ארכיון יומי: 2 ביולי 2012


השירה היהודית העממית – לערובי-תמננית אזזהו בגנאיים ייחלתי לעלצון במנגינות

תמננית אזזהו בגנאיים

ייחלתי לעלצון במנגינות

 

תמננית אוזהו בגנאיים אוטאר לעוד

ייחלתי לעלצון במנגינות מיצרי העוד

 

פי ערצא מפררצא מן וורד זראבי

בתוך בוסתן מוצע בשטיחים ופרח ורוד

 

וורוואייח וובכור מן לקמאיירי עוד

ניחוחות וקטורת, מעוד סוגי יינות ועוד

 

ווקראעי מסקולין מןכייאר שראבו

ובקבוקים ממורקים במבחר משקאות

 

וננפיסא ומוממו ענדי בעדא מערוד

היולדת והתינוק אצלי מוזמנים כבר

 

כיף משמום לוורד באיין צחאבו

כמו זר פרחים, בין ידידיו מעוטר

 

וללי דכל יקול מבארכ מסעוד

וכל הנכנס יאמר, מבורך ומאושר

 

וונוואזבוה, עקבאל פרח תראבי

ונשיב לו, בקרוב בשמחות קטני הילדים

 

וועקבאל ענדכום ייא כוואני ווחבאבי

ובקרוב גם אצלכם, אחים ידידים.

השירה היהודית העממית – לערובי-אלף סלאם ווכלל סלאם אלף שלומות וכל שלום

 

אלף סלאם ווכלל סלאם

אלף שלומות וכל שלום

 

אלף סלאם ווכלל סלאם בכמסא

אלף שלומות וכל שלום בסימן חמש

 

עלא ננפיסא ומוממו מול אזזין לפאסי

על היולדת והתינוק ויופיו מהעיר פאס

 

שופ ייא לחבאב מא חלאהא גלסא

הביטו ידידים, מה מתוקה חגיגה זו

 

תסמע גיר כוד האכ עממרלי כאסי

כאן תשמע רק, קח ומלא לי כוס זאת

 

תחת סי צזר לים חראר, פי ווצט לערסא

מתחת לעצי הלימון גזעיים, בתוך גן ורטב

 

ווריחת ליאסמין ווזזהאר, תחיי למגאסי

ריחות יסמין ופרחים, יעוררו מעלפון רב

 

ווכלליני נתפדדא פמוממו, חתתא ייטיב נעאסי

והניחו לי לערוג לתינוק, עד ששנתי תערב

 

ייא האדוך דדאייזין, גלבי סאר סתאת

ואתן החולפות על פני, ולבבי הפך לשברים

 

ווררוח פנאת, ככפו רזילכום

ונפשי כלתה, זרזו רגליכן

 

ווילא כונתו בנאת פאס למולועאת

ואם הנכן בנות פאס ואהבה בלבבכן

 

אזיוו נגוללכום מא יצלאח ביכום

בואנה אלי, ואגידכן עצות לטובתכן

 

לעוד מעא ררבאב, ווכאס לכמר ישקיכום

כי רק העוד והנבל, וכוס היין ירוו צמאונות

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 80

בה"ו – התקע"ב

בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הנגיד רבי משה בן שלמה הי"ו צרולייא בתורת עדות גמורה בזו הלשון ששם נמצא ושם היה אוקית די פאס נתפסו כבוד הרב אליהו בן כבוד הרב מימון הכהן וכבוד הרב שלמה בן כבוד הרב ה"ן אלבאז עלא סבת אותו הגוי שנמצא שיכור דהיינו צאפיד שר העיר אלמכאזנייא וקברו לגוי הנזכר ודכלוה ללחבש ואחר כך קאל שר העיר הווא ולכתאיב דלמלך ירום הודו ששם נמצא כעת וקאלולו תסקיר אס כון די עטאך מאחייא וואזבהום הגוי הנתפס וקאלהום בזו הלשון אלחאזאן שלמה ולחאזאן אליהו.

תכף סאפד שר העיר למכזאנייא ווזבוקדאמו כבוד הרב שלמה הנזכר וכבוד הרב אליהו הנזכר ורזע שר העיר הנזכר הווא ולכתאב הנזכרים וקאלו לגוי הנזכר הנתפס וואס האדון הומא די עטאוויך מאחייא אוו גירהום וואזבהום  וקאלהום האדון הומא בגירי סיך ובקאוו יועד אלגויט הנזכר ויסקרו פיה וקאלהום כזו הלשון מא כאן גיר אלאה מא עטאווני מאחייא דון האדו ולא גידהום עד כאן סיים עדותו.

וקיבלנו הכדחזי וחתמנו הכא תמ"ת והיה זה בראש חודש אייר שהוא חודש זו שנת התקע"ב ליצירה וקיים.

יעקב בן חיין ס"ט – מסעוד בן יתאח סי"ט.

תרגום תעודה מספר 80

בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הנגיד הרב משה בן שלמה המכונה בן צרולייא בתורת עדות גמורה וברורה בזה השלון : ששם נמצא ושם היה בזמן שנתפסו רבי אליהו בן מימון הכהן ורבי שלמה בן אהרן המכונה בן אלבאז אודות אותו הגוי שנמצא שיכור ושר העיר שלח משרתיו ושוטריו ותפסוהו והכניסוהו לבית הסוהר ואחר כך אמרו לו שר העיר ומזכיר המלך ירום הודו שנמצא כעת בעיר תודה מי נתן לו היי"ש.

והגוי הנתפס השיב ואמר בזה הלשון החזן שלמה והחזן אליהו. ותכך השר שלח משרתיו שוטריו והביאו לפניו רבי שלמה ורבי אליהו. וחזר שר העיר הוא והמזכיר הנזכר ושאלוהו לגוי הנתפס. בנוכחותם אם הללו שנתנו לך היי"ש או אחרים בלעדם והוא השיב ואמר כי רק הם בלי ספק והוכיחוהו לגוי הנזכר.

וחקרוהו ועמד בדבריו בזו הלשון אין כה' ולא נתנו לי היי"ש רק האנשים הללו ולא אחרים בלעדם. עד כאן סיימו עדותם וקבלנוה כדחזי וחתימנא הכא תרי מגו תלת והיה זה בראש חודש אייר שהוא חודש זו של שנת התקע"ב ליצירה וקיים.

סוף התעודה מספר 80

אולי זה שור היה במרידות ומלחמות שניהל המלך נגד שבטי ברברים מתמרדים כגון איית עומאלו, שבאטלאס הבינוני, ושמא רצה למנוע בכל מעשי רצח אפשריים ביהודים שתמיד שימשו כשעיר לעזאזל בכל סכסוך. כמו כן גזר מולאי סלימאן על היהודים במקומות שהיו דרים " במדינה עם הגויים ביחד ", לפנות דירתם משם, ולבנות " אלמללאח שידורו בו היהודים לבדם. לשם כך הקצה להם שטחים להקים בהם אלמללאח, ופיצה אותם על קרקעות שהיו להם בין הגויים.

 תעודה מספר 91

התקס"ז – ח

ב"ה

רב חיביא והוא רחום החכם השלם הדיין המצוין כבוד הרב יהודה ה"ן אלבאז נ"י.

אחרי דרישת שלומכם ורוב שלומות לאור עיני חכם לבב כבוד הרב שמואל נ"י, וביתו זו אשתי. והאחים שלא יתפרדו סביב לשולחנך זרע רב כן יהי רצון, ואנוכי אדרוש שלום הבית אם הבנים צהלה ושמחה כן יהי רצון.

עתה באתי להודיע לכתר התורה שזה כמה הייתה ידי יד כהה, טלא נראתה הקשת ואלא נראה זבוב בהלכי מלך. ופעמים בכל יום הייתי דורש ומבקש בעל פה בשלום האדון וביתו, ולא היה הפנאי מסכים לכתוב בספר, יען כי ידי כבדה על אנחתי מחמת טרדת הזמן.

ונוסף גם הוא על שמועות רעות מתחדשות ובאות כל היום עלי לבי דוי, כי יצא דבר מלכות על רוב המדינה רבאט וסאלי ותיטואן ולקסר וואזאן וטאנזור וצווירא לצאת מן העיר. וכבר איזה מדינות יצאו מן העיר והמה נטושים על פני השדה לחורב ביום וכו….

ה' חאמר לצרותינו די. גם בפעם הזאת כאשר בא המלך ירום הודו למכנאס, הלכו בני קהלינו ךהקביל פניו, ולא זכו לאורו כלל, וקרובי המלך כולם פה אחד עונים ואומרים שהמלך ברע עם היהודים, ותמיד כל היום שמם מנואץ בפי השרים וקרובי המלך.

ה' יתן בלבו ובלב יועציו רחמנות להיטב אלינו. וכעת אין עלינו אלא להצדיק דינו, ואתם בני עליה העתירו אל ה', אולי יראה בעני שארית הנמצאה. ואתה שלם, וכבא הגיע לידי ספר הזעכרון. נאם המשתוקק ראות פני מלך רב אחאי.

העבד רפאל טאהרן מונסונייגו ס"ט

סוף תעודה מספר 91.

בשנה ההיא צרו הפלשתים בהנהגת אמהאוס על העיר צפרו, המלך סלימאן שלח נגדם כ-3000 חיילים " עביד ". בקרב שנערך ביניהם ביום ראש השנה הייתה יד חיילי המלך על העליונה, רבי מהפלשתים נהרגו, ושבעה מנכבדיהם נלקחו בשבי. המלך ציווה להורגם מיד. הפלשתים לא אמרו נואש. נתארגנו וביום כפור נערכו שוב למלחמה עם חיילי המלך.

הללו ניצחום שוב, ופיזורם לכל עבר עוד באותו יום בעת תפילת הנעילה. אל אחר כל נקטו הברברים בתכסיס מחוכם, הם באו בלילה דרך שדות וכרמים והפתיעו את החיילים במחנה. מהומה שררה בין חיילי המלך שלא היו ערוכים לקרב, מהם ברחו ומהם נמלטו לתוך העיר. הפלשתים שוב צרו על העיר צפרו וביקשו שימסרו בידם את היהודים.

הללו נתחבאו בחלקם בבורות ובמקומות סתר אחרים. והנשארים התפללו לה' שיצילם. אחא משא ומתן הסכימו אמהאוס להמיר את הגזרה בכופר. היהודים שילמו בשמחה את כופר נפשם, והודו לה' על הצלתם.

עד שנת 1812 הפסיד צבא המלך במלחמותיו נגד אבו בכר אמהאוס, והלה הצליח להכניס את צפרו תחת שלטונו הוא. רבי שלמה אביטבול מספר על ההטלות שהטיל אמהאוס זה על קהל צפרו. בסוף ימיו של מולאי סלימאן התפשט המרד הברברי נגדו. המלך שלא יכול היה לדכאו נאלץ להשלים עמו. בשנת תק"ף כאשר הלודאיא ששלו מללאח פאס, הגיעה הידיעה לצפרו שעומדים לבוא גם עליהם ומיהרו היהודים להכנס לבתי הגויים מכריהם עם חפציהם כדי למלט את נפשם. והודו לה' על הצלתם

הספרייה הפרטית של אלי פילו-יהדות פורטוגל במוקד-יום טוב עסיס ומשה אורפלי

 

 יהדות פורטוגל במוקד-מחקר על יהודים ויהודים בסתר

עורכים – יום טוב עסיס ומשה אורפלי

ספר זה הוא הראשון המוקדש כולו ליהדות פורטוגל שרואה אור בארץ. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והסכר בא לתקן במקצת את המעוות ולבטל עוול גדול שנעשה ליהדות זו בהיסטוריוגרפיה היהודית.

מבחינת התרבות היהודית הייתה פורטוגל חלק מיהדות חצי האי האיבה שנודעה בשם "ספרד״ מימי השלטון המוסלמי ואילך. הטפר פותח אשנב לתולדותיה של קהילה שרק ימי מצוקתה וסבלה האחרונים נחקרו ונתפרסמו.

אף ספר זה אינו כל כך יוצא דופן בדגש שיש בו על ״הנוצרים החדשים״. עם זאת, הספר נועד להעלות את יהדות פורטוגל למוקד התעניינות הציבור הקורא עברית. הוא בא לעודד את המשך חקר היצירה הרוחנית, הספרות העברית, לימוד התורה והישגי המדע של יהדות פורטוגל לפני השמד של 1497.

מאמרים של חוקרים מארצות שונות כלולים בספר. יום טוב עסיס, רחל איבנ״ט ספרבר, אלווירה דה אזבדו מאה, אריק לווי, אליהו ליפינר ז״ל, משה אורפל׳, אדגר סמואל, ז׳וזה מניס קראירה, שרל עמיאל ודב סטוצ׳ינסק׳ פותחים בפני הקורא העברי יריעה רחבה של היבטים ונושאים הקשורים ליהדות פורטוגל מימי התגבשותה לקהילה מיוחדת כחלק מיהדות ספרד ועד הפיכתה לעדת אנוסים או ״נוצרים חדשים" במצור ובמצוק לאחר שמד אכזרי. מהרגע שחדלה יהדות פורטוגל להתקיים הפכה פורטוגל למולדתם של ״יהודים בסתר", אנוסים או "נוצרים חדשים״.

בעטיפה: השכונה היהודית בקסטלו דה וידה (צילום: יום טוב עסיס)

Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc

דוד עמר- מנהיד הקהילה היהודית 

DAVID AMAR

GRAND LEADER DE LA COMMUNAUTE JUIVE MAROCAINE

David Amar, dont l'histoire est celle d'une ascension sociale exemplaire, est né à Settat, petite ville au sud de Casablanca où son grand-père était le cheikh dela Communauté. Legrand tournant de sa vie se situe en 1956, date du recouvrement par le Maroc de son indépendance nationale et de la fin des protectorats français et espagnol.

A ce moment crucial de l'Histoire, oùla Communautés'interrogeait avec inquiétude sur son avenir, David Amar fut l'un de ses rares dirigeants à manifester de la sympathie pour les idées nationalistes et à établir des liens d'amitié avec les responsables du parti de l'Istiqlal qui allait bientôt dominer la vie politique du Maroc indépendant.

Réuni à Rabat à la fin de l'année 1956, le Conseil des Communautés Israélites du Maroc l'élisait à l'unanimité comme son Secrétaire Général. David Amar releva ce défi avec courage et diplomatie et, en dépit des difficultés et des divergences internes, encouragea ses coreligionnaires à faire avec lui le pari du nouveau Maroc, tout en préservant l'identité et les institutions juives de la menace ultra nationaliste.

 Quand se dissipèrent les illusions du bref âge d'or qui avait suivi l'indépendance, il défendit publiquement et avec courage, à la tête du journal «La Voixdes Communautés», l'honneur et les intérêts dela Communautéjuive contre les attaques antisémites de certains dirigeants de l'Istiqlal et contre la campagne de conversion à l'Islam.

Il apporta discrètement son soutien à l'alya clandestine et joua un rôle prépondérant dans l'établissement de l'accord qui, après le naufrage du «Pisces», permit en 1961 de trouver une solution au problème de la liberté d'émigration.

Cette question empoisonnait l'atmosphère politique depuis le début de l'indépendance. A l'heure des retrouvailles, le Maroc renoua des liens étroits avec sa Communauté juive locale et sa diaspora à travers le monde, lui demandant d'appuyer son combat pour le Sahara marocain.

 David Amar retrouva alors sa position de leader, après une période d'éclipsé qui l'avait contraint à quitter le Maroc et à parcourir le monde pour défendre les thèses marocaines avant de réintégrerla Communautédans le concert juif international.

Il participa en 1978, avec le mouvement Identité et Dialogue, à l'organisation du premier colloque international sur l'histoire et le patrimoine du Judaïsme marocain. Cette manifestation fut pour le monde entier un exemple remarquable de collaboration judéo musulmane fructueuse.

Le Congrès des Communautés juives du Maroc qu'il organise à Rabat, en 1984, fut l'occasion de lever pour la première fois le boycott de l'Etat d'Israël, en y conviant les élus israéliens d'origine marocaine et les rédacteurs des grands journaux israéliens.

Le Gouvernement Marocain au grand complet assista au dîner de clôture de ce congrès historique. David Amar, avec l'accord du roi Hassan II et du Premier Ministre Israélien Shimon Pérès, s'attela ensuite à l'organisation des Juifs du Maroc à travers le monde, et initia, en 1986 à Montréal, le Rassemblement Mondial du Judaïsme Marocain.

 Le double objectif de ce rassemblement international était, d'une part, la défense et la diffusion du patrimoine culturel et, d'autre part, le soutien aux efforts de paix du Roi Hassan II au Moyen Orient. Les circonstances ne devaient hélas pas permettre la concrétisation de ce projet ambitieux.

Sa biographie sommaire vient de paraître. Elle est signée Victor Malka et s'intitule «David Amar ou la Passiond'agir»

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר