יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן….וזה סדר ההילולה.
3 יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.מתוך הספר " מחקרי אליעזר " פרופסור אליעזר בשן
אלה הן התקנות הנראות כעת לקיים.
א. בכל ערי מרוקו, אין לעשות שום הילולה בפרסום רק ברישיון בית הדין במחוזי ובאישור בית הדין הגבוה
ב. גם ההילולות הנוכחות בכלל זה, וצריכות רישיון.
ג. יזהרו הרבנים ברישיונם זה רק בדבר מוכשר ומועיל להנאת הציבור, ומובטח בשמירת הדת
וזה סדר ההילולה.
בעשרה סעיפים מסוכמות ההוראות לבצוע ההילולה הכוללים
הפרדה בין גברים ונשים.
הצבת שומרים.
אין להקים אוהל בבית החיים אלא ברשות הדיין של המקום.
הבאים יתקעו אוהליהם מחוץ לבית החיים.
שיישמר הניקיון.
ושם רשאים לאכול ולשתות, אבל לא בבית החיים.
כיבוד יוגש שם רק לאורחים נכבדים ונציגי הממשל.
בשטח בית החיים ילמדו בשכר תלמידי חכמים זוהר ומשניות.
אם יום ההילולה חל ביום ראשון, אין להיכנס לבית החיים אלא ממוצאי שבת ואילך.
אם ראשי הקהילה יעברו על אחד מהתנאים הנ"ל, יוסר הרישיון לעריכת ההילולה.
ההחלטה מצביעה על חשיבות שהרבנים יחסו להסדרת הנושא, אבל אלה נשארו על הנייר, כי האינטרסים האישיים, הכבוד וההכנסות שנבעו מביקורי ההמונים גברו על הכוונות הטובות של הרבנים, המשפט העברי בקהילות מרוקו א'.
לסיכום, מצד אחד יחסו חכמי מרוקו חשיבות למנהגי אבות ואמהות ועליהם אמרו את הפסוק " אל תיטוש תורת אמך ". אבל הייתה ביקורת על כמה מנהגים, משום סיבות שונות : מנהגים הכרוכים בעבירות כמו ההילולות, חיקוי למנהגי הגויים המכונים דרכי האמורי, איסור תורה כמו כישוף, איסור שריטה ופגיעה בגוף. אבל כוחו של המנהג העממי, ורצון העם חזר מכוח הסמכות, השכל וההיגיון