רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

המקל של רבנו

גם בהיותו בעיר ילדותו, היה רבנו מהלך עם מקל של כבוד, כשהידית שלו מוכספת וחרוטים עליה כמה וכמה חריטות, (בשבת לא היה יוצא עימו). הסיבה לכך היא, ודאי לא בשביל היוקרה, כי את זה היה לו גם ללא המקל. וגם לא בגלל שכך נהגו הקדמונים המכובדים. הסיבה העילאית היא, שכידוע בהיות רבנו בגיל שלושים וארבע (התש׳׳ג) פשטה בעולם וגם במרוקו מחלת הטיפוס שהפילה אלפים רבים , ורבנו גם נחלה בה ובמשך כמה חודשים היה במצב בכי רע, והעם והתלמידים במשך אותם הימים הרבו בתפלות, בצומות, ובתקיעות בשופר, וב״ה רבנו נתרפא. ובמשך חודשי ההחלמה היה רבנו זקוק למקל לתומכו בדרך הליכתו, וחמיו רבי משה אלכרייף נתן לו את המקל עם ידית מכסף, ורבנו התיחס לנס הצלה זה, כאל תחית המתים – וכהוראה לה׳ השם נפשו בחיים ולא נתן למוט רגליו הרגיש שמעתה צריך הוא להקדיש כל עיתותיו לתורה, ולכך לקח הוא את המקל לתזכורת.

ידידות של תורה

בספרים תבואות שמש מוצאים אנו התכתבות גדולה של רבנו המשתרעת על פני עשרות עמודים בענינים שונים של רבנו עוד בהיותו גר בעיר מקנס, עם הגאון הגדול רבי אהרון אסודרי זצ״ל ואפשר לראות שם שחולקים הם כבוד והערצה גדולה זה לזה, כגון בח״ב/פא׳ כותב לו רבי אהרון בזה״ל: אור עיני ידידי רוחי, משובח ומפואר בכתר תורה וכתר ש״ט מתואר מזר״ק (מזרע קודש) טהור הרב שלום משאש ישצ״ו. ובמקום אחר כותב לו: אהבת עולם אהבתיהו, שבע ביום היללתיהו אחי עצמי ובשרי הוא רב נעלה מאוד וכו׳ כמוהר׳׳ר שלום משאש יצ״ו. ושמעתי שידידות זו היא פרי של שנים רבות של לימוד שהיו לומדים יחד בימי שישי. (רבי אהרון נולד שנת תרל׳׳ט בחודש אלול, ונתבש״ם ביום כ׳׳ה אלול תש׳יז למד תורה מגדולי הרבנים והצדיקים שהיו בעיר מקנס הלא הם רבי חיים בירדוגו, רבי יוסף אלקובי, רבי חיים מוריגון (מריזי׳ן) זצ׳׳ל, על שולחנו היו סמוכים תלמידים רבים, שבאו ללמוד בישיבות במקנס. נשא את ביתו של מופת הדור, המפורסם בחכמתו ובדעתו הנשגבה, אור מזהיר ושכל אדיר, רבי שלום עאמר זצ׳׳ל (לרוב מעלותיו זכה רבי שלום עאמר לשבת על כס הדיינות כבר בהיותו בגיל עשרים ושבע, גדולי דור שבחו את רבי שלום עאמר גם בצדקת פזרונו לאביונים, ובכושר המנהיגות שניחן בה) גיסו של רבי אהרון היה הרה״ג רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ״ל. נתבש״ם כב׳ חשוון תר״ס.) 

פרק ג'

מפי עוללים ויונקים יסדת עוז

ולהעבירם מחוקי רצונך

רוחות זרות מנשבות בקהילות היהודים במרוקו, בתי ספר של האליאנס הוקמו בעיירות רבות ומשכו אליהם תלמידים רבים, המורים בבתי הספר הללו היו ברובם חילוניים וחינכו את הילדים להתרחק מהדת ולזלזל במצוות, כמו כן הכריחו את הילדים לשבת בכיתה בגילוי ראש, החליפו את שמות היהודים בשמות צרפתיים. הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו שהיה אז מגדולי התלמידי חכמים שבעיר מקנאס, ולימים נתמנה לאב"ד שבעיר, אמר עת לעשות לה', להקים תלמוד תורה מרכזי, שיהיה מתחרה ביופיו וברמת הלימודים שבו לבתי ספר של האליאנס.

 וכדרכו של היצר הרע להפריע לכל דבר טוב, שלח את חייליו והם קומץ של אנשים שניסו לשכנע את רבנו שמשימה זו היא קשה מנשוא, גם לעצם הקמת הבנין וגם לאחר מכן במימון ההוצאות השוטפות, אך רבי ברוך כשמו כן הוא, היה ברוך אומר ועושה, ואין דבר העומד בפני הרצון ־ תרם והתרים, לא ארכו הימים ובנין הת״ת על כל קומותיו היה מלא בתינוקות של בית רבן. הת׳׳ת הוקם בעידודו של הרב זאב וולף הלפרין זצ׳׳ל, שהגיע מאנגליה לסייע לקהילת מקנס בהקמת מוסדות ושעורי תורה, וכן סייע בהקמת כולל אברכים שבראשו עמד הגאון רב רבנן ה״ה רבי חיים בירדוגו זצ״ל.

אם הבנים

התלמוד תורה היה נקרא ׳אם הבנים׳ מפני: שכשרבי זאב עורר את הקהל לייסד את ׳התלמוד תורה׳ נתקל בטענה שאין לקהילה אפשרות להמציא את סכום הכסף הגדול הדרוש לכך. עלה בליבו של הרב זאב רעיון: שכיון שהנשים בקיאות בייצור ובעיצוב כפתורים הנצרכים מאוד לגלימות של הערביים, אז מה שאפשר לעשות הוא: שלאחר שהנשים מסיימות את מלאכות הבית, שיקדישו כמה שעות לייצור כפתורים, שלאחר מכן ימכרו לערביים, ומאותו הכסף יבנו את הת״ת. וכך היה, ולכן נקרא הת׳׳ת ׳אם הבנים׳. (מפי הרה״ג אברהם עאמר שליט׳׳א מראשי ישיבת אור ברוך)