אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל

סימן תקפב

סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה

ובו י״ב בתים

בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה,,              נֻסָּח הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הוּא חוֹבָה.

וְגַם הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט צְרִיכָה,,           וְאִם טָעָה עוֹלָה לוֹ הַבְּרָכָה.

לֹא מְהַנֵּי תִּשְׁעִים פַּעַם אֲמִירָתָהּ,     אִם אֵין מַזְכִּיר הַשֵּׁם לֵיכָּא תַּקָנְתָּא.

אִם תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נִזְכַּר אֲמָרָהּ,      לְכוּלֵּי עָלְמָא אֵין צְרִיף חֲזָרָה.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,         חוֹזֵר הַתְּפִלּוֹת לִהְיוֹת שְׁגוּרִים.

לֹא אָמַר זָכְרֵנוּ וּמִי כָּמוֹךָ,            הַחֲזָרָה עֲלֵיהֶם לֹא צְרִיכָה.

בַּתְּפִלָּה יוֹם הַזִּכָּרוֹן אוֹמְרִים,        וְרֹאשׁ חָדָשׁ בּוֹ אֵין אָנוּ מַזְכִּירִים.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,       הַכֹּל מְצוּיִים בְּיָדָם מַחֲזוֹרִים.

עַל כֵּן קוֹל רָם מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה       וְלֹא חָשִׁב כִּקְטַנֵּי אֲמָנָה.

לַחַיִּים אִם בְּפַתָּח, לֹא מַשְׁמָעָהּ,   וּבִנְקוּד חִירִיק תִּהְיֶה רֵי״שׁ הָרְשָׁעָה.

שֶׁהַשָּׁלְטָן בְּקָמָץ תַּחַת הַשִּׁי״ן,     וְכוֹפְלִין לְעֵלָּא בְּכָל קַדִּישִׁין.

וְשׁוֹאֵל עַל חֲבֵרוֹ מֵאֵל עָלוּם,       תִּכָּתֵב לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.

אין מכריזים על ראש חודש תשרי בשבת שלפני ראש השנה (חאת ליהודה, ם׳’ קלא).

נהגו העם להתענות בערב ראש השנה, לבד אם הייתה ברית מילה או סעודת מצוה אותו היום, והמתענה ביום זה מותר בעשיית מלאכת אוכל נפש (נשמת ח״ם או”ח, ס^,’ ר).

נהגו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה ויוהכ”פ (נהגו העם, חודש אלול ר״ה ועשי״ת, אות א).

נוהגים שלא ללבוש בגדים חדשים בראש השנה מפני שהוא יזם הדין(נוהג בחכמה, עמי ר).

 נהגו רבים לקנות קדירה חדשה לכבוד ראש השנה (עדן מקדם, ערך מנהג).

נהגו בכל צפון אפריקה לומר את מזמור ”לדוד יהוה אורי וישעי” בשחרית לפני "קוה אל יהוה” (מים חיים ח״ב, סי' קכג).

מספר שינויים בנוסח התפילה: כשמגיע החזן בחזרת תפילת העמידה למילים ”למען שמו באהבה” הציבור עונה ”זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים, למענך אלהים חיים”, וכשמגיע החזן למילים ”ומצמיח ישועה”. בחזרת התפילה משיב הציבור ”מי כמוך אב הרחמים, זוכר יצוריו ברחמים לחיים”. בסוף תפילת העמידה נוהגים לומר ”עושה השלום במרומיו” (כן הוא המנהג והובא בכל המחזורים).

אם טעה ואמר ”מלך אוהב צדקה ומשפט” אינו חוזר (שו’’ע או"ח סי' קיח, א בהגה; נהגז העם, חודש אלול ר”ה ועשי״ת, אות ז; מים ח״ם ח״א, סי' שז).

אם נמשכו הסליחות מעבר לעלות השחר בערב ראש השנה, אומרים בהן גם וידוי ונפילת אפים, אף שאין אומרים אותם בשחרית של ערב ראש השנה (מקוה המים ח”ג, סי’ לה).

בליל ראש השנה פותחים התפילה בפיוט ”אחות קטנה’, ובליל שני נוהגים לשורר את הפיוט ”חון תחון” או ’קדוש תבשר עךתף”(נהגו העם, חודש אלול ר”ה 1עשי”ת,אות כ).

בראש השנה ויום הכפורים נוהגים שהחזן או הסומך מתפללים תפילת עמידה בקול רם (שו״ע או”ח, ם׳’ תקפב, ט; דברי שלום ואמת ח”א, עמי 121).

 ויש שנהגו לנקד השי״ן בחיריק ”שהשלטון”(ילקוט שמ״ש או”ח, סי’ קסא).

פירוש: אומרים בקדישים ”לעילא לעילא מן כל בךכתא” (לפי ספרי, מערכת ר אות ט), כמו כן נהגו לחתום את הקדישים ב״עושה השלום”(מגן אבות או״ח, עמי רפט).

וכן: ”תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות״(יד ידידיה, עמי 46).

אילת השחר-הלכות ומנהגים-אלעד פורטל

עמוד 19