ארכיון יומי: 12 ביוני 2013


חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

ועד ״שבעת הנרות״

בשנת תרכ״ו (  1866) בראות הרב צוף דב״ש כי הקהילה הולכת וגדלה ועוד מעט ירבץ תחת משא עבודתו, ואף עתותיו ללימוד תורה הולכים ומצטמקים ביקש מראשי העדה, למנות ועדה של ז׳ אנשים שיסייעו לו בעניינים השונים של העדה.

 אכן, באותה שנה קמה ועדה של ז׳ טובי הקהילה, והיא הוסמכה לטפל בענייניה הכספיים, וחתימתם הייתה מחייבת את כל העדה. ועדה זו אושרה על ידי הקונסול הצרפתי בירושלים אשר המערביים היו תחת חסותו בהיותם נתיני ארצו.

וזה נוסח שטר ההרשאה והמנוי.

בע״ה.

להיות כי, מזה זמן רב כתבנו וחתמנו אנחנו חכמי ויחידי סגולה קהילת קודש המערבים שטר כוח ההרשאה ומנינו לעט׳׳ר הרב המובהק מאיר כברק כמוהר״ר דוד ך שמעון נר״ו להיות רב ושליט עלינו ככתוב וחתום תחת ידו הקדושה בכל תוקף וחוזק.

 ומשם בארה באר היטב, והנה היום ראה ראינו כי כבד המשא עליו להיותו נושא סבל עול הצבור והיחיד. וכמעט לפי גודל וכובד העול אין לו פנאי אפילו להתפלל וכמו שנאמר לקבוע עתים לתורה כמנהגו הטוב, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, ואין עוזר ואין סומך.

 ע״כ נתוועדנו יחד כולנו חכמי ויחידי קהילת קודש הנזכרת והסכמנו יחד מרצוננו הטוב ובהשלמת דעתנו למנות גבאים וגזברים פקידים וממונים לעמד על המשמר הקדש להשגיח על עניני כולילות קהילת קודש הנזכרת ועל ידם יהיו כל עניני הק״ק הנזכרת, וגם מוה״ר נר״ו הנ״ל הסכימה דעתו דעת עליון על הדבר הנכון הזה.

ובכן, מודים אנחנו החותמים מטה חכמי ויחידי קהל הקודש המערבים ה׳ ישמרם ויחייהם הנשו״ק כמודה בבד״ח היות אמת וצדק איך אנחנו יחד כולנו מקנים ד׳ אמות קרקע מאחוזת כו׳ קהילת קודש הנזכרת למעלת שבעת הנרות ה״ה מעלת הרב כמוהר״ר אברהם חרוש הי״ו והרב כמוהר״ר שלמה לוי נר״ו והרב כמוהר״ר יצחק רפאל בטיטו הי״ו והחי כמוהר״ר דוד הכהן הי״ו והחה״ש כמוהר״ר יעקב אלמאליח הי״ו והחכם כמוהר״ר שלמה אבושדיד הי"ו והכותב לוי יפלח הי״ו בהקנאה גמורה שלימה וקיימת ואגבן.

אנחנו ממנים אותם פקידים ומשגיחים וגזברים על כולנו קהיל קודש הנזכרת לחזק כל בדק ולקרב התועלת לכולנו קהילת קודש הנזכרת  ועל פיהם יגמרו כל עניני כולנו קהילת קודש הנזכרת׳, וגם על ידם

יתחלקו חלוקי התלמידי חכמים ועניים ויתומים ואלמנות ומוצאי ומובאי כר קהילת קודש הנזכר.

ומו״מ נתנו כח ורשות בידם לעשות כחפצם ורצונם בעניני כו' ק״ק הנז', ובידם להוסיף ולגרוע בין בענין החלוקות בין בענין ההוצאות הנצרכות לכו׳ ק״ק הנז׳, ומו״מ נתנו כח ורשות לגזור ולקנוס ולהעניש כפי ראות עיניהם ולית מאן דימחה בידייהו כו״ע. והוברר הדבר שמעלת הפקיד הח׳ כמוהר״ר ח״ש אבושדיד הי״ו הנז׳ יהיה בידו המעות והוא הקאסיר וכל ההכנסות בידו, ומע׳ הששה המשגיחים הנז׳ יכתבו בפנקסם הוצאות והכנסות, ויהיו מתנהגים בדעותיהם בכל ענין עפ״י הרוב ואם הם מחולקים באיזה ענין, דעת הרב צוף דב״ש נר״ו תכריע ומחויבים מעי הפקידים והמשגיחים הנז׳ לסדר חשבונות הכנסות והוצאות לפני עט״ר הרב צוף דב״ש נר״ו דוקא, גם הסכמנו שבכל מעמד שיהיה או שנצטרך לילך על איזה ענין אצל הרב הגדול ראש״ל נר״ו לא יהיה כ״א הז׳ קני מנורה הנז׳ ולא יותר.

 גם הסכמנו שלא יהיה דין תורה בקהילתנו כ״א ביום ב׳ וה׳ דוקא, ומי שיבא אצל הרב צוף דב׳׳ש נר״ו בשאר הימים על דין תורה או תרעומת דברים וכיוצא, מו״מ יחד כלנו גדולים וקטנים נותנים רשות לשמש של הרב הנז׳ לגרשו החוצה באין פוצה ומצפצף. גם הסכמנו ששבעה טובי העיר דוקא יחתמו בכתבי השלוחים ולא יותר, וכל המערער על דברינו אלה הרי הוא בטל ודבריו כחרס הנשבר שאין בו ממש. ושומע לנו ישכון בטח. גם הוברר הדבר שמעתה המשגיחים ופקידים הנז׳ המה יבקשו החשבון מן השלוחים דכו׳ ק״ק הנז׳ ולפניהם יסדרו השלוחים חשבונם ואם נראה בעיניהם להשביע, הרשות נתונה בידם ולית מאן דימחה בידייהו, באופן שכל הדבר הנוגע לכו׳ ק״ק הנז׳ וכל עניני ק״ק הנז׳ הכל כאשר לכל יהי׳ על ידם.

ומו״מ האמננו על כו׳ ק״ק הנז׳ למע׳ ז׳ קני מנורה הנז׳ בענין ההכנסות וההוצאות דכו׳ ק״ק הנז׳, נאמנות גמורה ושלימה כתחז״ל מבלי שיצטרכו שום שטר קנין וחזקה ואפי׳ ח״ס ואפי׳ הדרת הראש כלל ועיקר. ויהא רעוא חפץ ה׳ בידם יצלח. גם נתחייבו מע׳ הממונים הנז׳ להתקבץ ולהתוועד בכל יום ג׳ בשבת מדי שבת בשבתו לראות ולהשגיח ולשאת ולתת בענין כו׳ ק״ק הנז׳, ומו״מ שמנו את יד הפקידים והמשגיחים הנז׳ כידינו וכחם ככחנו ודבורם בדבורנו וטו״ת כטו״ת וקבלתם כקבלתנו וחתימתם בשטרי חובות כחתימותינו ומתנתם כמתנותינו ומחילתם כמחילתינו ופשרתם כפשרתינו, באופן שכל מה שיעשו מע׳ ז׳ קני מנורה הנז׳ בענין כו׳ ק״ק הנז׳ הכל עשוי ורצוי ומקובל עלינו כאלו נעשה ונגמר מידינו ממש מבלי שנוכל לומר, לתקוני שדרנו יתכון ולא לעוותי, אלא כך אנחנו אומרים להם זולו אבו וסבו לעצמייכו והנפקו לגרמייכו ולחולקייכו וכל מאי דמתעני לכון מן דינא או פשרה על כו׳ ק״ק הנד ליהדר, והכל נעשה ונגמר מידינו הח״מ באופן המועיל ומספיק לפו״ד וכתחז״ל ובקגו״ש במדל״ב כתהז״ל (לפום דינא, וכתקנת חז״ל, ובקנין גמור ושלם, במנא דכשר למקניא ביה) שקנו אחרים מידינו לאשר ולקיים כל הנז״ל והכל דלא וכו' ודלא וכו׳ בביטול וכוי, ובפיסול וכו׳ לדעת הרשב״א זצלה״ה וחו״ח וכו׳ בחו״ח וכר ועד״ א וצדק ח״ש פה עיה״ק ירושת״ו ש׳ התרכ״ו ליצי׳ בא סי׳ אשר״י הע״ם שככה לו לפ״ק, והכל שריר ובריר וקיים.

ואלה שמות ז׳ טובי העיר אשר יחתמו מכתבי השלוחים וכיוצא ; ראשון בק׳ עט״ר מוה״ר צוף דב״ש נר״ו, ושני בק׳ הרב מוהר״י בטיטו הי״ו, ג׳ כמהר״א הכהן הי״ו, ד׳ כמהר״א חרוש הי״ו, ה׳ כמהר״ש הלוי, ו׳ כמהר׳׳ש וחיון, ז׳ כמהר״מ שרביט.

ע״ז חתמי ל״ו יהודי הקהלה.

ראה ראיתי דברי אחי ועמי היושבים בסדר עליון היטיבו אשר דברו כי זהו תיקון הכללי והנהגה המדינית. ויהא רעוא חפץ ה׳ בידם יצלח לעשות הטוב והישר בעיניו ית״ש ויהיה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ובאתי עה״ח בש״א לתשרי כאן שנת והארכ״ת ימים ברעו׳ ברב עוז ושלום. עמוד

הצב״י מעט דב״ש.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל-תקנות שנתקנו פה צפרו יע"א בעשרים לחדש שבט התרס"ד – 1904

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

. תעודה מספר 114

התר"ך – 1860

בהיות אמת וצדק כי לעת בזאת כאשר חלפו הלכו להם רוב בעלי דיעה חכמים ומנהיגים סעו המה למנוחות ונשארו קהל עדתינו כאוניה בלי חובל ואין מי שישגיח ויפקח על עסקי צבור ובכל עתצ שיהיה איזנ מעמד לד

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

רוש ולתור באיזה עסק מצרכי הקהל פרטי או כללי אין איש שם על לב.

וכל אחד פנה לדרכו פנה ובהתאסף ראשי עם הם הבית דין צדק והנגיד המעולה החכם החשוב כבוד הרב יעקב אדהאן י"ץ ושולח שלוחיו לקרוא עשירי עם עד אפילו מאה שלוחים כל אחד ואחד מבקש למצוא עליה להפטר מלבוא את הקדש כי כן דרכם וכן בכל ענין הן על השררה הן של צרכים אחרין ואין דורש ואין מבקש.

וכמעט נשארנו כצאן אשר אין להם רועה, והן היום העיר ה' את רוח הנגיד הנזכר ואסף איש טהור את כל יחידי קהלינו עם כל הבת דין ישמרם אל לבית הכנסת הי"ג ויקרא באוזניהם את כל הדברים האלה לפרוץ גדר. מהיום הזה והלאה לתקן בקיעי עירנו כי כן חובה מוטלת על מי שישי ספק בידו לעשות ככל יכולתו ולא תוכל להתעלם כתיב.

ואחר הרבות אמרים לראות אופן המועיל לתועלת כללות ופרטות הקהליה הקדשוה י"א עלתה הסכמתם שיבחרו להם מיחיד הקהל שלשה עשר אנשים להיות כל ענייני העיר וצורכי צבור נחתכים על ידם ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

הלא המה פלוני ופלוני יובן בכל פרט מפרטי צרכי התבור ישלח אחריהם הנגיד י"ץ וישאו ויתנו בדבר במועצות ודעת עד יגמר הדבר בכי טוב ולהיות שקשה הדבר לשמוע שבכל זמן ובכל ענין יצטרך הנגיד לאסוף את כל י"ג האנשים הנזכרים לכן בחרו להם מהי"ג הנזכרים חמשה אנשים הלא המה פלוני ופלוני.

יובם שכל הדבר הקש/ה שהוא לצורך כללות הקהל יהיה במושב זקנים ובהתאסף כל הי"ג אנשים הנזכרים וכל הדבר הקטון שהוא לצורך איזה פרט מהקהל הן לאיזה תפיסהבר מינן הן לאיזה עניין אחר ישלח הנגיד אחרי החמשה אנשים הנזכרים אשר נקבו בשמות.

וכאשר תעלה הסכמתם כן יקום אם יהיה איזה דבר שצריכים לשתף בו הדיבור עם השר עז"א חיובא רמייא על החמשה אנשים ללכת עם הנגיד י"ץ באשר ילך ובכן הסכימו רוטב הקהל י"ץ במעמד הבית דין צדק לאשר ולקיים ההסכמה הנזכרת בל תמוט עולם ועד וקבלו עליהם להיות הי"ג אנשים הנזכרים מפקחים על כל ענייניהם וצורכיהם דבר קטון וגדול ואחרי דבריהם לא ישנו.

וכל איש אשר ימרה את פיהם לבלתי שמוע אל ההזכמה הנזכרת ויקום לערער על איזה פרט מהפרטים אשר יסכימו עליו הי"ג אנשים הנזכרים או החמשה אנשים הנזכרים מעתה ומעכשיו הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר והאנשים הנזכרים ליסרו ולהענישו יסורי הגוף ועונש ממון כפי ראות עיניהם.

גם הואילו לבאר שאם בר מינן אירע לאנשים הנזכרים איזה הפסד ודררא דממונא מחמת עסקם בצורכי צבור על כללות הצבור ליהדר דלא לימטנהו כי אם ריוח והצלחה מרובה, וכל הפורץ גדר הסמה הנזכרת מלבד עי ענוש יענש כאשר ישיתו עליו הבית דין צדק.

והנגיד ויחידי הקהל י"ץ ונוסף גם הוא כי הור בכלל ופורץ גדר ישכנו נחש ושמע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ונגע לא יקרב באהלו כן יהי רצון ולראיה שכן עלתה הסכמתם י"ץ חתומים פה בסדר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל ובשנת ישיש עלךיך אלהיך לפ"ק וקיים.

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל פלוני ופלוני ופלוני ובכוח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור מעתה ומעכשיו שבכל עת שישלח אחריהם הנגיד הנזכר על איזה פרט מצורכי צבוא קטון וגדול חייבים לבוא אצלו למעמד ההוא .

וכל איש אשר לא יבוא מהם לעממד בלכת אליו השליח מעתה ומעכשיו חייב עצמו לפרוע חיד הנגיד הנזכר לזכות השר עו"א סל עשרה מתקאלים כסף טוב קנס שלא כדין זולת אם יהיה לשום אחד מהם איזה אונס הניכר אזי פטור הוא מהקנס הנזכר ונגמר הכל בקנים שלם ושבוע חמורה מיד האנשים הנזכרים ולראיה על הכל חתומים פה בזמן הנ"ל והכל שריר ובריר וקיים.

כן נמצא כתוב בכתב ידו של הרב רפאל משה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 114

תעודה מספר 258

תקנות שנתקנו פה צפרו יע"א בעשרים לחדש שבט התרס"ד – 1904

למסבבך מא יכון פיה גיר אתאי דוקא, יכון פיה לא פביך וואלא ביצ'א וואלא מאחייא וואלא כעך. תסחים דלבבנת סי עראדא וסי מאכלא מא תכון כלל לא לרזאל וואלא לנסא. לילת למילה סי עשא מא תכון פיהא כלל וואלא מאחייא גיא אתאי דוקא.

אבי הבן מא יעמל חתא עראדא כלל לא פלחול וואלא בשבת, וסעודה דלמילה מא יכון םיהא גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא דוקא וסי טביך מא יכון כלל. מילה די תכון נהאר שבת יעמלו לביצ'א ובאטאטא ולהריסא וסכינא בלחם ומאחייא, וסי קורא וסי דזאז מא יכונו כלל.

תפלים מא תכון חתא עראדא כלל לא פלחול וואלא פשבת ולילת לחפאפא מא יכון גיר אתאי דוקא וסי עשא וסי מאחייא מא תכון כלל. רבי אידא עבבא ליסיר מול תפלין לצ'ארו, מא יעמל גיר אתאי ולכעך דוקא, סעודה די תפלין מא יכון פיהא גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא, וסי טביך מא יכון כלל.

למלאך מא יעמלו פלחלאווא גיר אתי ולביצ'א ולכעך ומאחייא וסי טביך מא יכונו כלל, ומן תמא סי עראדא מן זיהת למלאך, וואלא זייארא מא תכון כלל לא פלחול וואלא פשבת וואלא פלעיד. ומא יעביוו ללערוסא גיר לעאדא וברראד דאתאי, וסי מא ירדדו צ'אר לערוסא לצ'אר לחתן כלל, וסי טבאק מא יעביוו כלל.

לילת למימונא צ'אר לחתן יעביוו ללכלה לעאדא, ווירסמוהא בלכאתם אוו בסי חאזא ווכרא, וסי חד אכור מא יעטי ללכלה סי חאזא אפילו יכון קרוב בזאף. ערב כפור מא יעביוו ללערוסא גיר ספרזלא דוקא וצ'אר לכלה סי מא ירדו ללחתן כלל, פפורים חתא וואחד מא יעבבי ללכלה פורים, מן גיר צ'אר לחתן דוקא.

שבת לוולי דלעארס מא יכון פיה עראדא כלל, לא צ'אר לחתן וואלא צ'אר לכלה, ותזוויל סבנייא דלערוסא, סי מא יכון פיהא כלל אפילו אתאי. נהארלחד פקד אלחנא סי מא יכון כלל, לא טבאק וואלא חפנא וואלא אפילו אתאי, ונהאר לתנאיין מא יעביוו ללערוסא גיר סמן ולעסל דוקא וסי טבאק וואלא חפנא וואלא מאחייא מא תכון כלל וגיר ירזעו לצ'אר לחתן סי מא יכון כלל.

סי ספנז אוו רגאייף מא יעמלו לא צ'אר לחתן ללבחורים וואלא צ'אר לכלה לבתולות. אתדוויר דתפלין אוו דלחתן מא יכון פיה גיר אתאי דוקא, שבת דרוחאן מא יעמלו פיה גיר לביצ'א ובאטאטא ולהריסא וסכינא בלחם ומאחייא, וסי דזאז וואלא קורא מא יעמלו לא צ'אר לחתן וואלא צ'אר לכלה.

אייאמאת לחול דלערס לא דלחתן ואלא דלכלה מא תכון חתא עראדא כלל וסי תכבירא דלעזארא או דלעוואתק מא תכון כלל. לעסייא די לילת מצא אשה, מא יעביוו צ'אר לחתן גיר אתפציל דוקא, וסי טבאק וסי חפנא מא תכון כלל.

סעודת מצוה דלערס מא יכון פיהא גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא, דוקא סעייא מא יכון פיה גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא. שבעת ימי החופה, מא הומאסי חובה כלל, די דהרלו יעמלהום מליח, ודי מא יעמלהום סי חובה הייא עליה כלל.

לחפנא די כא יפרקו שבת די ואברהם זקן מא תכונסי כלל, שבע אייאם וסהר ולעאם לא דראזל וואלא דלמרא סי מאכלא מא תכון פיהום, גיר לקראייא וואתאי ולמזונות.

בכתב ידו של הרב רבי שלם אזולאי ז"ל ובחתימתו.

תרגום התקנות הללו מערבית לעברית.

למסבבך – בהריון הראשון מכינים היו משפחת הכלה בשביל הלידה בגדים לילד או לילדה ומביאים את זה בטקס מיוחד שהיו קורים " למסבבך " ומשפחת החתן עורכים מסיבה – לא יעשו במסיבה הזאת רק תה דווקא ולא יה

יה שום תבשיל ולא ביצים ולא מאחייא ולא לחמניות.

תסחים – כך היו קוראים למסיבה שנותנים בה שם לילדה הנולדה – שום מוזמנים לא יהיו ושום מיני מאכל לא יהיו לא לגברים ולא לגברות בליל שלפני יום המילה שום סעודה לא תהיה למבקרים ולא משקה המאחייא רק תה דווקא.

אביט החתן לא יזמין לשום מסיבה לא בחול ולא בשבת, בסעודת מצווה שלאחר הברית חא יהיה בה רק תה וביצים וכעכים ומאחייא ובלי שום תבשיל. הברית שיחול ביום השבת לא יהיה בסעודה רק ביצים תפוחי אדמה דייסה מחטים וחמין עם בשר ומאחייא, ולא יעשו בחמין שום עופות ולא קציצת בשר.

בסעודת פדיון הבן לא יעשו רק תה וביצים וכעכים ומאחייא בלי שום תבשיל. בבר מצוה לא תהיה שום הזמנה למסיבות לא בחול ולא בשבת ובליל התגלחת ( שמתדלח חתן הבר מצוה ) לא יהיה בטקס רק תה ושום סעודה ושום משקה מאחייא לא יהיה כלל.

הרבי, שמלמד את הבר מצוה הדרשה, אם לוקח את הבר מצוה לביתו לא יסדר במסיבה לכבודו רק תה וכעכים דוקא. בסעודת מצוה של הבר מצוה לא יהיה בה רק תה וביצים וכעכים ומאחייא בלי שום תבשיל כלל.

השידוכין לא יעשו בטקס רק תה וביצים וכעכים ומאחייא בלי שום תבשילין. ומאותו זמן והלאה לא יהיו מסיבות וביקורים לא בחול ולא בשבת ולא בחגים. לא יוליכו לכלה רק העאדא ( עוגות ) וקומקום של תה. ומשפחת הכלה לא יחזירו למשפחת החתן שום תמורה למה שקיבלו, ושום מגשים לא יוליכו לכלה.

בליל מוצאי חג הפסח משפחת החתן יקחו לכלה העאדא ( חלב וחמאה ועוד ) וסבלונות טבעת של זהב או תכשיט אחר, ושום קרוב לא יתן שום דורון לכלה אף הקרוב ביותר. ערב כפור לא יקחו לכלה רק פרי החבוש ובית הכלה לא יחזירו התמורה לחתן.

ביום פורים שום אחד לא יקח שום שי לכלה רק בית אבי החתן דוקא. שבת הראשונה של החתונה לא יהיו בו מוזמנים לשתי המשפחות, ובטקס הסרת המטפחת מעל ראש הכלה לא יהיה בו שום דבר גכם משקה התה לא יהיה.

יום ראשון בשחיקת החננא לא יהיה שום דבר – היו נוהגים לעשות טקס גדול בשחיקת העשב הזה שבו היו צובעים ידי הכלה ולא היו שוחקים אותו רק נשים נשואות שלא נתגרשו ולא נתאלמנו והיו קוראים להם " למזוואראת " – לא מגשים ולא חילוק קליות ואף משקה התה, יום השני לא יקחו לכלה – יום התחלת ספירת שבעה נקיים שהנשים מבית החתן היו מוליכות לכלה – רק חמאה ודבש דווקא ללא מגשים וללא חילוק קליות וללא שתיית המאחייא.

וכשיחזרו לבית החתן, לתופף במחולות, לא יהיה שום דבר. שום סופגניות ושום לחמניות לא יעשו שתי המשפחות לשושבינין ולבתולות. התגלחת – שמתגלחים השושבינין של החתן או של הבר מצוה לא יהיה בו רק תה בלבד –

שבת שאחרייום החופה לא יסדרו בסעודת השבת רק ביצים ותפוחי אדמה דייסה של חטים וחמין בבשר ומשקה המאחייא, שום עופות ושום קציצות בשר לא יעשו שתי המשפחות. בימי החול של שבעת ימי החופה לא יהיו שום הזמנות לא בבית החתן ולא בבית הכלה ושום מסיבה מיוחדת לשושבינין ולבתולות לא תהיה כלל.

בליל מצא אשה, לא יקחו בית החתן לבית הכלה רק " אתפציל " – בגדיה מהנדונייא שכבר נלקחה מבערב מבית הכלה לבית החתן מחזירין לה בגדיה המיוחדים לקישוט לשעת הקידושין – בלי שום מגשים ובלי חילוק קליות ועוגיות.

סעודת מצוה שלאחר הקידושין לא יהיו בה רק תה וביצים וכעכים ומאחייא. יום הסעאייא – היו נוהגים שהיום שאחרי שבעת ימי החופה יום חמישי היו הולכים משפחת חתן עם הכלה לבית אביה ושם אוכלים סעודת צהרים, וההורים נותנים לכלה כל מלבושיה שהייתה מתלבשת לפני חתונתה, וזה היה נקרא יום הסעאייא – יום חזרה על הפתחים – לא יהיה בו רק תה וביצים וכעכים ומאחייא ומסיבות בשבעת ימי החופה אינם חובה כלל ומי שרצונו לסדרם מה טוב ומי שלא רוצה אין עליו שום חיוב.

לחפנא – חלילוק קליות וסוכריות ארוזים במטפחות – שמחלקים בשבת של ואברהם זקן מנהג זה יבוטל. משמרות שעושים לרגל שבעת ימי אבילות החדש והשנה של הנפטר שום מאכלים לא יהיו רק לימוד ותה ומזונות. סוף התקנות.  

החברים במועצה זו אינם קבועים, גם מספרם אינו קבוע, יש שהוא מונה עשרים ואחד ויותר, הנושאים בהם צריכים לכנס את המועצה הנ"ל נתונים לשיקול דעתם של הז' טובי הקהל, רצו אוספים את ה " מעמד " ( ראשי הקהל ), ושואלים בעצתו, לא רצו, מסדירים את העניין על דעת עצמם בלבד.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2013
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר