מורשת יהדות מרוקו

בת אהובת אל קמה בשחר

כתובת: פיוט זה פותח את תפילת ערבית של היום השני של ראש השנה.

יעוד: בקשה וסליחה.

סימן: בנימין חזק.

מקורות: עטיה רבי מאיר אלעזר, שיר ידידות, ירושלים תש”0 (2000), עמי 503.

בַּת אֲהוּבַת אֵל קָמָה בַּשַּׁחַר

תִּתְלַבֵּן אָדָם כִּתְמָהּ כַּצַּחַר

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

נָדְדָה שְׁנַת עֵינָהּ גּוֹבֶרֶת

וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ שׁוֹחֶרֶת

צוֹעֶקֶת עַל חַטָּאתָהּ

שׁוֹפֶכֶת בְּדִמְעָתָהּ עֲתֶרֶת:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

יוֹשֶׁבֶת בְּרֹב פַּחְדָהּ כִּי חָטְאָה

לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה לָךְ קֹרְאָה

עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ

אוּלַי מִמְּשׁוּבָתָהּ נִרְפְּאָה:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

מִדֵּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵל לִתְפִלָּה

אַבִּיר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל מְחוֹל לָהּ

תִּשָּׂא אֶת חַטֹאתֶיהָ

וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ תִּזְכֹּר לָהּ:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

נוֹרָא אַתָּה שַׁוְעָתָהּ הַקְשִׁיבָה

אֶת רִיבָה מִצָּרָתָהּ אֵל רִיבָה

נַחֵם נָא אֶת עַם אֶבְיוֹן

גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן הֵיטִיבָה:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ לְךָ שָׁבִים

וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ נִצָּבִים

יְרֵאִים עֵת יִקָּרְאוּ לְדִין

כִּי עַל כֵּן בָּאוּ נִכְאָבִים:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

זָכֹר תִּזְכֹּר רַחֲמִים יוֹם הַדִּין

הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים עֵת תָּדִין

לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶךָ

הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

קָרֵב לִי שְׁנַת גּוֹאֵל וּפְדֵנִי

עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל תַּנְחֵנִי

וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם

עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

דאִם עוֹנוֹת תִּשְׁמֹר לִי לְמַשָּׂא

 רְאֵה צוּרִי גּוֹאֲלֵי אֵיךְ אֶשָּׂא

לֹא אוּכַל שְׂאֵת עֻלִּי

אֲבָל רֹעַ מִפְעָלִי, אַל תִּשָּׂא:

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת

לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר / שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת:

אילת השחר-דיואן לימי הסליחות-אלעד פורטל ס"ט

עמוד 87

סימן תקפא

דִּינֵי יְמֵי תַּחֲנוּנִים וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה

ובו ט' בתים

מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים,   בְּאַשְׁמֹרֶת עוֹמְדִים סְלִיחוֹת אוֹמְרִים.

וְחַזָּנִים יוֹתֵר גְּדוֹלִים דּוֹרְשִׁים,      גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה וּבַמַּעֲשִׂים.

לִסְלִיחוֹת גַּם לְיָמִים נוֹרָאִים,        בְּנֵי שְׁלֹשִׁים לְנָשִׁים נְשׂוּאִים.

אָכֵן כָּל יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רְאוּיִים,         רַק יִהְיוּ בְּעֵינֵי קָהָל רְצוּיִים.

הָיָה לוֹ שׂוֹנֵא וְאֵין מוֹצִיא אוֹתוֹ,     גַּם אוֹהֲבָיו אֵין יוֹצְאִים בִּתְפִלָּתוֹ.

בְּעֶרֶב יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַנִּים,    בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית אֵין נוֹפְלִים עַל פָּנִים.

 סַפֵּר שְׂעַר רֹאשֵׁךְ וְגַם,                אַף לֹא תִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי רִקְמָה וּמֶשִׁי.10

יִטְבֹּל עַצְמוֹ מִשּׁוּם קֶרִי טֻמְאָתוֹ,   לֹא יְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת מִטָּתוֹ.

נָהֲגוּ לֵילֵךְ לְבֵית הַחַיִּים,            וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים."

נוהגים לבטל גם בני התורה מלימודם עבור אמירת סליחות כי הזמן הזה מוכשר הרבה לתשובה, ואמירת הסליחות והתחנונים בנחת ובכוונה, מעוררת הלב לפשט העקמומיות שבו יותר משאר הלימודים כגון ש”ס ופוסקים וזוהר וכד’, וטוב וישר לומר באשמורת הבוקר רק את הסליחות והתחינות ולא זולתן. וכל המרבה בסליחות הרי זה משובח (מים ח״ם ח״א, םי' רלא).

מנהגנו לפתוח הסליחות בפיוטים: ”ישן אל תררם”, "יעירוני רעיוני”, ”יהוה אלה׳ הצבאות”, ואחריהם מזמורי תהלים, ופיוט "מלכי עולם בורא”, וממשיכים ב״אשרי יושבי ביתך” וחצי קדיש (עטרת אבות ח”ב, פרק טז הלכה ג). קודם שיאמר החזן ”רחמנא אדכר לן” נוהגים להוסיף הפיוט "שם אל קמתי לברך" המיוחס לרשב״ג(שם, הלכה ו). בסיום "רחמנא” קודם שאומר ”ויעבור”, נהגו להוסיף את הפיוט ”אנא כעב זדוני תמחהו’ לרבי משה אבן עזרא (שם, הלכה יא). ב״אלהינו שבשמים" על כל קטע בפני עצמו פותחים בתיבות ”אלהינו שבשמים" ולא רק בתחילת האותיות, ואחר כל פסקה הקהל עונה ”אמן” (שם, הלכה יב). נוהגים להוסיף את הפיוט ”אלהים אתה ידעת לאולתי” לפני ”עננו אבינו עננו” (שם, הלכה יג). יש נהגו לענות ”ברוך הוא וברוך שמו” לאחר שאומר הש”צ ”עננו אלה׳ המרכבה" (שם, הלכה ט1). באמירת ”עשה למען אברהם יצחק 1ועקב” מנהגנו לענות ”אמן” אחר כל פסקה (שם, הלכה טז). בפיוט אדון הסליחות אנו אומרים ”מלא זכיות”(דברי שלום ואמת ח”ב, עמי 112).

אנן בני מערבא נוהגים לומר כל הסליחות כסדרן, כולל קטעי הארמית גם כשאין מניין, 1י”ג מידות צריך לאמרן בטעמי המקרא (דברי שלום ואמת ח”א, עמי 109) והכי פסק הרב הנאמ״ן שליט״א (אור תורה, אלול תשנ״ד).

מנהגנו לתקוע בשופר גם בסליחות של ערב ראש השנה (מחזור אבותינו לר״ה).

הנוסח הנכון יותר לאומרו בסליחות הוא "עננו אלהא דמאיר עננו’ בלא תיבת ”דרבי” (מים ח״ם ח”א, ס׳’ רלב).

אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל

עמוד 18

סימן תקפב

סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה

ובו י״ב בתים

בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה,,              נֻסָּח הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הוּא חוֹבָה.

וְגַם הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט צְרִיכָה,,           וְאִם טָעָה עוֹלָה לוֹ הַבְּרָכָה.

לֹא מְהַנֵּי תִּשְׁעִים פַּעַם אֲמִירָתָהּ,     אִם אֵין מַזְכִּיר הַשֵּׁם לֵיכָּא תַּקָנְתָּא.

אִם תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נִזְכַּר אֲמָרָהּ,      לְכוּלֵּי עָלְמָא אֵין צְרִיף חֲזָרָה.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,         חוֹזֵר הַתְּפִלּוֹת לִהְיוֹת שְׁגוּרִים.

לֹא אָמַר זָכְרֵנוּ וּמִי כָּמוֹךָ,            הַחֲזָרָה עֲלֵיהֶם לֹא צְרִיכָה.

בַּתְּפִלָּה יוֹם הַזִּכָּרוֹן אוֹמְרִים,        וְרֹאשׁ חָדָשׁ בּוֹ אֵין אָנוּ מַזְכִּירִים.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,       הַכֹּל מְצוּיִים בְּיָדָם מַחֲזוֹרִים.

עַל כֵּן קוֹל רָם מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה       וְלֹא חָשִׁב כִּקְטַנֵּי אֲמָנָה.

לַחַיִּים אִם בְּפַתָּח, לֹא מַשְׁמָעָהּ,   וּבִנְקוּד חִירִיק תִּהְיֶה רֵי״שׁ הָרְשָׁעָה.

שֶׁהַשָּׁלְטָן בְּקָמָץ תַּחַת הַשִּׁי״ן,     וְכוֹפְלִין לְעֵלָּא בְּכָל קַדִּישִׁין.

וְשׁוֹאֵל עַל חֲבֵרוֹ מֵאֵל עָלוּם,       תִּכָּתֵב לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.

אין מכריזים על ראש חודש תשרי בשבת שלפני ראש השנה (חאת ליהודה, ם׳’ קלא).

נהגו העם להתענות בערב ראש השנה, לבד אם הייתה ברית מילה או סעודת מצוה אותו היום, והמתענה ביום זה מותר בעשיית מלאכת אוכל נפש (נשמת ח״ם או”ח, ס^,’ ר).

נהגו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה ויוהכ”פ (נהגו העם, חודש אלול ר״ה ועשי״ת, אות א).

נוהגים שלא ללבוש בגדים חדשים בראש השנה מפני שהוא יזם הדין(נוהג בחכמה, עמי ר).

 נהגו רבים לקנות קדירה חדשה לכבוד ראש השנה (עדן מקדם, ערך מנהג).

נהגו בכל צפון אפריקה לומר את מזמור ”לדוד יהוה אורי וישעי” בשחרית לפני "קוה אל יהוה” (מים חיים ח״ב, סי' קכג).

מספר שינויים בנוסח התפילה: כשמגיע החזן בחזרת תפילת העמידה למילים ”למען שמו באהבה” הציבור עונה ”זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים, למענך אלהים חיים”, וכשמגיע החזן למילים ”ומצמיח ישועה”. בחזרת התפילה משיב הציבור ”מי כמוך אב הרחמים, זוכר יצוריו ברחמים לחיים”. בסוף תפילת העמידה נוהגים לומר ”עושה השלום במרומיו” (כן הוא המנהג והובא בכל המחזורים).

אם טעה ואמר ”מלך אוהב צדקה ומשפט” אינו חוזר (שו’’ע או"ח סי' קיח, א בהגה; נהגז העם, חודש אלול ר”ה ועשי״ת, אות ז; מים ח״ם ח״א, סי' שז).

אם נמשכו הסליחות מעבר לעלות השחר בערב ראש השנה, אומרים בהן גם וידוי ונפילת אפים, אף שאין אומרים אותם בשחרית של ערב ראש השנה (מקוה המים ח”ג, סי’ לה).

בליל ראש השנה פותחים התפילה בפיוט ”אחות קטנה’, ובליל שני נוהגים לשורר את הפיוט ”חון תחון” או ’קדוש תבשר עךתף”(נהגו העם, חודש אלול ר”ה 1עשי”ת,אות כ).

בראש השנה ויום הכפורים נוהגים שהחזן או הסומך מתפללים תפילת עמידה בקול רם (שו״ע או”ח, ם׳’ תקפב, ט; דברי שלום ואמת ח”א, עמי 121).

 ויש שנהגו לנקד השי״ן בחיריק ”שהשלטון”(ילקוט שמ״ש או”ח, סי’ קסא).

פירוש: אומרים בקדישים ”לעילא לעילא מן כל בךכתא” (לפי ספרי, מערכת ר אות ט), כמו כן נהגו לחתום את הקדישים ב״עושה השלום”(מגן אבות או״ח, עמי רפט).

וכן: ”תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות״(יד ידידיה, עמי 46).

אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל

עמוד 19

סימן תקפג

דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה

ובו ח^, בתים

אוֹכֵל בְּלֵיל יוֹם הַדִּין וְהַנּוֹרָאִי,        תִּלְתַּן כַּרְתִּי סָלְקָא תַּמְרִי וּקְרָא.

וְאוֹכְלִים גַּם כֵּן רִמּוֹנִים תַּפּוּחִים,     רֹאשׁ כֶּבֶשׂ אוֹ רֹאשׁ דָּגִים לֹא מְלוּחִים.

פְּרִי מִמִּין שִׁבְעָה יִקַּח תְּחִלָּה               אַחֲרָיו הֶחָבִיב יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה.

עַל כָּל מִין מֵהֶם יִתְפַּלֵּל לְקוֹנֵן             כָּל מִין תְּפִלָּה הַדּוֹמֶה לְמִינוֹ.

יְבָרֵךְ וְיֹאכַל  קְצָת מִמֶּנּוּ,              וְיֹאמַר תְּפִלָּה וְאָז יַשְׁלִימֶנּוּ. 

אֲכִילָתָם תִּהְיֶה בְּתוֹךְ סְעֻדָּה,         בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פֻּטַּרְתָּם כַּחֲדָא

מֵאֲכִילַת אֱגוֹז נַפְשְׁךָ תִּמְנַע,          חֶשְׁבּוֹנוֹ חֵטְ' מַרְבֶּה כִּיחָהּ וְנִיעָה

וְלֹא יִישַׁן לְבֵית אֱלֹהִים יֵלֵךְ,        בְּמִנְחָה עַל נְהַר אוֹמֵר וְתַשְׁלִיךְ.

מנהג הנשים להדליק נר של יום טוב ואחר ההדלקה מברכות ”להדליק נר של יום טוב” ואם החג חל בשבת מברכות ”להדליק נר של שבת ויום טוב' (נהגו העם, שבת אות ז).

סדר ראש השנה נהגו לעשותו אחר הקידוש וקודם נטילת הידיים והמוציא, והכי נהגו רוב החכמים במערב (מים חיים ח”א סי' רמא). אולם היו מרבותינו שנהגו לשנות קצת מהסדר, והקדימו נטילת ידיים וברכת המוציא לסדר ראש השנה, בכדי לא להיכנס בספק ברכה אחרונה על דברים שאוכלים קודם הסעודה ואינם בשביל לפתוח את תאוות המאכל, ולכן מקיימים את הסדר בתוך הסעודה וברכת המזון פוטרת הכל (שמיש ומגן ח״ג, סי' עב; מים ח״ם ח”א, ס׳’ רמא; פאת ים, ס^,’ א). ויש שנהגו לאכול פרי עץ משבעת המינים לאחר הקידוש ומברכים עליו ומכוונים לפטור כל מיני העץ שבסעודה, ואח”כ מברכים וטועמים מפרי האדמה ומכוונים לפטור את כל מיני האדמה שבסדר, ואח”כ היו טועמים קצת סוכר ומברכים עליו שהכל, ואז נוטלים ידיים ובוצעים הפת ומתחילים בסדר (נהגו העם, חודש אלול ר”ה ועשי״ת, אות י).

סדר זה נהגו לעשותו בשני הימים הטובים של ראש השנה, ונהגו לשמור פרי חדש ליום טוב שני בכדי לברך עליו 'שהחיינו". ואף אם לא היה לו פרי חדש, יברך ״שהחיינו” ביום טוב השני (יד ידידיה, עמי 47).

בסעודת ליל ראש השנה נהגו להטביל הפת של המוציא בסוכר למזל !למתיקות (נהגו העם, חודש אלול ר”ה ועשי״ת, אות יא). כמו כן נמנעים מלאכול לימונים חמוצים או פלפלים ושאר מינים חריפים, אלא מקפידים לאכול דברים מתוקים לסימן טוב ולמתיקות השנה (נוהג בחכמה, עמי ר).

נהגו להכין קדירה משבעה מיני ירק מבושלים ונקראים בערבית ” שבעה כדארי”(מים ח״ם ח”א, סי’ רמג).

מתחילים את סדר ראש השנה דווקא בתפוח בדבש (מים ח״ם ח”א סי' רמא). בנוסח "יהי רצון” של סדר ראש השנה נהגו לברך על התפוח בדבש ”יהי רצון… שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה”, על הסילקא (סלק ירוק) מברך ”שיסתלקו אויביך”, על התמרים ”שיתמו אויביך”, על כרתי (לוף, ובלע״ז פווארו) מברך ״שיכרתו אויביך”, על הקרא (דלעת) מברך ”שתקרע רוע גזר דיננו״, על הרימון מברך "שירבו זכיותינו כרמון”, על ראש כבש מברך ”שנהיה לראש ולא לזנב. ותזכר לנו אילו של יצחק אבינו עליו השלום”, אם אין לו ראש כבש יאכל ראש של דג אך לא יזכיר את אילו של אברהם אבינו ע”ה (באור מקור ברוך, סי’ תקפג).

יש שנהגו לאכול שומשומין ואומרים: ”יהי רצון… שירבו זכיותינו כשסשמין”(נהר פקוד).

סדר הטעימות בראש השנה מיוסד על דרך הקבלה והוא: תפוח בדבש, כרתי, סלקא, תמרי, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש או ראש דג(דברי שלום ואמת ח”א, עמי 117). ויש שנהגו את סדר הטעימות על דרך הקבלה בלילה הראשון בלבד, ובלילה השני נהגו בסדר אחר המיוסד על דרך קדימות הברכות: תמרי, סלקא, כרתי, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש או ראש דג, תפוח בדבש (ש1”ע א1”ח, סי' רי”א).

בעניין זמן אמירת ה"יהי רצון” נחלקו הפוסקים יש שנהגו כדעת הרב משאש זצ”ל לברך על הפרי ולטעום ממנו מעט, ואח”כ לומר ”יה׳ רצון” ולהמשיך לאכול (מים ח״ם ח”א, ם׳’ רמא), ויש שנהגו לברך על המין שרוצים לטעום ומיד לאחר הברכה אומרים ”יה׳ רצון” ואז טועמים מהמין ולא חוששים בזה להפסק (ליצחק ריח, דף 1 ע”ב אות ר).

כשחל ראש השנה או כל מועד בערב שבת קודש אין אומרים בו ”שלום עליכם”, אלא מתחילים מיד בקידוש (זוכר ברית אבות, עמי 125).

יש שנהגו לאכול ריאות בליל ראש השנה ואומרים ”ראה נא בענינו וריבה ריבנו. וגאלנו גאלה שלמה וקרובה למען שמך. והאר עינינו במאור תורתך ” (נהגו העם, חודש אלול ר״ה ועשי״ת, אות ב.

נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה (ליצחק ריח, ליקוטים או”ח אות ר).

מתפללים מנחה ביום טוב ראשון בעוד יש שהות ליום, כדי שיספיקו ללכת למקווה מים ולומר תשליך וכשחל בשבת אומרים התשליך בשבת (יד ידידיה, עמי 46), ויש מי שהורה להגיד התשליך ביום טוב שני(נהגו העם, חודש אלול ר״ה ועשי״ת, אות יג).

ומכל מקום מי שלא אמר תשליך ביו״ט ראשון יאמרו ביו׳ט שני(קצוש”ע, סי’ תקכז הלכה ט). ובשעה שאומר ”מי אל כמוך” בתשליך צריך להגביה את שני ציד׳ בגדו, וכשאומר ”ותשליך במצולות ים" ינער הבגד לתוך המים (נהגו העם, חודש אלול ר”ה ועשי״ת, אות יג).

אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל-סימן תקפג-דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה

עמוד 21

04/08/2026

סליחות ופיוטים הנאמרים מראש חודש אלול ועד צאת יום הכפורים, אשר חוברו במרוקו ובצפון־אפריקה מתקופת הראשונים ועד ימינו.

אנא בשפכנו מולך שיחנו

מחבר: רב^, יעקב אבן צור זצ”ל.

כתובת: קיקלר לה’ שמעה.

יעוד: ליום כיפור קטן.

סימן: יעקב בכמוה״ר ראובן אבן צור זצ”ל.

נועם: אנא בקראנו.

מקורות: אבן צור רבי יעקב, עת לכל חפץ, נא-אמון (אלכסנדריה) תרנ״ג

(1893), עמי 107. (דוידזון א.1691)

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

יוֹם אֶעֱרֹךְ קוֹל שַׁוְּעִי, שְׁמַע יְיָ. מָגִנִּי קֶרֶן יִשְׁעִי, שְׁלַח יְיָ:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

עֲתֶרֶת דַּךְ נִכְלָם, שְׁמַע יְיָ.  אֵלָיו גְּאֻלַּת עוֹלָם, שְׁלַח יְיָ:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

קוֹל עַם לְבָבוֹ נָמַס, שְׁמַע יְיָ. וּמוֹשִׁיעוֹ מֵחָמָס, שְׁלַח יְיָ:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

בָּזוּז וְשָׁסוּי דָּוֶה, שְׁמַע יְיָ.  וְנָגִיד וּמְצַוֶּה, שְׁלַח יְיָ:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

באים ביתך בדמעה, שמע יי. וקול רנה וישועה, שלח יי:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

כבושים במכמור, שמע יי. עני רכב על-חמור, שלח יי:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

מענים בין עמים, שמע יי. ותשועת צדיקים, שלח יי:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

וחלוי דל שואל, שמע יי. ולבת צידן גואל, שלח יי:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

המית שיח בניך, שמע יי. וישע משיחך, שלח יי:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

רזה מרף לבבו, שמע יי. ומלך במסבו, שלח יי:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

רשים בך דבקים, שמע יי. ותשועת צדיקים, שלח יי

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

רדוים ברב-עבדות, שמע יי. והךבה עמו פדות, שלח יי:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

אנקת אסיר בשביו, שמע יי. ומלך ביפיו, שלח יי:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

ועורכים ניב נכחך, שמע יי. וישע ימינך, שלח יי:

אָנָּא לִקְהָלֵנוּ אֶת־מְשִׁיחֵנוּ / יְיָ שְׁלָחָה:

בביתך שופכים שיח, שמע יי. ומלך המשיח, שלח יי:

אָנָּא בְּשִׁפְכֵּנוּ מוּלְךָ שִׂיחֵנוּ / יְיָ שְׁמָעָה:

אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל–פיוטים וסליחות

סימן תקפד

שלא אומרים הלל בראש השנה

ובו ה׳ בתים

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,      הַלֵּל גַּם בְּדִלּוּג אֵין אָנוּ אוֹמְרִים.

סִפְרֵי חַיִּים וּמֵתִים מְסֻדָּרִים,       וְאֵיךְ יֵאוֹת לָשִׁיר אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים.

אָכֵן אִם בְּסֵפֶר תְּהִלִּים קוֹרְאִים   לִקְרוֹת גַּם הַהַלֵּל הֵמָּה רַשָּׁאִים

נוֹהֲגִים לוֹמַר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ,       וּבְשַׁבָּת אֵין לוֹמַר חָרוּז חָטָאנוּ.

 סְלַח וּמְחֹל  יַקְדִּים סְלַח תְּחִלָּה,  כִּי סְלִיחָה קַלָּה הִיא מִמְּחִילָה.

בשחרית !במנחה של ערב ראש השנה אין אומרים וידוי ונפילת־אפים, אע”פ שנופלים על פניהם בסליחות הנאמרות באשמורת הבוקר, אך במנחה שלפני ערב ראש השנה נופלים על פניהם כבכל יום (קצוש״ע ס׳’ תקכה הלכה לח).

בשחרית של ראש השנה נוהגים לומר פיוטים נפלאים בתפילה, כגון: לפני ”ה’ מלך” משוררים הפיוט ”ה’ ה’ אל _ירם על כל אל”, ולפני ”ברוך שאמר” משוררים את הפיוטים ”יגדל אלהים ח׳”, ”ברוך אשר אשש דוק וחוג”, וכן לפני ”נשמת כל חי” משוררים את הפיוטים ”אלה׳ אל תדינני כמעל׳”, ”רעה בשבטך”, ”שואף כמו עבד”, ”שופט כל הארץ”, ”׳; יום לך אערך תחנה” ו״שפל רוח” וכד; ולאחר ”ישתבח” נהגו לשורר את הפיוטים ”׳ד׳ רשים”, ”;ה שמך, ארוממך” ו”אל נורא צור” וכד’, וזהו פחד ואימה של ימי הדין על ידי אותם תחינות ופיוטים שאנו מוסיפים בתפילה, ובלאו הכי לא נשאר כל ערך לימים נוראים, ובבתי הכנסת המיוחדים למרוקאים ויוצא׳ צפון אפריקה חייבים להמשיך במנהג המפואר הזה, ויש לומר את הפיוטים דווקא במקומם, שאז יש בזה הרבה רגש וחרדה ומעורר הלבבות, לא כמו שראיתי באיזה קהילות ששינו המנהג ואומרים אותם אחרי החזרה, שאחרי התפילה לא נשאר להם כל ערך, ורוב הציבור חושבים שזהו דבר מיותר לגמרי כיוון שהתפילה נגמרה ולא יבואו לכוון בזה כלל ומדברים דברים בטלים, לא כן כשאומרים הפיוטים במקומם, שאז יש דממה דקה בבית הכנסת ועומדים באימה ואומרים ביראה ואין שום שיחה בטילה (שמ”ש ומגן ח”א ם׳’ מא; ח”ג סי’ כז).

קודם חזרת הש”ץ נוהגים לומר הפיוט ”יהוה שמעתי שמעך יראת׳” והקהל עונה ”ברוך הוא וברוך שמו” לאחר הזכרת שם ה’(עטרת אבות ח”ב, פרק טז הלכה נז).

יש להיזהר שלא להפסיק בדיבור בזמן הפיוטים ואפילו בלימוד לא יפסיק, ולא כאותם הקוראים תהילים בזמן הפיוטים, מי בקש זאת מידם כ׳ זוהי מצווה הבאה בעבירה (יד ידידיה, עמי 64). יש שנהגו להגיד בקדושה של ראש השנה ”המקדישים שמך בקדש" במקום ”המשלשים לך קדשה”(מחזור אבותינו).

נוהגים לומר אבינו מלכנו, ובשבת אין לומר חרוז חטאנו. סלח ומחל יקדים סלח תחלה, כי סליחה קלה היא ממחילה.

אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל