ארכיון יומי: 21 באוגוסט 2017


החלוצים….

קוסקוס- היסוד

הקוסקוסיאדה….

ער ט"ו באב חג האהבה

נפגשנו חבורה קטנה סבבא

קוסקוס האתר שעולה לגובה

ביוטבתא עם מצב רוח חובה……

 

היגיעה קבוצה קטנה ומכובדת 

שלום ונילי, חנה ובן זוגה

פילו אסף ואדרי מהסביבה

עליזה ושם טוב ודוד לידה

מילים דוד עייש, שאינו מזכיר את עצמו אך מופיע בתמונה…

בקרוב אפרסם תגובות החברים שנכחו במפגש הראשון – למעשה השני – בביתי 
אם יש למישהו התנגדות, אזי לא אפרסם את תגובתו…
התגובה תובא ככתבה וכלשונה…ללא תוספות או הערות ממני….
עצתי לכם, מי שמעוניין, קדימה לשמור…כי זו ההזדמנות האחרונה….
שילחו חומרים רבותי קדימה….
כמסו לאתר שלי…בנושא " קוסקוס אתר עם שורשים, שם תפורסמנה כל ההודעות לפי סדר כרונולוגי…

 

JUIFS ÉMIGRÉS ET IMMIGRÉS DANS LE PORT DE LIVOURNE PENDANT LA PÉRIODE NAPOLÉONIENNE P. FILIPPINI

JUIFS ÉMIGRÉS ET IMMIGRÉS DANS LE PORT DE LIVOURNE PENDANT LA

ממזרח וממערב כרך ד

ממזרח וממערב כרך ד

PÉRIODE NAPOLÉONIENNE

  1. P. FILIPPINI

L'annexion de la Toscane à l'Empire entraîne l'extension à l'ancien royaume d'Etrurie des mesures de police prises dans l'Empire contre les ennemis, c'est-à-dire, pour ce qui est de la guerre maritime, contre les Anglais. Il en résulte un contrôle très strict des entrées et des sorties des passagers, sous la forme d'un interrogatoire des passagers arrivés dans le port et de la délivrance de passeports et d'autorisations de séjour dans l'Empire, étant bien entendu que ces mesures concernent aussi bien les citoyens français que les étrangers, qui entrent dans le port ou en sortent. C'est à travers de semblables documents et les suppliques pré sentées par les sujets barbaresques et par ceux de l’empire ottoman, qui sollicitent l'autorisation de rentrer dans leurs pays respectifsque l'on peut se rendre compte des déplacements des Juifs entre le port toscan et le Levant et l'Afrique du Nord, aussi bien pendant la période napoléonienne que pendant la période antérieure, grâce aux détails fournis par les dossiers des personnes souhaitant entrer dans le port toscan ou en sortir.

[1] Le Ministre de l'Intérieur écrit, à ce propos, à son collègue, le Ministre de la Police générale, le 12 octobre 1809: "J'ai reçu la lettre que Votre Excel­lence m'a fait l'honneur de m'écrire le 6 de ce mois, et je m’empresse de lui transmettre, conformément à ses désirs, copie de celle que j'ai adressée, le 29 juillet der. au Préfet du département de la Méditerranée, touchant l'obligation imposée aux voyageurs au Levant et en Barbarie de se munir d'un passeport de Sa Majesté Impériale et Royale, contresigné par le Minis­tre des relations extérieures", Archives Nationales Paris (A.N.P.) F7 8852 dossier 8595; deux années plus tard, la lettre envoyée par le Préfet de la Méditerranée, Capelle, le 21 mai 1811, dans laquelle il demandait: "si l'induction, tirée par Mr le Commissaire général que l'admission d'un Etran­ger sur le territoire de l'Empire, autorisée par décision ministérielle, emporte avec l'autorisation du retour du même individu, ne porterait point atteinte aux ordres de Son Ex. le Duc Ministre de la police générale du 23 juin dernier portant qu'aucun individu, soit français soit étranger, ne peut s’em­barquer dans un port de France, sans un permis spécial de Son Excellence", est annotée ainsi: "toute introduction d'étranger dans l’empire comme tout embarquement quelconque doit être autorisé par une décision spéciale" (8 juin), A.N.P. F 8850 dossier 5683.

Les limites des renseignements fournis par ces documents sont évi­dentes en raison même des circonstances, dans lesquels ils ont été établis. Livourne, du fait de son annexion à l'Empire, est plongée dans une guerre maritime totale, qui prend la forme d'un blocus du port (de là, la rareté des bâtiments allant en Afrique du Nord ou en révé­rant), ce qui entraîne, par voie de conséquence, de graves difficultés économiques, qui touchent toutes les catégories sociales livournaises. Livourne perd, donc, son pouvoir d'attraction et, même, devient un foyer d'émigration. Il n'est, par conséquent, pas possible d'étendre à la période antérieure, comme à la période postérieure, les résultats d'ordre quantitatif obtenus pour l'époque napoléonienne. Mais, la ri­chesse des dossiers de la police nous permet de raisonner sur les motifs qui présidèrent aux entrées et aux sorties des Juifs non seulement pen­dant la période napoléonienne, mais encore sur la période antérieure et, partant, sur les structures socio-professionelles de l'immigration en provenance d'Afrique du Nord (pour le Levant, le peu de dossiers que nous possédons, nous interdisent d'analyser un mouvement migratoire d'importance, semble-t-il, plus réduite), sur les liens existant entre ces Juifs et la Communauté de Livourne (et, par là, sur les structures fami­liales), sur le problème très délicat de leur "toscanisation" et sur les effets de la crise provoquée par la guerre sur la vie de la Communauté de Livourne.

            De même les données fournies par un dossier sur les passagers d'un navire anglais, "Il Rinaldo", qui se rendait de Malte à Gibraltar, pris, en décembre 1809, par un corsaire français, "le Décidé", commandé par le capitaine Antoine Ytier, ont seulement une valeur indicative pour les déplacements des Juifs du Levant vers l'Afrique du Nord: "Io Calderón Semtôb, natif de Jérusalem, âgé de 26 ans, Rabbin, chargé par les Rabbins de Tabaria de faire des quêtes pour leur compte. Il se rendit d'abord à Alexandrie, et en partit il y a quatre mois pour Malte, où il recueillit 40 piastres: il avait l'intention de se rendre à Gibraltar, et ensuite dans les divers ports de Barbarie; 2° Cohen Joseph, de Bagdad, âgé de 56 ans, ayant un fils, juif indigent, qui mendie des secours avec les lettres de recommandation des Rabbins de Saffet, de Tabaria, de Constantinople et de Smyrne; 3° Kalam Joseph, d'Alep, âgé de 27 ans, il est dans la même situation que Cohen, il est muni d'une circulaire des rabbins de Jérusalem, et d'un rabbin de Tabaria. Nta Les papiers de ces trois personnages, au nombre de 25 pièces, ont été soigneusement examinées par le chef de la Synagogue de Livourne, qui a reconnu toutes les signatures". Dans la lettre, que le Commissaire général de Police, Oudet Ducrouzot envoie, le 12 janvier 1810, il écrit à propos de ces passagers: "Quant aux trois Juifs passagers, je crois devoir les laisser en liberté, sous la garantie de deux notables de leur religion, ils devront partir sur le premier bâtiment qui mettra à la voile pour la Barbarie ou le Levant", A.N.P. F 8844 dossier 2050.

בס"ד ליקוטים לפרשת שופטים ושוטרים מאת יצחק פריאנטה

פריינטה יצחק...

שופטים ושוטרים  תתן לך בכל שעריך אשר ה" אלוהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק [טז\יח] אומר אהבת חיים שופטים ושוטרים צריך להיות נאמנים לשם ,ואם חס ושלום לא נאמנים אז יהיה חסר להם מהשופט [אות פ] ומהשוטר [אות ר] אז נקראים שוטים ,והאותיות [פר] הם אותיות [רף] מלשון וירף ממנו וקל להבין ,ולכן אדם צריך להיות גם שוטר ושופט על כל אבר ואבר מרמ"ח אבריו ,ושס"ה גידיו ,וזה שאומר תיתן לך דווקא בכל שעריך אשר השם נותן לך לשבטיך ושפטו את העם שהינו אברים וגידים משפט צדק .  שוטרים ושופטים כאלה מחריבים עולמות לכן אנחנו חייבים לכוון בתפילת 18 כשאומרים השיבה שופטינו כבראשונה שהק"ב ייתן לנו שופטים ושוטרים  נאמנים וצדיקים  מוסיף אהבת חיים עוד שופטים ושוטרים תיתן לך ראשי תיבות [שתול] רוצה לומר יהיה דיין על עצמו שידין דין אמת לאמתו וזה שאומר והיה כעץ [שתול]על פלגי מים דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר פריו ייתן בעתו  דהיינו שלוש תפילות, ועלהו לא יבול ,שלא ימות בלא זמנו ,וכל אשר יעשה יצליח ,כל ימיו ברוחניות ובגשמיות.

שופטים ושוטרים אומר אור החמה מלמד שמושבים דיינים לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר [רש"י]  ולא ידעתי פרושו, כיוון שמנינו בית דין בכל עיר ועיר הרי בתי דינים רבים בכל שבט ושבט ,אולי בא לומר שאם הייתה עיר אחת לשני שבטים כירושלים שיש בה חלק ליהודה ובנימין שיושיבו בה שני בתי דינים [הרמב"ן]  וכן כתבו התוספות [סנהדרין [טז] ומכאן מקור מפורש לשני רבנים ראשיים בארץ ישראל אחד ספרדי ואחד אשכנזי ,וידוע מה שכתוב בספר שיחת חולין שרוב האשכנזים הם משבט בנימין ולכן חותמים[הקטן] ורוב הספרדים משבט יהודה ולכן חותמים [הצעיר] וזה [רמז הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום] במוסגר וזה לשונו : אליה גילה בעל מגלה עמוקות שאותם  המאה [משבט בנימין] הלכו וישבו במדינת רומי ואשכנז ולפי זה יהודי אשכנז ואיטליה הם משבט בנימין במדרש תלפיות ערך גימטראות בשם ספר כוח ה" וזו לשונו:  ושמעתי מרבי שרוב האשכנזים משבט בנימין הקטן מהשבטים על כן משתמשים הרבה במספר קטן .[ ולא בחנם קראה רחל לבנימין בן אוני ,ולבה ניבה ולא ידע מה ניבא על השואה] ובספר שבט יהודה כתב שבחורבן בית השני היה קיסר ברומי שהיה מושל בכל העולם ולקח ארבעים  אלף בעלי בתים משבט יהודה מירושלים ומהערים סביבותיה ועשרת אלפים  משבט בנימין ומן הכוהנים ושלחם לספרד ורוב שבט בנימין והכוהנים ומעטים מבני יהודה הלכו לצרפת באופן שכל היהודים אשר במלכותך [בספרד] הם מזרע המלוכה ולפחות רובם משבט יהודה ואיך ייפלא אדוננו אם תמצא משפחה מיוחסת לדוד המלך .ולכן בהיפרד יונתן מדוד אמר לו : [השם יהיה ביני ובניך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם  [שמואל א\כ]וראה שזה פלא ! כי ראשי תיבות ובין זרעי ובין זרעך [וזוז] [ווזווז] והוא כינוי ידוע לאשכנזים פה בארץ ,ויונתן שהיה משבט בנימין ציווה לדוד שהוא משבט יהודה שהשם יהיה בינינו ובין זרעו עד עולם שלא נבגוד איש באחיו .

כי תצא למלחמה על אויבך  ורקאיתה סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה" אלוהיך עמך המעלך מארץ מצרים [כ\א] אומר אהבת חיים כי תצאלמלחמה על אויבך, סופי תיבות[ אלהיך]  כי השם אלוקיך הולך עמכם להילחם לכם ,לכן לא תירא

 

מהם ,וזהו שכתוב כי השם אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים ,ושם נאמר בפרוש השם ילחם לכם ,וראו זאת בברור .כמו כן ילך עמכם בכל המלחמות, כמו שכתוב כאן כי השם אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם

בכל שעריך אומר ילקוט שמעון [שעריך] נוטריקון שינים/ עיניים/ רגלים/ ידיים/ כרס / שאותם השערים שיש באדם לא יפגע בהם, שלא יאכל משוד עניים, ומגזל ומחמס ,[עניים] שלא יסתכלו במה שאינם שלו, והאדם יהיה שופט ושוטר לעצמו. צדק  צדק תרדוף. אפשר לרמוז על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש על פי כי מלאכיו יצווה לך. דשני מלאכים עשה הקב"ה עם האדם להורותו ולהזהירו בכל יום ויום ללכת בדרך ישרה. כשהוא קם בבוקר ממיטתו ופקח עיניו אומרים לו לנוכח יביטו עיניך. פתח פיו לדבר. אומרים לו נצור לשונך מרע, קם ללכת. אומרים לו פלס מעגל רגליך. אי שמע להו מוטב ואי לא שבקין ליה ואזלין והשטן עומד על ימינו לשטנו. והנה מי שיראת ה" נגד פניו באמת ומקיים דברי חכמים וכשומעו דברי הזוה"ק. יקשרם על לבו ויעשה עטרה על ראשו וידע נאמנה בוודאי גמור שהמלאכים הם עמו והם מזהירים אותו. וצריך לשמוע יצה"ר וחיילותיו. אך כשלא ישמע להם הם בורחים ממנו. ומיד נמסר ביד יצה"ר ועושה בו כרצונו.

לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים [טז\יט]  אומר שמנה לחמו 3 אזהרות כנגד 3 דיינים לדיני ממונות ומלקות ,וכנגד 3 מיני  דינים שבית דין דנים, בין דם לדם ,ובין דין לדין ,ובין נגע לנגע, וכנגד 3 מיני עונשין שבית דין דנים ,דיני ממונות \דיני מלקות\ ודיני נפשות ולא תיקחשוחד סופי תיבות [אחד], כי כל המקבל שוחד נעשה לבבו אחד עם הבעל דין ממי שקיבל השוחד, וכמו שאמרו רבותינו[כתובות קה/ג] למה נקרא שוחד ,שהוא חד , שהמקבל והנותן נעשו שניהם בלב אחד, ואי אפשר עוד שלא יטה את הדין, לכן האותיות שאחד שחד הם תטה ,כי אחד שקיבל שוחד הוא מטה את הדין .

לא תטה משפט ולא תקח שוחד אומר ליקוטי אליהו אדלר דורשי רשומות אמרו, שאחר אותיות שחד– יש אותיות [תטה]. רמזו בזה, שאחר שחד יבוא תטה. ויש להוסיף עוד, שהאותיות קודם שחד הן [רגז] וגם [גזר], כי על ידי השוחד יש ח"ו רוגז, ואחר כך גזרה ח"ו.

לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל  [יז/כ] אומר שמנה לחמו הפסוק מתחיל ומסיים באות [ל] אומר שמנה לחמו רמז שהמלכות נקנית בשלושים מעלות [אבות פו\מו],וכמו שה [ל] הוא גבוה מכל האותיות ,כמו כן צריך שהמלך יהיה גבוה מכל העם במעלותיו ובאיכותו , כמו שכתוב אצל שאול [שמואל א ט\ב] משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ובכל זאת לא ירום לבבו, וכמו שהלמד הוא באמצע ה א"ב כמו כן יהיה המלך באמצע העם ,וכל העם סביבו .ולהורות גם כן שהמלך צריך ללמוד תמיד את התורה ,כמו שכתוב וקרא בו כל ימי חיו למען ילמד ליראה את השם אלוהיו ,לכן כל זרע המלוכה יצאו מיהודה ששמו עולה [ל], גם מן אברהם ראש האומה עד צדקיהו מלך יהודה אשר הוא היה האחרון למלכי יהודה היו[ל] דורות.

ולבלתי סור מן המצווה אומר שמנה לחמו  סור מן המצווה. סופי תיבות [הנר] ,כי המצוות נקראו כמו שכתוב  [משלי ו\כג] כי נר מצווה , כמו שכתוב [ תהילים קלב\יז] והמלכות נקראת נר כמו שכתוב ערכתי נר למשיחי אם תשמור את נר המצווה ,אז אאריך לך גם נר המלכות ,כמו שכתוב למען יאריך ימים על ממלכתו.

אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלוהים אחרים ומת הנביא ההוא [יח/כ] אומר שמנה לחמו ההוא בגי" זהו נביא ישמעאל אך הנבים הפסוק מתחיל ב[א] ומסיים ב[א] לומר על אלו שבאים להכחיש אחדות הבורא יתברך ,ייקח הקב"ה  לעתיד את נקמתו מהם ,ואז יכירו ויודו כל יושבי תבל כי השם אחד ושמו אחד.

שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה" אלוהיך נותן לך לרשתה  [יט/ב]  אומר שמנה לחמו   שלוש מלא [ו] לרמוז שלעתיד יבדיל ששה ערים ,כמו שאמר וייספת לך עוד שלוש ערים  על השלוש האלה ,שלוש ערים ,אותיות [שערי שלום] אף על פי שלעתיד יפתח לנו שערי שלום וישמרנו מכל רע ,מכל מקום נצטרך להבדיל גם אז ערי מקלט ,לפי שהוא מצווה מהתורה, והמצוות לא יבוטלו.

צדק צדק תרדוף  למען תחיה וירשתה את הארץ אשר ה" אלוהיך נותן לך [טז\יט ]אומר רבינו בחיי  על דרך הפשט יזהיר שיצדק האדם במעשיו ובדבריו ,כי אלה הם דברים שאפשר לו לאדם להרע לעצמו ולאחרים ,ועל כן בא כפל הלשון ,וכל הצודק בדבריו אות ומופת על צדקת מעשיו, ועל כן ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בדיבור ובמעשה ,כעניין שכתוב [צפניה ב] שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב.

ועל דרך הקבלה מוסף רבינו בחיי  צדק צדק תרדוף צדק המקבל מצדק תרדוף כשתשפוט צדק בבית דין שלך, כפי שכתוב [שמות טו] תיפול עליהם אימתה ופחד ,אימתה[הא] אחרונה שבשם המקבלת מפחד .וכן תמצא בספר הבהיר ,מאי צדק צדק תרי זימני, אמר ליה דכתיב [שמואל ב/כב] מנוגה נגדו, צדק ראשון צדק ממש ,זו שכינה ,שנאמר[ישעיה א]צדק ילין בה ,מאי צדק שני זה צדק שהוא מפחיד הצדיקים, והאי צדק הוי כובע ישועה על ראשו, ואין ראש אלא אמת, שנאמר [תהילים קיט] ראש דברך אמת ,ואין אמת כי אם שלום, שנאמר [מלכים ב/כ] אם שלום ואמת יהיה בימי ,עד כאן .ומטעם זה מצאנו חכמי האמת שקורין לאדם המתגייר הבא לחסות תחת כנפי השכינה [גר צדק]

חלק כחלק יאוכלו לבד ממכריו על האבות [יח/ח]אומר רבינו בחיי בעניין חילוק המשמרות תראה ענין נפלא כיון שהיו הכוהנים כולן כאחד זוכים בכל הנתון להם ואוכלים חלק כחלק ,האבוד וגדולי העולם שהיו בימי דוד ושלומו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותם למשמרות שיהיו מתחלפים בכל שבוע ושבוע ,ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה הטעם שחילקו אותם לעשרים וארבע משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמר בשום צד וענין ,והוא שאמר [בסוף מסכת- סוכה נו] במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה ,אבל דע והבן כי הכוהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה ,וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדים ומקלסים לקב"ה ,כן חילקו האבות את הכוהנים למשמרות לעבוד עבודתם ,ותקנו ארבעה ועשרים משמרות כנגד שלוש כיתות של מעלה שכל אחת מהם ארבעה ועשרים ,כנרמז בספר הבהיר ,והיו המשמרות קבועות ,כי כן של מעלה קבועים כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפים וחוזרים חלילה כי כן למעלה הקב"ה הוא בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם ,והיו מברכים כל משמרת היוצא ,מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות ,כי כן של מעלה אין בניהם קנאה ושנאה אלא אהבת שלום ורעות .והנה העניין בחלוקת המשמרות עצה ייעוצה הייתה מהאבות שבימי דוד ושלומה נעשה בכוונה ידועה וחוכמה נפלאה.

לא ימצא בך מעביר בו וביתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ורורש אל המתים [יח/י] אומר רבינו בחיי והינה זה מחוכמת התורה העולה על חוכמת הכוכבים והמזלות שציותנו במצוות השבת אשר כוכב שלו שבתאי שנעשה בהפך מכל זה ,כי החכמה הזאת סיבה גדולה לתחלואי הנפש ,וחוכמת התורה להם תחבושת ורטייה ,החוכמה הזאת אסרה אכילת הבשר ביום שבת ולמעט במאכלים ,ואנו נצטווינו שנתענג ביום השבת לאכול בשר ולשתות יין וכל דבר שיערב לנו ,שנאמר [ישעיה נח] וקראת לשבת עונג, החוכמה הזאת אסרה התשמיש ואנו עיקר עונה בשבת ,שנאמר [תהילים א] אשר פריו ייתן בעתו ,החוכמה הזאת תלביש שחורים ואנו נלבש ביום השבת מלת וצבעונים שנאמר [ישעיה נח] וכבדתו מעשות דרכיך, והם המלבושים הנכבדים ,שכן רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי ,וברוך אל עליון אשר חנן אותנו דעה והשכל בידיעת תורתו ומצותיו ומנע אותנו מלטעות אחר הכוכבים והמזלות ,הוא שאמר [דברים ד] ופן תישא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ,והנחילנו המצות לזכותנו בהם ולהיות לנו בשומרם עקב רב.

וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל-המתים [יח\יא] אומר הרב יהודה פתיה בספרו מנחת יהודה הרוחות מספרות יש לשאול, הואיל ואסרה תורה לדרוש אל המתים, אם כך, היכי שאל שמואל מאביו על מעות היתומים, כנזכר [בברכות יח\עב]. והיאך היה מהרח"ו מייחד ומשתטח על קברי הצדיקים, ושואל כמה דברים. וכיוצא בזה נזכר גם כן בזוהר [אחרי מות דף ע\עב,] בזמן שהעולם בצער ר"ל ,ואיך התיר האר"י ז"ל, לשאול את הרוח הנכנס באדם ,את כל מה שירצה לשאול ממנו, כנזכר בשער רוח הקודש [דרוש א] ויש לפרש, כי מה שאסרה תורה לשאול מהמתים, הוא כמו שכתוב [בסנהדרין סה\ע"ב].דתניא, ודורש אל המתים. זה המרעיב עצמו, והולך ולן בבית הקברות, כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכן פסק בשולחן ערוך, יורה דעה,[קעט\יג] ועיין שם בהגה שכתב, יש מתירים לשאול מן המת אפילו אחר שמת, אם אינו משביע את גופו רק את נפשו.

כי יקום עד חמס  באיש לענות בו סרה [יט/טז] אומר שמנה לחמו עד חמס    בגי" סמאל אדום ,שהוא שר של אדום .באיש ,אלו ישראל לענות בו סרה   ,שסרו מן התורה ,על כן הוא מבקש לענותם בייסורים ולהרסם בלי חמלה ,לענות בו סרה אותיות [על סנו בתורה]  לעונות הסרב,[על הסרבנות] ,רוצה לומר שיקטרג עליהם ששנאו ומאסו בתורה ,ושסרבו לקיים מצות השם יתברך ויש להם סרבנות בעבודתו יתברך.

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראתה אליה לשלום [כ\י] אומר מדרש תנחומה וקראתה אליה לשלום. אמר רבי לוי, שלושה דברים עשה משה והסכים הקב"ה על ידו. ואלו הן: כתיב: פוקד עוון אבות על בנים [שמות לד\ז]. ומשה אמר, לא וימתו אבות על בנים [דברים כד\טז]. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר¨ואת בני המלכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, לא יומתו אבות על בנים. והשנייה, כששבר הלוחות. ואחת, בימי סיחון ועוג. אמר לו הקב"ה, לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו. ומשה לא עשה כן, שנאמר: ואשלח מלאכים [דברים ב\כו]. אמר לו הקב"ה, חייך, עשייתה כראוי, שאני מסכים על ידך. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראתה אליה לשלום. וקראתה אליה לשלום, בשלום אין כתיב כאן שיהיו יוצאים לשלום ונכנסים בשלום. שאבנר ואבשלום שכתוב בהם בשלום, לא חזרו. ומשה שאמר ליתרו לך לשלום [שמות ד\יח] הלך וחזר.

כי תצור אל-עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי אדם עץ השדה לבא מפניך במצור [כא\יט] אומר רבי סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם כבר ביארנו בארוכה

ובהרחבה בספר ארזי אל הדמיון בין האדם לעץ השדה, עיין שם. ויש להוסיף נופך, והוא כי כמו שהאדם אם זכה והוא חכם מחכמי הדור, אזיע בני דורו זוכים ומתבשמים מריח תורתו, כמאמר הכתוב [שה"ש ה] לחייו כערוגות הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, כן הקטורת שהיא רובה ככולה מעצי השדה המביאים ריח טוב ונאה, וריחה נודף למרחוק, כמו שכתוב על אותם העזים שהיו מתעטשות מריח הקטורת. גם הכלה שבירושלים לא הייתה צריכה להתבשם, כי הייתה מתבשמת מריח הקטורת. והיה ריח הקטורת הולך עד יריחו בזמן שבהמ"ק היה קיים. וידוע כי הקטורת היא מעץ השדה. וזהו הדמיון בין האדם לעץ השדה. גם התורה נקראת קטורת, שכן תמצא קטורת [ והאות ק במ"ק] עולה בגי" [תורה] . וכמו שהקטורת המורכבת מעצי השדה היא מכפרת, כן התורה הנלמדת על ידי האדם הישראלי היא מכפרת כל חטא עוון ופשע.

והוריד זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל [כא/ד] אמר רבינו בחיי

ועל דרך המדרש בעגלה ערופה אמר הקב"ה תבוא עגלה בת שנתה ותיערף במקום שאינו עושה פרות לכפר על הריגתו שלא הניחו לעשות פרות. דורשי חמורות אמרו ,לכך הצריכה תורה עגלה שלא נעשה במלאכה והנחל שלא נעבד ולא נזרע ,כדי שלא תכיר העגלה אותו, ושלא יהיה שם דרך סלולה ולא תרצה לצאת מהנחל ,והיו הכוהנים מכין אותה על עורפה כדי שתצא מן הנחל ,זהו שכתוב וערפו שם את העגלה בנחל, ומתחילה היו זקני העיר רוחצים את ידיהם על העגלה ואומרים ידינו לא שפכו ,את הדם הזה והיו הכוהנים אומרים כפר לעמך ישראל וכפר לשון גילוי הוא ,שיגלה להם הרוצח. אם היו ישראל שבאותו דור זכאים הייתה העגלה הולכת עד בית הרוצח  והורגים אותו שם ,זהו ונכפר להם הדם, כלומר מתגלה להם הרוצח, ואם לא היו זכאים והעגלה לא הייתה הולכת מכים אותה בקופיץ ממול עורפה ועורפים אותה שם ,והכוהנים אומרים כפר, לשון כפרה ,ואז הקב"ה מכפר זהו ונכפר להם הדם. .[אומר רבינו בחיי ששמעתי כי בנבלת גוף העגלה נעשה תולעת בדרך הטבע שהולך והורג את הרוצח כאשר הוא שם והנה זה מאצילות שר הנחל והיא מנפלאות סטרי הטבע]  .

ידנו לא שפכו את הדם הזה [כא\ז] אומר הרב אליהו אדלר בספרו ליקוטי אליהו התורה כתבה [שפכה] בה"ה במקום [שפכו] בואו. ללמדנו שיש חיוב לתת 5 דברים לאורח עני: לבוש\אכילה\שתיה\לינה\לויה. לכן אומרים זקני דין : ידינו לא שפכה את הדם הזה- לאשפך ה", שלא החסרנו ממנו 5 דברים אלו.

ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני השם [כא/ט] סוף הפרשה והפסוק האחרון אומר רבינו בחיי ואפשר לפרש גם כן כי הכתוב הזה הבטחה לעתיד, יאמר אם תעשה הישר בעיני השם אתה תבער השופך דם נקי ,כי בזכות זה תקרב הזמן העתיד שתפסק כל רציחה וכל מלחמה מן העולם ,כמו שהבטיח הנביא שיפסקו המלחמות ,הוא שאמר [ישעיה ב] וכתבו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ואז תרבה המנוחה והשלום בעולם לישראל שהם עם מיוחד ונקראים שולמית ,שנאמר [שיר ז]  שובי שובי השולמית , ויזבחו לשם המיוחד שנקרא שלום ,שנאמר [שופטים ו] ויקרא לו השם שלום ,ויקריבו העולות והשלמים בעיר שנקראת שלום שנאמר [בראשית לג] ויבא יעקב שלם ,ויזכו לשלמות הגוף והנפש בקיום התורה שכולה שלום ,שכן אמר שלומו [משלי ג] דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

י  צ  ח  ק    פ  ר  י  א  נ  ט  ה

משפחת אפרתים – גדולי משפחת אשת רבינו שלמה פינטו-תולדות שושלת הזהב לבית פינטו

משפחת אפרתים

גדולי משפחת אשת רבינו שלמה פינטוכתר קדושה

״ואעשך לגוי גדול" – 123/ ר׳ חיים בן עטר הראשון – 124/ ר׳ שמואל דא אבילה – בעל"כתר תורה" ו״אוזן שמואל" – 126/ סבלו הרב של ר' שמואל

  • 128 / "רב אד׳׳א" – תולדות הגאון הנורא ר׳ אליעזר דא אבילה – 130/ תאב ואוהב לפקודי ה׳ ־ 131 / לענין כזה די במקלי! – 132 / הטועם את דבריו היה בפיו כדבש מתוק ־ 133/ אני הוא המהרש״א – 134/ כוותיה דרב אד״א נקטינן – 135/ דמיונו כאריה – 136/ זה האיש מרעיש הארץ -137/ ״נהר – דעה" עולה על גדותיו – 138/ כותב על השלחן… – 140/ פטירתו מן העולם – 41 ו / חתנו ר׳ שלמה דא אבילא – 142/ שלשת בניו של ר' שלמה
  • 143/ סיפור השתלשלות הדפסת הספרים"תקפו של יוסף" ו״עוז והדר"

145 / תולדות הגאון הנודע ר׳ יוסף אלמאליח בעל שו״ת "תקפו של יוסף" – 148 / זרי תהילה – 150 / עדות ר׳ יעקב טובייאנא – 151 / עד שכמעט לא היו יכולים לראות פני קדשו! – 152/ רבנות סאלי וגיברלטר – 153/ ויהי ה׳ את יוסף – 154/ נחל נובע דבש וחלב – 156/ זרעו לברכה – 156

משפחת אפרתים

גדולי משפחת אשת רבינו שלמה פינטו –

״ואעשך לגוי גדול״

דרכו של עולם, למעט הונו ולהכחיש אונו, של הנודד מארץ מכורתו.

כאילן הנעקר מיניקתו, שפירותיו נושרים, עליו נובלים, וקומתו שחה – כך אותו נודד, המהלך בודד.

בגלותו, לא רק שבניו אינם אתו, וממונו מתמעט מטלטול הדרכים, אלא גם שמו מתמעט, כי מי יכירנו חוץ למקומו.

לפיכך הוצרך הקב״ה לתת הבטחה נאמנה לאבינו אברהם, שבעת צאתו מבית אביו, מקום הולדתו, לא די שלא יגרע ממנו מאומה, אלא להיפך יעלה ויצליח דווקא בדברים אלו, בניגוד גמור למנהג העולם. כאמור לו (בראשית יב,ב): ״ואעשך לגוי גדול״ – היינו, ירבו צאצאיך, כשתילי זיתים סביב. ״ואברכך" – ממונך יבורך בברכת שמים, וירבה בכפל כפלים. ״ואגדלה שמך״ – שמך, האמור להישכח בהיותך נע ונד, יתפרסם בכל העולם. וכמידתו של בורא עולם, הוסיף לו בעין טובה: ״והיה ברכה״ – שיהיו הברכות נתונות בידו, ומעתה יברך את אשר יחפוץ, (על פי רש״י שם).

אף אנו נאמר, כי למעין בחינה זו, זכה רבינו שלמה פינטו זצ״ל. שהרי בנדידתו למרוקו התברך בשלשת הדברים האמורים: פריו נבט, זרעו התרבה מאד בארץ נדודיו, ואדרבא דווקא שם, הרחק מארץ מכורתו, פרח והתקיים בטהרה עד ימינו. ממונו התברך, הונו גדל עשרת מונים, ובבואו למרוקו הצליח מאד במסחרו והתעשר, עושר שפיאר את בעליו. שמו הטוב, גדל על פני כל הארץ, צדקו כנגה יצא, ושמו התפרסם בכל קצווי מרוקו. אכן גולת הכותרת היא, אותה תוספת מיוחדת של ״והיה ברכה״, בה זכה, ומכוחה החזיק זרעו אחריו במסורת הברכות, לברך את עם ישראל בברכת הצלחה וישועה.

כבר עמדנו בפרק הקודם, על הנסיבות שהביאוהו לגלות מארץ הולדתו למרוקו הרחוקה, לשם נדד עפ״י הזמנת רעו וידידו הצדיק רבינו כליפא בן מלכא. כאמור לעיל, בהגיעו למרוקו פנה לעיר אגאדיר, שם התגורר ידידו, ובה נשא את אחות ר׳ כליפא, הצדקנית מרת שמחה לאשה.

הערת המחבר : בספר שנות חיים הו״ר עמי י״ג, כתב, שביד ידידו דוד בן יעקב קורקוס, ישנו מכתב בכתב ידו של ר׳ כליפא, בכתיבה טיטואנית, בלשון לאדינו, ובו מספר על כך.

טרם נמשיך לספר על תולדות חייו של ר׳ שלמה, נעמוד קימעא על צור מחצבתה של אשתו, ושל גיסו – אחיה, רעו וידידו ר׳ כליפא בן מלכא – הרכב״ם. נרחיב גם בפועלו של הרכב״ם, אורחותיו, ומשנתו הרוחנית. סקירה זו תלמד אותנו גם על יחוסו הרם של בנו – ר׳ חיים פינסו הגדול מצד אמו, וממנה נסיק כיצד התעבר שורשם החסון של צדיקי המשפחה, שכן מכאן ואילך השתלב בקרבם גם גוון הצדיקים לבית בן עטר, דא אבילה, ומלכא.

ר׳ חיים בן עטר הראשון

רבינו כליפא בן מלכא, פנינה בוהקת במשפחת אפרתים היה. מצד אמו התייחס למשפחת בן עטר המפוארת, מן העתיקות והמיוחסות בשושלות רבני מרוקו.

אבי משפחת בן עטר היה, הרב המפורסם, נודע בשערים שמו, המפואר, החסיד, העניו, ר׳ חיים בן עטר הראשון. מקום מגוריו בעיר סאלי, בה נולד וחי בין השנים ת-ת׳׳פ (בערך). בצעירותו קיבל תורה מפי השדרי״ם, הגאונים מפורסמים, מגדולי ארץ ישראל: ר׳ אלישע אשכנזי זצ״ל, ור׳ חייא דיין זצ״ל. גאון בתורה, ועתיר במעשים טובים, היה ר׳ חיים, חכמי דורו תארוהו: ״זה האיש ירא ה׳, כתר ציץ נזר קודש התורה מוכתר, ובעטרת צבי פאר המעשים מעוטר״.

ר׳ חיים נחשב לאחד הגאונים שהניחו את הבסיס לפריחת חיי התורה בכל ארצות המערב, וכך היללוהו:

״איש חיל, רב פעלים, מקבציאל ואיתיאל, הזקן – זה קנה חכמה, ונעלמה מעיני כל חי, נושא הון התורה והמצות, שמו הטוב מפורסם בכל מחנות העברים, שר וגדול בישראל״.״גדול דעה, רב ועצום, שלא היו בדורנו כמעט גדול ממנו בחכמה יבמנין, הרב הגדול והקדוש״.

ר' חיים עמד בראשות ישיבה בעיר סאלי, ומבחירי תלמידיו היו: נכדו ר׳ חיים בן עטר בעל ה״אור החיים״ הקדוש, וחתן בנו, ר׳ שמואל דא אבילה זצ״ל.

ר' חיים סבל יסורים מרים כלענה, צרות ורדיפות הקיפוהו מכל עבר, וכמה פעמים נאלץ לגלות ממקום מושבו, מעיר לעיר. אולם למרות הכל, לא פסקה ישיבה ממעונו, ובכל מקומות גלותו, גלתה ישיבתו עמו.

התמדתו בלימוד התורה היתה לשם דבר, ובתשוקתו הגדולה אליה, לא עבר עליו חצות לילה בשינה. לילה לילה היה קם קודם חצות, מקונן בבכיות נוראות על חורבן בית המקדש, ולאחר מכן הוגה בתורה בקדושה וטהרה עד עלות השחר. משגדלו נכדיו, היה מלמדם תורה בשעות אלו, ומחנכם למסור נפשם עליה.

ר' חיים נפטר לבית עולמו בשנת תפ״א.

בנו של ר׳ חיים היה, הגאון הצדיק ר׳ משה בן עטר, מחכמי סאלי, (חתנו ר׳ שמואל דא אבילה מביא בספרו אוזן שמואל דרוש א׳ את אשר הקשה לו חמיו ומה שהשיב). על שלשה מילדיו – בן, ושתי בנות, ידוע לנו:

בנו האחד ומיוחד, הרי הוא, עיר וקדיש, הרב החסיד, רבינו חיים בן עטר, בעל ה״אור החיים״ הקדוש, המפורסם לתהילה בכל קהילות ישראל, ושמו מוזכר בסילודין בפי כל.

קורות חייו ידועים לכל, לכן לא נעסוק בם, ונציין רק פרט אחד הנוגע לספרנו. בעת נדודיו מפני נוגשיו, שהה תקופת מה בעיר מוגאדור. בהיותו שם, הסתגר בחדר מבודד באחד מבתי העיר, בו שקד על תלמודו בקדושה וטהרה כדרכו. לאחר כמה שנים התגורר בבית זה נכד אחותו, הרי הוא רבינו חיים פינטו הגדול זצ״ל. ומכאן ואילך התגוררו בו צדיקי משפחת פינטו לדורותיהם.

אוירת קדושה אפפה את החדר המיוחד בו עסק האור החיים בתורה, וצדיקי משפחת פינטו הרבו גם הם להתבודד ולהתקדש בו, בעת עסקם בתורה ועבודת ה׳. מאב לבן עברה המסורת על חדר זה, ובו נולדו בני המשפחה לדורותם. חדר זה עודנו קיים גם היום.

בתו האחת (ככל הנראה, היא ואחותה היו גדולות מאחיהם ר׳ חיים), היתה אשת הגאון הצדיק ר׳ שמואל דא אבילה זצ״ל, ובתו השניה היתה אשת אחד מבני משפחת בן מלכא, אמו של ר׳ כליפא בן מלכא, עליו יסופר בפרק הבא.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 81 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031