ארכיון יומי: 25 ביולי 2012


השירה היהודית העממית – לערובי-קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

לבקשתו שך גולש נאמן מרדכי דאדון

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

 

ביסמ אללאה אנא נבדא נעיד מא סאר

סידנא יוסף מעא כותו בעשרה

 

בשם האל אתחיל ואספרה מה שקרה

לאדוננו יוסף עם אחיו עשרה.

 

כאן גאלס מעא בוה פדדאר

בללילה ובננהאר ידלל גיר יקרא

 

תמיד ישב עם אביו בבית לחוד

ביום ובלילה נהג רק ללמוד

 

וואחד נהאר גאל לבוה רית עתבאר

בופת חדאצ דנזום אולגמרא

 

יום אחד אמר לאביו : ראיתי פלאים

ראיתי ירח ועשתי עשר כוכבים

 

כללהום כא יבאייעו לייא טוויל לעמר

גאללו ייא וולדי יזזיכ מן להדרא

 

לי כולם משתחווים ולאורך ימים

השיב לו : בני חדל מן הדיבורים האלה הרמים

 

 

חים שמעוה כותו כול וואחד תגייר

גאלו בגא ייתצלטן האדי לימארא

 

כאשר שמעוהו אחיו, על אחד נעצב בלבבו

אמרו, למלוך עלינו הוא מבקש בלבבו.

 

מא בקאשי מננהום וואחד פיה ייכור

גאלו לאיין גאדי בהאד דצארא

 

מכולם לא נותר אחד, בו יביט באהבה

אמור, לאן מובילה אותו זו המשובה

 

קאדא יוסף כלאמו, מא רפד גאייא למנאמו

חין כאן פריד ענד אוממו, עזז ממנו מא כאן

 

סיים יוסף דבריו, ואת חלומו לא החשיב

כי יחיד היה לאמו, לא היה כמוהו חביב.

 

כותו סארו גדדאמו, רפדו ענדהום מנאמו

כול וואחד יירעא גנמו, פלכלא וולכלוואן

אחיו רדפו אותו ועיניהם נשאו לחלומות

כל אחד רועה צאנו במדבר ובשממות

 

ראובן קאיר הממו, כא יככממם פי תכמאמו

ווללי מזממם פי זמאמו, יצררפו מעא לכוואן

 

ראובן הוגה ברעיונו, ונתון במחשבותיו

כי הכתוב ברישום פנקסו יפרע עם אחיו

 

נרדדו לחדית ליעקב מא נווא לעאר

מא נוואסי לכוואן יגדרו פמררא

 

נשובה בשיחנו ליעקב, שלא חשב על דיבה

בדעתו לא עלתה לבגידות אחים כל סיבה

 

גאללו ייא יוסף עזזם זיב לכבאר

כותכ מא ראחו באייתין פי בררא

 

אמר ליוסף : לך אל אחיך והבא שלומים.

הלא אחיך בחוץ ללון, אינם אמורים

 

גאל האדא מא קדדרת ייא לזבבאר

מא נכצצאר כאטר בוייא חתתא בנדרא

 

השיב יוסף, זו פקודת אל התעצומות

ולא אסור ממצוות אבי, אפילו בנסתרות

 

סאר יוסף יתמססא פלכלא וולקיפאר

חתתא לגאה מאליכ מתלוף ייתסארא

 

שקד יוסף על לכתו, במדבר ובשממות

עד שפגשו מלאך, ומצאו תועה בנתיבות נעלמות

 

גאללו ייא יוסף עלאס כא תדוור

כאן כותב אזי נעטיכ לימארא

 

שאל את יוסף, את מי תחפפש בשבילים הרחוקים

אם אחיך, בואו ואתנה לך סימנים בדוקים.

 

דיר תכאלאב ענד ללאה, ידרב ווידאווי בדוואה

זיר ענד רבבכ לא תנסאה, זידלו פססכראאן.

 

שים את ביטחונך באל, המכה והמרכה ברפואותיו

דבק באלוהים ואל תשכח, והוסף לו תשבחותיו

 

בוכי יעקב כא יילגי בלגאה, מאסיין לדותן

חין מסא יוסף לתממא זא ייתזארא

 

ומי נותא עם יעקב אביך ? הן אחיך שמוהו בזעם

כל אחד הוגה בלשונו, ולדותן עשו דרכם

 

חין מסא יוף לתממא וסאק לכבאר

כול וואחד מן כותו זא ייתזארא

 

וכאשר הלך יוסף שמה, וחשאל על המצב בתמימותו

ראוהו אחיו, וכל אחד התרוצץ לקראתו

 

סאר ידממם לככותו כבאר וסגאר

מה קדא פיהום לא רגוב וואלא חזארא

 

התחנן אל אחיו גדולים וקטנים

לא הועילו לו הפצרות, ולא תחנונים

 

גאללהום ייא ככותי אס עמלת מן עאר

האד לפעאל מא יעמלוה חתתא לכפפארא

 

אמר להם אחי ! מה הרעה אשר עוללתי לכם ?

הרי מעשיכם זה, יעשוהו רק אכזרים כמותכם

 

דבחו עתרוס מן למעוז כאן מכתאר

מרמגו פיה דרראעא או רזעת חמרא

 

תיש טבחו גדי מהעדר, והיה מובחר למשימה

טבלו בדמו הכותונת, שהייתה אדומה

 

חין פסכוהאלו מאבא, כל וואחד דרבו דרבא

גאל לפדיחא מכתובא, נצררפהא מעא לכוואן

 

התנגד יוסף להסירה, וכל אחד חבט בו חבטה

אמר : הגזרה רשומה, ועם אחי אשא אותה

 

קאם נפתלי בזזרבא, קאל נעבביווהא לבונא דאבא

ציבנאהא פוואחד לגאבא, מסייבא סוף אוכאן

 

אמר בפתלי במהירות, נבי אותה לאבינו עתה

ונאמר ביער מצאנוה, זרוקה והבט בה אתה.

 

חין חכמהא נדב וואחד ננדבא

גאל האדי הייא לגריבא

 

כאשר אחז בה יעקב, הספיד אותה בזעקה מרה

ואמר זהו אסון גדול מאוד ונורא

 

די בני הייא, מן דאבא וואנא ייא חזנאן

נרדדו לחדית ליוסף זין לבצר

 

כתונת בני היא, מעתה אשב אני באבלות

נשוב לעניין יוסף יפה התארים

 

 

יום לאחוה פי ביר כאווי בלא עמארא

לחנוס וולעקארב פיה דון תחכאר

 

יום בו הושלך לבור ריק ואין בו מים

רק נחשים  ועקרבים שורצים בו

 

חתתא דבאלת אוזהו וורזעת צפרא

זאב ללאה וואחד לקאפלא דלערב גאדייא

 

חיש נפלו פניו חוורו עד מהרה

זימן לו האל, ובאה אורחת ישמעאלים

 

למאצר זאייא מן טריק בעידא מן צצחרא

קאלו אראוו נביעוה להאדו ייאכ ייגבר

מא נסופוה וואלה נעטיוו לבשארא

 

למצרים ירדו, ממדבר ממרחק שבילים

אמרו אחיו טת יוסף בואו ונמכורה

לא נראה אותו יותר, ולאבינו לא נשמיע את הבשורה

 

חיו טללעו דאכ לערבי, גאללו תעאלא ייא צאחבי

מקבול מא ייעטיכ רבבי, גיר ייאלה אוכן

 

כאשר העלה אותו הישמעאלי, אמר לו בוא הנה נער

קבל פסק דין האל, בוא עמנו ואל תאחר

 

פי וואחד לביר כונת מרבבי, באיין לוחאייס כאן עדאבי

יהודה כאי וחביבי סעאני בתתאמאן

 

בבור אחד נחבא הייתי, ובין חיות סבלתי צער

יהודה אחי ואהובי, במחיר הייתי לו לממכר

 

גאללו נצררף מכתובי, פין בוייא יירא עדאבי

טלעוני פסכו תובי, תלקוני ערייאן.

 

אקבל מלוא גורלי, והעיכן אבי ויראה מצוקתי

העלוני ובגדי מעלי הוסר, שילחוני בעירום גופתי

 

חין קבדו לערבי, וורכבו עלא חמאר

דווזו עלא קבר אוממו טאחת חורא

 

אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו

חלפו בקרבת קבר אמו רחל

 

גלס יוסף כא יצייח צייאח לגדר

קאלתולו ייא וולדי צבר לצרה, רזעו ירגבוה נתי תגפר

 

ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות

אמרא אמו : קבל הצרה !! ואילו אחיו ראו בו  כפרות

 

ערפתא באיין דנובכ ראה ייתסארא

חין קטעו סומו עבבאווה למאצר

 

ידענו כי עוונך רודפנו, והנה הוא מתהלך בלךי ליאות

קבעו סופית ביניהם מחירו, והמשיכו למצרים

 

סראה פוטיפר קאייד לגזזארא

גאללו נחבבכ תכדם ענדי פדדאר

וואלאכין תכדם ענדי בלא איזארא

 

קנה אותו פוטיפר שר הטבחים

אמר לו : בביתי תעבוד כמנהג עבדים

ותעמול אצלי, בלי שכר ושלמונים

 

חין דככלוה מן באב דאר, גאללו דדי מן דאכ לכבאר

דדי יוסף זין למנדר, נסמעו לכלאם

 

כשהכניסוהו בשער הבית, שאלו מי זה בא ?

של יוסף יפה המראה הייתה התשובה

 

זוליכא עמלת עינהא פיה, גאלת האדא באס נתיה

נטלב מן רבבי ייהדיה, האד פרכ לגוזלאן

 

זוליכא נשאה אליו עיניה, אמרה, בו אמצא שעשועים

אבקש כי האל ישקיטו, הרי זה עופר איילים

 

כול מא גאל אנא נעטיה, מן דהב ופדדא נגניה

חלפת מא נחמד עליה, מן טריק לעצייאן

 

כל אשר ידרוש אתן לו, אעשיר אותו בזהב ובכספים

נשבעתי כי רק בו אסתפק מדרכי תעתועים

 

פוטיפר דאבאנזליה, מא יסופ פייא וואלא פיה

סידי וואס נעמל במזיה, נברא מן למחאיין

 

את פוטיפא בעלי אדיח, לא יביט בי ולא יסתכל עליו

וכי מה אעשה בנוכחותו, ואז מטרחותי אבריא

 

גאללהא יוסף לוכאן תעטיני מייאת קנטאר

מא הייא דדי בוייא ווזדי לעבירה

 

השיב לה יוסף : כזאת לא תיעשה, גם במחיר מאה כיכרות

ואין זה כבוד אבי וסבי לעבור עברות

 

מא נעצי רבבי לכרים ראה נאדר

כיף נעמל למעאצייא, אוכיף ייזרא

 

לא אמרוד באל עליון, והוא צופה עלי מלמעלה

לא אהיה בן מרדות, לא אעשה כזאת נבלה

 

ראני מן באנו ישראל דוכ לחראר

דיר קומי פחלאכ ייזזאכ מן להדרא

 

ואנוכי הן מבני ישראל, בני חורין וחופשיים.

סורי לך מזה, וחדלי מאלה דברים בטלים

 

זוליכא ייבסת מא תלאת תהדר

חתתא דבאלת אוזההא ורזעת צפרא

 

זוליכא נשתתקה, ולא יכלה עוד לאמר דברים

עד נפלו פניה ולבשו צהובים

 

סאלוהא זייראנהא אס האד לגייאר

גאללתלום גאדייא נמסי פלכצארא

 

שאלוה שכנותיה, מה העצבות הזאת ?

השיבה : עוד אלכה לאובדן אסונות

 

יוסף קטטע קלבי בסיף באטר

וללי תגדדבני תזי תחוף וותרא

 

יוסף היפה קרע את לבי, בפגיון חד ומרטיט

מי שאינה מאמינה, תבוא לראות ולהביט

 

גללסתהום וועטאת פידיהום לכייאר

כלל ווחדא קבדת פידיהא צפרא

 

הושיבה אותן ובידיהן נתנה תפוחים

כל אחת בידה אחזה סכין קילופים

 

עייטת ייא יוסף אזי כזר ודהר

עליכ אמאן ללאה, מא בקאת הדרא

 

וליוסף קראה : בוא, וזרח באור נגוהות

עליך שבועת האל, כי לא נותר דבר ספקות

 

חין דכל יוסף, דווא עליהום דאכ לקצר

תקול נצרת עליהום שמש ולגמרא

 

וכאשר יוסף נכנס, האיר להן במקום שבתן

כמו נהרו השמש והלבנה ברקעים

 

חין הזזו פיה עיניהום, ווסארת דנייא ביהום

נקטעו צבאע יידיהום מן כתרת ששופאן

מא קדרס יוסף ייכזר פיהום, כרז מן דאר אוכללאהום

 

כשנשאו לעברו עיניהן, עולמן נסתחרר עליהן

נחתכו אצבעות ידיהן, מרוב עוצמת מבטיהן

לא סבל יוסף להסתכל בפניהן, עזב את הבית והשאירן כולן

 

קאל ייא רבבי תעימהום, אס האד לקתלאן

וואחד נהאר תזמעו כללהום

 

ביקש אלוהיו כי יסמאן על כל מעללן

יום אחד שוב נתאספו כולן

 

כאנת וואחד נזאהא ענדהום

כא יימסיוולהא כללהום, זאת בין אולידאן

 

ערכו משתה עינוגים לעצמן

אצל זוליכה הלכו כולן, ואל יוסף מחמדן

 

קאלו לזוליכה נוד תפאייד לגייאר

קאלתלהום מא קדרת חתתא נתסארא

 

אמרו לזוליכה קומי מעצבונך נוחי

השיבה להן, לצעוד לא נותר בי כוחי

 

חין דכל יוסף תסככאתלו בלעדר

זאוובהא לוכאן תקטע לחמי בצצפרא

 

כשנכנס יוסף, באה אליו בצערה להלין

השיב ואמר, כך לא יהיה, ולו בשרי ייחתך בסכין

 

צברת פיה וובקא מעאהא ייתעאפר

כרז מן דדאר ווכלאלהא לגפארא

 

אחזה בגופו, ויוסף עוד נאבק נגדה

יצא מן הבית והשאירה לכפרות

 

זא פוטיפר קאללהא אס האד לגייאר

קאלתלו עבד יהודי בדאני פדדצארא

 

בא פוטיפר בעלה ושאלה : מה הצער והעוגמה

אמרה לו : עבד עברי נגע בי בחשק ובכוונה

 

סוף תובו האדא פידי, מא קדא מעאה גיר למאדי

מה הנא גיר אנא ווחדי, וואלא מעאייא זיראן

 

הבט בבגדו זה, ולא נותר אלא עונש בלי תואנה

אים פה איש ואני בודדה, אין לי שכן ולא שכנה

 

גאללו כיף יציר ייא עבדי, חתתא תגדרני פולאדי

דוז מעאייא ענד לקאדי, ווסכי בללי כאן

 

אמר לו פוטיפר : כיצד זה, עבדי תבגוד באשת נעורי

בוא אחרי לשופט, וזדונותיך ספר באוזנו ובאוזנַי

וואזבו חאסא ייא סידי, מא הייא דדי בוייא ווזדי

ראה עאלם רבבי סידי, וולא נדרתהא בעייאן

 

השיב יוסף : חלילה אדוני ! אין זה מנהג אבי וסבי !

בריבוני היודע צפונות, אשתך לא ראיתי בעיני

 

חין ווצלו ענד לחאחכ, זבדו תייאב לגדר

שאפהום אוקאל מא בקאת הדרא

 

וכאשר הגיעו למושל, הוציאו הבגד לעדות בוגדנות

ראהו יוסף ואמר : אין יותר הוכחות נחרצות

 

עייט עלא צחאבו דרבוה דריב כאפר

גאללו מא ייאכד פייא כלאם למרא

 

ציווה פוטיפר על משרתיו, והפליאו בו מכות אכזר

נהפ פוטיפר : אל יאמק העבד נגעתי באשתי

 

מא עמלתס ייא סידי האד דדנוב ייאסר

רבבי עאלם ראה ישוף ווירא

 

השלים יוסף ואמר : אדוני הן מרובה זה העונש

הלא יודע מלכי ואלוהי, הרואה ודורש

 

עייאת תוזן פייא בלקנאטר

ראה עאלם רבבי סידי מייאת מררא

 

נלאתה אשתך מלפתות אותי, בכיכרות זהב רבות

וריבוני ראה, כי הניחה אבני חן לרבבות

 

סאר סידי צררפ לקדרא, כיף חבב מולאנא וורדא

פי לסזן ליום אוגדדא, חתתא יריד אררחמאן

 

ואולם האל חפץ ביכולתו, כפי חפצו ורצייתו

והשליכוהו בבית אסורים, עד הרמן ירחם אותו

 

גלס עסר סנין מעדודא, אוזאד עאמסאיים זאיידא

האדא יידחיה להאדא, חתתא כייוולו מא כאן.

 

ישב עשר שנים במספר, ונוספו לו שנתיים הוספה

זה משליכו אל זה, ודמות פניו עמומה וכפופה.

 

וואחד נהאר עלא גיר רראדא, כאנו זוז דלקייאדא

נאמו מנאמא ווחדא, צבחו עלא לגנאן

 

אך לימים ולפתע פתאום, היו עמו שני שרים אסורים

ושניהם חלמו חלום אחד, ועם בוקר החלו אותו מספרים

 

קאללהום אזיוו תעאוודולי ייא חדדאר

דאבא תתפאזא עליכום אלגמרא

אמר להם יוסף, בואן וספרו לי עניינכם

אולי עוד יוטב לכם, ויואר אושרכם.

 

נאד לכבבאז ייא כותי עאד ייהדר

גאללו נתי רזעת אוזהכ מדבאלא ווצפרא

 

קם שר האופים, וחלומו שיחזר בפרטים

העיר לו יוסף, כי הנה פניך נבלו והם צהובים

 

נאד מול לכאס חתתא הווא קאם יהדר

פי חלמי נדרת האד נדרא

 

קם שר כוסות המשקים, וחלומו שיחזר בפרטים

אמר, בחלומי ראיתי אלה המראים.

 

ענאקד לעינב קונת נעצצר

פי ווסט לכאס וואלא בקאת הדרא

 

ושריגי ענבים סחטתי לתוך הגביעים

לפנים הכוסות, ואין אלה הזיות תעתועים

 

דגייא פצצרלו למנאם, קאללו מן דאבא תלת ייאם

תנטלק וותזוול להמום, אותרזע פרחאן

 

חיש פתר לו יוסף חלומו, ואמר בעוד שלושה ימים

תשוחרר ותשכח תוגות, ועל כנך תשוב כמלפנים

 

קאם לכבבאז וותכללם, קאללו ייזאכ מא תכממם

מא בקאלו עישאן

 

קם שר האופים ושוב דיבר, ויוסף אמר לו אַל לך מחשבות

כי לא נשארו לך חיי קוממיות

 

נררדו לחידית לפאעה ייא חדדאר, יום נאם מנאמו פולק מן לגצרא

מא צאב מן יפצצלו מן אהל מאצר

 

נשוב על העלילה אל פרעה, נפעם כי גם הוא חלם חלום

ופותר לא מצא לו בכל חכמי מצרים וחרטום

 

נאד מול לכאס ייתכללם פרד מררא

גאללו ייא סידי ראני נתפככר

 

אזי בא שר המשקים, להזכיר חטאים ולדבר פתאום

אדוני פרעה, אמר, הן יש לי זכרונות

 

יום כונת מסזן וואלה זברת קודרא

כאן תממא עבד יהודי כא יפצצר

 

יום הייתי אסור, ולא מצאתי לחלומי פתרונות

אך היה שם עבד עברי, שידע לפתור

 

אוכיף דאללו האגדאכ זרא

קאללהום זיבוהו לייא, אוליה מעאווד מא בייא

בעד מא יגול עינייא נעטיהום אוכאן

 

וכדבר פתרונו יצאת מהבור

הביאוהו ! פקד פרעה ואמר לו : אספר חלום עוועים

ואחרי דבריו, אתן לו אף עיני בלי כל תנאים

 

חין זאבו מול למזייא, גאללו דווי וותכללם דגייא

ראה כאיין מול דדונייא פוק מננכ צולטאן

 

וכאשר הביאו איש התושיה, אמר לו : מהר ספר חלומך

שהרי פטרון העולם, והוא מני אז רם ונישא ממך

 

גאללו חלמת סבע שבול מא פיהום לאטר

וסבע שבול כול ווחדא פיהא גמרא

 

אמר לו : חלמתי, והנה שבע שיבולים טובות ומלאות

אחריהן שבע שיבולים צנומות דקות ושדופות

 

גאללו חלמת סבע בגראת כבאר

ווסבעא דארבהום אלכצרא

 

חלמתי שבע פרות יפות תואר ובריאות בשר

ועוד שבע פרות דקות ורעות תואר

 

וואזבו יוסף, סבע סנין וורכא כּא יסיר

ווסבע סנין דלגלא בלא תזארא

 

השיב לו יוסף : שבע שנים של שובע למצרים באות

אחריהן, שבע שנות יוקר בלי כל שכר ותבואות

 

גיר כייל זזרע וובדא תעממר

אושוף וואחד ללי ייעטיכ סי דבארא

 

קום אסוף זרעים למלא מזנים אל זנים

ומצא איש נבון, שידע לקבץ מחסנים

 

גאל פרעה ראה כממנא, האדא די יצלאח בינא

הווא יכון מול למדינה, באמר אררחמאן

 

השיב פרעה ואמר : חשבנו והנמצא כמותו מוצלח בתוכנו ?

היה יוסף מושל המדינה, במאמר האל הרחמן עלינו

 

גאללהום זיבהולי הינא, חתתא ייתכללם מעאנא

ווידא יעאוונו מולאנא, יסרח סבע סנין

 

פקד פרעה והביאוהו שוב הלום, יתן עצה ודברים נכונים

ואם יהיה אלוהינו בעזרו, יזין אותנו שבע שנים

 

זאה מאליכ מן ענד מולאנא

קאללו זוול האד לגבינא

 

ובא אל יוסף מלאך שליח אלוהי עליון

 אמר לי, הסר ממך עצבון

 

רבבי יעפו עלינא קום תרזע צלטאן

חין דווזוה וונסמאע לכבאר

 

האל בחמלתו עליך, קום להיות לכל המלכים ריבון

כשהעבירוהו ונודע הדבר

 

להדייאת בדאוו יזיוו פמררא

אמא מן ייאקות וואמא מן זוהר

אמא מן דהב וואמא מן נקרא

 

זרמו המנחות כמים במדבר

כמה מרגליות ומספר אבני ספיר רב

כמה כסף וכמה פז וזהב.

 

סארת לקצצא יתתא טלעו מן מאצר

זמיע קבילת סידנא יעקב למכתארא

 

נמשכו קורות יוסף, עד שעלו משעבוד מצרים

כל שבטי משפחת יעקב, בני מובחרים

 

ייא רביי תזמענא פי ארדנא

תבנילנא פי קריב מקדאסנא

 

אלוהים ! קבץ אותנו על אדמתנו

ובקרוב בנה לנו בית מקדשנו

 

וונרזעו לחוררייתנא

חנא ווזמיע ישראל כוואנא

 

ונשובה אל חרותנו

אנחנו וכל בני ישראל אחינו.

 

אמן ואמן – סוף קצידת יוסף הצדיק כפי שהובאה על ידי יעקב לסרי בספרו " השירה היהודית עממית במרוקו "

 

כמובן שקיימות גרסאות אחרות, המושרות וגם אלו שחוברו על ידי משוררים שונים, נקווה לקבצן כאן במקום הראוי להם באתר מכובד זה.

לבקשתו של מר קינן הנכבד להלן הקישור של קצידה במלואה מפיו של ג'ו עמאר ז"ל

http://www.youtube.com/watch?v=jS3NrwN58Mc

להנאתך – אלי פילו

מקנס – ירושלים דמרוקו-יצחק טולידאנו

מקנס – ירושלים דמרוקו – יצחק טולידאנו

הקדמה.

אוד ה' בכל לבב ובתוך רבים אהללו, אשר הביאני עד הלום וזיכני להוציא לאור תץעלומה…תולדותיו ומעשיו של הסבא קדישא האדם הגדול בענקים אשר דמותו מאירה ומזהירה כזוהר הרקיע, מורינו ורבינו הנשר הגדול בתורה וביראה הרב הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוקלהע"ה, ראש אב בית הדין בעיר מהוללה מקנס – ירושלים דמרוקו.

מעודי שמתי לנגד עיני דברי הזוהר הקדוש שכתב (פרשת תזריע דף מ״ו) וז״ל: ״במה דעונשא דהאי ברנש כגון מילה בישא, כך עונשיה בגוף מלה טבא דאתי לידיה ויכול למללא ולא מליל״ וכר. ביאורו: כשם שנענש אדם במה שמספר לשון הרע כן נענש על מה שנמנע מלספר מעשים טובים על כן לא נמנעתי אנכי הקטן לספר את מעשיו של מורינו ורבינו זצ׳׳ל את אשר חזו עיני בהיותי מסתופף בצילו כמעט מידי יום ביומו ולעתים מזומנות הן בחו״ל והן בארצנו הקדושה בעיר תהילה בני ברק ת״ו.

וממנו שאבנו מתורתו מקדושתו ומטהרתו וממידותיו הנעלות וכדברי הרמב״ם ב״יד החזקה״ דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כאנשי מדינתו, לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם״. ואחת מצורות הלימוד מדרכי הצדיקים, היא הסיפור על מעשיהם ותולדות חייהם, שהרי כל שיחם ושיגם, צעדיהם והילוכם, תורה הם, ויש ללמוד מהם…

אלו הם דברי רבינו בחיי ( פרשת וישלח ): נאמר במשלי ״וחקר כבודם כבוד״, הזהיר שלמה המלך ע״ה, כי לחקור כבוד הצדיקים והסיפור בשבחם ומעלתם — כבוד הוא אצל המשבח, והזריז בדבר הרי זה משובח״. וכן מצאנו בתורה פרשיות ארוכות המספרות תולדות מעשי האבות, כדי שנלמד מהם, וחז״ל החשיבו שימוש החכמים עוד יותר מהלימוד אצלם, כי בשימושו רואה התלמיד את רבו כדוגמא חיה.

עוד אמרו בגמרא, מפי רבינו הקדוש שחוכמתו באה לו כי ראה את רבו רבי מאיר מגבו, וכר, הרי שראיית רבו — אפילו לא פנים אל פנים — השפיעה עליו לפתוח לו מעיינות החכמה, ופסוק מפורש הוא: ״והיו עיניך רואות את מוריך״.

על כן אני תלמיד התלמידים, ראיתי חובה לעצמי להעלות בכתב את אשר חוויתי וראיתי במו עיני ואת אשר שמעו אוזני מפי מגידי אמת מה שסיפרו על מורינו ורבינו זצ״ל.

וכאשר שמעו מפי, בני משפחתי לבית טולידאנו ישצ״ו שיש עמי בכתובים סיפורים על מורינו ורבינו זצ״ל עודדוני והמריצוני לקרב אל המלאכה לזיכוי הרבים, כמבואר בספרים הקדוש ערך ומעלת סיפור ממעשה הצדיקים לעורר את הלבבות לאבינו שבשמים, וכמו שכתב בליקוטי מוהר״ן, וזה לשונו: מה שמספרים מופתים מהצדיקים שבמדינות הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בצדיקים כי על ידי זה נתגלים מופתים״.

בפתח ספרי אוסיף ואומר מה שאמרו חז״ל במס׳ שבת (דף קי״ב עמוד ב׳) ״אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא, ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים״.

על כן, בבואינו לתאר ולצייר דמותם של רבותינו נשמתם עדן, מחובתינו לזכור שמלאכים המה, ואין בכוח שכלנו להשכיל ולהעמיק בכוח קדושתם ויראתם, מבלי שיוקדם בהכרתינו שמלאכי אנוש המה, גבוה ורם מעל. ורק כך נוכל לחזות ולטעום טעימה כל שהיא בקצה המטה, ודבר זה הוא אשר נטע בי את האמונה לחקוק עלי ספר תיאור מעשיו וצדקתו וישרותו ומעשיו הנסתרים אשר נודעו לאנשי שלומו של מורינו ורבינו הצדיק הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ״ל, יהי רצון שזכותו תעמוד לנו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם אמן.

ובחתימת סיפרי אודה לרעייתי עזרתי בחיים אשת חיל יראת ה׳ מרת מסודי (מסעודה) בת רבי מרדכי ברדוגו זצ״ל נין ונכד למלאך רפאל בירדוגו זצ״ל.

זכות וחובה היא לי להודות לחתני כבני הרה״ג רבי אשר בן חיים שליט״א מחבר ספר אבן חי, על עזרתו הרבה בעריכת הספר וסידורו לדפוס. יהי רצון שיזכה להוציא לאור את שאר חיבוריו מתוך נחת ואושר, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שזכות מו״ר הצדיק זצ״ל תגן עליו ועל רעיתו ביתי מזל תחי׳ ועל כל יוצאי חלציו אמן.

החותם הצעיר המתאבק בעפר רבנן ותלמידהון.

עי׳ה יצחק טולדאנו ס״ט.

מקנס – ירושלים דמרוקו – יצחק טולידאנו

גירוש ספרד

היהודים בספרד בשנות מלכותם של המלך פרדיננד והמלכה איזבלה הלך ונעשה גרוע מיום ליום. האינקוויזיציה הארורה הפילה את מוראה על היהודים. רבים מהם קפחו נשמתם הטהורה במרתפי העינוי הנוראים של האינקוויזיציה האיומה. ורבים אחרים קדשו שם שמים בעלותם על המוקד ובפיהם קריאת ״שמע ישראל״.

ראש האינקוויזיציה היה הכומר הצורר טורקמדה, שעיקר רדיפתו כוונה כלפי היהודים האנוסים, אלה אשר קבלו על עצמם למראית עין את הדת הנוצרית, ובסתר שמרו על מצוות התורה. טורקמדה עשה למען הבדלת האנוסים מאחיהם היהודים מעשים אכזרים ביותר, הרחיק קרובים זה מזה, שלח מרגלים לתוך הבתים, וניסה אפילו לעשות את הרבנים למרגלים על ידי שחייב אותם להודיע לשוטרי האינקוויזיציה על כל אנוס הבא לבית הכנסת, אולם כל הגזרות הללו היו לשווא.

הרב מסיבליה — רבי יהודה אבן וירקה — ברח לפורטוגל כדי להפטר ממעשה נבלה זה. ורבים אחרים הלכו בעקבותיו. לא נשאר בידיו של הצורר טורקמדה אלא אמצעי אחד, גירוש היהודים מספרד.

הכומר האכזר רצה להכין את דעת הקהל בספרד וביתר ערי אירופה לקראת גרוש היהודים, וידע שעליו להמציא עלילה מיוחדת, כדי שהפשע מצד המלכות יראה כנקמת צדק, והדבר לא היה קשה כלל וכלל לאינקוויזיציה הארורה.

בקיץ שנת ה־ר״ג תפסו שוטרי האינקוויזיציה את אחד היהודים האנוסים כשיצא מבית הרב, ושמו — בניטו גרסיה. כשבדקו השוטרים בחפציו הכניס אחד השוטרים לתוך כיס מעילו של בניטו, פרוסת לחם שנחתכה ״מלחם הפנים״ של הכנסייה. השוטרים אסרו את בניטו באשמת ״חילול לחם הקודש״.

במרתפי האינקוויזיציה עונה בניטו קשות עד שנאלץ ׳להודות״ בכל הפשעים שהעלילו עליו, ולא עוד אלא שנאלץ למסור את שמות שותפיו ״לעברה׳, על פי רשימה שהגיש החוקר לפניו. אחד עשר יהודים נאסרו אף הם באותה אשמה וכולם קדשו שם שמים ועלו על מוקד כשבפיהם קריאת ״שמע ישראל״.

לאחר מעשה זה נאלצו המלך והמלכה להיכנע לדרישותיו של טורקמדה וחתמו על צו הגירוש של כל יהודי ספרד.

רבה של ספרד — הרב אברהם שניאור, ודון יצחק אברבנאל — יועץ הכספים של המלך — מיהרו לארמון המלוכה והפילו תחנוניהם לפני המלך והמלכה להעביר את רוע הגזרה, דון יצחק אברבנאל, אף הציע למלך כי היהודים יתנו לקופת המלוכה סכום אגדי — שלושים אלף דינרי זהב בתמורה לביטול הגזרה, המלך כבר עמד להיעתר לבקשתם, כשנודע לצורר טורקמדה הופיע בטרקלין קבלת האורחים, ובידו תמונת ״אותו האיש׳ וקרא אל המלך ואמר: יהודה איש קריות מכר את הנוצרי בשלושים כסף, ואתה אדוני המלך מבקש למכרו בשלושים אלף דינרי זהב, ובאומרו זאת הגיש את תמונת ״אותו האיש״ אל מול פני המלך ואמר בלעג, הנהו לפניך קח ותמכרהו.

המלך והמלכה לא יכלו לעמוד מול תוכחתו הנוקבת של הכומר, והגזרה יצאה מלפני המלך.

ביום ט׳ באב שנת ה־רנ״ב, ביום בו קננו היהודים על חורבן בית המקדש והריסת ירושלים עיר הקודש, וגלות ישראל, נוספו עוד קינה ויגון על יהדות ספרד. כשלוש מאות אלף יהודים — זקנים אנשים נשים וטף עזבו את ספרד ויצאו למסע נדודים נורא.

מלכות ספרד אסרה עליהם לקחת עמם את כספם, בעירום ובחוסר כל, עזבו את ארץ מגוריהם כשהם מותירים אחריהם את בתיהם ורכושם, כספם וזהבם, ורק צרור קטן של חפצים אישיים לקחו עימם.

תיקצר היריעה לתאר את התלאות והסבל שמצאו את הגולים בדרכם, הרבה מגולי ספרד מצאו מקלט בארצות אפריקה הצפונית — אלג׳יר לוב ומרוקו, בין הבאים למרוקו היו רבים מגדולי ישראל בספרד, היו כאלה שהשתקעו במרוקו ובנו בו את ביתם ואחרים שהו במרוקו תקופה קצרה, ולאחר מכן שמו פעמיהם לארצות אחרות או לארץ ישראל.

בין המגורשים מהעיר טולדו שבספרד, היה הגאון רבי יוסף ומשפחתו, ובנו הגאון רבי דניאל הידוע כ ״ראש חכמי קסטיליה״. בעזבם קבלו על עצמם ועל זרעם בחרם שלא ישובו עוד לעולם לראות את אדמת טולדו. בדי להנציח את ההחלטה לדורותיהם שינו שם משפחתם דטולידאנו, כלומר טולדו— נו, טולדו — לא.

נר המערב-פרק שני. תקופת שלטון הערביים – 690 – 794.

פרק שני.

תקופת שלטון הערביים – 690 – 794.

וסוף סוף היה כי שתיהם נאלצו להשלים ביניהם, על פי שני תנאים האלה, לתת כסף שנתי סכום ידוע לגנזי אדריס וגם לשלוח עשרים וארבע בתולות יהודיות שנה בשנה לבית נשיו, וחלף זה יוכלו להשאר בדתם באין מפריע.

אמנם אם כי אחרי ברית השלום הזה לא רדף אדריס את היהודים כמאז, אך מצבם בכלל הורע מאד, שבטי הארץ ידעו בלבבם כי אדריס עויין הוא את היהודים ומבקש רעתם, ולכן לא חדלו מאז להציק להם. פעם כפעם ארבו להם לגזול את רכושם.

גם לצוד נפשות בני ביתם לקחת אותם בשבי ולהביאם אחרי כן ליהודי עיר אחרת  לקבל דמי פדיונם, מקרי שבי כאלה רבו בערי היהודים לעתים קרובות. ולכן בקהלות אחדות נאלצו לקבץ כסף מאנשי הקהל להיות שמור לחסכון בעד פדיון שבויים ופרעון הכסף הזה הוטל על כל הקהל בכלל בתור מס קבוע.

חשוב חשבו יהודי קהלות רבות במרוקו להקל על ידי המס הזה את מצוקתם ולהציל נפשות אחיהם הנופלים ברשת שודדי אדם, אבל הדבר הזה מגבת כסף פדיון השבויים משך אחריו תוצאות עוד יותר רעות.

בימים ההם נמצאו שני אנשי בליעל ביר שישאווה אשר היה להם ריב עם אנשי הקהלה, וימצאו תואנה בזה ללכת אל דשוור פקיד אדריס בעיר סאפין ( היא סאפי ) וילשינו ביהודי שישאווה כי קובצים הם כסף למען שחד את אחיהם משבטי הארץ להלוות את היהודית ולהלחם יחד באדריס,. דבר השטנה הזאת שלח דשוור לאדריס, וישלח אדריס עד מהרה את שר צבאו ילייא להתנפל עליהם.

אך היהודים ידעו מכל הנעשה ויתכוננו לקדם פני הרעה לעמוד נגד יחייא, כאשר בא יחייא לקראתם מצא כי כבר ערוכים נגדו, ובמקום להתנפל עליהם, נאלץ לערוך אתם מלחמת תנופה, אכן נגף לפניהם וישב אל אדריס, אז נמלא אדריס חימה ויחשוב להכרית הפעם את יהודי מרוקו כולה.

בעם רב ואספסוף גדול בא אדריס בעצמו ויערוך נגד היהודים מלחמה כבדה עד הכניעו אותם, ובשצף קצף עבר עם חילו העצום ויתר את ידם להשחית בעם ישראל ולקצות בהם. תועבות רבות נעשו אז על ידי אנשי החיל ההם במושבות ישראל, ובאכזריות נוראה הרסו וטרפו וישחיתו בנפשם.

בכל מדינת מרוקו וגם בערים אחדות, באלג'יריין, ואחרי כל אלה לא אמר אדריס קץ וישמע כי בעיר בוג'יה נמצאו בנות יפות בבנות ישראל וישלח וידרוש עשר בנות ואחרי כן עוד עשר נשים, אנשי הקהל בראותם כי אין מנוס מפני אדריס, הטילו גורל ביניהם וישלחו לו עשר בנות וגם עשר נשים אשר יצאו על פי הגורל.

והוא, אחרי אשר טמא אותן שלחן לנפשם לעיר בוג'יה. הנשים האלה חפצו לשוב לבעליהן בחשבם כי אנוסות הנה ויכולות להשאר תחת בעליהן. ואולם ראשי הקהל הניאו אותן מעשות זאת בהיות כי הנשים האלה שלחו על פי הגורל ולא נקבו בשמותיהן על פי אדריס להחשב כאנוסות.

והריב הזה כל כך גדול והתרחב עד כי נשמע הדבר לאזני אדריס והוא מבלי לדעת כי הריב הזה נוגע מצד הדת, נחשב בעיניו לעלבון ולחרפה כי רק מפני שאדריס שכב  אותן. איש לא חפץ לנגוע בם.

ובכן נוספה לו שנאה על שנאתו וישא את ידו עוד הפעם על שארית יהודי מרוקו ואלג'יריין ויך בהם מכה נמרצת למאיש ועד אשה ועולל ויונק, ורבים אשר חפצו להציל את נפשם ממות בחרו להמיר דתם, ומספר ממירי הדת מקרב היהודים והנוצרים בהשנים המעטות שנות משול אדריס במרוקו, עלה לרבבות.

ועוד עד כה נמצאו בין העקביים תושבי הארץ רבים שממעי יהודה יצאו, ןשהרבה מהם יחשבו לצאצאי היהודים אשר המירו בתגרת יד אדריס זה.

הנה כן זאת הייתה אחרית היהודים בימי אדריס הפאטימי, בתור תשלום גמול חלף הלחמם את מלחמותיו נגד העבסיים, מושבם של יהודי מרוקו בכלל, אשר השתרע בהר ובשפלה לאורך החוף האטלנטי, ערה ערה וישבר לרסיסים, פור התפוררו קהלותיהם הגדולות והחשובות, מספרם הרב, המעט ודל, והמעט מה שנשאר לא היה בו עוד רוח, שאיפתם להתקוממות.

הכרתם העצמית, וחפצם הכביר לדרור ולעמדה חפשית, כל אלה עוממו בקרבם ויאבדו יחד עם אבדן אושרם ומצבם תבוסה נוראה איומה ומשכלת, הייתה התבוסה הזאת אשר בוסס אדריס את יהודי ארץ המערב בנשך זמן קצר, זמן של שש שנות מלכותו 788 – 793, תבוסה שלמה, מדכאת נפש ומכאיבה.

תבוסה אשר אחריה לא נראו עוד אותם הרגשות של היהודים האדרסיים הלוחמים לבלי חת, ויהודי מרוקו נשארו לזחלנים, מקבלי מרות כל שלטון שיהיה, נפחדים ונמוגים וחסרי אונים.

האמנם בכל עריצותו של אדריס וחפצו לרודד את היהודים בפרט ויתר עמי מרוקו בכלל, עוד נבצר ממנו מקומות אחדים שבם גרו יהודים לא מעט ולא יכול אדריס להכניעם. בשנה השלישית לשנות מלכותו, כאשר הלך להלחם בהערים שבקצה מרוקו מזרחה מסביב לגבולות אורן ויכבוש א תלצסן התגרה – כאשר זכרנו כבר – גם ביהודי הערים ההם וילחם אתם, ושם בין הערים ההם הייתה עיר מבצר אל-אזור אשר טבע המקום והתבצרותו עזרו את יהודי העיר להשתגב בפני אדריס לבלתי הכנע אליו.

ימים רבים צד אדריס עליהם, וסוף סוף שב בפחי נפש ועמלו לריק. כן אל היהודים אשר ישבו בנגב מרוקו בפלגה המערבית של המדבר סאחרא, ששם ישבו מספר לא מעט יהודים במעמד חפשי לא ערב אדריס את לבו להגיע אליהם ולהתגרות בם, שם נמצאה גם מדינה יהודית שמשלה ממשלה נכבדה בכל החבל ההוא ועל ידה ישבו עמים אחרים אשר חסו תחתיה, המדינה ההיא שמקומה היה בחבל וואד-דרעא ושאודותיה יסופר עוד הלאה בפרקים הבאים.

המדינה הזו התקיימה לפי הנראה עוד מימי הרומאים או ימי הוונדלים, וגם הביצנצים, גם אדריס הפאטימי לא חדרו אליה, ותאר למדינה חפשית עומדת ברשות עצמה עוד דורות רבים עד המאה הי"ב למספרם.

נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן-מכתב של אישה מדמנאת לבעלה על המצוקה. – 1885.

נשים יוזמות בתחום המשפחה. סוף הפרק

בשנות החמישים של המאה ה-19 התגרשה אישה ונישאה לאחר. היא רצתה לעלות ארצה ולקחה עמה את בניה מבעלה הראשון, אך כפי שפסקו חכמי צפרו בשנת תרי"ז – 1857, בעקבות פסק דין שקיבלו מחכמי מכנאס, " קרוביהם יכולים לעכב על ידם מלהוליכם לארץ.

רבי אברהם עמאר, לעומת זאת, פסק, שאין הקרובים יכולים לעכב אישה, הרוצה להעלות עמה לארץ ישראל את בניה מבעלה הראשון.

אלמנה ואמה עמדו לעלות לארץ ישראל בשנות ה-60 של המאה ה-19, והאישה רצתה לקחת אתה שאת שני בניה, אך האב התנגד. על פי פסק דין משנת תרכ"ח – 1868 " ראשית האישה ליקח שני בניה עמה למקום הקדוש וצריך אפוטרופוס לתת בידם דמי מזונות שנה אחת לפחות…והוצאות הדרך, על פסק הדין חתמו חכמי צפרו רבי מתתיהו בן זכרי, רפאל משה אלבאז ויקותיאל אלבאז.

לאחר פטירתו של רבי יוסף כנאפו ממוגדור עלתה אלמנתו לירושלים דרך טנג'יר. כיוון שהתכריכים שהביאה עמה לא תאמו את אלה שנהוגים בירושלים חזרה למוגדור כדי להביא תכריכים על פי הנהוג בעיר הקודש.

שובה נדחה מסיבות אחדות : היא מצאה את כלתה כורעת ללדת, כלתה השנייה בהריון, והיא שמעה על שתי נערות שלא מצאו את זיווגן, ודאגה להן. לאחר שהצליחה שמשימתה הפליגה שוב לארץ ישראל והמשיכה שמעשיה הטובים עש שנפטרה ונקברה בהר הזיתים.

מכתב של אישה מדמנאת לבעלה על המצוקה. – 1885.

בשנת 1884הגיעו לאירופה דייעות ממרוקו בדבר התעללות של מושל דמנאת ביהודים ובנשים יהודיות.דמנאת שוכנת כ-100 קילומטריםמזרחה למראכש, בינה ובין בני מלאל. בפברואר 1885 כתבה אסתר אמסלם לבעלה, שברח מדמנאת לטנג'יר, כדי לקבל פיצויים מהממשל על הנזק שנגרם לו :

" אילו יכולת לראות את מצוקתנו היית מזיל דמעות של דם. את דמנאת כמו שעזבו אבותינו את מצרים. אך היצלנו את נפשנו בלבד הלוך ובכה ונשארנו ללא כל ציוד. המושל סילק את השומרים שלנו ובלילה האחרון בזז את בתינו אספסוף מהרחוב וחילל את הנשים ואת הילדים. היינו חסרי אונים ונאלצנו להיכנע.

גם יהודים שמצאו מקלט במקום קדוש, תחת חסותו של שריף ידידותי, הותקפו ונשדדו תוך התעלמות מהכללים המקובלים. רבי יוסף אלמליח שוחרר בגיל 98 מכבליו, אך מחשש שייתפש שוב ברח למקום הקדוש של השריף.

למרות זאת נתפש, הופשט מבגדיו, הושלך לארץ, הולקה 980 מלקות וכמעט נפטר. כעבור זמן התאושש, אך הוא לא יחיה הרבה זמן.

הסוחר יצחק כהן, שהיה עמו במקום הקדוש, הוכה עד מוות. כל אלה בוצעו בהוראת המושל האכזר. הצלחתי לברוח יחד עם ארבע נשים למקום שאני נמצאת בו עתה. הנשים שלא ברחו חשופות להתעללות. צעירות וזקנות נאנסו על ידי כושים ועל ידי אנשים בשירותו של המושל. הן לא יכלו להימלט, ואלה שניסו, נתפשו מייד והובאו לבית הסוהר.

כתבת לי לנסות למכור מהרכוש שלנו באמצעות השותפים המאורים שלנו, ולשלוח את הכסף אליך. עליך לדעת, שכל מאורי שיימצא מסייע לנו יחשב בוגד וייקרע לגזרים. המושל קבע, שאם יש למאורי טינה כלשהי נגד יהודי הוא רשאי להורגו.

כתבת לי למכור את כל העורות והמחרשות שיש לנו בחנות כדי להתפרנס. אינך יודע, שכל רכושנו הוחרם על ידי המושל, ועליך להיות אסיר תודה על כך, שברחתי מבלי שכבודי חולל, כפי שחוללו נשים אחרות. אילו כתבתי לך כל מה שיכולתי לומר לך לא הייתי מסיימת.

בפקודת המושל נשדדו כל הבתים, שיהודים גרים בהם, וכל חפץ בעל ערך נלקח. אחי, יעקב, הלך לקזבלנקה לקנות שחורה והביאה לדמנאת. וכשהגיע, נלקח ממנו הכל והוא נאסר. זה כל מה שאני יודעת אודותיו.

אשתך המיוסרת – אסתר אמסלם

10 – נשים בפעולות חינוכית

בית הספר הראשון לבנים ולבנות נפתח בתיטואן בשנת 1862 על ידי חברת כל ישראל חברים, בסיועם של אגודת אחים בלונדון ושל ועד שליחי הקהילות באנגליה. חינוך מודרני של הבנות היה צעד מהפכני בעולם המסורתי, ועורר חששות אצל ההורים והחכמים.

אך העובדה, שנוסף על השכלה כללית למדו הבנות מלאכות כגון תפירה, סריגה ואריגה, העשויות לסייע בפרנסת המשפחה, אפשרה לחכמים לתת לגיטימציה לחינוך המודרני. חלק ניכר מהבנות לא שילם דכר לימוד.

זאת ועוד, בדרך כלל קיבלו הבנות גם ביגוד ומצרכים אחרים. משה מונטיפיורי, שביקר בטנג'יר בשנת 1863, תרם סכום נכבד לחינוך בנות לזכר רעייתו יהודית, בתנאי שהחינוך יהיה נתון לפיקוחה של מועצת נשים יהודיות.

על פי ידיעה משנת 1884 הביע הרב הראשי של יהודי תיטואן שביעות רצון מחינוך הבנות. בטנג'יר עלה מספר התלמידות מ-120 בשנת 1872 ל-322 בשנת 1907. בתי ספר לבנות נפתחו גם בשאר ערי מרוקו, כולל בערים השמרניות שבפנים הארץ.

בפאס הפתח בית ספר לבנים בשנת 1883 ולבנות – בשנת 1899. הרב הראשי רפאל בן צור התייחס בחיוב לחינוכן במוסד זה. למרות זאת היה מספר בתי הספר לבנות ומספר התלמידות נמוך מאלה של הבנים.

בשנת 1901 למדו 1157 בנות לעומת 1981 בנים. בשנת 1912 היו בתי ספר לבנות ב+-12 ערים לעומת 150 בתי ספר לבנים ומספר התלמידים היה 3214 לעומת 1822 תלמידות. את ההצלחה בחינוך הבנות יש לזקוף לזכותן של מנהלות ומורות מסורות, שראו בתפקידן שליחות. אחת מהן, שהצטיינה בפעילות מסועפת, הייתה סטלה קורקוס.

ביבליוגרפיה – הספרייה הפרטית של אלי פילו-מלכי רבנן  לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

מלכי רבנן  לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

רבי יוסף בן נאיים ארזי הלבנון 944

רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.

משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר עמד בראש ישיבה משלו.

ואלה הם חיבוריו :

1 –מגיד לאדם – גרגרים אחדים ופירוש על הגדה של פסח

2 – תאמרו ליוסף – דרושים לזמנים לצדקה ולהספדים

3 – מלי מעלייתא – פירוש נביאים וכתובים על הדרך פשט ודרש

4 – צאן יוסף – שאלות ותשובות על ד' טורים כבר נדפס בירושלים עיר הקודש  ( ההודר על ידי משה עמאר, לוד תש"ן

5 – כל חדש – שאלות ותשובות על עניינים חדשים שנתחדשו בימינו, נדפס והוהדר על ידי משה עמאר, לוד תש"ן

6 יבין לאחריתו – ליקוטי דינים על אבה"א וחו"ם, מערכות על סדר א"ב. הוא כעת על מכבש הדפוס בירושלים עיר הקודש תוב"ב, וכבר נדפס ברביע ממנו, הנהו תחת ידי ( לא נדפס עד היום )

7 – נפלאותך אשיחה – קונטריס שירים ובקשות ותחינות קוינות, וכבר נדפס

8 – מיני מתיקה – ליקוטי הקדמות יקרים ופירושים, שנתחדשו לי על סדר א"ב

9 – הגות לבי – הוא ספר חלוק לד' מרמרים. מאמר א' שמו, דברים היוצאים מן הלב\ על המצאת הנייר והדפוס ועניינים אחרים השייכים לזה. מאמר ב', תרנן לשוני, בגודל שבח השפה העברית. מאמר ג', לשוני ע"ט, לשונות מכתבים. מאמר ד', תולדות יוסף, תולדות וקורות ימי חייו.

10 – נוהג בחכמה – באו בו מנהגי המערב ויסוד כל מנהג ( ההוהדר על ידי משה עמאר.

11 – שירי דוד – פירוש על תהלים שני מהדורות, פשט ורמז ודרש

12 – אבי הנחל – ליקוטים דינים מהראשים נ"ן ומכתבי יד ראשונים שלא ראו אור הדפוס על סדר א"ב, ובסופו קונטריס – רגבי הנחל

13 – ןיקן יוסף – פירושי פסוקי נביאים וכתובים ואיזה מאמרים, ג' מהדורות

14 – אשכלות הגפן – ליקוטי מאמרים מחז"ל ממאות ספרים, וםירושים שחידשתי בעזרת היוצר על סדר א"ב

15 – זכרון דרשותי – רישמות דרשות שדרשתי על הנפטרים

16 – ראשי אבות – פירושים על מסכת אבות

17 – זובחי הזבח – קיצור ספר " זבחי ציון " דיני שחיטה ובדיקה כפי הדין ומנהגי המערב, כמו שסידרם הר"ש אבן צור זצ"ל.

18 – סגולת מלכים – סגולות ורפואות מלוקטים מכתבי הראשנים ומספרים נפרדים

19 – דרכיו לשמה – תולדות הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל, וקורות ימי חייו וחיבוריו

20 – זכרון ליום האחרון – מאורעות וקורות תלאות המערב הפנימי, שני כרכים

21 – מלכי רבנן – תולדות רבני המערב וקורותיהם, כבר נדפס

22 – תשלום מלכי רבנן – עדיין בכתב יד

23 – כבוד מלכים – רשימות ספרי חכמי המערב שנדפסו כבר ושעדיין בכתב יד, מה שנודע לי, נדפס

24 – מעשה חרשים – דברי חכמים ז"ל ומוסרים, בדרך קצרה ובדרך חידה, כל דבר מתחיל " אמר החכם "

25 – מעט מעט – חידושי איזה אגדות מכל הש"ס, יש מהם דרך דרש ויש דרך פשט, ובסופו קונטריס מאמרי חז"ל, כמה מאמרים מפוזרים בדרל דרש

26 – רב טובך יביעו – והוא סיפורין נוראים מהצדיקים וזולתן, וכעת יש בו ארבע מאות וחשמים ותשעה סיפורים נפלאים.

27 – כתוב עליו ליוסף – מאמרים ודרושים בשבחי יוסף הצדיק עליו השלום, מערכות על סדר א"ב

28 – הדרת פני זקן – מוסרים ותוכחות ודינים על גילוח הזקן

29 – שארית הצאן – שאלות ותשובות על ארבעה טוראים, ארבע מהדורות, כעת יש בו ארבע מאות וארבע תשובות

30 – נמכר ליוסף – חידושים על התורה, יש מהם דרף פשט ויש דרך דרש. שני מהדורות, ובסופו קונטריס " אחרי נמכר " חידושי תורה

31 – מעשה צדיקים – סיפורי מעשה ידי הצדיקים מרבני המערב נ"ן

32 – מלה בלשוני – קונטריס מכתבים ואגרות, ונוסחי שטרות ואגרות נחומים, נוסחי מצבות, אשר חיברתי אני הכותב כפי עט לשוני

33 – חיות קטנות – קונטריס על טבעי חיות ועופות למיניהם

34 – כלו מחמדים – לקוטי מאמרי חז"ל, ופירושים והקדמות מלוקטים מספרים שונים על סדר א"ב

35 – כלל גדול – כללים בדרכי המקרא ובדברי חז"ל

36 – עולם בטבע – עניינים מלוקטים על חכמת הטבעיים

37 – הרי בשמים – לקוטי מאמרי חז"ל על סדר א"ב, ופירושים לפי דלות שכלי.

רבי יוסף נלב"ע במרוקו בט"ו שבט בשנת תשכ"א – 1961 ליצירה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר