ארכיון יומי: 25 ביוני 2013


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

הנהגות ומעשיות מחכמי המערב והמזרח

הרה"צ ר' כליפא אלמליח זצ"ל א

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

ב"ד אולאד מנצור

בכל יום שני וחמישי בימי השובבי"ם נהג רבי כליפא אלמליח זצ"ל לצום, לשאלת חותנו שביקש לדעת מה פשר הצום? ענה רבינו: כיצד אפשר שלא לצום בימים קדושים אלו שמוציאים בהם ספר תורה מן ההיכל. ונכדתו מרת 'חביבה' ע"ה, למדה מסבה הגדול את המנהג וצמה בצנעא כל שני וחמישי בימי השובבי"ם עד שנודע הדבר במשפחה.

בימים רבים נוספים היה רבינו צם, כמו בימי השובבי"ם הארוכים ובימי חודש אלול. ובהזדמנויות נוספות במשך השנה היה צם משבת לשבת. בסיום הצום נהגו רבינו והרבנית לשתות מים שרויים בסולת לרכך את הקיבה שלא הייתה בפעילות שבוע שלם. בסעודה זו היו נשות הכפר נוהגות לבוא ולהתברך מפי הרבנית כסגולה לשמירה והצלחה.

חותנו של רבינו שדאג לשלומו מרוב התעניות והצומות, העיר לו פעם על הצומות הרבים שיכולים להזיק לבריאותו, רבינו הרגיע אותו והבטיחו שלא יארע לו רע. ואכן על אף רום גילו והסיגופים הרבים יחד עם הצומות שמר על בריאותו האיתנה עד פטירתו.

ואכן, הצומות הרבים לא באו לידי ביטוי בכוחו. כמו שמספרים תלמידי רבינו, שעל אף הצומות הרבים והתעניות לא תש כוחו, ובשעת לימודו עם תלמידיו לא הבחינו כלל כי יום צום הוא.

מסופר על  מרת 'ימנה' אשתו האחרונה של רבינו, שבא לבקרה קרוב משפחה בשבוע בו צמה משבת לשבת, בין הדברים הציע לבדוק את כוחה בימי תעניתה, ימנה הסכימה אך בקשה שיניח גוש סוכר עליו יתערבו, עוד טרם הספיק להתכונן הרימה ימנה את קרוב משפחתה והשליכה אותו לארץ, באותו מעמד נכחו רבים מבני הכפר שראו את חוזקה של הרבנית למרות צומה.

מנהגו של הרה"צ ר' כליפא אלמליח זצ"ל היה ללכת דרך ארוכה כשרגליו יחפות, וכך היה מנהגו שלא ללבוש מנעלים כלל בתשעה באב וביום הכיפורים. (ע"פ הזוהר פרשת תצוה עמוד קפה). וכתב הב"ח (סימן תקנ"ד), שמכיון שהסמ"ג בהלכות יוה"כ ס"ל להחמיר לכתחילה באנפילאות של בגד, וגם יש גאונים שסוברים דכל מידי דמגין, מנעל מקרי, ואסור לצאת בו בט' באב וביוה"כ, הילכך יש להחמיר ללכת יחף לגמרי וכן ראיתי לרוב רבותינו שנהגו כן אף בט' באב. ומיהו אין לגעור באותם שנהגו להקל לצאת במנעל של בגד.

בערב היה מנהגו של הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל לעבור בין הקהל ובידו צלחת אפר שהיה מפזר על ראש כל אחד, וכן המנהג.

ביום תשעה באב לא פסקה עינו של הרה"צ רבי כליפא אלמליח זצ"ל מלדמוע על חורבן הבית, במשך כל היום היה יושב בבית הכנסת ומקונן על חורבן הבית. (בניו, נכדיו, וניניו).

הצדיק המלוב"ן בבא סאלי זיע"א

מיום עומדו על דעתו לא ביטל קימת חצות, ואמירתו את התיקון בהתבודדות בחדרו המסוגר, כשבשעה זו אסור היה להיכנס אל החדר. פעם בודדת ארע שהרבנית ע"ה נכנסה לחדרו, מבלי שזכרה ששעה זו עת חצות היא. כשנכנסה ראתה את רבינו יושב על הארץ ופניו קרובות לרצפה ממש, לידו נקוותה שלולית מים גדולה, סברה הרבנית שנשפך מים ורצתה לנקות את השלולית, כדי שלא יפריעו המים לרבינו. כל אותה עת לא הבחין רבינו בנוכחותה בחדר, אלא שאז פנתה היא ושאלה אותו, מה נשפך על הרצפה? הרים רבינו את פניו מן הארץ ואמר לה: "הלא לשם כך ביקשתי לבל יכנסו אל החדר בשעה זו…. אך מאחר וכבר נכנסת וראית מה שראית, אבקשך שלא תספרי לאף אדם בעולם. המים הללו הם דמעותיי, אשר אינני מסוגל לכלוא כששכינתא בגלותא שריא" (ספר "אביר יעקב").

מרן הגאון ר' שלום משאש זצ"ל

תלמידו של מורינו ר"ש, הרב אריאל אדרי שליט"א רבה של הר חומה י"ם, בהקדמה לספר "ילקוט שמש" מביא מעשה שקרא לו עם הרב זצ"ל. באחד מימי שבתות החורף הידועים בקרב יוצאי צפון אפריקה אשר קמים בהם לבקשות באשמורת הבוקר ואומרים "תיקון לאה", שאל ר' אריאל את ר"ש האם אפשר להוזיל דמעות כשאומרים תיקון לאה בשבת? ענה לו ר' שלום שאין לבוא לידי בכי, כי שבת היא לה' ואסור להצטער. שב ר' אריאל למקומו והנה הוא רואה איך שהתחילו לומר תיקון לאה והנה עיניי רבי שלום דומעות?! שאלו ר"א לאחר מכן, יורנו מורנו איך כבוד הרב בוכה? הרי אין להצטער בשבת? ענה לו הרב בתמיהה, איך אדם יוכל לומר מילים אלו מהתיקון לאה ועיניו לא ידמעו?! זה דבר שאינו בשליטתי ואין אני יכול לעמוד מזרם הדמעות הפורץ מעיני באומרי מילים אלו, זיע"א. (הקדמה לספר "ילקוט שמ"ש" הרב אריאל אדרי שליט"א).

הרה"צ ר' רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל

מספר הרה"ג ר' שמואל הלוי וואזנר שליט"א, יום אחד הגיע לדור בשכנותי חכם מארצות המערב, אחר קבלת הפנים ודרישת השלום נפנינו כל אחד לביתו, והרב וואזנר נפנה ללימודו, לפתע כשהגיע שעת חצות לילה והנה הרב שומע מכיוון קיר השכנים החדשים בכיות ויללות, התקרב סמוך לקיר והנה הוא שומע את האורח קורא "תיקון חצות" בבכי מר על חורבן הבית, למחרת בבוקר שאל הרב מי הוא השכן החכם? וענו לו שהוא רבה הראשי של מקנאס אשר במרוקו הרה"ג ר' רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל, אמר להם הרב וואזנר דעו לכם שמיהודי חכם זה למדתי איך נראו אבותינו בשעה שבכו על חורבן ביהמ"ק….. (הרב שמואל וואזנר שליט"א).                                                                               

הרה"צ המקובל ר' יעקב מוצפי זצ"ל אב"ד העדה הספרדית י"ם

מסופר על הרב זצ"ל שכל שנה בתקופת בין המצרים בחצות היום היה הולך לת"ת "קרית ספר" בירושלים, כדי לומר "תיקון חצות" כנהוג בימים אלו, והיה יושב על הקרקע יחד עם כל הילדים בת"ת ואומר את תיקון חצות בבכיה ובהשתפכות לפני רבוש"ע על חורבן ביהמ"ק, וכשהיו הילדים הרכים, תינוקות של בית רבן רואים זאת מיד היו בוכים איתו יחד על חורבן הבית ואורך הגלות, וכך היה מנהגו מידי יום ביומו בימי בין המצרים…. (הרב יצחק ברכה ראש ישיבת "עטרת יצחק" י"ם).

הרה"צ ר' פרץ מימון זצ"ל

איך נראה היה תשעה באב אצל הרב פרץ מימון רב מושב גילת וחתנו של ר' חיים חורי זצ"ל, (ג'רבה, תוניס) מספר הרב יוסי לוי ראש המועצה הדתית מרחבים בני שמעון, יום אחד החלטתי לנסוע למושב גילת ולראות את הרב באמירת הקינות, נכנסתי לביהכנ"ס והתישבתי על הרצפה כנהוג, לפתע הרב התחיל את המזמור על נהרות בבל, בכזה בכי שלא היה אחד מהציבור שלא בכה, ומוסיף תלמידו הרב משה לזרוב הי"ו מבית שאן, שהיה ממש נראה כאילו ירמיה הנביא מתאבל על בית המקדש, בתו של הרב מספרת שאביה הרב פרץ היה בוכה על בית המקדש כאילו הוא נחרב ממש עכשיו בימינו. אכן זו היא הרגשה של ת"ח אמיתי על החוסר בביהמ"ק ואיך צריכה להיראות האבילות על אובדנו (ילדיו ותלמידיו).

הרה"צ ר' דוד אבוחצירא שליט"א

בימי אלול הקדושים מספר ר' דוד אבוחצירא שליט״א. מידי לילה הייתי ישן לצד סבי הצדיק המלוב״ן בבא סאלי ע״ה, וכל לילה הרבה לפני עלות השחר היה סבי ע״ה מעורר אותי לבוא עימו לאמירת חצות סליחות ותפילת שחרית, ואח״כ הייתי הולך ללמוד בבית המדרש יחד עם המלמד דרדקי שלנו, בשעת תפילת שחרית הייתי מידי פעם מנמנם מרוב עייפות. פעם אחת שסבי ע״ה העירני שאלתיו מדוע סבא מעירני מוקדם, הרי אני לפעמים נרדם בשעת התפילה? השיב לי סבא ע״ה, אני מעיר אותך מוקדם, כדי שתתרגל לקום לאמירת חצות וכו׳ בלי שום עצלות אע״פ שכרגע אתה מתעייף ונרדם בתפילה, כשתגדל תהיה מורגל לקום בעוד לילה לשבח ולפאר לבורא עולם. ("אביר יעקב").

שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

אף בירושלים נהוג היה במאה השמונה־עשרה ליתן לשליח בשכרו שליש מפרי שליחותו וגם לפרנס את בני ביתו בירושלים במשך כל ימי היותו בדרך, כפי שאנו למדים מתוך שאלה שהובאה בפני ר׳ יונה ב״ר חנון נבון: ״מעשה שהיה כך היה, שראובן נתחייב לילך בשליחות מצוה מעה״ק לערי אורומילי דמוריאה [תורכיה האירופית ויון] ע״פ התנאים הנהוגים, שהק״ק יוציאו כל הוצאות המצטרכות ומזונות ביתו סך כו״כ [כך וכך] בשבוע, ואחר כך מההכנסה שתבא לידו, בין רב ובין מעט, ינכו כל ההוצאות, והנשאר יתחלק לגי חלקים, ב׳ חלקים לק״ק וחלק אחד לשליח בעד שכר טרחו. ויהי כצאתו מהעיר קרה לו מקרה בלתי טהור, שנחלה ראובן חולי גדול מסוכן, שהוצרך לחזור לביתו ע״פ רופא מומחה של העיר שנחלה בה, ובחזרתו לביתו נתרפא מחוליו…

אכן נשאר גופו חלש עד מאד, באופן שאינו יכול לילך בדרכים ולרכוב אניות, ולסיבה זאת חזר בו מהשליחות הנז' הן עתה ראובן תבע לפקיד הק״ק, שיפרע לו סך מה שהוציא ברפואות והוצאות דרכים, שהוצרך להוציא עד חזרתו לביתו… ופקיד הק״ק טוען, שאדרבה ראובן חייב לפרוע לק״ק כל ההוצאות שהוציאו עליו בהליכתו מן העיר, לפי שהאונס אהנייא ליה לפוטרו מהשבועה והקנס שנתחייב אם יחזור בו״. החכם המשיב פוסק : ״אין השליח חייב בהוצאה שעשו הק״ק בהליכתו, ולא הק״ק בהוצאת החזרה״.״

שליח ירושלים אחר, ר׳ חיים אברהם סורנאגה, שיצא בשליחות לצפון־אפריקה בשנת תק״ח (1748), הותנה עמו בשטר התנאים, שיקבל בשכרו שליש ״מה שנשאר נקי מכל מה שיכנס לידו מפרי שליחותו״, ובהגיעו לאלגייר לא יכול היה להמשיך ולילך לערים אחרות מחמת שיבוש גייסות, ולפיכך .פנה אליהן באגרות, ועל יסוד אגרותיו שלחו את תרומתם ישר לליוורנו, ששימש מרכז לקיבוץ כספי א״י. אז נתעורר ספק בלב השליח, אם מגיע לו חלק גם בתרומות המקומות הללו, מאחר שלא הלך לשם ולא קיבל את הכסף לידיו, ופנה בשאלה זו לר׳ יהודה עייאש אב״ד אלג׳יר שפסק לזכותו.

שליח צפת לארצות ערב בסוף המאה השמונה־עשרה, ר׳ יונה שושנה אשכנזי, הותנה עמו בשטר תנאי השליחות, שיקבל שליש מכל ההכנסות, ובתנאי שבכלל ההכנסות ייחשבו לא רק התרומות למען צפת אלא גם ״מתנות לי לשמי בדרך אשר אנכי בשליחות, הן מענין מתנות שנותנין בפרטות לי לשמי שאין לצבור חלק בו, הן לענין מה שאני עוסק בדבר הרפואות והקמיעין והלחישות וכיוצא״. השליח לא הסכים לתנאי זה, בסברו ששכר הסגולות וגם המתנות הפרטיות מגיע כולו לו לעצמו, בהיותו בעל סגולות.

השולחים הסכימו לדבריו, אבל לא רצו לשנות את שטר התנאים כי חששו שהדבר עשוי לשמש תקדים לגבי שלוחים אחרים, אבל הבטיחו לו שבחזרו לא ינהגו אתו לפי שטר תנאי השליחות, אלא יתנו לו את הכנסות הסגולות בשלמות. השליח מת בדרכו, ואז נתעוררה שאלה מה עיקר, שטר התנאים שבכתב או ההבטחה שבעל פה.

מהמאה התשע־עשרה הגיעו לידינו שטרי־תנאי־שליחות מפורטים מאד, כגון השטר שנח­תם בשנת תר״ח (1848) בין כולל הפרושים בירושלים ובין שלוחם לליטא ולפולין ר׳ שמואל סלאנט. השטר כולל סעיפים מפורטים על התנהגותו של השליח, זמן השליחות, הוצאות הדרך, הולכת הכספים, שכר השליח וכו'. התעודה נקראת בשם ״שטר התקשרות״. שטר תנאים דומה נחתם בשנת תר״ט (1849) בין כולל הספרדים בירושלים ובין שלוחם ר׳ אליעזר בערגמאן. בניגוד למקובל, מקבל שליח זה חצי מכל ההכנסה הנקיה ״יען היא שליחות יש מאין״, כלומר, לפי שהשליח הולך למקומות שבהם אין עדיין קופות קבועות וסידורים תדיריים לא״י, מקומות ששלוחי א״י לא היו רגילים לילך אליהם.

 וכן מקבל השליח, כנהוג, כל הוצאותיו, שהן מוגדרות כאן לפרטיהן וכוללות ״כלי גולה ושכירות הדרך בים וביבשה, ומשרת לשרתו, ולאזאריטו ולוקאנדוס [בית הסגר ובתי־מלון], שכר לינה ואכילה ושתיה, ושכר כתבים ואגרות והעתקות, וכתבי שליחות, ושכר בי דואר וכיוצא, וכל מין הוצאות ופיזורים וצדקות״. וכן מוגדרות כאן בפרוטרוט ההכנסות הכוללות ״זהב וכסף וכאמביאלם [המחאות] ואבנים טובות ומרגליות ותכשיטים ומתנות שיתנו לו, בין סתם ובין מפורש לו לשמו ולשם בני ביתו, ואפילו מציאה בדרך״. וכן מתחייב השליח לנהל פנקס מדויק של ההוצאה וההכנסה ולהשבע שבועת השותפין בשובו.

שכונת מחנה ישראל-עוזיאל חזן

שכונת מחנה ישראל

עוזיאל חזן

מחנה ישראל

השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים שהוקמה ביוזמת יחידים

 התוצאות של היפרדות המערבים מהספרדים

א.  העדה המערבית ניהלה את כל ענייניה ניהול עצמאי ומצאה פתרון לחלק גדול מגורמי הפירוד דלעיל.

ב.  נעשה הסכם לחלוקת כספים בין המערבים לספרדים, ולפיו קיבלו המערבים אחוזים מוסכמים מההכנסה הכללית תמורת התחייבויות בענייני מסים וכספים הנכנסים לקופת המערבים, והם ניהלו בעצמם את חשבונותיהם וביקרו אותם.

ג.   הותר למערכים לשלוח שד״רים מטעמם אולם רק באישור הספרדים.

ד.  מונה ראב״ד (רב אב בית דין) למנהיג רוחני וחומרי של העדה, והרדב״ש היה הנבחר הראשון לתפקיד זה.

ה.         העדה הייתה כפופה ישירות לראשון לציון, והוא היה סמכות עליונה בענייני הלכה וייצוג כלפי השלטונות. את הפנייה לשלטונות עשו חברי הוועד בלבד על פי כתב מינוי שאישר הקונסול הצרפתי.

התפתחות השכונה, נטישתה והניסיונות לשיקומה ולשיקומה

השלב הראשון להקמת השנונה

בשנים 1866-1864, כאמור, התרחש השלב של רכישת הקרקע הראשונה ויחידים, בעיקר האמידים שבקרב עדת המערבים, ייסדו את השכונה.

בשתי המפות של וילסון מהשנים 1866 ו־1876 וכן בתצלומי אוויר משנת 1918 אפשר להבחין בהתפתחות ברורה של השכונה (ראה בעמוד הבא). באחת המפות מצוין בניין הקיים מ״1864 ושתי תקופות בנייה, האחת בשנים 1879-1865 והאחרת בשנים 1918-1880. עם זאת, לא כל המבנים בשכונה היו בבעלות היהודים המערבים או בשימושם. חלקות הסמוכות לחלקות של המערבים היו בידי היוונים האורתודוקסים ובידי נוצרים אחרים.

השכונה הייתה קטנה ונטולת פאר, למעט נחלותיהם של גבירים מעטים, יהודים ונוצרים. בתיאור משנת 1872 של ראשית ימיה של השכונה, נאמר: ״בני המערבים … ישבו יחד בשלום ושלווה כעשירים בעלי בתים״.

בשנת 1873 היו בשכונה כעשרים בעלי בתים, והם גדלו לשלושים בתי אב לקראת 1897. לאחר מותו של הרדב״ש ב־1880 חלה התרופפות בקרב העדה המערבית, ורבים מתוכה עזבו את ירושלים. סיבות אחרות לעזיבה היו קשיי המחיה, המגפות, הרעב וריבוי הנזקקים. מניין הבתים שנבנו בשכונה ב־1897 היה שלושים, והם אוכלסו בכמאה וחמישים משפחות.

מספר המערבים בירושלים ביחס לכלל האוכלוסייה היהודית בעיר

מערבים

ספרדים

אשכנזים

היהודים בירושלים

סך יהודי ארץ ישראל

השנה

מעטים

    560   1827

מעטים

    3,000   1838
      5,500 9,690 1839

כ-500

    5,000 15,000 1841

כ־ 1,000-600

כ־ 1,500

2,600 4,000 11,000 1855

כ-1,000

כ־ 1,000

3,000 3,400 8,000 1872
1,290     6,000 14,000 1885
1,300         1888
2,420         1898

כ־ 2,300

    12,000 28,000 1903
2,200         1908
      35,000*   1914

*מתוך סך כל אוכלוסיית העיר שמנתה 70,000

 

מספר היהודים המערבים בירושלים בשנים 1916-1854

1913 1908 1896 1889 1881 1872 1854

השגה

1,987 נפשות

 


2,200 נפשות

2,420 נפשות

1,100 נפשות

1,290 נפשות

1,000 נפשות

15-10 משפחות

מספר

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

מבוא לספר " בתפוצות הגולה  עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.

מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי

הספר נכתב בשנת 1964. 

 מספר שלמה אילוז.

16- הקמצן הרשע והשליח מארץ ישראל.

מספר דוד אסולין

באחת מערי מרוקו היה חי יהודי עשיר מאוד, שהיה רשע גדול ורע לב, הוא לא רצה שקבצנים ן=ופושטי ידי יבואו אל ביתו, ולכן בנה אותו מחוץ לעיר. ולא זו בלבד, הוא הקיף את ביתו חומה גבוהה וליד השער האחד והיחיד בה הציב כלבים נושכים, כלבים רעים כמוהו.

כך העמיד מחוץ לחומה שני עבדים כושים, ואלה לא נתנו להיכנס לאנשים שבעל הבית לא רמה בהם. יהודי המקום אמרו על עשיר זה – מאז המן הרשע לא היה רשע כמוהו ; אך המן הרי לא יהודי היה, ועשיר רשע זה יהודי הוא….

פעם הגיע לעיר חכם גדול, שליח שהיה נודד ממקום למקום ואוסף כסף בשביל תלמידי חכמים, היושבים בארץ ישראל ועוסקים שם בתורה יומם ולילה. שמע החכם על העיר ועל העשיר הגדול בה, אך בהגיעו לעיר זו, אסף בה רק כסף מעט.

כשתמה על כך, סיפרו לו התושבים – יושב אומנם יהודי עשיר מאוד, אבל ביתו מוקף חומה, וכלבים שומרים עליו, כדי שלא יצטרך בעל הבית לתת צדקה.

שאל החכם – מה שם הרשע ? – וכאשר שמע את השם, נודע לו מן השמים, כי על יהודי רשע זה נגזרה מיתה למעלה, ורק הוא, החכם יכול להצילו.

לא גילה החכם דבר לבני העיר, ויצא אל ביתו של הרשע. בעזרת " השם המפורש " הייתה לחכם קפיצת דרך. אך משהגיע למקום ראה כי יחד אתו מגיע בזחילה נחש ענק, והא עושה את כל המאמצים כדי להקדימו, מה עשה החכם ? הוציא מפיו את " שם המפורש ", וכבר מוטל הנחש כמו מת בוואדי מבלי שיוכל לזוז קדימה או אחורה.

הגיע החכם הארצי ישראלי אל שער הבית של הרשע ונתקל בכושים שהתחילו לגרשו. אמר להם – יש ברצוני לשאול את בעל הבית שאלה אחת בלבד – אך השומרים לא רצו לשמוע דבר. ושוב הוציא החכם את " שם המפורש , מפיו, ומיד הוא היה בתוך הבית, מבלי שהכלבים הרגישו בכך.

ראה העשיר את החכם ניצב מולו בתוך החדר, וזעקה פרצה מפיו – איך הגעת לכאן בבגדים פשוטים ומלוכלכים אלה ? – הוא קרא לכלביו כדי לשסותם באורח. אך החכם התיישב על רצפת החדר ולא זז ממקומו. דבר לא איכפת לו.

והכלבים, נסתמו אוזניהם ולא באו. מה יכול העשיר לעשות ? נמאסו עליו הצעקות שלו, והוא הניח את אורחו בחדר, מבלי להסתכל בו. הגיעה שעת הערב. החכם הוציא סידור תפילה והתחיל להתפלל תפילת מנחה. בשעה זו בדיוק התחילו משרתי העשיר לערוך את השולחן לארוחת הערב.

העשיר, אשתו וילדיו הסבו לאכול. ביקש החכם חתיכת לחם לאכילה ( כמובן, שעשעה את עצמו רעב, כי האיש הקדוש היה שבע גם מבלי שיאכל ) לפחות כחתיכה זו אשר העשיר נותן אותה לכלבים. אך העשיר האכזר סירב.

המסובים גמרו לאכול והחכם יושב כל הזמן על הרצפה, וידו מושטת לשולחן, כדי לקבל קצת אוכל. גם על אשתו ועל ילדיו אסר הרשע לתת משהו לחכם.

כאשר אספו את האוכל מהשולחן הערוך, חזר וביקש החכם חתיכת לחם, אז השליך הרשע כמה פירורים על הרצפה ואמר בבוז – קח לפני הכלב – החכם התעקש ואמר – רק מידך שלך אני רוצה.

ביקשו האישה והילדים רחמים אצל הרשע, עד שזה נעתר להם ונתן לו לאורח פרוסת לחם.

החכם קם ממקומו, נטל את ידיו, בירך על הלחם, אכל כזית ממנו ואמר לעשיר – רוצה אני לגלות דבר מה.

נבהל העשיר והחכם הודיע לו – שלח מהר את אשתך ואת ילדיך למקום רחוק, כי סכנה גדולה נשקפת להם חלילה. גם אתה, אל תישן הלילה. עליך להיות ער כל הזמן. ואסור לך לפתוח את הדלת.

עשה העשיר המבוהל כפי שציווה עליו החכם, והשליח מארץ ישראל נשאר יושב על הרצפה ואומר פרקי תהלים. והנחש התחיל לזחול ולהתקרב לבית.

לפתע בא העשיר לחכם והוא מודיע לו – אשתי צועקת ומבקשת שאפתח לה, כי באים להרוג אותה. חזור לחדרך – ציווה עליו החכם – ואל תפתח.

העשיר עשה כן, אך חזר כעבור כמה דקות הודיע – עתה באו גם הילדים והם צועקים אלי : " רחם עלינו ופתח לנו, כי שודדים עומדים לרצוח אותנו " ואני הולך לפתוח.

אל תפתח ותשב בשקט – ציווה החכם על השעיר, וזה עשה כן. כעבור זמן מה חזר – גם אמי ושאר בני משפחתי באו, והם מתחננים ומבקשים על נפשם. כבר אני רץ אל הדלת. נתן החכם צעקה גדולה והעשיר חזר בו, כשהוא בוכה ומבקש רשות לפתוח את הדלת – ולא יהרגו את כולם.

כך נמשכו הבקשות כל הלילה.

סוף סוף האיר הבוקר. אז פנה החכם אל העשיר – בוא וראה מה חיכה לך בחוץ.

ראה העשיר נחש ענק שראשו גדול כחבית ואורכו כאורך החומה שמסביב לבית, והנחש מבותר לחתיכות. הסביר החכם – דע לך כי הקולות ששמעת היו של הנחש. הוא הוא שדיבר בקול האישה ובקול הילדים, כי בא כדי להרוג את כולכם.

אבל אני ראיתי זאת ובאתי כדי להצילך. אלמלא נתת לי במו ידיך את פרוסת הלחם, כי אז מרה הייתה אחרתיך ואחרית בני ביתך.

שלח העשיר עבדים שיחזירו את הילדים ואת האישה, הראה להם את חתיכות הנחש, וסיפר להם את קורות הלילה. מובן, כי בהיותם במרחקים לא יכלו, לא האישה ולא הילדים לדעת, מה קרה בבית.

מאז הלילה הזה נהפך לבו של העשיר. הוא הרבה לתת צדקה לעניים ולתרום כסומים גדולים לטובת ארץ ישראל ולטובת תלמידי חכמים העוסקים בתורה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2013
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר