אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל-כרך א'-הקדמת המחבר-סוף הקדמה. 

 כי יראתי פן אכנס חס וחלילה לשער השגעון ויוציאו עלי שם רע שאני הוזה. ונשאר הדבר כך, עד שנת התרפ"ד באדר, שנקראתי לשרת בקודש רב יחידי בעיר תלמסאן ואגפיה, עשרות כפרים באלג'יריין, שאז עול הציבור והיחיד ימים ולילות, עקר ממני הדבר הטוב הזה.

אמנם בחול המועד סוכות התרצ"ט, באה לתלמסאן נערה אחת מצרפת, ממשפחת רוטשילד וכבודה מאוד, ונאמה נאום ארוך באולם הגדול של העיריה, והכל על אהבת ארץ ישראל, והתעוררות לעלייה, ובשומעי דבריה הנלהבים והפסוקים מהתנ"ך שאמרה, פלגי מים ירדו עיני, ועניתי גם אני חלקי, בלהב קודש, ועשתה מגבית גדולה, ונאסף הכסף מהר ונמסר למזכיר הקהילה, ונשלח ממחרת אל הארץ.

ומאותו היום חזר אותו היזק הקדוש, ונעשה בלבי לשלהבת גדולה, והתחלתי לעורר את הציבור לעלייה, ואך לא הועילו דברי כלום, כי יהוד אלג'יריין, לבם היה אטום חתום וסתום משמוע דבר זה, מרוב השלווה והשקט וכל טוב שהיו חיים בו.

ובפרט מחסרון ידיעתם השפה העברית המדוברת בארץ, והם אינם מדברים, רק צרפתית וערבית מגומגמת, ובכן חזרתי לדבר על עזרה כספית, וזה הועיל קצת.

ובחודש אדר התחילו שמועות של מלחמה עולמית עם גרמנייא, והיו השמועות הלוך וגדול מיום ליום, וביום שישי בשעה אחת ביום י"ז באלול נשמעה תרועת המלחמה, ובי"ג באדר הת"ש קיבלתי מברק ממרוקו, מהממשלה הצרפתית והמרוקאית לנסוע לארץ מולדתי מכנאס, למלא מקום רב גול שנתבש"מ, כמוהר"ר מושה טולידאנו זצ"ל.

ותכף נסעתי ומצאת י שם התעוררות גדולה לעלייה, וגם הרבה ידיעות ממצב הארץ, ואמנם הרבה תיירים עלו והביאו דיבת הארץ, מחסרון הגשמיות והרוחניות, לכן רפו ידינו, ועוד פרנסתנו המצויה בריוח גדול והשקט והשלווה והשבע הגדול שבו היינו חיים, הוסיפו לגדור בעדנו לעלות אל הארץ.

ואמנם העליה לא פסקה, רק הלכה לאט לאט, והלכה וגדלה בשנת התש"ז, שנתרבו בה חלומות וחזיונות ומחשבי קצין, וגם אני נתעוררתי לזה, ומצאתי חשבון מדוייק במה שכתוב בדניאל ( ח' יג-יד ) ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר עד מתי החזון. ויאמר עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קדש.

המנין הזה מתחיל לדעתי מבנין בית שני, שהיה בשנת שלושת אלפים ת"ח, ועד שנת תח"ש, הוו ב' אלפים ושלוש מאות שנה, ת"ך שנה שעמד הבית השני, ומחרבנו עד תח"ש, עברו עוד אלף תת"ף שנה, הווה ליהו ב' אלפים ושלוש מאות שנה, וכן היה, בחמישה באייר תש"ח, הוכרז בעולם על מדינת ישראל, והוקבע ליום העצמאות, ובא עוד סימן, בשוב ה' את שבו"ת עמו, יגל יעקב ישמח ישראל, ובאותה שנה התחילה העלייה ברבבות עם, ופעמים נפסקה על ידי השלטונות חזרה על ידי שוחדות.

ואני הייתי בוכה במסתרים על שלבי לא היה חזק כל כך לנתק מוסרותיו מהגלות כפרה סוררת, ולהשליך על ה' יהבי, ולעלות בשמחה לארצנו. והבוחן לבבות וכליות אלהים צדיק, היה מגיני וקרן ישעי משגבי.

ואף כי באדר שב"ת בעדי, נחליתי מחלה אנושה, עד שהרופאים אמרו נואש, לבי היה חזק עמדי, והבטחתי באלהים הייתה גדולה מאור ואמרתי לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה בארצות החיים. וברוך ה' קמתי ואתעודד, וחזרתי לאיתני, ויהי הדבר לפלא, ממש תחיית המתים, ברוך מחיה המתים.

ומאותו יום התחלתי לחשוב הרבה בדבר, ואך השטן מצא עוד מקום לקטרג, איך תעזוב רבנות עם משכורת גבוהה קבועה ממשלתית, ותלך כאיש הדיוט לבקש פרנסה ? ואך המקום ב"ה חתם פי שטן, כי בשנת תשכ"ב יצא דבר מלכות, שכל עובד ממשלתי, יודי או רומאי, מבין שבעים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד

והבטיחו על הענקה חודשית, מגמלא אוניה, וכל הרבנים בשומעם נזדעזעו, ועשו כמה תחבולות לעמוד על משמרתם ולא הועילו, ואני בחסד אל שמחתי באומרים לי, כי אמרתי, מאת ה' הייתה זאת, אשר בית ה' אלך עומדות יהיו רגלנו בשערי ירושלים.

וכאשר גילית מחשבותי לבני יחידי מא אליהו שיחיה, התחיל לחשוב ולחשוב, והחליט לעלות הוא ואשתו בתור תיירים לראות, ואף שעמדו לפני הרבה בעיות, לא יכולתי למונעו, ובאלול תשכ"ג, נסע עם אשתו, ותרו את הארץ, ובערב כיפור חזרו, ואמרו טובה הארץ מאוד מאוד.

ואך קשה עליהם לגור שם, מכמה סיבות : א. מסחרו בבגדים במרוקו, קשה להשיגו שם בארץ. ב. החייטות שהיא מקצועו, אין לה מהלכים בארץ, ובשניהם צריך חנות במרכז, וכסף רב, ואין לו. ג. יש לו בת משודכת ואי אפשר לעזבה.

ואני בשומעי, נפעמתי ונדהמתי, והחלטתי, לעזוב את כל, ואעלה, ומפני שהיה קשה עלי להגיד, שעולה להשתקע, מפני אחי ורעי הרבים, וכל בני משפחתי, ומה אני גם בני ונכדי ילחצוני וידחקוני בטענות שונות ובמבול של דברים.

ויבוא גם השטן בתוכם, כדי להפר עצתי, לכן אמרתי שאני עולה בתור תייר. וגם את זה בעמל רב השגתי, כי קשתה עליהם מאוד פרידתי אף על ימים אחדים, ועם כמה וכמה אזהרות, לא תתעכב יותר מחודש ימים.

ואני עונה כל דבר בכפיפת ראש, וב"ה כוננתי עצמי, ולקחתי תעודת מסע באוירון מעיר רבאט, עד עיר מארסילייא בצרפת, באמצעות אחי נועם, טוב דעת וטעם, כה"ר ברוך בן עמראן הי"ו, בעל הכה"ץ רחל בת אחי נועם, כהר"ר ידדיה הי"ו, כי היה בדבר טורח.

והוא טרח הרבה בזה זכור לטוב, וכדי לאמת שרק בתור תייר אני נוסע, לקח תעודת הליכה וחזרה, ובחסד אל, עזבתי את הכל כיד כני, ויצאתי ממכנאם אני ואשתי בלויית מר כרוך הנ״ל במכונית שלו, באחד בשבת ב׳ לניסן התשכ״ר אחר הצהרים, ואחר כשעה וחצי הגענו לעיר רבאט וקדם פנינו איש חמורות, מר רפאל חיון הי"א, בן חכם צדיק וישר, כהה"ר יעקב זצ"ל.

והכין הכנה גדולה לארוחת הלילה, והזמין אחיו ואחיותיו, וכמה אהובים ורעים, ואחר גמר הסעודה פתאם באה רעידת האדמה, ובבהלה נוראה ירדנו מהעליות, וברחנו מחוץ לעיר, רחוקים מכל בנין, ומצאנו שם כל יושבי העיר נוצרים וערבים ויהודים, אנשים נשים וטף.

וכל פניהם חוורים כסיד מרוב הפחד, והיהודים יושבים על הארץ ובוכים וקורים תהלים, וי"ג מידות והושענות, וכולם היו מחכים לרעידה אחרת, כי כן הודיעו ברם קול חכמי לב בעלי מקצוע, ועוד סימן גדול היה להם, בכלבים, החפשים לעצמם בלי קשר, עזבו בעליהם וברחו, והקשורים בשלשלאות, היו מתאבקים לנתק את מוסרותימו ולברוח, כי הם מרגישים בזה יותר, באשר חוש הריח חזק אצלם מאוד.

ונשארנו כך ברעש הגדול, עש שעה ארבע בבוקר, שאז ראינו הכלבים נחו ונמו שינתם, והחפשים שברחו חזרו לאדוניהם, ונשמע קול ברמה, חזרו לבתיכם לשלום, אז הודינו לה' חסדו המרחם על הארץ, המרחם על הבריות, וחזרנו לבתינו ושכבנו וערבה שנתינו משך שעות אחדות.

ואז קמנו ונתעודד, התפללנו, וסעדנו לבנו, ונסענו באווירון, ואחר שתי שעות הגענו למארסילייא, והקבילו פנינו הרבה אהובים רעים, ונתארחנו אצל ידידים נחמדים, מר אבנר טולידאנו ישצ"ו, בן החכם מהר"ר יצחק ז"ל ושותפו מר מאיר אסודרי ישצ"ו בן כבוד הרב ישועה ז"ל, עד יום רביעי, ה' בניסן, שאז רכבנו באוניה, הנקראת בשם מולדת, היינו בתוך קהל גדול כשמונה מאות אדם, עולים ותיירים, מכל העדות.

ונתענגנו על רוב שלום, ותפילות ולימודים והרצאות, ומה גם בשבת הגדול, התפללנו בשירה וזמרה, והוד והדר, ודרשנו בשחרית ומנחה, בנוכחות הרבנים המשגיחים על הכשרות ורב החובל וחבריו, והיו הדברים מאירים ומזהירים בס"ד.

וביום א' בשעה יו"ד בבוקר, הגענו לעיר הקודש חיפה היפה, והקבילו פנינו אהובים ורעים, והלכנו ישר לבית צדיק וישר, מר אליהו פדידה ישצ"ו, בן כבוד הרב שמואל הי"ו, שהוא בעל בת אחי אשתי הכבודה מרת אסתר בת כבוד הרב יוסף הכהן ז"ל.

וגם הוא נתגדל על ברכי במקנאס שנים רבות בהיותינו שכנים בחצר אחת. ולמען לא אהיה כפוי טובה חלילה, אגיד לאדם יושרו.

הזוג היקר והנכבד והנחמד הזה הגדיל חסדו עמנו הרבה הרבה, כי נתארחנו בביתם משך שבעה חודשים רצופים, מיום ט' ניסן התשכ"ד שבאנו, עד חשון התשכ"ה, שנכנסנו לשיכוטן החדש שעשינו משכנתא בקירית ים א' וטיפלו בנו בכל צרכינו, באהבה וחבה כאב את בנו ורצה, ולא בנו לבד, אלא גם במאות מקרים יום יום מכל ערי הארץ ועולים חדשים ותיירים, שהיו באים לדרוש בשלומנו.

וכל אחד נתקבל בסבר פנים יפות ובטי ובמרקחת ובעוגיות, והרבה בארוחה שלמה, או של ערב או בוקר וצהרים, ובפרט בשבתות ובמועדים, כתות כתות נכנסות ויוצאות, והכל רק לכבודנו, ולא נשתנו עלינו בשום יום, כיום הראשון כיום האחרון.

גם חליתי בביתם חולי כבד לא תקום פעמים צרה, ועשיתי ניתוח בבית חולים אלישע משך שבעה עשר יום בסיון תשכ"ד, וחזרתי לביתם, ונהלו אותנו בכל הצריך ובנדידת שינה בלילות, וכמה צערים, והכל עשו בשמחה וברצון טוב.

ולא הם בלבד, אלא גם בניהם היקרים, מאירים כספירים, כבוד הרב משה הי"ו, ואחיו הבחורים היקרים מר שמואל, ומר יוסף, ומר דוד שליט"א, ואחיותיהם מרת חנה ובעלה מר גדעון אוחנא הי"ו ומרת פנינה ובעלה מר אריה אשכנזי הי"ו. וגם חמותו של אבא אליהו בת קדושים, מרת רחל אלמנת חמיו הצדיק מר יוסף כהן ז"ל.

אחי אשתי שמחב מב"ת, כלם כאחד היו משרתים אותנו, ומקרבין לנו התועלת בכל מאי דאפשר, זכרה להם אלהי לטובה, וברכם בכל טוב סלה, אמן.

ואף אהה ! כי מר אליהו פציצא ז"ל הנ"ך, פתאם יצאה נשמתו בטהרה ביום ב' ז"ך טבת שנת תשכ"ז, וכבוד גדול עשו לו במותו, בהספדות ודרושים בביתו ובבית הכנסת " היכל שלמה " בקרית שמואל, אשר טרח מאד בבניינה ושכלולה, נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ.

נחזור בס"ד לסדר עלייתי אל הארץ, אף כי ב"ה זכני ועליתי, היה לבי מלא געגועים לבני יחידי מר אליהו שיחיה הוא וביתו, כי הפרידה קשה מאד עלי ועליו, והוא קשה עליו הפרידה מבתו חנה זיינט, אשר נתן לאיש מר רפאל אדרעי שליט"א, והמקום ב,ה ראה בעניינו, ונתן בלב הזוג הנחמד לעזוב את הכל, ואחר ב' חודשים לחתונתם, עלו אל הארץ, ביום ב' ט"ו שבט תשכ"ה.

כמה מאד גדלה השמחה במעוני, וכמה מאד הללתי ושבחתי למלך הכבוד ב,ה\ וברוך המקום נסתדר במשך ירחים אחדים בדירה נאה וכלים נאים ועבודת קבע. ועוד גבר עלינו חסדו, כי ביום י"ד ניסם תרכ"ה הנזכר, עלה לארץ בני אליהו שליט"א, הוא ואשתו ובניו, ועשינו פסח לה' בני חורין מן הגלות, ובמשך ירחים נסתדר גם הוא בכל הצריך, ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב.

ישתבח יושב תהלות

ויתעלה על חסול הגלות

סיימנוה בלי הדרן עלה ובלי דעתן עלה

פלאות יעשה עם עוד המסתופפים בצלה

משוך ימשכם באהבה לארץ אבות

אשר בה באמת שמחת כל הלבבות

חי, יתן בלבם להכיר ערכה יותר מכל חפץ

זריזים אז יהיו לעלות בלב חפץ

קדוש יקראו לעפרה ואבניה

ויאמץ לבבם להיות בניה ובוניה. אמן

סוף הקדמה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר