפרסמו על ידי חוקר הפיוט הגדול, ד״ר מנחם זולאי ז״ל, בשנים תרצ״ז-תשט״ו (1916 ־1954 ), בעיקר בעיתון ׳הארץ׳. אולם, לאחר שנגאלו מגניזה בת מאות שנים בין דפי כתבי יד בלים, שבו ונגנזו בין עלי עיתונים ישנים. הם נדפסים כאן מחדש כשהם מלווים בהקדמות הקצרות ובביאורים שהוסיף להם זולאי בעת פרסומם הראשון. בסוף הספר בא מדור של מקורות, הערות מחקריות ועדכונים ביבליוגראפיים מאת עורכת הספר.

ד״ר מגחם זולאי (גליציה, תרס״א – ירושלים, תשס״ו) היה מגדולי חוקרי הפיוס העברי במאה העשרים. הוא נמנה עם הצוות המובחר והמצומצם של המכון לחקר השירה העברית שייסד שלמה זלמן שוקן ז״ל (ברלין, תר״ץ; מתרצ״ד בירושלים), ובמסגרתו עסק בחקר הפיוטים ששרדו בגניזת קהיר. הוא פענח לראשונה אלפי כתבי יד ופרסם מחקרים רבים וחשובים ובראשם ספרו פיוטי יניי (ברלין, תחר״ץ). פטירתו ללא עת קטעה את פועלו המדעי הברוך.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 217 מנויים נוספים
דצמבר 2023
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר